תורת חיים חלק ב רלב

לחלק בין עילוי עלייה לגרועי גרעיה דלעולם אמרי' כסף ראשון ולא כסף שני ולהכי פריך מהא דהפורט סלע ממעות מעשר שני ומוקי פלוגתייהו במלתא אחריתי מיהו קשה דאם כן מאי פריך לעיל אדמפלגי בסלעין על דינרין לפלוגי בסלעין על סלעין דהא אליבא דרבא עד כאן לא פליגי בית שמאי אלא בסלעין על דינרין דגרועי גרעיה אבל בסלעין על סלעין דעלויה עלייה דאלו חריפין מאלו כמ"ש התוספות מודו ב"ש דמחללין לכך נראה כריב"ן ז"ל דלא גרסינן ליה

ועוד תניא הכסף אינו קונה את הזהב כתבו התוספות דמייתי ראיה מדקתני עד שימשוך משמע דאי אפשר לקנות אלא במשיכת הזהב ולא בחליפין ולא משמע כן מדקאמר אי אמרת בשלמא בדמים משום הכי לא קני אלא אי אמרת בחליפין נקני משמע דדייק דברייתא בדמים איירי ולא איירי בחליפין כדדייק מעיקרא ממתניתין ועוד דאם כן תיקשי מברייתא למאן דאמר מטבע נעשה חליפין גם מה שכתבו התוספות דפריך מאי לאו אף בחליפין נראה דוחק מדלא קאמר בהדיא מאי לאו אף בחליפין ונראה כפי רבינו תם שכתבו התוספות לקמן דאפילו לרב נחמן דאמר אין חליפין קונה אלא בכלי בחליפין שוה בשוה מודה דקונה אפי' בפירי ולהכי פריך תנן הזהב קונה את הכסף מאי לאו בחליפין דקא סלקא דעתך דמתניתין בחליפין שאינו שוה בשוה איירי ולהכי הזהב קונה את הכסף דכיון דלא חריף בהוצאה אורחא לתלותו בצואר בתו והוי כלי וכן נחושת כיון דלא חריף אורחא לעשותו משקולת לכך קונה את הכסף אבל כסף כיון דחריף ויוצא בהוצאה לאו אורחיה בהכי והוי פירי וכי האי גונא כתב רבינו ירוחם שיש מי שכתב שמטבע שנפסל קונין בו דלא מיעטו אלא מטבע היוצא כי הנפסל ראוי למשקולת ולתלותו בצואר בתו וכן כתב בש"ע סימן קצ"ה ורב ולוי בכל מטבע פליגי מיהו למאן דאמר נעשה חליפין אם הוא יוצא בהוצאה בעינא שוה בשוה ומשני לא בדמים כולי הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא הכסף כולי דאי זהב כלי הוא כסף נמי כלי הוי דאין סברא לחלק בהכי כיון דזהב נמי יוצא בהוצאה אף על גב דכסף חריף טפי ועוד תניא הכסף אינו קונה את הזהב כיצד מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב אלמא דבשוה בשוה איירי ואי בחליפין איירי כסף נמי נקני דאע"ג דלאו כלי הוא הא בשוה בשוה ליכא מאן דפליג דלא בעינן כלי

דף מו ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי כו' פירש"י ז"ל נתעסק התנא וטרח להורות לנו הלכה בדבר שאינו מצוי שיהיה אדם עומד בגורן ערום משמע מפירושו דסבירא ליה דהא דמשני דלית ליה סודר היינו שעומד בגורן ערום וזה דוחק דא"כ מאי קס"ד פשיטא דלאו אורח ארעא הוא ועוד תימה דא"כ מנא ליה למידק מהכא דאין מטבע נקנה בחליפין לוקמי שאינו עומד ערום אלא שהוא מלובש בבגדים שאולים שאינן שלו דאינו יכול לקנות בהן כמ"ש בש"ע סימן קצ"ה דהכי נמי מוקי לה בגורן שאינו שלו ועוד כיון דפריך דלא הוה ליה למיתני מילתא דלא שכיחא שיהא אדם עומד בגורן ערום א"כ מאי הוצרך למימר דלית ליה ולא מידי הוה ליה למימר ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי ותו לא גם מה שפירש דהא דפריך ונקנינהו ניהליה אגב קרקע אמתני' קמתמה ולא אדרב פפא דוחק הוא לכך נראה דהא דמשני דלית ליה סודר היינו שהוא עני דלית ליה סודר משלו מיהו מלובש הוא בבגדים שאולים ופריך ונקניניה אגב קרקע אדרב פפא פריך כמ"ש התוספות דאי מטבע נקנה בחליפין צריך לאוקמי מתניתין דהסודר שעליו אינו שלו וכיון דגם הגורן אינו שלו אם כן איכפל תנא וכו' בגברא דלית ליה לא סודר ולא גורן ואם תאמר על כרחך הא דקאמר נקנו ליה מעות להאיך אגב סודר אליבא דלוי דאמר לקמן בכליו של מקנה קאמר הכי דלרב דאמר בכליו של קונה צריך לומר איפכא דהאיך יתן סודרו לבעל המעשר והא דנקט ש"ס אגב סודר אף על גב דהלכתא כוותיה דרב י"ל איידי דנקט בתר הכי אגב קרקע ואם כן אכתי מאי דייק לוקמא אליבא דרב דהאיך אין לו סודר ובעל המעשר אין לו גורן אבל לפירש"י ז"ל ניחא דאין מצוי שיעמוד האיך בגורן ערום וי"ל דלרב כל שכן דייק שפיר וכי איכפל תנא לאשמעינן דבר שאינו מצוי דמתרמי מלתא שיהיו שניהם עניים זה אין לו גורן וזה אין לו סודר

ונקנינהו נהליה אגב קרקע הקשו התוספות דליקני ליה המעות בהודאה כמו שקנה רב מרי מרבא כולי נראה דלאו קושיא היא דהא קמא שמיא גליא דהמעות שלו הן ולא של חבירו ונהי דחבירו קני בהודאתו מכל מקום אין זו תקנה שלא יהא נראה ערמה כל כך דאין לך ערמה גדולה מזו שמוציא דבר שקר מפיו

אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתא ומסתמא רב שמואל לא קנה מפתן ביתו בחזקה אלא בסודר אקני ליה רב פפא מפתן ביתו ואגב המפתן הקנה ליה המעות ואי מטבע נקני בחליפין הוה ליה לאקנויינהו בסודר לחודא וכן פירש רשב"ם ז"ל בפרק מי שמת דבקנין סודר אקני ליה מפתן ביתו

רב אשי אמר לעולם בפרוטטות פי' בעל הבית מחזיר לו פרוטטות אבל השולחני נותן לו מעות ואיצטריך למימר דמחזיר לו פרוטטות כי היכי דליהוי דרך מקח וממכר דאי לאו הכי אסור דסאה בסאתים לא אשכחן דשרי וכן כתב הרא"ש ז"ל מיהו קשה דלעולם בפרוטטות משמע כדאמר מעיקרא דאידי ואידי בפרוטטות איירי ועוד מאי איצטריך לאוקמי בפרוטטות לוקמא שמחזיר לו דינר יפה וטבוע דהוי נמי דרך מקח וממכר כיון דהשולחני נתן לו מעות ואי משום דקתני יפה דינר אם כן ברייתא גופא קשיא אמאי לא קתני דינר יפה כיון דבכי האי גונא נמי הוי דרך מקח וממכר הואיל ומין אחר הוא ושמא יש לומר דלא שרי אלא בפרוטטות דלא טביעי והוה להו כפוסק על הפירות ומוזיל גביה אבל דינר טבוע אף על גב דמין אחר הוא אסור דכיון דאיהו נמי טבוע כמין אחד דמי ועוד לישנא דלעולם בפרוטטות לא אתי שפיר דמשמע דאי איירי בפרוטטות גרע טפי לכך נראה דהגירסא הנכונה רב אשי אמר לעולם בדמים וכיון דאית ליה עושה כולי וכן גריס בספר התרומות שער מ"ו וכן משמע ברבינו נסים ז"ל מיהו קשה על מה שכתב הראב"ד ז"ל הביאו בטור י"ד סימן קס"ב שלא התירו כשיש לו אלא ללות סאה של חטין בסאה של חטין אבל סאה חטין בדוחן אסור אף על פי שהן בשער אחד ויש לו דוחן דהא הכא דכשמחזיר לו מין אחר עדיף טפי דאפי' סאה בסאתים מותר וצריך לחלק בין פירות למעות דשער הפירות עביד להשתנות לכך מין בשאינו מינו אסור דפעמים שאינן שוות ועיין בספר התרומות שער מ"ו דמייתי דברי הראב"ד וראייתו

הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין תימה דלעיל גב' הא דקאמר מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין פירש"י ז"ל הא ליכא למימר דאית ליה הא דרב נחמן דאמר לקמן אין קונין אלא בכלי וכולי משמע דס"ל דמטבע לאו כלי הוא ובתר הכי כתב דכל דבר שאינו כלי קרוי פירא לגבי חליפין אלמא סבר דמטבע נמי פירי קרי ליה וא"כ מאי קא משמע לן מתניתין דפירי נמי עבדי חליפין הא מרישא דכל הנעשה דמים באחר שמעינן לה כיון דמטבע נמי פירא הוי ועוד דלקמן קאמר ביה למעוטי מטבע ולפי' דמטבע פירא הוה ביה למה לי תיפוק ליה ממאי דכתבינן במנא לאפוקי פירא שוב מצאתי דגם הרמב"ן ז"ל הקשה עליו כמ"ש ודחה דבריו

הכי קאמר יש דמים שהן כחליפין פירש"י ז"ל רישא וסיפא חדא היא וכולי והכי קאמר כל הנישום דמים באחר כל המטלטלין שאדם שם לחבירו ונותן לו שומת דמיהן בשביל חפץ אחר שהיה לו ללוקח וכו' ופירושו תמוה דהא למאי דסלקא דעתין מעיקרא לאו כל הנישום קאמר אלא כל הנעשה דהיינו כל הרגיל להיות נותן דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנו בתורת חליפין כיון שזכה זה וכולי ועוד דמסתמא השתא נמי סיפא מלתא אחריתי אשמעינן ולאו חדא היא דומיא דשינויא קמא דאשמעינן סיפא מילתא אחריתי דפירא נמי עבדי חליפין. ונראה לפרש דלמאי דסלקא דעתך מעיקרא בין לרב ששת בין לרב נחמן רישא וסיפא תרתי אתי לאשמעינן רישא אשמעינן אליבא דתרוייהו דמטבע נעשה חליפין וסיפא אשמעינן לרב ששת דפירי נמי עבדי חליפין ולרב נחמן אשמעינן דדמים נמי אשכחן דבחליפין נינהו ותנא קולא דחליפין קמ"ל ולא זו אף זו קתני והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע כיון שזכה כו' ולא מיבעיא מטבע דנעשה חליפין אלא אפילו פירי דכלין ונרקבין אפי' הכי נעשו חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה כו' ולרב נחמן נמי הכי קאמר כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע כיון שזכה וכו' ולא מיבעיא מטבע דנעשה חליפין אלא אפילו תורת דמים אשכחן שיש להן דין חליפין כיצד החליף דמי שור וכו' אע"ג דהנך דמים שחייב לו בעד השור לאו בעינייהו נינהו ואין להן תורת חליפין אלא תורת דמים אפי' הכי כחליפין דמו וקנו וכן כתב רב אלפס ז"ל דלרב נחמן נמי סיפא מילתא אחריתי היא

ואפילו כיס מלא מעות כו' נראה דלהכי נקט כיס ולא קאמר אפי' מעות במעות משום דמטלטלין לא משמע ליה מעות מדקתני רישא מטלטלין קונין את המטבע משמע דמטבע לאו מטלטלין קרי ליה לכך מוקי לה בכיס מלא מעות דכיס מלא מעות שפיר קרי ליה מטלטלין

בדינרי אנקא ואניגרא פי' מחליף מלא כיס דינרי אנקא בכיס דינרי אניגרי אבל אין לפרש ששני הכיסין של אנקי או שניהן של אניגרי וצריכא דקאמר אדרב אחא קאי דאיצטריך לאשמעינן דין אנקא ודין אניגרא חדא דמשמע דעביד צריכותא אמתניתין ועוד דא"כ אמאי נקט ריש לקיש מילתיה בשני כיסין הוה ליה למימר אפי' כיס מלא מעות ותו לא ואי משום דמתניתין קתני כל המטלטלין קונין זה את זה ולא קתני כל המטלטלים קונין ותו לא לכך משמע ליה דבשני כיסין איירי א"כ אמתניתין גופא קשיא אמאי נקט מלתא בשני כיסין אלא ודאי מתני' שתי מיני מעות פסולות אתי לאשמעינן דלא תימא דוקא אנקא קונה או אניגרא דוקא ואע"ג דנקנה מסתבר טפי מנעשה כמ"ש התו' לעיל ולהכי נקט ש"ס הכא אימא אכתי מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין פי' דאפילו נקנה לא הוי וכ"ש דאינו נעשה וא"כ אכתי איכא למטעי ולמימר דפסלתו מלכות קונה את שפסלתו מדינה אבל פסלתו מדינה נקנה ואינו קונה איכא למימר איפכא דפסלתו מדינה קונה ופסלתו מלכות נקנה דוקא יש לומר דקונין זה את זה משמע זה את זה וזה את זה אנקי' לאניגרי ואניגרא לאנקא מיהו קשה למאי דסלקא דעתך מעיקרא דריש לקיש במעות יפות איירי אמאי נקט מילתיה בשני כיסין ומתניתין נמי אמאי לא קתני כל המטלטלין קונין ותו לא ויש לומר דהוה מצי למימר ולטעמיך

דף מז לא שנו אלא בכלי פירש"י ז"ל לא שנו דקונין קנין משמע דלא שנו אקרא קאי דהא דקונין קנין בכלי מקרא דשלף איש נעלו נפקא אע"ג דאקרא לא שייך למימר לא שנו יש לומר דנקט הכי משום דהך מילתא קודם שנכתב הפסוק נשנה מסיני או בתר הכי מדכתיב וזאת לפנים בישראל

מה נעלו דבר המסויים ובשר שור דלעיל נ"ל דאיירי בבהמה שלמה דהוי דבר המסויים

כדרך שתיקנו משיכה במוכרין להכי תלי לקוחות במוכרין דרבנן נמי סבירא להו דעיקר התקנה במוכרין הוה כיון שהכסף בידו אלא איידי דתיקנו במוכרין תיקנו נמי בלקוחות כדי להשוות לקוחות למוכרין ורבי שמעון לית ליה האי סברא והשתא ניחא אליבא דרבנן דלא תיקנו מעיקרא משיכה בלקוחות דוקא מטעמא דלא יאמר נשרפו חטיך אלא משום דמוכר עיקר כיון שהכסף בידו

כך תיקנו משיכה בלקוחות פירש"י ז"ל ולקמן אמרה רב חסדא גבי ההיא דיהיב זוזי אחמרא שמע דבעו למנסביה דבי פרזק רופילא והדר ביה הוצרך רש"י ז"ל להאריך ולאתויי הך עובדא הכא משום דמשמע מפירושו דמה שהלוקח מצי למיהדר קודם משיכה היינו דוקא קודם שנשרפו כשיראה דליקה יחזור בו אבל אחר שנשרפו אינו יכול לחזור בו וכ"כ בהגהת אשר"י בשמו להכי כתב דרב חסדא אמרה לקמן גבי ההוא דיהיב זוזי אחמרא כו' כלומר דמההיא עובדא משמע ליה כן מדקאמר שמע דבעו למינסביה כו' והדר ביה ולא המתין עד שיקחנו דשמא לא יקחנו אלא ודאי חושש היה שמא יקחנו ושוב לא מצי למיהדר ביה דאינו יכול לחזור בו אלא קודם שנעשה האונס: