תורת חיים חלק ב רלה

ביה אונאה אלא כיון דאיכא נפש רעה שאינו מקבל' לכך תיקנו חכמים להחזיר אונאה ומ"מ כל מי שאינו מקבלה וכל התובע אונאתו נפש רעה הוא כיון שיכול להוציאה בדוחק דהרבה בני אדם מקבלין אותה ביפה ולהכי נותנת למעשר שני ביפה כיון דסגי לה ולהכי קתני שאם היה מכירה אפי' לאחר י"ב חדש מקבלה הימנו במדות חסידות דכיון דסגי לה בדוחק אע"ג שחסרה כדי אונאה צריך לקבל אפי' אחר י"ב חודש ממדת חסידות אבל גבי טלית לא שייך האי טעמא כדפי' והשתא הא דקתני מתני' שאינו אלא נפש רעה לאו אנותנה למעשר שני לחודא קאי אלא קאי נמי אהא דקתני אם היה מכירה כו' דטעמא נמי דצריך לקבלה הואיל ואינו אלא נפש רעה כיון שיוצאה ע"י הדחק אבל אם אינה יוצאה כלל חייב לקבלה ממנו אפי' לאחר י"ב חדש מן הדין שלא ממדת חסידות וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות מכירה וטעמא נראה דכיון דלא סגי כלל לאו בכלל אונאה הוא אלא כמוכר לו חטים לבנות ונמצא אדומות דמי דקיימא לן דלאו מכר כלל הוא אפילו רוצה להחזיר אונאתו הכי נמי כמין אחד דמי דמטבע קנה מיניה ואיהו יהיב ליה נסכא כיון דלא סגי כלל. ומההיא טעמא נראה לי שהנותן סלע לחבירו ואינו יכול להוציאה כלל אפילו חסרה פחות מכדי אונאה הרי זה מחזירה אפי' לאחר שנים עשר חדש וחייב ליתן לו סלע אחר מן הדין דלא קבלה אלא על מנת להוציאה וכיון דלא סגי כלל כמין אחר דמי וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם זכרונו לברכה בפ"ד ממעשר שני דהא דתנן ונותנה למעשר שני אפי' כשחסרה כדי אונאה קאמר ונותנה בסלע יפה ממש שכתב היתה הסלע חסרה שתות או פחות משתות אם היתה יוצאת ע"י הדחק מחלל עליהם לכתחילה בשוה סלע ואינו חושש ואם תאמר אם כן אמאי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות גניבה שאם לא חסרה סלע אלא פחות משתות יקיימה משמע דאם חסרה שתות אסור לקיימה וכיון דלכתחילה נותנה למעשר שני אמאי אסור לקיימה וי"ל כיון דאיכא נפש רעה שאינו מקבלה ולהכי תיקנו חכמים להחזיר אונאה לכך אסור לקיימה שכח ירמה בה נפש רעה דאע"ג דנפש רעה וקמצן הוא מ"מ אסור לרמותו

האי מאן דמוקים אזוזי הרמב"ן ז"ל בפרשת ויחי גבי ולו יקהת עמים כתב שמצא בהרבה נוסחאות ישנות מאן דקהי אזוזי שמתקשה לקבל אותו מחבירו כמו מקהו קהיאתה בשוקא דנהרדעא וכן הוא בערך ק"ה

ש"מ האי מאן דמוקים אזוזי כתבו התוס' שבא להוסיף אפילו שאר מטבעות וקשה דמה לי סלע מה לי שאר מטבעות לכך נראה דבא להוסיף שאר מיני פגמים כיון שנשברה קצת או נפחת קצת צורתה וכיוצא בהן וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב דמוקי אזוזי מעמיד עצמו מלקבלה כשמוצא בהן שום פגם דבפירש"י הנדפס באלפסי גרסינן שום פגם ואפשר דלהכי סמיך ש"ס מסייע ליה לחזקיה בתר מילתא דרב פפא דמדרב פפא שמעינן דנתנה למעשר שני דקתני מתני' היינו ביפה כדחזקיה דבשאר פגמים לא שייך למימר שאינו רוצה לקבלה בשוייה דכיון דלא חסרה מידי אלא נשברה או נפחת צורתה מה נפשך או נסכא היא או יפה היא ובנסכא אמאי לא יקבלנה אלא ודאינו רוצה לקבלה ביפה ואפילו הכי קאמר דמקרי נפש רעה

מקרי נפש רעה ונראה דלהכי מקרי נפש רעה דבספר קהלת בגנות הקמצנים כתיב יש רעה חולה וגומר עד זה הבל וחלי רע הוא וכתב הזוהר. דמלאך הממונה על העצרנים חולה רעה שמו ואיני מניחן ליהנות מנכסיהן

דף נג דלמא אתי לאתויי פרוטות כתבו התוספות דהתם לא טעי דידע דחצי פרוטה לא תפסה אבל הכא כו' קצת קשה דהכא נמי לא טעי כיון דאי אפשר לצמצם שיהיו דמעשרות שוין פחות משתי פרוטות פחות מפרוטה לא תפסה ואם שוין יותר משתי פרוטות אם כן העודף עליהן אוכל בלא חילול

וליהדר ונעלייה כתבו התוספות לעיל גבי אין בו שוה פרוטה לא פריך הכי וכו' ועוד נראה דשאני לעיל כיון דאין בו שוה פרוטה לא אטרחוה רבנן להביאו לירושלים אבל הכא פריך שפיר דלמאי דקס"ד בהרבה נמי איירי

כשנטמא פי' ולהכי נקט שנכנס בירושלים לאשמעינן דבהכי איירי כלומר דאע"ג דמעשר שני שנטמא פודין אותו ירושלים שאני דכתיב כי ירחק ממך ונתתה בכסף ופריך אכתי נפרקי' דהאמר ר' אלעזר מעשר שני שנטמא אפילו בירושלים פודין אותו ומשני בלקוח בכסף מעשר שני פירש ולהכי נקט שנכנס בירושלים לאשמעינן דבהכי איירי כלומר שכבר קנה בירושלים צרכי סעודה בכסף מעשר ונטמא

והאמר רבא מחיצות דרבנן לקלוט וכו' משמע דאי מחיצות לקלוט דאורייתא כי נפול מחיצות נמי אין פודין אע"ג דכתיב כי לא תוכל שאתו וכו' והאי נמי אי אפשר למיכל מ"מ אית ליה תקנתא להמתין עד שיבנו המחיצות אבל נטמא לית ליה תקנתא כלל

דף נד מכלל דפליגי אפילו בשבת וכיון דאפילו בשבת פליגי קא סלקא דעתך דאין סברא לאוקמי פלוגתייהו בחוששין לפשיעותא דמשום עונג שבת ליכא למיחש לפשיעה

מכלל דפליג אפילו במעשר פירש בהך ברייתא גופא דאיירי בין בהקדש בין במעשר אבל אין לפרש מכלל דפליגי אפילו במעשר היינו בברייתא דלעיל דא"כ אמאי קאמר סתמא נראין דברי חכמים במעשר הא אמר לעיל דסבר ליה כוותיה דרבי יהושע בחדא ופליג עליה בחדא כיון דפליגי בין בשבת בין בחול אלא ודאי בהך ברייתא קאמר ובחול איירי ותימה לספרים דגרסי' נתן לו משמע דבהקדש לחודא איירי דבמעשר לא שייך למיתני נתן לו

מכלל דפליג אפילו בהקדש תימה לישני דהכי קאמר נראין דברי ר' אליעזר לרבי יהושע בהקדש שאף רבי יהושע לא פליג אלא במעשר דבהכי משני בפרק קמא דחולין והתוספות כתבו דאי גרסינן הכא תרי זימנין נראין ונראין אתי שפיר ודוחק להגיה. גם מה שכתבו דלספרים דגרסינן נתן לו מוכח בהדיא דמיירי בהקדש קשה קצת דא"כ מאי איצטריך למידק מדקאמר נראין דברי חכמים במעשר מכלל דפליגי אפילו בהקדש תיפוק ליה דמוכח בהדיא דמיירי בהקדש. ולפי מה שפירשתי הסוגיא בפרק קמא דחולין הקושיא מעיקרא ליתא דהא דקאמר התם שאף ר' חנינ' בנו של ר' יוסי הגלילי לא נחלק עליו אלא באשפה שבבית לאו כדפירש"י ז"ל שם דהא דקאמר רבי ודברי ר' חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי שמצאן בבית הכי קאמר שאף רבי חנינא המתיר אינו אלא כשמצאן באשפה שבבית דכיון דפשטא דברייתא לא משמע כן א"כ מנא ליה לרב נחמן בר יצחק דהתם למימר הכי לוקמא דפליגי ברוב מצוין אצל שחיטה אי מומחין הן אי לאו ויפרש ברייתא כפשוטה כדבעי התם למימר מעיקרא וכי בשביל דאתו לדחות הבעיא יוציא ברייתא מידי פשוטה ועוד דא"כ מאי איצטריך רב נחמן בר יצחק למימר התם דבבית כולי עלמא לא פליגי דשרי והא שפיר מצי לאוקמי פלוגתייהו בין בבית בלא אשפה בין באשפה שבבית אלא באשפה שבשוק כ"ע ל"פ דאסור וקאמר ר' דנראין דברי רבי יהודה לרבי חנינא באשפה שבשוק. לכך נראה דלמסקנא דהתם אינו מוציא ברייתא מידי פשוטה כלל אלא מפרש לה דה"ק נראין דברי רבי יהודה אפילו לרבי חנינא באשפה שבשוק כדאמר רב נחמן בר יצחק התם דבאשפה שבשוק כולי עלמא ל"פ דאסור ונראין דברי רבי חנינא אפילו לר"י בבית כדאמר נמי רב נחמן בר יצחק התם דבבית כולי עלמא לא פליגי דשרי ולא נחלקו אלא באשפה שבבית והא דקאמר ש"ס התם שאף ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי לא נחלק עליו כו' לאו לפרושי סיפא דהתם דקתני ודברי רבי חנינא וכו' קאתי אלא כולה פירושא דרישא הוא ולא איצטריך ש"ס לפרש נמי נראין דסיפא דמפירושא דרישא שמעינן לה וחדא מנייהו נקט. והשתא ניחא הכא דלא שייך לשנויי הכי דליכא למימר דנראין דברי רבי אליעזר לרבי יהושע בהקדש קאמר דלא פליגי בהקדש ונראין דברי רבי יהושע לרבי אליעזר קאמר דלא פליגי במעשר דאם כן במאי פליגי

גבי גזל כתיב וחמשיתיו יוסף עליו תימ' והא איצטריך קרא למלתא אחריתי דרבא גופיה קאמר בפרק מרובה שאם נשבע וחזר ונשבע הרבה פעמים והודה משלם חומש על כל אחת ואחת שנאמר וחמשיתיו יוסף עליו התורה ריבתה חמשיות הרבה לקרן אחת ובמסכת שבועות נמי תנן השביע עליו חמשה פעמים וכו' חייב על כל אחת ואחת ואפשר דלהכי נקט מספר חמשה דוחמשיותיו היינו חמשה חומשין שיש בקרן יוסף עליו כשהשביעו עליו חמשה פעמים וצריך לומר דדרשינן מיניה תרתי ונראה דלהכי מייתי נמי מתניתין דנתן לו את הקרן דלכאורה הוי כיהודה ועוד לקרא אלא משום דמקרא לחודא לאו ראיה דאיכא לאוקמי למילתא אחריתי כדפי'

גבי תרומה כתיב איש כי יאכל קדש פירש"י ז"ל גבי תרומה כתיב חמשיתו דלא משמע אלא חד חומש ואפילו הכי תנן בה חומשא דחומשא וקשה דכיון דלא מייתי ראיה מהך קרא אלא אדרבא קרא משמע דלא משלם אלא חד חומש אם כן לא הוה ליה לאתויי קרא כלל אלא מתניתין לחודא ועוד מדנקט גבי תרומה כתיב ותנן כדנקט גבי גזל משמע דגבי תרומה נמי קאמר דכתיבא ותנינא ועוד דקאמר בסמוך גבי תרומה כתיב ויסף גבי קדש נמי הא כתיב ויסף מדפשיט ליה דבתרומה איכא כתיבא משמע דמעיקרא מייתי דגבי תרומה איכא כתיבא. ועוד קשה דבסמוך דקאמר ולא איבעיא מיבעיא לן משמע דמילתא אחריתי קאמר דלא כתיבא ולא תנינא וגם לא מיבעיא לן וזה אינו דהא דלא מיבעיא לן היינו משום דלא כתיבא ולא תנינא ועוד כיון דבגזל ובתרומה פשיטא ליה לרבא אמאי לא קאמר פשיטא גבי גזל דכתיב וחמשיתיו וכו' דהכי אורחא דש"ס לכך נראה דהכי פירוש גבי גזל איכא כתיבא וחמשיתיו יוסף עליו ואיכא תנינא נתן לו את הקרן גבי תרומה איכא כתיבא ויסף חמשיתו עליו מדלא כתיב יסף כמו גבי גזל ואיכא תנינא האוכל תרומה בשוגג גבי מעשר ליכא לא כתיבא ולא תנינא הלכך בהני תלתא לא איבעיא מיבעיא לן דבגזל ותרומה לא מיבעיא לן דמוסיף חומש על חומש ובמעשר לא מיבעיא לן דאינו מוסיף וגרסינן לא איבעי' בלא וי"ו אלא גב' הקדש דכתיב ואם המקדיש יגאל את בתו ויסף חמשית ואיכא למימר דכתיבא הוא מדלא כתיב יסף ותנינא ליכא דחומש' דחומשא לא תנן מאי מי הוה ויסף דהקדש כתיבא דומיא דויסף דתרומה דהתם על כרחך כתיבא הוא דאי לאו הכי מנא ליה לתנא דמשלם חומשא דחומשא או לא מי אמרינן גבי תרומה כתיב ויסף וממשמעותא ילפינן ליה דמשמע שתי תוספות הכי נמי כתיב ויסף או דלמא שאני תרומה דאי שקלת ליה לוי"ו דיוסף וכו'

ונתן הכסף וקם לו כתבו התוס' דדרשינן בכלל ופרט וכלל ויסף חמשית כלל וכו' מיהו תימה דמאי קמיבעיא ליה חומש מהו שיתחלל על גבי קרקע והא עיקר המיעוט בחומש כתיב ויסף חמשית כסף ערכך וכ"כ התוספות בפרק כל שעה

דף נה נדמייה לתחילת הקדש כתבו התו' ומיעוט' אתי לסוף הקדש כגון שלקח אבנים כדי לשוקען בבנין ונמלך עליהן לפדותן וכו' וקצת קשה דלפי זה סוף הקדש נמי הוי דבר דשייך אחריו קדושה וא"כ מאי קאמר אדרבה לתחילת הקדש הוה ליה לדמויי שכן דבר שיש אחריו קדושה. ועוד דהא דקאמר לעיל דלמא לענין חומש קאמרת וכר' יהושע בן לוי נמי לא אתי שפיר דלפי זה ברייתא לא איירי מידי מהא דר' יהושע בן לוי דלא אתי למעוטי מינה אלא סוף הקדש ואנן הוא דילפינן אמצע הקדש מסוף הקדש

הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה איצטריכא ליה ואם תאמר וכי לא ידע דהא נמי תנינא והא מתניתין היא ריש פרק שבועות הדיינין ויש לומר שהתנא רצה לשנות הכא הא דחמש פרוטות הן ומשום דלא תליא הך מילתא הכא דאיירי בדיני אונאה להכי חוזר ותני האונאה ארבעה כסף דאיירי ביה וסמיך ליה הא דהטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה דהא בהא תליא והדר תני חמש פרוטות הן דתליא בהא דקתני ההודאה שוה פרוטה ואיידי דקתני חמשה פרוטות הן תני נמי בתר הכי חמשה חומשין הן ואחר כך חוזר לענין ראשון וקתני אלו דברים שאין להן אונאה והשתא ניחא דקאמר הטענה