תורת חיים חלק ב רכז

חד מילתא נינהו וכי היכי דלא תימא דדוקא לענין צער ממון דינא הכי אבל לענין צער גוף לא לכך קתני נמי היה אביו ורבו בבית השבי וכו' ואי תנא הך הוה אמינא דאדרבא דוקא לענין צער גוף אבל לענין ממון לא קמשמע לן

ונוטלין עליה שכר נראה לפי שהעוסק בתורה עיקר קבלת שכרו על הסברות דמיסבר קא סבר ומדמה מילתא למילתא שהוא עמל בתורה ומטריח בה כדאמרינן אגרא דשמעתא סברא וזהו שייך כשהוא עוסק במשנה וכל שכן בש"ס לאפוקי העוסקין במקרא לכך אין נוטלין שכר כל כך: המפקיד פרק שלישי

מתקיף לה רמי בר חמא וכו' מדקאמר מתקיף לה משמע דאצריכותא פריך ונראה לפרש דאי לאו הך צריכותא איכא למימר דבמעות דיהיב ליה קניא גוף הפרה כאלו לקחו ממנו וכפילא נקנה לו ממילא ואע"ג דמעות אינן קונות היינו מדרבנן אבל מדאורייתא מעות קונות אלא דחכמים תיקנו משיכה שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה והאי טעמא לא שייך הכא כיון שהפרה כבר נגנבה וכל היכא דלא שייך האי טעמא העמידו על דין תורה כמו שכתב הטור סי' קצ"ח ואף על גב דקיימא לן אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו איכא למימר דהיינו דוקא כשלא היה אותו הדבר ברשותו מעולם כגון בית זה לכשאקננו אתננו לך אבל פרה זו כיון שהיא שלו בכל מקום שהיא ברשותיה קאי. אבל השתא דקאמר ואי תנא בהמה הוה אמינא כלים לא מקני ליה כפילא אלמא דהכא נמי מעות אינן קונות אי נמי כדאמר בסמוך דשילם לאו שילם ממש קאמר דאי לאו הכי מה בכך דלא מקני ליה בעלים כפילא הא כיון דקני לה לפרה במעותיו נקנה ליה כפילא ממילא ואם כן צ"ל כמ"ש התוספות בשעת משיכה הבעלים מקנין ליה כפילא וקא סלקא דעתך דאינן מקנין לו גוף הפרה אלא מקנין ליה הפרה לקנות הכפל כשיבא לכך פריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם

דף לד לכשתגנוב ותרצ' ותשלמני נקט ותרצה לאפוקי אם הוצרך לשלם על פי עדים שהעידו שפשע דלא קני כפלא

איכא בינייהו קושיא דר' זירא תימא אכתי מאי נפקא מינה לענין דינא וי"ל דללישנא קמא כיון דטעמא משום דשבחא דמגופא לא עביד איניש דמקני א"כ כל גיזות וולדות דבעלים נינהו בין אותן שיש לה משעת מסירה עד שעת גניבה בין אותן שיש לה משעת גניבה עד שעה שנמצא הגנב ולא נתייאשו הבעלים ממנה אבל ללישנא בתרא כיון דליתא לקושיא דר' זירא איכא למימר דאותן גיזות וולדות דאית לה משעת גניבה עד שעה שנמצא הגנב דשומר נינהו כיון דקני לה לפרה סמוך לגניבותה והא דקתני חוץ מגיזותיה וולדותיה בהנך דאית לה משעת מסירה עד שעת גניבה קאמר וכן משמע מדברי הרב המגיד ז"ל

שואל שאומר הריני משלם לפי סדר הענין דנקט פשעתי בשומר חנם ונגנבה בשומר שכר הל"ל שואל שאמר נאנסה אלא דרבותא נקט דשומר חנם ושומר שכר כיון דטען טענה דמחייב לשלם על ידה אף על גב דלא אמר הריני משלם קנה כפילא ושואל אפילו אמר בהדיא הריני משלם אפילו הכי לא קנה כפילא

ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הוי תיובתא כתבו התוספות דר"ח גריס וודאי הוי תיובתא וכן נראה דלפירוש רש"י ז"ל כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ספיקא מיהא הוי ואמאי קאמר ודאי לא הוי תיובתא אבל לגירסת ר"ח ניחא דלכאורה משמע דללישנא קמא אפי' בשלם קאמר דלא מקני ליה כפילא משום דאע"ג דתרי לישני נינהו במילתא דרב פפא מיהו רב זביד דאהדר ליה לרב פפא משמיה דאביי שואל עד שישלם בסתמא בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא הכי מהדר ליה דדוחק לו דלישנא קמא סבר דמעולם לא מהדר ליה רב זביד לרב פפא מידי וכיון דללישנא קמא נמי אהדר ליה הכי צריך לומר דהכי קאמר ליה לדידך דאמרת טעמא דמילתא משום דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אם כן אית לך דאפילו שילם לא מהני אבל אביי אית ליה דשואל עד שישלם וכששילם מיהא מקנה ליה כפילא אלמא דאפילו שילם לא מהניא לרב פפא. ועוד דאי שילם מהניא ללישנא קמא דרב פפא אף על גב דאית ליה מתה מחמת מלאכה לא שכיח אם כן אמאי קאמר טעמא דאביי דאמר עד שישלם משום דכל הנאה שלו ולא קאמר טעמא דלעיל משום דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אלא ודאי אי אמרי' דמתה מחמת מלאכה לא שכיח אפי' שילם נמי לא מהניא

דעבד לי נייח נפשאי ואם תאמר היאך אפשר לומר דעל ידי תשלומין לחוד לא מקני ליה כפילא אלא אם כן עבד ליה נמי נייח נפש דאם כן אמאי פסיק ותני לעיל סתמא קדם השואל ושלם משלם תשלומי כפל לשאול דלמא לא עביד ליה שואל נייח נפש מעולם מיהו מתניתין דאיירי במפקיד איכא למימר דעביד ליה נייח במה ששמר פקדונו ויש לומר סתמא דמלתא המפקיד אצל חבירו או שואל מחבירו אוהבין ונוחין זה לזה ועשו קורת רוח זה לזה דאי לאו הכי לא הוה שואל ממנו וחבירו נמי לא היה משאילו לכך מצי למימר לאבוכון אקנאי כפילא דכיון שהייתי משאילו מסתמא עבד לי קורת רוח

שאל מן האשה ושלם לבעלה מאי פירש רש"י ז"ל פרה של נכסי מלוג שהקרן שלה ופירות לבעל וכן נראה עיקר דבפרק השואל גבי שאלה בבעלים דפטור קמיבעיא ליה נמי כי הכא דקאמר שאל משותפין ונשאל לו אחד מהן מהו שותפין ששאלו ונשאל אחד מהן מהו שאל מהאשה ונשאל בעלה מהו אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו והתם ליכא למימר דשאל מן האשה כשהיתה פנויה וניסת ואחר כך נשאל בעלה קאמר או שאל ממנה ומתה ואחר כך נשאל בעלה דבכי האי גונא פשיטא דלאו שאלה בבעלים היא דלא הוי שאלה בבעלים אלא א"כ היו הבעלים עמו בשעת שאלה כדתנן לקמן ריש פרק השואל וע"כ צריך לפרש התם דשאל מהאשה אחר שנישאת ונשאל בעלה בשעת שאלה קאמר ואם כן תיקשי נמי דמאי קמבעיא ליה והא כי שאל פרה מהאשה כאלו שאל הפירות מן הבעל וכיון שנשאל בעלה הוי שאלה בבעלים אלא צריך לומר דאי אמרינן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כי שאל פרה מהאשה לא הוי כאלו שאל הפירות מן הבעל לכך לא הוי שאלה בבעלים ואם תאמר דלקמן פשיט לה הבעיא דקאמר בעל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דפליגי אי קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לאו ואמאי לא פשיט לה נמי הכא כי התם ויש לומר דשאני התם דשאלה בבעלים רחמנא פטריה וגזרת הכתוב הוא לכך אי קנין פירות כקנין הגוף דמי בעליו עמו קרינן ליה ואי לאו כקנין הגוף דמי לאו בעליו הוא אבל הכא דתקנתא דרבנן היא דהכי קים להו לרבנן דניחא להו לבעלים בתשלומי הקרן על מנת שיהא ספק כפל לשומר הלכך שאל מן האשה ושלם לבעלה אפילו אי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי איכא למימר דלא קני כפילא דשמא לא קים להו לרבנן הכי אלא אם כן משלם ליד בעלים ממש אבל שאל מהאשה ושלם לבעלה כיון דלא נתן תשלומין ליד' לא מקני כפלא וכן משמע מדברי רב אלפס והרמב"ם והרא"ש ז"ל שסתמו דבריהם וכתבו סתמא שאל מהאשה ושלם לבעלה כולי משמע דסבירא ליה כפירוש רש"י ז"ל

אמר שמואל ארישא נראה דבסיפא נמי נפקא מינה היכא שהמלוה רוצה להפך השבועה על הלוה והלוה רוצה בכך דאע"ג דשבועה דאורייתא לא מהפכינן אם שניהן רוצים מהפכינן כמ"ש הטור סי' פ"ז ובכי האי גוונא אפילו שניהם רוצים לא מהפכינן שמא יוציא הלה את הפקדון כולי והוי שבועה לבטלה וחילול השם לפי פיר"ח ז"ל ואפשר דמשום הכי לא קתני מי נשבע כו' ברישא לאשמעינן דבסיפא נמי איכא נפקותא

דף לה תהא במאמינו אסיפ' לחודא קאי כמ"ש התוספ' וליכא למימר דארישא נמי קאי דבפ' שבועת הדיינין משמע דשינוי' דרב אשי קאי דקאמר התם והשתא דקיימא לן דזה נשבע וזה נשבע מתניתין מי נשבע תחילה קאמר וא"כ צ"ל כמ"ש התו' דברישא לא ירצה להאמינו כיון שעל ידי כן לא יוכל לישבע. ולפי זה הא דפריך בסמוך להימניה מלוה ללוה לרב אשי דוקא פריך דאמר זה נשבע וזה נשבע אע"ג דהא דפריך נימא מיגו דמשתבע כו' פריך נמי לאביי כמ"ש התוס' מ"מ הך קושיא לא מצי פריך לאביי דכיון שע"י שיאמין מלוה ללוה יפסיד ולא ישבע פשיטא שלא ירצה להאמינו

ופרקין המפקיד הוה הוצרך לומר כן לפי שהשיב בקצרה ואמר ליה שילם ולא רצה לישבע ותו לא לכך קאמר לפי שהיו עוסקין בפרק המפקיד לכך לא הוצרך להאריך ולפרש הקושיא

בעל בנכסי אשתו לוקח הוי כתבו התוס' אפי' אי הוה יורש לא מהדר כדאמר זבנה אורתא כו' אלא משום לא מהדרינן ליה נקטיה ומדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל משמע דלא גרסינן ומתה אלא איירי שהאשה קיימת ולהכי כיון דלוקח הוא לא מהדר דמיד כשנשאה הוה לוקח אבל אם היה יורש היה צריך להחזיר כיון שהיא קיימת דלא הוי יורש אלא אחר מיתתה וכן שמו מינה דהאשה ואנסיבה איירי נמי שהיא קיימת וכיון דבעל לוקח הוא הוי כאלו מכרה האשה זכותה לבעלה לכך לא מהדרינן להו אבל אם היה יורש היינו מחזירין לאשה כיון שלא יצא זכותה מתחת ידה שאין בעל יורש אשתו כל זמן שהיא קיימת והרא"ש ז"ל כתב בעל בנכסי אשתו לוקח הוי ולא מהדר אבל אי הוה יורש מהדר ולא דמי לאורתא דאמרי' אדעתא דארעא נחית דהיינו כגון שכתבה בחייו לאחד מיורשיו דומיא דזבנה ויהבה במתנה אבל יורש דממילא במקום המוריש קאי ומחזיר עכ"ל וכן משמע בפרק קמא גבי הא דקאמר פשיטא זבנה אורתא ויהבה במתנה לאו לאוקמי' קמי לוקח בעי דאורתא דהתם אי אפשר לפרש אלא כגון שכתבה בחייו לאחד מיורשיו דבירושה דממילא לא שייך למימר דאחר כך לקחה

רבא אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה כתבו התוספות והקדים רבא לאביי כו' משמע בהדיא דלאו אורחא דש"ס להקדים רבא לפני אביי והא דאמר בפ"ק דר"ה ובפרק מצות חליצה רבא ואביי מדבית עלי קאתי רבא דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שתין שנין צריך לומר דרבה גרסינן התם דאין דרך להקדים רבא לפני אביי וכן כתבו התוספות שם דרבה גרסינן דרבא לאו כהן הוה כדמוכח בפרק הזרוע ורש"י ז"ל כתב בפ"ק דר"ה מפי השמועה דשמא אמו מדבית עלי היתה ותימה דהא על כרחך אי אפשר למיגרס התם רבא דבפרק שלשה שאכלו קאמר אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא ואחוי כלפי שמיא משמע דבההיא שעתא תרוייהו קטנים הוו ובפרק אע"פ קאמר חומה דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי חומרא וכו' והתם רבא הוה דקא תבעה לה לבת רב חסדא אלמא דרבא חיה בתר דמית אביי ואי גרסינן רבא חיה ארבעין שנין אם כן בשעה שנולד רבא הוה אביי לכל הפחות בר עשרין שנין וא"כ מאי רבותיה דנפק לרבא ואחוי כלפי שמיא כיון דגדול יותר מעשרים שנה הוה

מכדי חדא פרה הויא עיילה ואפקה כולי פירש"י ז"ל ולענין תשלומין נמי לישלם ליה פרה אחת תחת שתי השאלות ותהא שלו ואחת ימסור לו לעשות בה עשרים יום. וכתב עוד דמר בר רב אשי סבירא ליה כדאתקפתא דרב אחא מדיפתי ולא משמע כן מדאיצטריך לפרושי טעמא דמשום שאלה אחת וכו' משמע דלאיפלוגי קאתי. ועוד תימה דפריך מכדי חדא פרה היא עיילה ואפקה כו' ולפירש"י ז"ל עיקר חסר מן הספר וסיומא דקושיא ליכא והכי איבעי ליה למימר מכדי חדא פרה היא עיילה ואפקא כולו ואם כן בתרתי סגי. ועוד קשה דקאמר ומי איתא לפרה בעינא דנימא ליה הכי משמע דאמרינן ליה מלתא ולפירושו הא לא אמרינן ליה ולא מידי. לכך נראה דהא דקאמר עיילה ואפקה וכו' סיומא דפירכא היא והכי פריך מכדי חדא פרה היא א"כ עיילה ואפקה כו' פירש דכיון דחד פרה הויא סגיא ליה שישלם רק פרה אחת תחת כל השאלות והשכירות ונימא ליה הכי טול הך פרה ועיילה ואפקה כלומר טול אותה מתחילה ועשה בה עשרה ימים להשלים שכירות קמייתא ואח"כ אפקה משכירות ועיילה לשאלה פי' טול אותה בתשלומין שאלה קמייתא והדר אפקה משאלה ועיילה לשכירות לעשות בה עשרה ימים להשלים שכירות תניינא