תורת חיים חלק ב רלא

פקדון ובכה"ג דשלו רחוק ושל פקדון קרוב לא שייך למימר הכי דאם כן טפי הוה ליה להראות לו את הקרוב מכל מקום בעל הבית לחודא חייב כיון דידע דשל פקדון הוה והטילו בשכר והפסידו בידים

דף מג והא אבדו קתני לא מצי לשנויי איידי דתני רישא אבדו תני נמי סיפא אבדו דכולהו רישא משנה שאינה צריכא היא ולא תני לה אלא איידי סיפא דכיון דאסור להשתמש בהן פשיטא דאינו חייב באחריותן כיון דשומר חנם הוא וכן כתבו התוספות בפרק אלו מציאות גבי הא דקאמר לפיכך דרבי טרפון למה לי דסיפא איצטריכא ליה דמותרין ישתמש בהן ולפיכך אם אבדו חייב באחריותן

ההיא שעתא דקא שתי לה או דקא תבר לה קא גזל מיניה כו' מיהו היכא דמעיקרא שוי ארבעה והשתא שוי זוזא אפילו שתי' או תברא משלם ארבעה כדמעיקרא כדאמר בסמוך דבחס' ליכא מ"ד דתנן כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה וכן כתב הרי"ף ז"ל ואם תאמר כי תברא ושתיה אמאי משלם ארבעה נימא כיון דאם איתא הדרא למרה בעינא ההיא שעתא דקתברה גזל מיניה וי"ל דא"כ חוטא נשכר דאם תברא ממילא ע"כ בעי לשלומי ארבעה כיון דהשתא לא עביד מידי כ"ש היכא דתברא איהו דבעי לשלומי ארבעה

ואי נמי דאהדריה לדוכתיה ואיתבר לכאורה תימה דמאי ענין זה לזה ואמאי קבע רבי יוחנן הנך תרתי הלכתא להדדי ושמא י"ל משום דתרוייהו בשולח יד בפקדון איירי הך דהכא וכן ההיא דלעיל הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס דבפרק הגוזל בתרא מוקי לה בשומר שגנב מרשותיה דהיינו שולח יד בפקדון וכתבו התוספות דרבי עקיבא פליג אזול ויוקר דאמר משלם כשעת התביעה בין הוזל בין הוקר וקשה דאם כן לית ליה מתני' דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ולעיל קאמר מי איכא למ"ד וצ"ל דלרבי עקיבא שעת התביעה היינו שעת הגזילה כיון דמעיקרא בהיתרא אתי לידיה

החושב לשלוח יד בפקדון הך מחשבה הוי דבור כמו שכתבו התוספות ונקט החושב לאשמעינן דלא מחייב אלא א"כ נראין הדברים שיש במחשבתו לעשות כן דזימנין אמר אינש דרך השטאה וגזים ולא עביד

דף מד אבל החמיצה משלם את כולה פירש"י ז"ל שבשביל שחסרה החמיצה שכן דרך יין להחמיץ כשהוא בכלי חסר ולפי זה אם הטה את החבית ליטול הימנה רביעית ולא נטל והחמיצה פטור דלאו גירי דידיה הוא אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כתב דטעמא דהוה גירי דידיה לפי שבסבת מה שהטה נתקלקל השאר ולפי' אם הטה את החבית ליטול הימנה אפילו לא נטל והחמיצה חייב. ואין לתמוה על פי' הרמב"ם ז"ל שיחמיץ היין ע"י נענוע דהכי איתא נמי בפרק המוכר פירות חמרא אכתפיה דמאריה שוור ופירש שם רבינו תם כלומר היין כיון שנשאו בכתפים נתקלקל ע"י שנענע ומיהר להחמיץ: הזהב פרק רביעי

הנחושת קונה את הכסף כתב הרא"ש ז"ל בשם התוספת דנחשת טיבעא הוי לגבי דהבא מדהוה ס"ד דאפי' לגבי כספא הוי טיבעא וכו' וקשה לפירושא דא"כ ליתני הזהב קונה את הנחשת הנחשת אינו קונה את הזהב הנחשת קונה את הכסף הכסף אינו כו' דהוה רבותא טפי ושמעת מיניה דכ"ש דהזהב קונה את הכסף והרא"ש ז"ל כתב דיראה לו דנחשת פירא הוי לגבי דהבא דנהי דאהני לכספא חריפותיה לבטל חשיבות הזהב משום דאיהו חשיב נמי אבל נחשת דלא חשיב לא אהני חריפותא לבטל חשיבות הזהב ואין להקשות לפי' מהא דאמר לקמן שאני פריטי באתרא דסגיין חריפי ולהכי מחללין פירות עלייהו ואין מחללין על דהבא משמע דפריטי עדיפי מדהבא כיון דחריפי טפי מדהבא דשאני התם כיון דמעשר שני אינו נאכל אלא בירושלים וירושלים אתרא דסגיין בה פריטי לכך מחללין עלייהו טפי מדהבא אבל לענין קנין לא מהניא חריפותייהו לגבי דהבא כיון דאיכא דוכתא דלא סגיא בהו ואע"ג דאיכא נמי דוכתא דסגיין מ"מ לא פלוג רבנן מיהו קשה דהא ע"כ למאי דשנה רבי בילדותו הכסף קונה את הזהב צ"ל דאתי חשיבות הזהב ומבטל חריפות הכסף אע"ג דחריף טובא וחשיב נמי א"כ השתא נמי אמאי לא נימא דאתי חריפותייהו דפריטי ומבטלי חשיבות הזהב אע"ג דחשי' טיבעא לגבייהו ושמא זהב שאני דחריף מיהא קצת אבל פריטי לא חשיבי כלל לגבי דהבא

מעות הרעות קונות את היפות כתבו התוס' תימה אמאי איצטריך למיתני השתא נחשת דסגי טובא הוי פירא כולי הך קושיא י"ל דלא תימא דוקא נחשת לגבי כסף הוי פירא משום דכסף חריף וחשיב מיניה אבל מעות הרעות קונות את היפות בכל מילי איירי אפילו שניהם של כסף או של נחשת דיפות אינן אלא חריפי מן הרעות ולא חשיבי אימא לא הוי פירא קמ"ל

אסימון קונה את המטבע מדלא קאמר אסימון קונה את המעות כדנקט לעיל מעות רעות מעות יפות משמע דדבר והיפוכו נקט דאסימון הוא הפך המטבע דלא נקרא מטבע אלא על שם צורתו שהוא טבוע וכן משמע לקמן גבי הא דקאמר אין מטבע נעשה חליפין משום דצורתא עבידא דבטלא אבל אסימון לאו מטבע מיקרי דאין עליו צורה או יש בו צורה דלא חשיבא דכמאן דלית ביה צורה דמיא ואם כן קשה על מה שכתבו התוספות דמטלטלין קונין המטבע אשמעינן דקונין אפילו מטבע כמו אסימון דהא לאו מטבע קרי ליה כיון דאין עליו צורה

לקדושי אשה כתבו התוספות המ"ל דנ"מ לחמשה פרוטות דמתניתין אלא חדא מנייהו נקט והא דלא נקט ההודאה שוה פרוטה דמיתני ברישא משום דמילתא דשכיחא נקט

לגבי פירא טבעא הוי פירש"י ז"ל כדקתני סלעין וכולי וכן כתבו התוספות לקמן יש מקשין והא קרא בהדיא כתיב ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך ויש לומר דדוקא היכא דכתיבי זהב וכסף גבי הדדי הוי כסף כסף ממש אבל כסף לחודא אשכחן דלאו דוקא כסף הוא כגון כי קנין כספו הוא את כספך לא תתן לו בנשך והרבה כיוצא בהן מצינו דזהב בכלל כסף הוא ובסמוך נמי קאמר ש"ס כסף ראשון ולא כסף שני קרי ליה לזהב כסף

דף מה לגבי נפשיה מי איכא למאן דאמר לאו טיבעא הוי ואם תאמר אמאי פשיט ליה בדינר של כסף דלגבי נפשיה טיבעא הוי טפי מבדינר של זהב ואי משום דמחללין פירות אסלעין דלמא שאני התם דלגבי פירא ודאי טיבעא הוי כיון דחריף וחשיב אבל לגבי נפשיה כיון דכי הדדי נינהו אימא פירא הוי ועוד מנא ליה למידק דרבי יוחנן הוא דאמר אין מחללין כיון דאית ליה אסור ללות דינר זהב בדינר זהב דלמא לגבי נפשיה דוקא הוא דהוי פירא כיון דכי הדדי נינהו אבל לגבי פירא דחריף וחשיב מינייהו אימא טבעא הוי ועוד קשה בסמוך דאמר רבי יוחנן אף על פי שאמרו אסור ללות דינר בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו אמאי לא קאמר הכי אמתניתין דאף על גב דתנן הזהב קונה את הכסף אבל מחללין כו' ויש לומר דבכולה שמעתא משמע דתרתי מיני פירי נינהו פירות ממש או שאר מטלטלין דאינהו לחודא פירי נינהו אע"ג דליכא טבעא לגבייהו משום דאינהו אוקירי וזילי ואיכא נמי פירא דאיהו לחודא לאו פירא הוא אלא דלגבי טבעא דעדיף מיניה פירא הוא כגון דהבא לגבי כספא לב"ש ומעות הרעות לגבי יפות וכיוצא בהן. והשתא למאן דאמר אין מחללין פירות על דינרין אף על גב דליכא טבעא לגבייהו על כרחך אית ליה דדהבא לחודא פירא הוי דאיהו ניהו אוקיר וזיל וכיון דאיהו אוקיר וזיל פשיטא דלדידיה אסור ללות דינר זהב בדינר זהב דכיון דאיהו לחודיה פירא הוי סאה בסאה הוא ולהכי דייק רבי יוחנן הוא דאמר אין מחללין מדקאמר אסור ללות דינר בדינר דינר דמאי אלימא של כסף מי איכא למ"ד לגבי נפשיה לאו טבעא הוא דאי אפילו לגבי נפשיה לאו טבעא הוא אף ע"ג דליכא גביה טבעא דעדיף הימנו ע"כ סבירא ליה דאיהו לחודיה פירא הוא משום דאוקיר וזיל וא"כ אמאי מחללין פירות עלוייה כדקתני סילעין וכו' הא אין מחללין פירות אפירות אלא בדינר זהב איירי וס"ל דאין מחללין פירות אדינרין. ומשני דהלואה שאני דכיון דאשכחן מיהא חד זימנא דדהבא פירא הוי לענין מקח וממכר אלמא דאיהו אוקיר וזיל לכך החמירו רבנן לענין איסור ריבית ואסרו להלות דינר בדינר דחיישינן שמא יתייקר אבל לגבי מעשר לא שייך האי טעמא לכך מותר לחלל אדינרין כיון דזמנין דהבא טבעא הוי כגון לגבי פירות ומטלטלין. והשתא ניחא דקאמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללות דינר בדינר דאפילו לגבי נפשיה פירא הוי אע"ג דליתא גביה טבעא דעדיף מיניה אפ"ה מחללין עליו דגבי רביא החמירו כדפי' אבל אמתני' דהזהב קונה את הכסף לא מצי למימר דשאני התם דהא דדהבא פירא הוי היינו לגבי כספא דעדיף מיניה

אדמיפלגי בסלעין אדינרין שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא פירא הוי אבל בסלעין אסלעין דלגבי נפשיה ליכא מ"ד דלאו טבעא הוי אימא מודו ב"ש דמחללין לפלוגי בסלעין וכו' ואם תאמר למ"ד אף בפירות על דינרין מחלוקת תיקשי נמי אדמיפלגי בסלעין על דינרין כו' כדפירש ללישנא קמא וי"ל דלדידיה כיון דפליגי ב"ש וב"ה אי דהבא פירא הוי אי כספא פירא הוי ניחא דמפשט פשיטא ליה דאיכא לשנוי כדמשני לעיל דה"א בסלעין על דינרין מודו ב"ה לב"ש דדהבא פירא הוי אבל למ"ד דפליגי אי דרשינן כסף ראשון ולא כסף שני פריך שפיר כיון דלדידיה איכא למימר דב"ש נמי ס"ל דדהבא טבעא הוי קסלקא דעתך דאי הוה פליגי בסלעין על סלעין ליכא למיטעי לב"ה מידי כיון דאינהו דרשי כסף כסף ריבה א"כ סלעין על דינרין נמי מחללין מהאי טעמא דליכא למימר דה"א דדהבא לגבי כספא פירא הוי דהא לא איירי מידי בהכי ומשני דאע"ג דלא איירי מידי בהכי אפ"ה איכא למיטעי ולמימר דב"ה מודו לב"ש ולאו מטעמיה אלא משום דדהבא לגבי כספא פירא הוי וזהו שפירש"י ז"ל אבל בסלעין על דינרין אימא מודו להו דלא מתחלי כו' היפך לישנא דש"ס דליכא למימר דמודו להו דדהבא פירא הוי דהא לא איירי מידי בהכי

ת"ש הפורט סלע של מעשר שני בירושלים מתניתין היא בפ"ב דמעשר שני מעיקרא קתני הך דמייתי בסמוך הפורט סלע ממעות מעשר שני והדר קתני הך דהכא ותימה אמאי לא פריך מעיקרא מהך דבסמוך שהיא שנויא תחילה ועוד דלקמן פריך אין מחללין מבעי ליה ופירש"י ז"ל הכי איבעי ליה למיתני אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב אי משום כסף שני ותימה דהא הך לישנא דכסף ראשון ולא כסף שני איתותב בסמוך ממתניתין דהפורט סלע ממעות מעשר שני והך תיובתא אלימתא מההיא דלקמן דאיכא לשנויי דקתני לא יעשה להודיעך כחו דבית הלל ולהכי קאמר ש"ס קשיא ולא קאמר תיובתא. ועוד קשה דדייק השתא כספא לגבי פריטי מחללינן ולא אמרינן כסף ראשון כו' למה ליה הך דיוקא ולא פריך מפשטא דמתניתין דמשמע בהדיא דלא אמרינן כסף ראשון ולא כסף שני מדקא מחללינן סלעים אמעות דבסמוך נמי פריך מפשטא דמתניתין דהפורט סלע ממעות מעשר ועוד דמעיקרא נקט ש"ס אמר רבא ירושלים קמותבא ובתר הכי קאמר סתמא אלא דכולי עלמא הכסף כסף ריבה ולא קאמר אלא אמר רבא דכולי עלמא וכו' משמע דרבא לא חש להך תיובתא דבסמוך ולא הדר ביה אלא סתמא דש"ס פריך הכי והדר ביה ואמאי הא תיובתא אלימתא היא. ונראה לפרש דרבה ודאי לא הדר ביה מעולם דקסבר דממתני' דהפורט סלע ממעות מעשר שני ליכא לאותובי מינה מידי דשאני התם דעילוי עלייה למעשר שני שהפרוטות רגילות להתעפש וגם לא חריפי בכל מקום כסלעים ובכי האי גונא לא אסר הכתוב דלא אסר אלא לעשות מסלעין דינרין דגרועי גרעין למ"ש דסלעין חריפי טפי מדינרין ומקשה דרבא נמי אית ליה הך סברא ולכך פריך מסיפא ולא מרישא והיינו דדייק השתא כספא לגבי פריטי מחללינן ולא אמרינן כו' כלומר וכי תימא סלעין על דינרין שאני דגרועי גרעין למעשר שני לכך קאמר ולאו קל וחומר הוא כיון דאפילו כספא לגבי פריטי מחללינן אף על גב דאיכא תרתי לריעותא דכספא חשיב וחריף מינייהו כספא לגבי דהבא דליכא אלא חדא לריעותא מיבעיא אבל סתמא דש"ס דהוה בתר רבא לית לה הך סברא וסבירא ליה דאין