תורת חיים חלק ב רלט

משום מלוה ברבית נקטיה לאו קושי' הוא דכיון דגבי הדדי קתני להו משמע דאתרוייהו קאי

הא אביהן חייב להחזיר ולא מצי לשנויי דלצאת ידי שמים קאמר דאם כן ה"ל למימר אין מחזירין דהוה משמע הא אביהן מחזיר לצאת ידי שמים אבל מדקאמר אין חייבין להחזיר משמע דאביהן חייב להחזיר מדינא וכ"כ התוספות בפרק הגוזל

וכי אין לו יין מאי הוה והתני' אין פוסקין תימה לרש"י ז"ל שפירש דמקח חטים הוי היתר ולא קאי אסור אלא איין ומיין הוא דפריך אם כן מאי פריך דלמא סיפא דמתני' שלא יצא שער על היין דכיון דלא יצא השער וגם יין אין לו הוה תרבית הא יש לו יין אף על גב דלא יצא השער מותר לכך צ"ל כמו שכתבו התוספות דכי קתני ויין אין לו הוא הדין דגם חטין אין לו ומחסים הוא דפריך דגבי חטין קתני בהדיא וכן השער

דף סג כולם אם יש לו מותר אין לו אסור אף על גב דע"כ רישא כשיש לו איירי מדקתני והלך ועמד על גורנו כדפירש"י ז"ל לעיל יש לומר דה"ק כולם אם יש לו שאם עמד על גורנו כדקתני מעיקרא מותר אין לו שלא עמד על גורנו אסור מיהו קשה דמאי דאיצטריך למתני ברישא שהלך ועמד על גורנו דכיון דקתני סיפא כולם אם יש לו מותר אין לו אסור הוה ליה למיתני ברישא סתמא

אמר רב הונא אמר רב כשמשך ואם תאמר אם כן אמאי קתני אין לו אסור לפלוג וליתני בדידיה בד"א כשמשך אבל לא משך אסור ויש לומר דמשום חטין קמייתא נקט הכי דחטין קמייתא אם יש לו מותרין בלא משיכה דלא בעינן משיכה בחטין קמייתא אלא משום יין דבתר הכי אבל חטין גופייהו אם יש לו מותרין בלא משיכה דעושין אמנה בדמים לכך איצטריך למימר אם אין לו אסור וכן צריך לפרש אליבא דרב מתני' דקתני ויין אין לו הא יש לו מותר דלדידיה ע"כ צריך לומר דבמשך איירי וא"כ אמאי קתני ויין אין לו הא אפי' ביש לו משכחת לה דאסור בשלא משך החטים אלא צ"ל נמי דמשום חטין קמייתא נקט הכי דחטין קמייתא נמי אסור כמו שכתבו התוספות ואי יש לו אפילו לא משך חטין קמייתא מותרין דלא בעינן משיכה בחטין אלא משום יין דבתר הכי לכך קאמר ויין אין לו והוא הדין דגם חטין אין לו

איתיביה רב פפא ורב הונא תימה דהא אינהו נמי הוי ידעי שיש לחלק בין הלואה לזביני דאי לאו הכי תיקשי מתניתין דקתני יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה אהא דתני רבי אושעיא אם אין לו אסור אלא צ"ל דמתניתין שאני דאיירי בזביני ורבי אושעיא בהלואה קאמר וליכא למימר דאינהו הוו סבירי דיצא השער דמתניתין בשער גדול איירי כגון דאכלבי וארבי ורבי אושעיא בשער שבשוק שהוא קטן קאמר דע"כ רבי אושעיא אפילו בשער גדול קאמר מדפריך לעיל וכי אין לו יין מאי הוי והתנן יצא השער פוסקין ולא משני דהא דיצא השער פוסקין בשער גדול קאמר ומתניתין דהכא בשער קטן איירי אלא צ"ל דס"ל דמסתמא כי היכי דמתניתין דלקמן בשער גדול הכי נמי מתניתין דהכא ואם כן כיון דמתניתין דהכא איירי בשער גדול ר' אושעיא נמי בשער גדול קאמר דאי לאו הכי היאך משני רבא דמתניתין דהכא אתיא כדרבי אושעיא דאמר אין לו אסור דלמא שאני התם דמיירי בשער קטן אלא ע"כ רבי אושעיא נמי בשער גדול קאמר. ולהנך ספרים דלא גרסינן במתניתין דלקמן יצא השער פוסקין וגרסינן לעיל והתניא אין פוסקין וכולי כמ"ש התוספות לעיל ניחא קצת דאיכא למימר דאינהו ס"ל דהא דתני רבי אושעיא פליג אברייתא דקתני יצא השער פוסקין כי היכי דפליג נמי אברייתא דמייתי רבה לעיל דס"ל דאפילו יש לו אסור בהלואה ולא ניחא להו למימר דרבא אתיא כהך ברייתא דאמרה יצא השער פוסקין ופליג אדרבי אושעיא כיון דמוקי לעיל הא דרבי ינאי כדרבי אושעיא

מ"ט אמרי רבנן פוסקין על השער שבשוק ואף על פי שאין לו מדנקט שער שבשוק ולא קאמרי סתמא מ"ט פוסקין על השער אף על פי שאין לו משמע דדוקא אמלתא דרבא קבעו דדייק מדר' ינאי דפוסקין על שער קטן דהיינו שער שבשוק שהוא על ידי קצת חמרין שמביאין תבואה לשוק ותימה אמאי לא קבעו הכי אמתניתין דלקמן דקתני בהדיא יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה וי"ל דאמתניתין פשיטא להו דאיכא למימר האי טעמא דשקילא טיבותא דמאי אהניה לי וכו' אבל אהך מילתא דדייקינן דפוסקין על השער שבשוק שהוא שער קטן קבבו שפיר מאי טעמא פוסקין דלכאורה לא שייך האי טעמא כיון שהלוקח יכול לפסוק אפילו על תבואה הרבה שיתן לו המוכר כל השנה כולה כשער הזה ולפעמים כל התבואה כולה שמביאין החמרין על השוק איננה כדי השיעור שפוסק הלוקח עם המוכר ואם כן לא שייך האי טעמא אבל מתניתין דאיירי בשער גדול כדורמוס ואכלבי וארבא כיון שמביאין הרבה תבואה פשיטא דשייך שפיר האי טעמא. וקאמרי דאפ' בשער שבשוק שהוא קטן שייך נמי האי טעמא דנהי דלפעמים כל התבואה שמביאים שמה אינה כדי שיעור שפסק אפי' הכי מצי למימר אלו הוו זוזאי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא כלומר נהי דבפומבדיתא גופא מקום רבה ורב יוסף ליכא תבואה הרבה כשיעור שפסק מכל מקום המקומות שהן סביבות פומבדיתא כגון היני ושילי התם נמי מייתי תבואה ביומא דשוקא וא"כ שייך שפיר למימר אלו הוי זוזי בידי כו' והיינו דנקט היני ושילי לפי שהיו סמוכין לפומבדיתא כדפירש"י ז"ל וחשיבי כולהו כשער אחד דמצטרפות להדדי מיהו קשה קצת כיון דאמתני' פשיטא לן דטעמא משום דמצי למימר אלו הוו זוזאי כולי א"כ אביי דפריך לרב יוסף אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה טפי הוה ליה לאקשויי הכי אמתני' וי"ל דאי לאו הא דרבה ורב יוסף אמתני' לא קשה מידי דאיכא למימר דלאו בלוקח תליא מילתא אי מהניא ליה אי לאו אלא במוכר תליא מילתא דכיון דקבל דמים מן הלוקח והוא יכול לקנות התבואה בדמים הללו שהרי יצא השער כאיתנהו בידיה דמי ואם לא קנה עתה בשער הזול ונותן ליה לאחר זמן בשער היוקר איהו דאפסיד אנפשיה לאפוקי גבי סאה בסאה דלית ליה ללוה לא שייך למימר הכי ולכך כשפורע לו לאחר זמן כשער היוקר מחזי כריבית אבל אדרב יוסף פריך שפיר דתלי טעמא משום דלית ליה הנאה ללוקח אם כן סאה בסאה נמי כיון דלית ליה הנאה למלוה אמאי אסור

האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא וכו' דוקא נקט תרעא חריפא שהתבואה עדיין בשבולין ואין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן כדפירש"י ז"ל דכיון שהתבואה בשיבולין אין הלוקח יכול להכיר עדיין אם היא יפה אם לאו ולכך אורחא דמילתא דיהיב לבי תרי תלתא מעיקרא ולאחר דישה הוא בורר היפה שבהן ולוקח ולהכי צריך לאתחזויי לבי דרי דאי לאו הכי לא סמכא דעתיה אבל מאן דיהיב זוזי אשער הברור לא שייך למימר הכי שהרי פוסקין אף למי שאין לו ואם יש לו יכול להכיר אם יפה היא כיון שכבר דשה והוא בעין ולא יהיב זוזי אלא לחדא הלכך לא בעי לאתחזויי והכי גרסינן ומאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא לבי תרי תלתא יהיב וכן הוא בפסקי הרא"ש ז"ל

האי מאן דיהיב זוזי לקיראה וקא אזלי ארבע ואם תאמר אמאי נקט מילתיה דיצא השער דקא אזלי ארבע ארבע וא"ל יהיבנא לך חמשה חמשה אפילו לא יצא השער נמי מצי למימר הכי דהאי מאן דיהיב זוזי לקיראה אי אתנהו גבי שרי ליתנהו גביה אסור וקמ"ל דאע"ג דאית ליה אשראי במתא אסור. וי"ל כמ"ש התו' בפוסק על הגדיש דלא שרי אלא לפסוק עמו בשער לקוטות אבל לפסוק שוה שיתא בחמשה לא כיון דאכתי לית ליה שעדיין צריך תיקון ואי מוזיל גביה כולי האי מיחזי כאגר נטר הכא נמי היכא דאית ליה אשראי במתא לא אמרינן אלא אי אזלי ארבע ארבע וא"ל יהיבנא לך חמשה חמשה דכיון דאכתי מחסרא גוביינא אי מוזיל גביה כולי האי מיחזי כאגר נטר אבל אם לא יצא השער יכול לפסוק עליו אי אית ליה אשראי במתא אף על גב דליתנהו גביה

דף סד מה שעזי חולבות מכור לך מותר כתבו התוספות הך ברייתא לא קשיא לרב דאסר לקמן פרדס' דהכא אין רגילות לזלזל בשביל המתנת יום או יומים ונראה דהיינו דנקט ההולך לחלוב את עזיו וכו' ולא קתני האומר לחבירו מה שעזי חולבות מכור לך וכו' לאשמעינן דאיירי בגיזה העומדת ליגזז ודבש העומד לרדות ועתה הוא הולך לגזוז ולרדות דבכי האי גונא מסתמא אין רגילות לזלזל הרבה מיהו תימה דההולך לחלוב ולגזוז לאלתר משמע שכבר הכל מוכן ואינו ממתין אפי' שעה אחת וא"כ אמאי קתני סיפא דאם אומר לו מה שעזי חולבות כך וכך אסור דהא כל היכא דאיתנהו בההיא שעתא ליכא מאן דפליג דשרי ועוד קשה כיון שאינו מעכב אלא יום או יומים אמאי אסור כשאומר לו מה שעזי חולבות כך וכך והלא הצמר כבר היא גדילה כל צרכה ועומדת ליגזז וכן הדבש וכאיתנהו דמי דאין סברא לומר דבשביל אותו דבר מועט מה שהצמר והדבש גדילין ביום אחד נחשבו כליתנהו ועוד דומיא דחלב דגבי חלב לא שייך המתנה כלל שהרי חולבין שנים שלשה פעמים ביום אחד על כן נראה דההולך לחלוב לאלתר קאמר וכשאינו אומר מה שרחלי גוזזות כך וכך שרי דכיון שנותן לו המעות על מה שיגזוז הן רב הן מעט יגיע אין כאן שום צד רבית אבל כשאומר מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך כגון שמוכר לו עשרה ליטרין בעשרה סלעין ואוזיל גביה אסור דאיכא למיחש שיבא לידי איסור רבית דשמא לא יהיה בכל הגיזה כדי עשרה ליטרין נמצא שיצטרך הלוקח להמתין עד שתחזור ותגדיל הגיזה למלאות ממנה המותר נמצא דאוזיל גביה בשביל המתנה זו וכן משמע בהגהת אשירי אבל קשה דאם כן מאי ראיה מייתי מהך ברייתא דאע"ג דממילא קא רבו אסור דלמא שאני התם דכשחולב וגוזז או רודה לא נשאר אז כלל מן הדבש והחלב ולכך לא מהניא אע"ג דממילא רבו כמ"ש התוספות דגבי פרדיסא איירי שעדיין לא יצא הפרי כלל אבל הכא כיון דאיתנהו מוהא בני זרת מהניא שפיר הא דממילא קא רבו ואם היינו מפרשים דהא דקאמר לעיל איתנהו שרי ליתנהו אסור היינו איתנהו בגנו שרי ליתנהו כלל אסור הוה ניחא אבל קשה דאם כן מאי פריך פשיטא דלמא הא קמ"ל דאיתנהו שרי משום דממילא קרבו אף על גב דעדיין קטנים הם

ומ"ד הלוני אבל הלוהו לא פירש"י ז"ל ומתניתין בדקצץ ליה או בשעת מתן מעות וכו' וקשה דהא מתניתין בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר איירי מדקתני ולא ישכור ממנו בפחות כמ"ש התוספות ואי מתניתין בהלויני איירי מאי קמ"ל פשיטא דהוי רבית בכי האי גונא דזהו רבית האמור בתורה דכתיב נשך כל דבר אשר ישך ונראה לפרש דלהך לישנא נמי מתניתין בהלוהו איירי וכן משמע לישנא דמתניתין דבהלוהו כבר איירי וטעמא דהוי רבית משום דמתניתין איירי בחצר דק דקיימא לאגרא ובחצר דקיימא לאגרא מודי רב נחמן דאסור אפילו בהלוהו והא דקאמר הלוני ודור בחצירי צריך להעלות לו שכר אבל הלוהו לא איירי בחצר דלא קיימא לאגרא שהרי קאי אהא דאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו וכו' והתם בדלא קיימא לאגרא איירי וכיון דמתניתין בהלוהו איירי ניחא הא דקתני טעמא מפני שהוא רבית דלכאורה מימרא יתירא היא דהא כולה הך פירקא באיסור רבית איירי ופשיטא דלא ידור משום רבית הוא שלא אתי לאשמעינן דאע"ג דלא קצץ עמו בשעת הלואה רבית גמור הוא ולא אבק רבית והיינו דקאמר מפני שהוא רבית כלומר רבית גמור ויוצא בדיינין

מאי טעמא עביד מר הכי פי' ולא חיישת משום איסור גזל וכן משמע מדמייתי הך עובדא בהגוזל אמתניתין דגזל עבדים ולהכי לא מייתי מעיקרא הא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן דבסמוך

דף סה ניחא ליה דלא נסתרי עבדיה כתבו התוספות וא"ת בלאו האי טעמא נמי פטור דהא תנן גזל עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה נראה דלא קשה מידי דרב לא ס"ל כת"ק דאמר משלם כשעת הגזילה אלא כר"מ דאמר לו הרי שלך לפניך דעבד' כמקרקעי דמי וכיון דכקרקע דמי אי לאו האי טעמא דלא ניחא ליה דלא נסתרי עבדיה היה צריך לשלם שכר פעולתו דתנן בפרק הגוזל גזל עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר"מ אומר אומר לו הרי שלך לפניך וקאמר התם אמר רב הלכה כרבי מאיר ופריך מי אמר רב עבדא כמקרקעי