תורת חיים חלק ב רכג

דקאמר והאלומות בין בר"ה בין ברה"י נוטל ומכריז כיון דיקירי לא מינשתפא משמע דאלומות דוקא יקירי אבל כריכות לא לכך נראה דשאר כל הנך שאני שאין אדם מניח על הארץ ככרות או בשר ודגים וכן כולהו ופשיטא דדרך נפילה מצאן אדם מניח על הארץ ככרות או בשר ודגים וכן כולהו ופשיטא דדרך נפילה מצאן אבל כריכות דרך להניחן על הארץ אף על גב דלפעמים אדם נושאן על כתיפו מכל מקום הוי ספק הינוח לכך ברה"י לא יטול והשתא ניחא טפי הא דבר"ה הרי אלו שלו אף על גב דאמרינן לקמן ספק הינוח לא יטול דספק הינוח דהכא שאני כיון דר"ה לאו מקום משומר הוא

חצי קב בשתי אמות מהו תימה הלא קב בד' אמות הוי נמי חצי קב בשתי אמות ומאי קמיבעיא ליה והתוספות כתבו בלשון שני דקב בד' אמות מרובעין הוי חצי קב בב' אמות רוחב וד' אמות אורך והכא בעי חצי קב בב' אמות על שתי אמות ודבריהם תמוהים מדקא' קב בד' אמות הוי מפוזרין הא קב בפחות מד' אמות או יותר מקב בד' אמות לא הוי מפוזרין משמע דלא מקרי מפוזרין אא"כ הפירות מונחין כפי שיעור קב בד' אמות ואם כן אמאי קאמר או דלמא משום דלא חשיבי וחצי קב בשתי אמות כיון דלא חשיבי מפקר להו אמאי פשיטא ליה דאי טעמא משום דלא חשיבי חצי קב בב' אמות נמי לא חשיבי דלמא דוקא קב בד' אמות על ד' אמות שהפירות מפוזרין הרבה לא חשיבי אפי' קב שלם לטרוח עליהן אבל חצי קב בשתי אמות על שתי אמות כיון שאינן מפוזרין הרבה כפי שיעור קב בד' אמות חשיבי לטרוח עליהן אע"ג דליכא אלא חצי קב ועוד דמסתמא כי היכי דחצי קב וקביים דנקט ר' ירמיה הוי פלגא שיעורא ותרתי שיעורי דקב דנקט רבי יצחק הכי נמי ב' אמות וח' אמות דנקט ר' ירמיה הוו פלגא שיעורא ותרתי שיעורי דד' אמות דנקט רבי יצחק לכך נראה כלשון ראשון שכתבו התוספות

תאנה נמי מידע ידיע דנתרא וכו' כתבו התוס' מיהו אית ספרים דגרסי שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו דבזה מתרץ מה שהקשינו וכו' מה שפי' בזה מהר"ש ז"ל דוחק הוא ונראה דה"פ להך ספרים דגרסי הואיל וזיתו מוכיח עליו אם כן מתרץ ש"ס באמת כפי מה שהקשינו אבל ברוב ספרים גרסינן הואיל וחזותו מוכיח וכו' ונ"ל דהכי פירש מראיהן של זתים מוכיח עליהן דיש שדה מגדלה זתים לבנות ויש אדומות ויש שחורות כמו שכתב בערוך וכיון דזתים שנפלו דומין לזתים באילן אין הבעלים מתייאשין מהן דיודעין שהמוצא לא יקח' כי יאמר נהי דלא נפלו מאילן זה מכל מקום בין דמראיהן דומין לזתים שבאילן ודאי משדה זה הן באין והבעלים הניחום כאן דלא שייך למימר דנפלו מאיניש דעלמא ואיתרמי מילתא דאותן זתים דומין במראיהן להנך שעומדין באילן דמידע ידיע דוכתא דאינש אינש הוא כלומר זיתי שדה של כל איש ואיש אינן דומין להדדי ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא דמאי פריך לרבא נימא דאסירי משום דלא נתייאשו הבעלים לפי שהמוצא יחשוב שנפלו מן האילן וצריך לומר כמ"ש התוספות מעיקרא דאם כן בתאינה אמאי מותרים

דוכתא דאינש איניש פירוש מקומו של אדם אדם הוא לפי שכל אדם משנה צורת מקומו כפי רצונו לכך נקרא שם אדם עליו וכן לקמן דקאמר ריפתא דאיניש איניש פירוש פתו של אדם אדם הוא לפי שכל אדם משנה צורת פתו כפי רצונו לכך נקרא שם אדם עליו ובפרק אחד דיני ממונות קאמר וניגמרו בחד בשבתא מינשו טעמייהו אע"ג דשני סופרי הדיינין וכו' נהי דבפומא כתבין ליבא דאינשי אינשי פשטא דשמעתא משמע התם דאינשי לשון שכחה הוא מיהו מדנקט התם כי האי לישנא דהכא לכך נראה דהתם נמי הכי קאמר לבו של אדם אדם הוא והסופרים אין יכולין לכתוב מה שבלבו ואיכא למיחש שמא אין יכול ליישבו ולתת טעם הגון כבראשונה

הכי גרסינן במקצת ספרים שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו ותימה דאם כן אמאי קתני רישא קציעות בדרך מותרות משום גזל נימא שדה קציעות מוכיח עליהן וליכא למימר דהיינו הא דפריך אי הכי אפילו רישא נמי דלא משמע הכי מדמשני רב פפא תאינה על נפילתה נמאסת ולשון נפילה לא שייך אלא בתאנה המחוברת באילן ועוד אמאי נקט תאנה ולא נקט קציעה ועוד דלפי גירסא זו צריך לומר דהא דמשני תאינה עם נפילתה נמאסת היינו שמתלכלכת ומפקירה כמ"ש רש"י ז"ל והתו' וקשה דאם כן מאי איריא שמצא קציעות בצד שדה קציעות וכן תאינה הנוטה לדרך ומצא תאנים התחיה אפילו מצא קציעות או תאנים בגוף השדה או בחצירו של חבירו נמי מותרות משום גזל כשהן מלוכלכות ונמאסות כיון שמפקירן. ועוד דרש"י ז"ל פירש לא ידיע לא גרסינן ליה ופירוש היה משובש בספרים ודוחק הוא למחוק ולשבש הספרים ועוד קשה דקתני קציעות בשדה וכו' וכן תאינה וכו' תרתי למה לי ליתני חדא מנייהו על כן נראה דגירסת הספרים דגרסי שאני זית הואיל וחזותו מוכיח עליו וכו' עיקר והשתא ניחא דלא מצ' פריך מידי מקציעות דבתאינות יבישות לא שייך למימר חזותן מוכיח עליהן דכל תאינות יבישות מראה אחד להן אבל מתאינה פריך שפיר נימא חזותה מוכיח עליה ומשני תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידיע דכיון דנמסא בנפילתה בטלה חזותה ולא ידיע דלא דמיא לאותו שבאילן והשתא ניחא דקתני קציעות ותאינה דלא זו אף זו קתני לא זו קציעות כיון דיבישות פשיטא דלא שייך בהו למימר חזותן מוכיח עליהן ופשיטא דמיאש אלא אפי' תאינה מיאש כיון דנמאסת בנפילתה אזלא לה חזותה

תרגמא רב פפא בליסטים מזויין משום דמטמר נפשיה מאינשי קרי ליה גנב כדאיתא בפרק הכונס

כגון דשוייה שליח וא"ל זיל תרום כו' וא"ת אכתי תיקשי אמאי תרומתו תרומה הא בעידנא דתרם מן היפות לא הוה ידע הבית כיון דאין דרך לתרום מן היפות וי"ל כיון דחזינן לבסוף דניחא ליה איגלאי מילתא דמעיקרא כי א"ל זיל תרום הוה ניחא ליה שיתרום מן היפות נמצא דבעידנא דתרם מן היפות לא תרם שלא מדעתו

אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה דכיון דנמצאו יפות מהן ודאי דברים של אמת קא"ל שילך אצל יפות דניחא ליה אבל אם לא נמצאו יפות מהן מילי דכדי קא"ל ולא ניחא ליה

רבה היכי מתרץ לה ורבא היכי מתרץ לה אבל אי לאו פלוגתייהו דרבה ורבא איכא למימר דכריכות בר"ה הרי אלו שלו משום דודאי נפלו ממנו שאין אדם מניח בר"ה כריכות דאיידי דזוטרי מיגנבי אבל אלומות דרברבי נינהו אדם מניחן בר"ה דלא מיגנבי וברה"י דרך להניח אפי' כריכות כיון דמקום משתמר הוא לכך חייב להכריז

דף כג הא של בעל הבית חייב להכריז ואע"ג דבהדיא תני לה במתני' איידי דנקט לאותביה מרישא כריכות בר"ה וכו' כדפירש"י ז"ל ועוד נראה דמרישא דייק שפיר דבין ברה"י בין בר"ה חייב להכריז מדקתני רישא כריכות בר"ה הרי אלו שלו אלמא דככרות של נחתום דקתני בין בר"ה בין ברה"י איירי וש"מ דשל ב"ה ל"ש ר"ה ול"ש רה"י חייב להכריז

והאיכא עובדי כוכבים כתבו התוספות אבל קשה דהיכי פריך ניחוש שידרסוהו עובדי כוכבים וכו' לפי זה מה שכתבו התו' בריש פירקין וא"ת כריכות אי דרך נפילה היא א"כ אינו יודע היכן נפלו וברה"י אמאי חייב להכריז הא מתייאש שסבר בר"ה נפול נראה דלא קשה מידי דהא בעי למימר דאפי' ברוב עובדי כוכבים ומזלות פליגי רבנן ומחייבי להכריז משום דכל מה דאפשר לתקן להשיב ממון לבעל על ידי הכרזה מתקנינן כמ"ש התוס' הכא א"כ גבי כריכות נמי צריך להכריז מהאי טעמא

והא תנן כדי יין וכדי שמן חייב להכריז הוה מצי לשנויי דמתניתין לא איירי ברקתא דנהרא והוי מקום סימן לכך חייב להכריז וברייתא איירי ברקתא דנהרא כדאמר בסמוך אלא דאי הוה משני הכי הוה דייק מיני' דמקום הוי סימן לכך מוקי לה בשינויא אחרינא

אמר ליה תניתוה מצא חבית של יין וכו' מכל הנך דמתניתין דריש פירקין לא מצי למידק דמקום לא הוי סימן מדקתני הרי אלו שלו דהתם איירי דמצאן בדרך נפילה לכך לא הוי מקום סימן אבל ברייתא דקתני חבית של יין וכו' פשיטא דאיירי דמצאן דרך הנחה דאיירי דיקירי לא שייך למימר בהו שנפלו שלא מדעת

כלים חדשים שלא שבעתן העין קצת תימה דהוה ליה למימר שלא שבעו העין דהוה משמע שהעין לא נשבע מהן דשלא שבעתן העין משמע שהכלים לא נשבעו מן העין ולכאורה לא שייך לשון שביעת עין גבי כלים ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דגריס שלא שבעתן העין ותימה דקאמר בסמוך ומודה ר' שמעון בן אליעזר בכלים חדשים ששבעתן העין מדקאמר ומודה משמע דלרבנן אפי' לא שבעתן העין חייב להכריז כמ"ש התו' ואי גרסינן טבעתן במקום שבעתן כי לא טבעתן העין אמאי חייב להכריז לרבנן הא לית בהו טביעת עינא

במסכת ובפורי' ובאושפיזא פי' הרמב"ם ז"ל כגון שהיה עוסק במסכת נידה ואמר במקואו' אני שונה כדי שלא ישאלוהו שאלות בענין נידה או שישן במטה זו ואמר בזו אני ישן שמא ימצא שם קרי או שנתארח אצל ראובן ואמר אצל שמעון אני מתארח כדי שלא יטריח זה שנתארח אצלו ע"כ ולפירושו קשה מה דאמרינן ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד כמ"ש התו' וי"ל דודאי ת"ח שהגיע להוראה ומורה לרבים שממונה על כך צריך ליזהר שיאמר מיד ולא יגמגם אבל הכא איירי שאינו מומחה לרבים לכך כל מה שאפשר לו להשמט עדיף טפי

דף כד באושפיזא כתבו התוספות והא דלא חשיב מותר לשנות מפני דרכי שלום משום דהני נמי משום דרכו שלום הן וכו' וטפי נראה לומר משום דהא דמותר לשנות מתני דרכי שלום מילתא דפשיטא היא דאיכא למ"ד בפ' הבא על יבמתו דמצוה לשנות מפני ד"ש וכיון דמצוה היא פשיטא דמהדרינן ליה אבידה בטביעת עין ולא אתי לאשמעינן אלא אפי' בהני תלת דלאו מצוה קעביד אפילו הכי כיון דעבידי רבנן דמשני במילייהו מאן דמשני בהו מהדרינן ליה

אי ידעינן דלא משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה בטביעת עין בפרק הנודר מן הירק פריך ש"ס והאמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן מנא סמא דעינא פירוש דגים מעלי למי שיש לו כאב עינים מייתי שמואל רמז לדבריו מסדר אותיות של אל"ף בי"ת ונראה דהך מילתא דהכא יש לי נמי רמז מסדרן של אותיות שסדורות סמ"ך עי"ן פ"א צדי"ק זה אחר זה לומר שיש לסמוך על טביעת עין במי שיש לו פה צדיק פי' דלא משני בדבורו ומהדרינן ליה אבידה בלא סימן

מר זוטרא חסידא איגניב ליה וכו' וא"ת מה ענין הך עובדא דמר זוטרא להכא וי"ל משום דאמר לעיל דאי משני במילי אחרינא לא מהדרינן ליה וטעמא דחיישינן כי היכי דמשקר בהא הכי נמי משקר ואמר שהוא שלו ומשמע אע"ג דמשקר בדבר קל חיישינן להכי אע"ג דלכאורה לאו סברא הוא למיחשד צורבא מרבנן משום דמשקר כל דהו הכי נמי ישקר ויגזול לכך מייתי ש"ס עובד' דמר זוטרא חסיד' לאשמעינן דשפיר חיישינן להכי שהרי ההיא בר בי רב לא הוה עביד אלא מילתא בעלמא גזל כל דהו דנגיב בגלימא דחבריה אפי' הכי הוה חשיד ליה אגגיבה גמורה שהיא חמיר' ונראה דלכך פירש"י ז"ל דכסא דכספא של אושפיזא היה פי' ומר זוטרא דיינא הוה ודייניה וכפתיה והשתא מייתי מיניה ראיה שפיר

מודה רבי שמעון בכלים חדשים ששבעתן העין ואם תאמר מאי קמ"ל ברייתא פשיטא דהא רשב"א בהדיא קאמר כלי אנפוריא אין חייב להכריז דהיינו כלים שלא שבעתן העין הא שבעתן העין חייב להכריז ויש לומר דאתי לאשמעינן דמודה רבי שמעון בכלים שנשתמש בהן אע"ג דלא נשתמש בהן הרבה ועדיין חדשים הן אפי' הכי חייב להכריז דכל שנשתמש בהן אפי' מקצת יש לו בהן טביעת עין ואי לאו ברייתא הוה אמינא דכלים חדשים שלא נשתמש בהן הרבה נמי כלי אנפוריא נינהו קא משמע לן דבכה"ג חייב להכריז כיון דשבעתן העין דלא מקרי כלי אנפוריא אלא א"כ לא נשתמש בהן כלל כגון בדי מחטין וצינוריות דכיון שהמחטין תלוין בבדין ודאי עדיין לא נשתמש בהן כלל והיינו דקתני ברייתא ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין כגון בדי מחטין וכו'

ומודה ר' שמעון בכלים ששבעתן העין מדקאמר ומודה משמע דלרבנן אפילו לא שבעתן העין חייב להכריז כמ"ש התו' ועוד דמסתמא אתי לאפלוגי דומיא דר' יהודה דאמר כל שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול וכו' דר' יהודה פליג אתנא קמא כדקאמר לעיל מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו. וכתבו התו' וקשה דלא מצינו דאמרי רבנן זה בפירוש. ונראה דלאו קושיא היא דמדרבי שמעון נשמע לרבנן ותדע דהא רבי יהודה על כרחך פליג אתנא קמא כדאמר לעיל אע"ג דלא מצינו דאמר תנא קמא בפירוש דסימן הבא מאליו לאו סימן הוא אלא מדרבי יהודה נשמע לרבנן

דף כה הא בכובא וכיתנא הא בצנא ופירי לפי מה שפירש"י ז"ל דפירי עבידי דשרקי ונפלו מיניה כולהו תימא דאמאי קאמר רב פפא הא והא