תורת חיים חלק ב רכב

שכותבין לא והתוספות כתבו לקמן דאביי מתניתין קשיתיה ודוחק הוא ונראה לפרש דאי אמרינן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום אין לחלק כלל בין במקום שאין כותבין למקום שכותבין ואביי דאמר דלמא במקום שאין כותבין לאו דאתי לפלוגי בהכי אלא משום דאתי למימר דגט היינו כתובתה וזה לא שייך במקום שכותבין כתובה. לכך קאמר דלמא במקום שאין כותבין וגט היינו כתובתה והא דקאמר אבל במקום שכותבין וכו' הוה מצי לפלוגי במקום שאין כותבין גופיה ולמימר אבל אין גט בידה לא גביא אלא דסתמא דש"ס קאמר הכי לפרש טעמא דהדר ביה אביי דמעיקרא ס"ד דהדר ביה משום דלא שייך למימר דבמקום שכותבין אי נקיטא כתובה אין וכו' דאם כן אלמנה מן האירוסין במאי גביא והא דלא פריך מאלמנה מן הנישואין במקום שאין כותבין יש לומר דאין הכי נמי היורש נאמן לומר פרעתיה ואין להקשות דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן דאיכא למימר דחכמים תיקנו להם כתובה ותיקנו נמי לכתוב שטר כתובה כדאשכחן בכמה דוכתי דחכמים תיקנו למיכתב כתובה ושפיר הועילו בתקנתן ובמקום דלא נהיגי למיכתב כתובה אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו אבל אאלמנה מן האירוסין פריך שפיר דלא תיקנו חכמים כלל למיתב כתובתה מן האירוסין ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתן

דף יח מצא גיטי נשים וכו' מתניתין דלעיל איירי בשטרי חוב לכך קתני סתמא מצא שטרי חוב וכו' לא יחזיר משום דשטרי חובות מחזירו ללוה אחר הפרעון הלכך אפי' ידוע לנו שנתן למלוה לא יחזיר שמא פרע לו והחזירו ללוה ומיד הלוה נפל והכא איירי בשטרות שאין מחזירין לבעליהן כגיטי נשים ושחרורי עבדים וכו' ואתי לאשמעינן דאפילו הכי לא יחזיר דחיישינן שמא כתובין היו ונמלך ולא נתנן מעולם

טעמא דנמלך שלא נתנן הא אמר תנו נותנין כתבו התוספות דדייק מדקתני ונמלך ולא קתני כתובין היו ולא נתנן מיהו בפרק כל הגט גרסינן בכל הספרים הא אמר תנו נותנין ולא גרסינן טעמא דנמלך וכ"כ התוספות שם משמע דלא מלישנא דונמלך פריך ועוד דאיכא למימר אורחא דמילתא נקט דלכך כתבן ולא נתנן משום דנמלך לכך נראה דלאו מלישנא דנמלך פריך ומה שהקשו התוספות דלמא אפי' אמר תנו אין נותנין משום דחיישינן שמא אין זה גיטו אלא נפל מאחר ששמו כשמו יש לומר דמתניתין סתמא קתני משמע דאיירי בין בזמן מרובה בין בזמן מועט ובזמן מועט לא שייך האי טעמא ומה שהקשו התוספות נמי מנ"ל דאפי' לזמן מרובה יש לומר דהא גיטי נשים ודייתיקי ומתנה ושוברי' גבי הדדי קתני להו ובדייתיקי מתנה ושוברין אם אמר תנו פשיטא דנותנין אפי' לזמן מרובה דלא שייך לחלק בהו בין זמן מרובה לבין זמן מועט

והא בי דינא דרב הונא דכי מקום שהשיירות מצויות דמי אע"ג דכל בית דינא כמקום שהשיירות מצויות דמי כדאמר בסמוך וב"ד במקום שהשיירות מצויות אפי' הכי לא מצי ש"ס למידק אלא מבי דינא דרב הונא משום דמתניתין דכל מעשה ב"ד יחזיר איכא לאוקמי דאשתכח אבראי כדאמר בסמוך דלא הוי שיירות מצויות וקא פשיט מיניה דלא חיישינן לנמלך כשהוא מקויים לכך קאמר והא בי דינא דרב הונא וכו' דההוא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא משמע שמצאוהו בפנים במקום שהיה יושב ודן כדפירש"י ז"ל

בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה תימה כיון שמודה שממנה נפל וכבר גירשה פשיטא דיחזיר אפילו לזמן מרובה כיון דנאמן לומר גירשתיה אפי' נפל מאחר נחזיר לה לראיה בעלמא והתוספות כתבו דלא נאמן לומר גרשתיה אלא מכאן ולהבא הואיל ובידו לגרשה אבל הכא שאומר שכבר גירשה מזמן הכתוב בגט כמו שאינו נאמן, למפרע כך אינו נאמן להבא ויחזיר לאשה דקתני היינו בעדים ותתגרש בה בחזרה זו וכולי ודבריהם תמוה וכי יחזיר לאשה בעדים קתני יחזיר לאשה סתמא קתני ועוד דיחזיר לאשה אמוצא קאי וא"כ היאך תתגרש בחזרה זו והלא הבעל לא עשאו שליח לגרש את אשתו ועוד תימה דבסמוך פריך וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן לה עד תשרי ואי יחזיר לאשה דקתני היינו בעדים ומתגרשת עתה בחזרה זו א"כ מאי וליחוש דקאמר והא לפי האמת כך הוא שאינה מתגרשת אלא עתה בחזרה זו וזמן הגט מוקדם הרבה והוה ליה למיפרך בפשיטות אמאי יחזיר לאשה ניחוש דלמא אזיל בעל זבין פירי מניסן ועד תשרי וכו' על כן נראה דהא דקאמר בפ' יש נוחלין שאין הבעל נאמן לומר גירשתי אשתי למפרע היינו דוקא בדברים בעלמא אבל הכא כיון דהגט מסייעו נאמן אפילו למפרע וא"כ הא דקתני בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה בלא עדים קאמר שכבר היא מגורשת מזמן הכתוב בגט כיון שהבעל מודה דאע"ג דבעלמא אינו נאמן למפרע הכא שהגט מסייעו נאמן והשתא דייק שפיר בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה ואמאי הא אין הבעל נאמן למפרע אלא מחמת הגט שמסייעו וא"כ לזמן מרובה אמאי נאמן הא איכא למיחש שמא מאחר נפל ואין הגט מסייעו

דף יט וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן וכו' לפי מה שפי' לעיל דכל היכא שהגט מסייע לבעל נאמן אפילו למפרע אם כן הא דדייק לעיל אמתני' הא אמר תנו נותנין וכו' יש לפרש דהיינו שאמר תנו לה עתה לראיה לפי שכבר גירשתיה מזמן הכתוב בו נותנין דכיון דהגט מסייעו נאמן אפי' למפרע ולכך פריך ואפילו לזמן מרובה ואמאי הא כיון דאיכא למימר שמא מאחר נפל נמצא שאין הגט מסייעו ולא מהימן ואם תאמר א"כ כי פריך הכא אברייתא וליחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו' אמאי לא פריך הכי אמתניתין דדייקינן הא אמר תנו נותנין כמ"ש התוספות דהשתא ליכא למימר דכיון דעתה בא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול וכו' וי"ל דניחא ליה למיפרך אברייתא דקתני בהדיא בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אבל אמתניתין לא הוה מצי למיפרך אלא מדיוקא

וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי מדלא קאמר ולא נתן עד תשרי צריך לפרש נמי כדפי' לעיל שהגט נמצא אחר תשרי וכיון דאיתרע בנפילה איכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וכיון דלאו גט כשר הוא לכך לא היתה נזהרת בו לשומרו ואם תאמר בין לפירוש זה בין לפירוש התוספות אמאי פריך ניחוש דלמא אתיא למיטרף לקוחות שלא כדין טפי הוה ליה למיפרך ניחוש דלמא תנשא לאיש בגט פסול זה כיון שהוא מוקדם וי"ל דטעמא דגט מוקדם פסול הוא משום דחיישינן דלמא אתיא למיטרף לקוחות שלא כדין א"כ הא בהא תליא וכי משני דכי אתיא למיטרף אמרינן לה אייתי ראיה וכו' נמצא הגט כשר הוא ומותרת להנשא בו

למאי הלכתא אהדרוה ניהליה למיטרף הוא וכו' ואם תאמר ודלמא האי דאהדרו' ניהליה רבנן לאו למיטרף הוא אלא כדי שיגבה חובו מן הלוה עצמו הוא שלא יטעון להד"ם או פרעתי ויש לומר דאי משום לוה עצמו לא הוה להו לרבנן למיהדר האי שטרא אלא הוה להו למימר ללוה שיכתוב לו שטר אחר מהאי זימנא דמטא שטרא לידיה ואע"ג דאמרינן לעיל דלפשיטי דספרא חייש היינו דאנן חיישינן שמא הלוה חייש לפשיטי דספרא אבל רבנן לא הוה להו למהדר האי שטרא משום פשיטי דספרא כיון דאיכא למיחש שיטרוף בו מן הלקוחות וא"ת גבי גט אשה נמי מימר אמר ודאי למיטרף אהדרוה ניהלה דאי משום דלא תעגן ותיתיב הוה להו למימר לבעל שיכתוב לה גט אחר מהך זימנא דמטא גיטא לידה דלא תיתי למיטרף ביה לקוחות וי"ל דשאני גט אשה דאית ביה טירחא והוצאה מרובה דבעי כתיבה וחתימה לשמה וכמה דברים פסולים בו לכך מימר אמר לוקח הא דאהדרוה רבנן לגיטא משום דלא תעגן הוא והא דלא בעו שיכתוב לה גט אחר משום דלא אטרחוהו רבנן כולי האי מיהו קשה בסמוך גבי גט שחרור דאמרינן ליה אייתי ראיה אימת מטא שחרור לידך וע"כ צ"ל נמי שחרור שאני משטר חוב משום דמימר אמר לוקח האי דאהדרוה רבנן לגט שחרור כדי להודיע שמותר בקהל הוא ואמאי הוה להו למימר לרב שיכתוב לו גט שחרור אחר מהך זימנא וי"ל דבגט שחרור נמי איכא טירחא והוצאה מרובה דקי"ל בששה דברים שוין שחרורי עבדים לגיטי נשים כדאי' בטור י"ד

מצא שובר וכו' וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן וכו' כתבו התוספות וא"ת ולפרוך על מתניתין דגט פשוט דכותבין שובר לאשה וכו' וכן לעיל גבי גט אשה דפריך ש"ס וליחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו' כתבו התוספות נמי ואם תאמר אמאי לא פריך ממתניתין דכותבין גט לאיש ואף על פי שאין אשתו עמו ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכו' וכן אמתניתין דהמביא גט ממדינת הים וכו' נראה דלא קשה מידי דאברייתא אלימא ליה טפי לאקשויי כיון דברייתא איירי דאיתרע בנפילה דאי לאו דפסול היה נזהר לשמרו אבל אמתניתין כיון דלא איתרע בנפילה לא הוה מצי פריך אלא דלכתחילה מיהא ניחוש שמא כתב בניסן וכולי וזהו לאו פירכא מעלייתא והא דפריך לעיל אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אף עפ"י שאין מלוה עמו לכתחילה היכי כתבינהו וכו' משום דלעיל לא מצי למיפרך פירכא דעדיפא מינה אבל הכא דבעי ש"ס למידק מברייתא דגט אשה דכי אתיא למיטרף אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ומברייתא דשובר בעי למידק הא דשמואל ניחא ליה טפי למידק הנך מילי מברייתא ממה דהוה דייק להו ממתניתין משום דממתניתין לא אלימא למידק כיון דלאו פירכא מעלייתא היא

דף כ שמעת מינה קשר סימן פירש"י ז"ל דאי לא תימא הכי מאי סימנא איכא הכא ותימה דא"כ מאי פריך דלמא קשר לאו סימן הוא אלא מנין הוי סימן דהא ידע דמנין סימן הוא מדפריך בסמוך מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפילו תרין נמי משמע דאי שטרא מכריז ניחא ליה הא דנקט תלתא כי היכי דלימא כך וכך היו אלמא ידע שפיר דמנין הוי סימן. ועוד דע"כ צריך לומר דמנין סימן הוא מדקאמר במתניתין וברייתא כמה ה"א אגודה וכמה הוא תכריך ולא קאמר איזהו אגודה ואיזהו תכריך משמע דהכי קאמר כמה הוא שיעורא דתכריך ואגוד' דליהוי בהו מנין סימן שלשה דוקא אבל תרי לא דמיעוט שטרות שתים ואין מנין סימן ועוד קשה אדפריך אברייתא תיקשי אמתניתין דקתני כמה אגודה של שטרות שלשה קשורין זה בזה ש"מ קשר סימן. לכך נראה דודאי ידע דמנין סימן הוא והכי פירש שמעת מינה דקשר סימן דאי לאו הכי למה ליה למיתני תכריך ואגודה תרתי למה לי ליתני חדא או תכריך או אגודה לאשמעינן דמנין סימן הוא אלא ודאי קשר נמי סימן הוא ולכך נקט תכריך ואגודה לאשמעינן דכל מה שאמר בין מנין בין כריכה בין קשירה הוי סימן. והשתא ניחא דלא דייק הכי אמתני' דאי לאו ברייתא מתני' איכא לדחויי דאיכא למימר דתכריך הוא שני שטרות כרוכין זה בזה ואתי לאשמעינן דבשנים נמי הוי מנין סימן ולהכי תני נמי אגודה לאורויי דתכריך היינו שני שטרות דאי לאו דתני אגודה ה"א דתכריך הוא שלשה שטרות אבל מברייתא דייק שפיר דקתני תכריך שלשה שטרות הוא כמו אגודה אלמא דקשר סימן הוא דאי לאו הכי למה ליה למיתני תרתי תכריך ואגודה

הא תני רבי חייא שלשה כרוכין זה בזה והא דנקט שלשה קשורין זה בזה יש לומר דכיון דרמו אהדדי וכרוכות אדוקין הן טפי זה בזה ממה שהיו כרוכות כל חד וחד בראשו דחבריה לכך קרי להו קשורין

מאי איריא תלתא אפילו תרין נמי משמע בהדיא דמנין הוי סימן ובפרק אלו מציאות דקא מיבעיא ליה מנין אי הוי סימן ופשיט מברייתא הא דלא פשיט ליה ממתניתין דהכא מדנקט שלשה אלא דמנין סימן הוא משום דאיכא לדחויי דמנין לחוד לא הוי סימן אלא אם כן אמר נמי סימן דכריכה בהדי' כמ"ש הטור בשם הרמ"ה ז"ל אף על גב דהרא"ש ז"ל כתב דהכא סגי בסימן דמנין לחודא י"ל דהיינו לפי המסקנא דפשיט לקמן מברייתא דמנין לחודא הויא סימן: אלו מציאות פרק שני

דף כא כריכות בר"ה למ"ד סימן העשוי לידרס הוי סימן ומקום הוי סימן מיירי הכא דליכא סימן ומקום לא הוי סימן בר"ה אבל ברה"י הוי מקום סימן ומיירי דאשכח דרך הינוח וכו' כמ"ש התוספות וכתבו עוד וא"ת ואמאי נקט כריכות דאשכח דרך הינוח טפי משאר דאיירי דרך נפילה וי"ל דכריכות איידי דיקירי וכולי וקצת ק' דלקמן משמע דכריכות לאו יקירי נינהו