תורת חיים חלק ב רלד

דלשתוק משתות למקח. ונראה דאדרבה עיקרא דמילתא לא אתי תנא לאשמעינן אלא הא דאונאה לא הוה בבציר משתות שנהיה במקח ואי לאו דקתני נמי שתות למקח הוה אמינא דלא שייך אונאה אלא כשהמקח בדמי סלע אבל כשהמקח בציר מהכי לית ביה אונאה קמ"ל שתות למקח דכל היכא דאיכא שתות למקח אפי' כשהמקח בציר מסלע אית ביה אונאה

תנן הורה ר' טרפון בלוד אע"ג דלא הוסיף כלום י"ל דמרישא וסיפא הוה קא מותיב בחד זימנא אלא משום דלא דמיא להדדי דברישא איצטריך למימר מאי לאו דזבין שוה עשרין בעשרין וארבע ובסיפא איצטריך למימר מאי לאו דזבין שוה שיתסרי בעשרין וארבע לכך סידר כל חדא באפי נפשיה

דף נ אמר רבא הלכתא שתות קנה ומחזיר אונאה כתבו התו' דהיינו אם רצה כרבי יהודה וזה דוחק דקנה ומחזיר אונאה משמע דעל כרחו קנה ועל כרחו מחזיר אונאה ועוד דא"כ הוה ליה לפרש בהדיא אם רצה קנה וגם דוחק גדול לומר דקנה ומחזיר אונאה דרבא אין פירושו כקנה ומחזיר אונאה דרבי נתן לכך נראה כדפירש"י ז"ל דקנה בעל כרחו קאמר כרבי נתן וכן כתב רב אלפס ז"ל ומה שהקשו התוספות וכי חולק רבא על סתם מתני' יש לומר כדפירש"י ז"ל דשאני הכא דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא לכך הלכתא כוותיה בדינא אפי' לגבי סתם מתני' ולגבי דר' אע"ג דהלכה כרבי מחבירו בעלמא הכא שאני והא דרבא מוקי מתני' כרבי יהודה לאו משום דס"ל כוותיה אלא משום דהכי מסתבר ליה לפרושי מתניתי' דמתני' הכי דייקא כדאמר רב אשי דיקא נמי דקתני אחד הלוקח ואחד המוכר וכו' והא דקאמר תניא כוותיה דרבא אע"ג דרבי פליג עליה בהך ברייתא גופא יש לומר דממלתא דרבא נפשט תרתי בעיי דלעיל דכיון דאמר דזה וזה בכדי שיראה לתגר נפשט בתרייתא וכיון דאמר שתות קנה ומחזיר אונאה נפשט קמייתא דכיון דבשתות קנה, על כרחו אם כן צריך לומר דפחות משתות נקנה מקח ולאלתר הויא מחילה כמ"ש התוספות דזהו ההפרש בין שתות לפחות משתות ועל זה קאמר תניא כוותיה דרבא דמדרבי נתן ור' יהודה הנשיא נמי שמעינן הכי דהא תרווייהו אית להו דזה וזה בכדי שיראה לתגר ואפשר דתרווייהו אית להו נמי דבפחות משתות נקנה מקח ולאלתר הוי מחילה דהא רבי נתן על כרחך הכי אית ליה מדקאמר שתות קנה ומחזיר אונאה כדפי' ורבי יהודה נמי אפשר דהכי ס"ל דעד כאן לא פליג עליה אלא אהא דקאמר שתות קנה ומחזיר אונאה אבל אהא דקאמר פחות משתות נקנה מקח ולאלתר הוי מחילה לא אשכחן דפליג

אי אמרת בשלמא מוכר לעולם חוזר משום הכי חזרו וא"ת למאי דס"ד דתגרי לוד נמי עבידי דטעו קשיא במאי שמחו מעיקרא הא אינהו נמי אם יטעו פחות משליש כל דהו הוי מחילה וי"ל דקסבר משתות ועד שליש לרבי טרפון כשתות עצמה לרבנן דמי ולהכי שמחו דלרבנן ביתר משתות המקח בטל בכדי שיראה ולר"ט ביתר משתות ועד שליש קנה בעל כרחו אלא שמחזיר האונאה כשתות עצמו לרבנן וכדרבא דאמר שתות קנה ומחזיר אונאה ותגרי לוד לא היו חפצים שיתבטל המקח וכשאמר להם כל היום חזרו משום דלרבנן ביותר משתות מיד לאחר כדי שיראה הוי מחילה ולר' טרפון כל היום אלא אי אמרת מוכר נמי כלוקח דמי מאי נפקא להו מינה וכו' מכאן משמע נמי דהא דאמר רבא קנה ומחזיר אונאה היינו בעל כרחו כדפירש"י ז"ל

דף נא אמר רב ענן לדידי מפרשא לי לכאורה תימא אמאי הפסיק הענין הוה ליה לסדר מלתא דרב ענן לעיל בתר המימרא או לקמן בתר שינוי דרבא ועוד דמסיק אביי מחוורתא רב דאמר כר"מ ושמואל כרבי יהודה שמואל מאי עבידתיה דלא מוקי ליה כר"מ והא אדרב לחודיה הוא דפריך ולפירוש רבינו שמואל שכתבו התוספות דלא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה אא"כ אומר על מנת שאין לך בו אונאה אבל כשאומר על מנת שאין לך עלי אונאה לא קא עקר מידי אלא מתנה עמו שימחול לו האונאה אתי שפיר דבמלתא דרב ענן אתי לדחויי הא דבעי לאוקמי שמואל אפילו כרבי מאיר דכיון דאית ליה לשמואל דבעל מנת שאין לך עלי אונאה לא עקר מידי א"כ גבי קידושין נמי כיון שאמר לה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה לאו עקירה הוא אלא מחילה ותנאו קיים אליבא דשמואל וא"כ לא מתוקמא שמואל כר"מ והדר מותיב אדרב דלא מצי סבר כרבי יהודה ולהכי מסיק רב דאמר כר' מאיר ושמואל כר' יהודה מיהו תימא לפירוש רבינו שמואל זכרונו לברכה. דא"כ לא מיתוקמא מלתא דשמואל אפילו כרבי יהודה דמשמע דרבי יהודה סבר דעל מנת שאין לך עלי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא והוה עקירה ואפ"ה בשאר כסות תנאי קיים כיון דממון הוא דאי לאו עקירה הוא אם כן עונה נמי אמאי תנאו בטל הא לא עקר מידי ועוד דבסוף פרק הפועלים משמע בהדיא דלרבי יהודה מתנה על מה שכתוב בתורה הוי אע"ג דאמר לה על מנת שאין ליך עלי

שכבר נתן לו שכר משלם כתבו התו' המוכר הראשון שקנאה תחילה ממנו וצריך לומר שהן שוים יותר מעשרה דינרין אלא דמוכר ראשון אורחיה להוזיל גבי לוקח כדי שישתכר שכר טרחתו אבל הערוך כתב אמר רב פפא בצדרויי פירוש מוכרי בגדים של בעלי בתים מנהגם להוסיף להן ארבע אמות למאה שירויחו אותן משמע מפירושו דלאו בלוקח ממש איירי אלא בסרסור שמוכר בגדי בעלי בתים ובעל הבית נותן לו הבגד בכך וכך ואם מרויח הוא של הסרסור ונותן ד' מאה בשכר טרחתו ועיין בערך צדר ובערך אמנה

דף נב מאי קאמר פירש"י ז"ל דמאי איריא איסר אפי' משהו נמי דהא אמר בסלע עד שקל ותו לא אע"ג דסלע מותר להוציאו כל כמה דלא נפחת כדי אונאה היינו משום דהפחת ניכר בסלע שלם אפי' בכל שהוא והלוקח ידע ומחל ואינו מוציאו ברמאות אבל שקל הבא מסלע ונפחת משקל אפי' כל שהוא אסור להוציאו דאין פחת שלו ניכר לגבי שקל מתוך שהוא רחב ולא ידע דמחיל ואף על גב דגבי טלית פחות משתות הוה מחילה אף על גב דאין הלוקח יודע אונאתו סלע שאני דלהוצאה ניתנה וכל היכא דלא סגי להדיא אפי' בפחות משתות אסור אלא א"כ ידע ומחיל. ומיהו מה שפירש רש"י ז"ל דהא אמר בסלע עד שקל ותו לא לאו ראיה היא דאיכא למימר תנא והדר מפרש דלא תימא בסלע עד שקל אבל פחות מכן משהו אסור לכך מפרש דפחות מכן איסר דוקא אסור. ובנמוקי יוסף כתב דאין הפרש בין סלע לבין שקל הבא מסלע דשקל הבא מסלע נמי מותר להוציאו כל כמה דלא נפחת כדי אונאה ולפי זה נראה דהכי פירש מאי קאמר דהא ליכא למימר דאם עמד סלע על פחות משקל איסר דאסור להוציאו דאם כן הוי דלא כמאן דאפילו רבי מאיר דמחמיר איסר לדינר מיהא בעי ואי אמרת דאם עמד סלע על פחות משקל איסר דאסור להוציאו אם כן צ"ל דס"ל לברייתא דאונאה הוי בחצי איסר לדינר וזהו דלא כמאן

מאי לאו שפחתה יותר מכדי אונאה מלישנא דיתר על כן דייק אבל מהא דקתני מוכרה בשויה לא דייק דלמאי דמשני דאכתי לא פחתה כדי אונאה ומכרה ביפה אתי נמי שפיר לישנא דמכרה בשויה דכל כמה דלא פחתה כדי אונאה עביד איניש דמחיל נמצא שהיה שוה סלע יפה ומכרה בשויה היינו ביפה

סלע שנפסלה רבינו שמעון ז"ל בפירש המשנה כתב שנפסלה שנחסרה או שפסלתו מלכות מיהו מדקתני סיפא עד כמה תיפחת וכו' משמע דרישא נמי בנחסרה איירי ובמסכת כלים פי"ב גרסינן עד כמה תפחת וכו' משמע בהדיא דרישא בחסרה איירי דהא ארישא קאי. וא"ת היאך רשאי לעשותה משקל הא בסמוך תניא לא יעשנה משקל בין משקלותיו וי"ל דאיירי כשחסרה שני דינרים כדקתני סיפא דבכה"ג מותר לקיימה ולעשותה משקל

והתקינה כתבו התו' אם צריכה מעשה כמו חיתוך אתי שפיר נראה דודאי בהכי איירי דומיא דרישא דקתני התם דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר בתו טמא והתם צריך מעשה לנוקבו כמ"ש שם ר"ש ז"ל

מיתיבי עד כמה תיפחת בסלע עד שקל ממתני' דכלים גופא הוה מצי לאקשויי דקתני נמי עד כמה תיפחת עד שני דינרין מאי לאו דפחית פורתא אלא כיון דמעיקרא אותיב ליה מברייתא דקתני יתר על כן מסיים ואזיל ומותיב מברייתא אבל אין לפרש משום דברייתא קתני בסלע עד שקל דמשמע פורתא ומתניתין לא קתני עד דהתם במסכת כלים גרסינן נמי עד שני דינרין

הכי גרסינן בספרים ישנים או יהתוך או יקוץ אלא שהסופרים טעו בין ה"א לחי"ת וכתבו יחתוך ואין צורך להגיה יתוך דיהתוך נמי לשון מתכת הוא וכן הוא בספר הרמב"ם ז"ל

לא יעשנה משקל בין משקלותיו וכו' פירוש ולא אמרינן כיון שעשאה בין שאר משקלותיו מבטלה ושוב לא יציאנה וכן כשהניחה בין שאר גרוטותיו או תלה בצואר בתו ודאי מבטלה ולא יוציאנה

כאן באמצע כאן מן הצד פירש"י ז"ל באמצע יקבנה דמשנקבה לא סגיא מן הצד לא יקבנה לפי שהרמאי שימצאנה יקוץ אותה סביב וכו' ותימה דא"כ אמאי קתני אלא או ישחוק או יתוך וכו' הא אפי' לנוקבה שרי אלא שיקבנה באמצע וליפלוג וליתני בדידיה בד"א מן הצד אבל באמצע יקבנה ולעיל נמי במתני' דכלים אמאי קתני פחות מכן יקוץ הוה למימר פחות מכן יקבנה באמצע ויתלנה כו'. ועוד דאין סברא כלל לומר דבשביל נקב כל דהו באמצע שאין בו חסרון כדרך שנוקבין את המטבע כדי לתלותו בצואר לא סגי בשביל כך וגם לאו אורח ארעא לנקוב המטבע באמצע כשרוצין לתלותו בצואר על כן נראה דהא דמשני כאן באמצע כאן מן הצד לאו אנקב קאי אלא הכי קאמר כאן דאסור לנוקבה מן הצד פירש שהסלע חסרה מן הצד דהיינו סביב הסלע שאין החסרון ניכר כל כך כאן דמותר לנוקבה באמצע שהסלע חסרה באמצע כגון שנחסרה ונפגמה ברוחבה דאז החסרון נראה וניכר ולא סגיא כלל לכך מותר לנוקב' ולתלותה בצואר בתו ואע"פ כן לא ימכרנה לחרם ולהרג שמרמין בה ומיראה יקבלוה ומתני' דכלים נמי איירי שחסרה מן הצד וא"ת אכתי אמאי קתני יקוץ או יתוך ולא קאמר או יפגמנה באמצע ויקבנה ויתלנה בצואר בתו וי"ל נהי דבדיעבד אם נפגמה כבר מותר לנוקבה ולתלותה בצואר לפוגמה לכתחילה כדי לנוקבה ולתלותה מיהא אסור שמא ימצאנה רמאי ועוד דלאו תקנת היא דע"י פגימה מתקלקלת ולאו מטבע היא ובכלל יקוץ הוא ועוד דלא אסיק אדעתיה האי תנא תקנתא דפגימה דלא איירי בה וכן משמע בהדיא מדברי רב אלפס והרמב"ם ז"ל דהא דמשני כאן באמצע כאן מן הצד אחסרון הסלע קאי כדפי' והתימה על הרא"ש והטור ובית יוסף ז"ל שלא הביאו דבריהם כלל ובש"ע סי' רכ"ז כתב ולא יעשנה משקל כו' אלא יתיכנה או יקבנה באמצע אבל לא יקבנה מן הצד והיינו כדפירש"י זכרונו לברכה אבל למה שפירשתי אם חסרה סביבותיה אסור לנוקבה אפי' באמצע ואם נפגמה באמצע מותר לנוקבה אפי' מן הצד וכן נראה עיקר

ונותנה למעשר שני לפירוש ראשון שכתבו התוספות דמחללה ביפה דאמר חזקיה לאו כמשמעו הוא אלא היינו בשוי' כאלו מתחילה היתה כן זהו דוחק ופי' שני שכתבו בשם ריב"ם דקאי אפחות מכדי אונאה נמי דוחק הוא דהא לעיל מיניה קתני עד מתי מותר להחזיר וכו' ואם היה מכירה וכו' דאיירי כשחסר כדי אונאה ועלה קאמר ונותנה למעשר שני משמע דקאי נמי אחסרה כדי אונאה. ועוד תימה דלעיל משני רב חסדא מדת חסידות שנו כאן מאי שנא בסלע דקתני מדת חסידות ומאי שנא בטלית דלא קתני מדת חסידות כדפריך לעיל לכך נראה כפירוש ריב"ן דנותנה למעשר שני בסלע שלם אותה שחסרה כדי אונאה קאמר והא דהוי נפש רעה אע"ג דחסרה כדי אונאה כבר תירץ רב פפא בהא דקאמר והוא דסגי להו דאיירי שיכול להוציאה בדוחק אע"ג שחסרה כדי אונאה וכיון דסלע להוצאה קיימה והוא יכול להוציאה בדוחק נפש רעה הוא מי שאינו מקבלה לאפוקי גבי טלית לא שייך האי טעמא דלאו להוצאה קיימה ואף על גב דחייב להחזיר האונאה יש לומר דאדרבא בדין הוא דלא להוי