תורת חיים חלק ב רלג

תנן אבל אמרו מי שפרע מדור המבול תימה מעיקרא הוה ליה לאותובי הך תיובתא דמתני ברישא והדר הוה ליה לאותובי מהא דרבי שמעון דמתני בסיפא ויש לומר דמעיקרא לא מצי פריך מרישא דידע שפיר דאיכא לשנויי דקאי באבל משום דברי וברייתא דקתני והנושא בדברים אינו אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו בדברים לחוד קאמר אבל היכא דאיכא מעות בהדייהו קאי באבל דאי לאו הכי תיקשי גופא דברייתא דמעיקרא קתני אבל אמרו מ' שפרע כו' והדר קתני שאין רוח חכמים נוחה הימנו אלמא צריך לחלק בהכי אבל השתא דמשני דרבי שמעון אית ליה דמעות קונות אפילו לריש לקיש אם כן גופא דברייתא שאני דכיון דמעות קונות שפיר שייך לחלק בין דברים לחוד לבין היכא דאיכא מעות בהדייהו אבל לרבנן דאין מעות קונות לר"ל קס"ד דהוי כמו דברים בלא מעות לרבי שמעון כמ"ש התוס'

דף מח ואלו תשומת יד לא אהדריה קרא כתבו התוספות הכי נמי לא היה צריך להחזיר עושק ובשביל שום דרשה מהדריה לא ידענא דהא בסמוך קאמר ליה רבא לאביי דקרא תרי גווני פקדון נקט אלמא ניחא ליה לקרא להחזיר כולי גונא ותדע דאי לאו הכי תיקשי מתשומת יד דנהי דלא אהדריה קרא לתשומת יד בהדיא ברמז מיהא אהדריה כדאמר בסמוך ואם כן תיקשי למה ליה למיהדר כלל ואפילו פקדון גזל ואבדה נמי לא היה צריך להחזיר אלא חדא מנייהו אטו כולהו לשום דרשה אהדרינהו אלא צריך לומר דניחא ליה למיהדר כולי גונא ואפילו תשומת יד נמי הוה ניחא ליה למיהדר בהדיא אלא כי היכי דליהוי סייעתא לא אהדריה אלא ברמז לומר דלא רבייה קרא אלא דומיא דפקדון כשנטלו ממנו וחזר והפקידו

אימא מעושק הוא דאהדריה קרא פירש"י מכיון דאהדרי' קרא לעושק דמחוסר נמי משיכה לא איצטריך לאהדורי לתשומת יד דמעושק נילף לה ופירושו תמוה דמאי משני דאי אהדריה קרא לא תיובתא ולא סייעתא דרבי יוחנן לוקמא בדלא משך א"כ השתא נמי דלא אהדריה קרא לא הוי סייעתא דהדרא קושיא לדוכתא אימא מעושק הוא דהדר קרא דמכיון דאהדריה קרא לעושק לא צריך לאהדורי לתשומת יד ולעולם תרוייהו בדלא משך ואכתי ליכא סייעתא ועוד קשה דבסמוך פריך רב פפא ותשומת יד לא אהדריה והתניא כו' והא לדידיה נמי קשיא דסבירא ליה דעושק דקרא במחוסר משיכה איירי א"כ רבויא דאו מכל אשר ישבע למה לי למיהדר לתשומת יד והלא מעושק הוא דהדר קרא דמשומת יד ילפינן לה מעושק ועו"ק דמאי פריך אי הכי תשומת יד נמי ליהדריה ולפירש"י ז"ל דלרב פפא תשומת יד בכלל עושק הוא א"כ אדרבא אי אהדריה קרא נמי לתשומת יד הוי מיותר. ועוד דמאי א"ה דקאמר תקשי נמי לדידיה דסבר דעושק דקרא בלא משיכה הוא ליהדר נמי לתשומת יד ולוקמה בלא משיכה אלא ודאי ס"ל דבכלל עושק הוא א"כ השתא נמי לישני הכי ועוד קשה דאם כן אמאי פריך לר"ל מתשומת יד דקאמר אימא מעושק הוא דאהדריה קרא לתשומת יד טפי הוה ליה למיפרך לריש לקיש תיובתא מעושק דמחייב אפי' בלא משיכה ור"ל אית ליה דמשיכה דאורייתא וגם לישנא דאימא מעושק דהדר קרא לא משמע כדפירושו מדלא קאמר אימא מעושק ילפינן ליה. ועוד דקאמר אי אהדריה קרא לא תיובתא ולא סייעתא מאן דכר שמיה הוה ליה למימר אי אהדריה קרא לא הוה סייעתא. על כן נראה דהכי פריך אימא מעושק הוא פי' מנא לך לאתויי סייעתא לריש לקיש מתשומת יד כיון דלא אהדריה קרא אדרבא אימא איפכא לאותובי תיובתא לריש לקיש מעושק דהדר קרא דכיון דאהדריה קרא לעושק שמע מיניה דלא בעינן משיכה כדר' יוחנן ואי לא גרסי' הוא אלא אימא מעושק דהדר קרא כדמשמע מפירש"י ז"ל ניחא טפי ומשני דעושק דהדר קרא איירי כגון שנטלו ממנו וחזרו והפקידו דהוי משיכה ופריך אי הכי תשומת יד נמי ליהדר קרא ולוקמי' כו' פי' בשלמא לדידי אין הכי נמי דאהדריה קרא נמי לתשומת יד מרבויא דכל אשר ישבע אלא לדידך דאמרה דתשומת יד לא אהדריה קרא ועושק דאהדריה מוקמית ליה כגון שנטלו והחזירו א"כ תשומת יד נמי ליהדר ולוקמיה כגון שנטלו והחזירו

נתנה לבלן מעל מתני' היא בסוף פרק הנהנה מן ההקדש וכתבו התוס' דמסיפא דייק דקתני שהוא אומר לו הכנס ורחוץ כו' מיהו קצת קשה דבסמוך פריך והתניא נתנה לספר מעל אמאי לא פריך לה התם אגופא דמתני' דהתם לא פריך מידי ורבא נמי אמאי מייתי מהא דרב ולא מייתי מסיפא דמתני' ויש לומר דמתני' יש לדחות ולומר דהוא הדין נתנה לספר וחד מנייהו נקט וסיפא דקתני שהוא אומר לו כו' ה"ק אע"פ שלא רחץ שנתחרט אפ"ה מעל כיון שאין המניעה מצד הבלן שהוא אומר לו הכנס ורחץ והרי נתרצה מעיקרא וכי נתחרט בתר הכי מאי הוי וא"כ נתנה לספר נמי שהוא אומר לו שב ואספר לך ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מעילה

נתנה לסיטון מעל פירש"י ז"ל אע"ג דלא משך כל הפירות משמע דמקצת פירות מיהא משך וקשה דא"כ אין ראיה דלמא מעל בשביל אותו מקצת שמשך וי"ל כיון דנתן המעות על כל המקח לא מקרי משיכה אא"כ משך הכל כדאמרינן לעיל גבי מכר חמור בפרה וטלה, מיהו קשה דה' המגיד כתב בפ"ה מהלכות מכירה בשם הרשב"א ז"ל דשאני חמור דאינו ראוי ליחלק אבל אמר ליה פרה וטלה אני מוכר לך בכור חטים ומשך לפרה ולא משך לטלה קנה חטים כנגד הפרה והביא ראיה מהא דתניא בקדושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהן קנה כולן ואמרינן לא שנו אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אלמא כנגד מעותיו מיהת קני וכן כתב בנמוקי יוסף בפירקין וא"כ הכא נמי מקצת הפירות שמשך מוהת קני ולכך מעל ע"כ נראה דעל כרחך בדלא משך כלל איירי כההיא דנתנה לבלן ונתנה לספר דאיירי בלא משך דאי משך מאי קמ"ל פשיטא דמעל והא דנקט סיטון ולא חנוני משום דאורחא דמילתא ליתן דמים מועטים בתחילת הקנייה לחנוני גדול דוקא

נתנה לסיטון מעל כתבו התוספות בשם הר"ר חיים דהא דמשני בע"א בזונה עובדת כוכבים אתי שפיר כר' יוחנן, אף על גב דמדאורייתא מעות קונות לר' יוחנן וא"כ לוקמא אפי' בזונה ישראלית דהא משיכה אינו אלא תקנתא דרבנן ואין סברא דאתיא תקנתא דרבנן ומפקיע איסור דאורייתא יש לומר דשפיר הפקיעו חכמים כהאי גונא איסור דאורייתא כן כתבו התו' בריש פ' השוכר את הפועלים

דיו שיקנה כנגד ערבונו פירש"י ז"ל לא זה ימחול ולא זה יכפול אבל הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מכירה כתב שאם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו פי' דכיון שהוא תחת ידו לאו אסמכתא היא ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו אסמכתא היא וכתב ה' המגיד ולשון דיו שיקנה כנגד ערבונו מסייע לזה דמשמע דלא פליג ר' יהודה אלא כשהמוכר חוזר בו בדוקא

דף מט ההיא שלא ידבר אחד בפה פירש"י ז"ל אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו לפי שינוי השער אין כאן חסרון אמנה משמע דסבירא ליה דבחד תרעא מודה רב דיש בו משום חסרון אמנה ואם תאמר מאי פריך בסמוך מברייתא דר' שמעון דקתני סיפא החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו לישני דהתם בחד תרעא איירי י"ל דסיפא דומיא דרישא איירי דהא דקתני רישא אבל אמרו מי שפרע כו' אפילו בתרי תרעי קאמר כדאמר לעיל דרבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמילחא לסוף אייקר מילחא וכו'

שהן בני אברהם יצחק ויעקב בריש הפועלים פירש"י ז"ל וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה כדמפרש בש"ס משמע מפי' דהא דקאמר שהן בני אברהם בסעודה שעשה למלאכים איירי דעבד תלתא תורי לתלתא גברא כדאמר התם ותימה דא"כ יצחק ויעקב מאי עבידתייהו דלא אשכחן דסעודתייהו הוה עדיפא מדשלמה. ועוד דא"כ מאי מייתי דלמא אברהם משום כבוד אורחי' הוא דעבד הכי אבל סעודת בני ביתו כשאר אינשי הוה לכך נראה דהכי קאמר שהן בני אברהם יצחק ויעקב ברוכי השם שנתברכו מפיו ית' בעושר וכבוד וגדולה וכיון שנתברכו מפי השכינה מסתמא סעודתייהו עדיפא הוה מדשלמה דלא כתיב גביה ברכה ולכך פריך התם למימרא דסעודת בני ביתו דאברהם עדיפא מדשלמה והכתיב ויהי לחם שלמה וגומר ואלו גבי אברהם כו' דאפי' בשעה שהכניס אורחים לא ה"ל אלא תלתא תורי ומשני התם תלתא תורי לתלתא גברי וכו' ולעולם סעודת בני ביתם של אברהם יצחק ויעקב עדיפא מדשלמה הוה לפי ערך האנשים ולפי זה ניחא הא דקאמר בסמוך ואי סלקא דעתך דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה היכי אמר ליה זיל הדר בך דלכאורה תימה הא פשיטא דפועלים לא סמכי דעתייהו שיעשה להן בכל יום כסעודת אברהם תלתא תורי לתלתא גברי ועוד דלקמן משמע דרב אפי' במתנה מועטת איירי וא"כ מאי ראיה מייתי מהך עובדא דהא ודאי סעודתו דאברהם כמתנה מרובה דמיא, אבל השתא א"ש דאברהם משום כבוד אורחים הוא דעביד הכי כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל אבל סעודת בני ביתו נהי דעדיפא הוה מדשלמה לפי ערך האנשים היינו בתבשילין מרובין וכיוצא בו אבל פשיטא שלא צוה לשחוט לכל סעודה כל כך שוורים כפי מנין אנשי ביתו כדי להאכיל לכל אחד לשון בחרדל ולהכי דייק דאי דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה היכי אמר ליה זיל הדר בך הוה ליה למיעבד להו תבשילין הרבה כסעודת אברהם כדרך שהיה רגיל לעשות לבני ביתו אף על גב דעדיפא מדשלמה הוה מכל מקום לאו דבר גדול הוה אם האכילן ארבעה וחמשה תבשילין או אפילו יותר מכן

ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת אף ע"ג דליכא מאן דקא מודי ליה נקט לישנא דמודה כלומר אע"ג דסבר ר' יוחנן במתנה מרובה דמותר לחזור בו במתנה מועטת מודה דאסור וכי האי גונא אשכחן בסוף פרק אותו ואת בנו דתנן התם בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו וכו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל יש לו ריוח אין צריך להודיעו ומודה ר' יהודה במוכר את האם לחתן וכו' אע"ג דאימתי דרבי יהודה לפרש הוא וליכא מאן דקא מודה ליה אפי' הכי נקט לישנא דמודה כדפי' והתו' כתבו שם ומודה ר' יהודה, תימא למאן מודה דאימתי דר' יהודה לפרש הוא כדאמרינן בפרק זה בורר מיהו כיון דהכא נמי אשכחן כי האי גוונא נראה דלאו קושיא היא דאורחא דש"ס למימר הכי וכדפי'

דאי הוו יהבי לי' כל חללא דעלמא לא הוה משני בדיבוריה בפרק חלק איתא נמי כי האי גוונא דקאמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוה משני בדיבוריה זימנא חדא וכו' ומשמע שם מפירש"י דנקט הכי לאשמעינן דכדבריו כן הוא שלא היה מוציא דבר שקר מפיו בכל חללו של עולם

האונאה ארבעה כסף וכו' אתי לאשמעינן דבבציר משתות וטפי משתות לא הוה אונאה והא דנקט מלתיה כשהמקח בדמי סלע ולא נקט גונא אחריתי משום דלא משכחת לה בתורה מטבע אחריתי כי אם סלע דארבע מאות שקל כסף דעפרון ושלשים שקלים דעבד וחמשת שקלים דבכור ומאה כסף דמוציא שם רע וחמשים כסף דאונס ומפתה כולן מתרגמינן סלעין ולהכי נקט נמי סיפא כמה תהא הסלע חסרה וכו' והשתא ניחא הא דתנן לקמן האונאה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה וכו' אע"ג דבבציר מארבעה כסף נמי משכחת לה אונאה ולא הוי דומיא דהטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה דבבציר מהכי לא משכחת להו דמכל מקום אונאה נמי לא משכחת לה בבציר משתות וארבעה כסף לדוגמא בעלמא נקט דכשהמקח בדמי סלע לא משכחת לה בבציר מהכי ומשום דסלע נזכר בתורה לכך לא נקט גונא אחרינא וא"כ האונאה ארבעה כסף דקתני לקמן הוי כאלו אמר האונאה שתות והא דלא קתני סתמא האונאה שתות למקח ותו לא משום דניחא ליה לפרושי בהדיא חד גוונא. והתוספות כתבו לשמואל דאמר שתות מעות נמי שנינו תימה