תורת חיים חלק ב רכא

התו' בפ"ק דב"ק שהרי לא נתחדש אצלו שום דבר בשעת חזרה שכבר החזיק ונתן מעות ויצאו העסיקין אבל לפי' ראשון שהעסיקין יוצאין אחר שהחזיק ניחא דדוקא שלא באחריות אבל באחריות מצי למימר הואיל וסופך לשלם מעותי מיד שיצאו העוררין תחזיר לי מעותי מיד וכן כתב הרמב"ם ז"ל דאיירי שכבר נתן לו המעות

משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא"ל חייתא דקטרי וכו' וא"ת מאי קמ"ל אביי פשיטא דכיון שמכר לו שלא באחריות אפי' כבר טרפו ממנו השדה אינו חוזר עליו וליכא למימר דלא אתי לאשמעינן אלא הא דקאמר עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו דא"כ מאי איצטריך למימר שמכר שדה שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין הוה ליה למימר ראובן שמכר שדה לשמעון כל זמן שלא החזיק בה יכול לחזור בו ותו לא ויש לומר דאתי לאשמעינן דיוקא דדוקא שלא באחריות הוא דאינו יכול לחזור בו משהחזיק בה אבל באחריות אפי' משהחזיק בה יכול לחזור בו הואיל וסופו לשלם מעותיו צריך לשלם לו מיד ולא מצי למימר ליה אחוי טירפא ואשלם לך ובפרק קמא דבבא קמא גרסינן בהדיא ודוקא שלא באחריות אבל באחריות לא ואיכא דאמרי אפי' באחריות נמי וכו'

שבח אין אבל פירות לא דמדקתני שבח משמע דוקא שבח שמחובר בקרקע לעולם ואילו עומד לינטל ממנה לכך בעל חוב גובה ממנו דגופו של קרקע הוא אבל פירות כיון דעומדין ליקצר לאו כקרקע דמי

סיפא נמי בגוזל ובנגזל כתבו התוספות מרישא עצמה הוה יכול להקשות כדמקש' בסמוך ודבריהם תמוהים דהא רבא מותיב לה הך תיובתא ורבא גופא מוקי בסמוך רישא כגון שגזל שדה מלאה פירות ואכל את הפירות וחפר בה בורות וכולי וכיון דידע הך אוקימתא אם כן לא מצי לאקשויי מרישא מידי ואם תאמר אם כן סיפא נמי אמאי לא מוקי לה הכי כגון שגזל שדה מחבירו משובחת וקלקל את השבח וחפר בה בורות שיחין ומערות בא נגזל לגבות קרן גובה בנכסים משועבדים בא נגזל לגבות שבח גובה מנכסים בני חורין וי"ל דלא שייך לחלק בין שבח לבין גוף הקרקע דשבח כיון דמחובר לקרקע הוא כקרקע דמי כדפירש' לעיל ואי בגזל שדה משובחת איירי שבח נמי דבר ידוע הוא וכיון דגוף קרקע הוא דדוקא גבי פירות שייך לחלק בהכי כיון דפירות עומדין ליקצר ולא כקרקע נינהו דבר שאינו ידוע הוא דמצו לקוחות למימר לא ידענו שגזלה עם פירותיה אבל גבי שבח ליכא למימר הכי ולכך מוקי לה שגזלה ריקני' ומכרה והלוקח השביחה דהשתא שבח נמי דבר שאינו ידוע הוא

תירץ נמי בבעל חוב והא דקתני הרי שגזל שדה מחבירו יש לומר דאיירי שעשאה המוכר לבעל חוב אפותיקי כמו שכתבו התוספות וכשמכרה הוה ליה כאלו גוזלה מיהו לא מיחזי כרבית דאיירי כגון שמכרה קודם שבא זמנו של בעל חוב דחל המקח עד הזמן ולא דמי לגזלן שלא חל המקח כלל כמו שכתבו התוספות לקמן

דף טו כגון שקנו מידו פירש"י ז"ל דהוה ליה מחוייב משעת המכר וכו' דקיימא לן כל קנין מעכשיו הוא כמ"ש בח"מ סי' ל"ח

אי בבעל חוב מי אית ליה פירי וא"ת ודלמא הלוקח חושש לשניהם ולכך הוא חפץ שיכתבו שבחא ופירי שבחא דלמא אתי ב"ח וטריף לה ופירי שמא אתי נגזל וטריף לה וי"ל דשבחא ופירי הוו דומיא דשופרא וכי היכי דשופרא מילתא דפשיטא קאמר שאם יטרפו ממנו השדה יחזור עליו לגבות הקרן משפר נכסיו הכי נמי שבחא ופירי מילתא דפשיטא קאמר שאם ישרפו השדה יגבה שבחא וגם פירי ולכך לא קאמר שבחא או פירי

הניחא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח וכו' תימה למאי דס"ד דברייתא איירי דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא תיקשי נמי דקתני ובא בעל חוב וטרפה משמע דיהיב ליה ללוקח זוזי ותסלק ליה ואמאי נימא ליה אלו הוו לי זוזי הוה מסלקינך מכולה ארע' השתא הב לי גריוא דארעא וכו' וי"ל דאי אמרת בשלמא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא שפיר דלא מצי למימר אלו הוו לי זוזי הוה מסלקינן מכולה ארעא דאפי' אי ה"ל זוזי לא יסלקנו שאם יסלקנו יפסיד שאם גוף הקרקע אינו שוה אלא מנה והשבח חצי מנה אי מסיק ביה שיעור ארע' ושבחא מצי ב"ח למימר ללוקח כיון שהקרקע משועבד' לי אם אתה רוצה לסלקני הב לי מנה וחצי דאע"ג דארעא לא שויא אלא מנה מצי למימר בעיני היא שוה מנה וחצי כדי שלא יסלקנו כדאשכחן במלוה על משכון מלוה אמר סלע הלויתיך עליו ולוה אמר חצי סלע והמשכון אינו שוה אלא חצי סלע דמצי מלוה למימר אני אטלנו בחובי לפי שהוא שוה בעיני כדי חובי כמ"ש בח"מ סי' ע"ב א"כ הכא נמי מצי למימר הכי אבל השתא דמוקי לה דלא מסיק אלא כשיעור ארעא פריך שפיר אמאי יהיב ליה זוזי ומסלק ליה הא ודאי אלו ה"ל זוזי הוה מסלק ליה מכולה ארעא כיון דאין צריך ליתן לו אלא מנה א"כ השתא דלית ליה זוזי לימא הב לי גריוא דארעא שיעור שבחאי

דף טז האי שטרא חספא בעלמא הוא כתבו התוספות וא"ת ולימא דקני לה במה שהחזיק בה אחר שקנאה גזלן וי"ל דמשמע ליה משעת שקנאה הגזלן וכו' בלאו הכי נמי נראה דלאו קושיא האי דחזקה אינה קונה אלא בפני המוכר ושלא בפני המוכר לא קני אלא אם כן אמר ליה המוכר לך חזק וקני כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה לכך פריך שפיר האי לוקח במאי קני דאפילו החזיק בה אחר שקנאה מן הגזלן כיון דהחזיק בה שלא בפניו ולא א"ל לך חזק וקני לא מהניא חזקה

מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך וכו' לא אמר כלום פירש"י ז"ל ולא אמרינן מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וקשה דהא בהדיא מפרש לעיל טעמא דאמרינן הכי משום דניחא ליה דלא נקרייה גזלנא או דליקו בהימנותיה והנך טעמי לא שייכי הכא גבי ירושה כיון דממילא אתיא וי"ל דהאומר מה שאירש מאבא מכור לך וכן מה שתעלה מצודתי מכור לך הרי הוא מכר לחבירו כל זכות שתבא לידו לכך פריך שפיר מדקתני לא אמר כלום אלמא דהמוכר לחבירו כל זכות שתבא לידו לא קני משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ לעיל נמי נהי דמכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו הא לא מהניא כלום עש משום דאין אדם מקנה דשלב"ל

זו אינה צריכה לפנים פירש"י ז"ל בלשון ראשון אינה צריכה כדי לתרצה להכניס' לפני בני הישיבה שאין בהן יודע לפרקה ולשון אינה צריכה לא משמע כן ועוד קשה בין ללשון ראשון בין ללשון שני אמאי קאמר רבא זו צריכה לפנים ולפני ולפנים דכיון דידע שינוי דהכא סמכה דעתו כו' אם כן אמאי צריכה לפני ולפנים ובערוך פנס גרס רבא אמר אינה צריכה לפנים ולא לפני פנים פירוש אין צריך לדקדק יותר כלומר לא מיבעיא דאינה צריכה פנים דהיינו דקדוק גמור אלא אפילו לפני פנים דהיינו בחוץ אינה צריכה משום דהכא סמכא דעתיה וכו'

מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כרבי מאיר ואם תאמר נהי דאמרה כרבי מאיר מכל מקום דלמא רב בשדה סתם דוקא קאמר דלא מסתברא ליה לרב מילתא דרבי מאיר אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא כדאמר רבא וי"ל דכיון דרב כרבי מאיר אמרה לשמעתיה אי איתא דלא מסתברא ליה מילתא דרבי מאיר בשדה זו ה"ל לפרש דבריו למימר ודוקא בשדה סתם אבל בשדה זו לא

אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה תימה לעיל בשטרי אחלפתא נמי נימא אישתמוטי קמשתמיט וליכא למימר דלכך קאמר אי נמי איבעי ליה למיכתב שטרא אחרינ' עילויה דדוקא אם דחהו לומר אבד מצי למימר הכי אבל באשתמוטי לא שייך למימר כתוב לי שטרא אחרינא כיון דא"ל למחר אחזיר שטרך וכ"כ מהר"ש ז"ל ותדע דאי לאו הכי הכי נמי תיקשי איבעי ליה למימר כתוב לי תברא ואי משום שאינו רוצה לשמרו מפני העכברים אם כן מהאי טעמא נמי לא איבעי למיכתב ליה שטרא אחרינא אלא ודאי הא דקאמר איבעי ליה למיכתב שטרא אחרינא דוקא אם דחהו לומר אבד הוא דבעי ליה למימר הכי וי"ל דלא דמי שטרי חלטתא לשטר חוב דגבי שטר חוב המלוה בא לגבות מן הלוה ורודף אחריו לכך בתר דפרעיה איכא למימר אשתמוטי דכיון דמלוה היה צריך למעותיו עתה וא"ל למחר יהיבנא לך שטרא לא היה לו פנים ללוה למימר תחזיר לי המעות עד למחר אבל בשטרי חלטתא אדרבא הלוה רודף אחר המלוה שיחזיר לו שטרו והוא יתן לו מעותיו א"כ נהי דבעידנא דפרעיה לא אסיק אדעתיה דשטרא ליתיה גביה אפי' הכי בתר דפרעיה איבעי ליה למימר תחזיר לי מעותי עד למחר שהרי מלוה לא בקש ממנו עתה שום מעות

דף יז רב כהנא אמר כשחייב מודה תימה א"כ למה נקט הנפק במילתא דרבי יוחנן והתוספות כתבו דנקטיה משום דיוקא דאי אין כתוב בו ביום אפילו כתוב בו הנפק דודאי לוה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא וכו' וקשה דהא רב כהנא מוקי לה להא דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן לעיל המוצא שט"ח בשוק אף על פי שכתוב בו הנפק לא יחזירו לבעלים כשחייב מודה ומשום קנוניא כמ"ש התוספות לעיל ואם כן תרתי למה לי הא מדיוקא שמעינן הך מילתא ועוד דנראה קצת דוחק לומר דדיוקא אתי לאשמעינן ואין לפרש נמי דהנפק דנקט לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא אם אין בו ספק דיחזיר ולא חיישינן שמא נמחל שעבודו כיון דאיכא תרתי שמא עדיין לא לוה בו ואת"ל לוה בו שמא עדיין לא פרעו אלא אפי' כתוב בו הנפק דליכא אלא חדא שמא לא פרעו אפי' הכי יחזיר משום דמלוה גופיה לא שביק וכו' דאם כן הוה ליה למימר אע"פ שכתוב בו הנפק כדאמר רבי יוחנן לעיל המוצא ש"ח בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק וכו' מדקאמר וכתוב בו הנפק משמע דלא יחזיר אלא אם כן כתוב בו הנפק וכן כתבו בהדיא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דלרב כהנא דוקא כתוב בו הנפק בעינן ורבינו זרחיה כתב דוכתב בו הנפק ממילתא דרבי אסי הוא דלרב כהנא לא אמר רבי יוחנן וכתוב בו הנפק וזה דוחק ועוד דמסתמא הוי דומיא דמימרא דלעיל דקאמר המוצא ש"ח בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק וכו' והתם ע"כ ר' יוחנן גופיה נקט ליה דאי לאו הכי מאי קמ"ל דהמוצא ש"ח בשוק לא יחזירו לבעלים מתניתין היא. על כן נראה לפרש דדוקא כתוב בו הנפק בעינן אבל אם אין כתוב בו הנפק לא יחזיר אע"ג דחייב מודה דכיון דאיתרע בנפילה חיישינן שמא לא לוה בו עדיין והאי דקמודי משום דקבעי ללות בו לאחר זמן שאם נמצא בניסן חיישינן שמא ילוה בתשרי כדאמר לעיל ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין דליכא למימר מלוה גופיה לא שביק דהא אית ליה רווחא דקטריף מניסן ולא יהיב מעות עד תשרי ודוקא כשאין כתוב בו הנפק חיישינן שיעשה כן לוה משום פשיטי דספרא כיון שכבר נתן לסופר ולא לוה בו עדיין אינו רוצה להפסיד אבל כשכתוב בו הנפק כיון שכבר לוה בו ולא הפסיד פשיטי דספרא לא חיישי' שמא פרע והאי דקמודי משום דקבעי למזפא ביה זימנא אחריתי לאחר זמן מרובה ולפשיטי דספרא חייש דמשום פשיטי דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה כמו שכתבו התו' לעיל

אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותא דאי לאו דאמרי הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום איכא למימר דמתניתין במקום שאין כותבין כתובה איירי והוציאה גט גט ממש קאמר דגט היינו כתובה וגביא בשטר גט וכותבין בגט שטרא דנן וכו' כדסבר רב בפרק הכותב אבל השתא כיון דאמרי הטוען אחר מעשה בית דין וכו' אשכחת מרגניתא ופירשתי מתניתין דהוציאה גט אפילו מדי גט ומשום דהטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום וקאמר אביי מאי מרגניתא דלמא אין הכי נמי במקום שאין כותבין עסקינן דגט היינו כתיבתה וכו' כדסבר רב בפ' הכותב ומסיק דלא שייך למימר הכי משום דלאו כל דמגבי כתובה בבי דינא מגבי

אלמנה מן האירוסין במאי גביא תימה אלמנה מן הנישואין ובמקום שאין כותבין כתובה לפרוך במאי גביא והתוספות כתבו דבמקום שאין כותבין א"ש דאינו נאמן לומר פרעתי כיון דלא נתקנה כתובתה באותו מקום וקשה דאם כן גרושה נמי אמאי קאמר דגט היינו כתובתה משמע דגט ממש בעינן הא בעידי הגט נמי סגי דכיון דלא נתקנה כתובתה באותו מקום אינו נאמן לומר פרעתי ועוד תימה דא"כ במסקנא דקאמר אביי מגופא דמתניתין הדר ביה אכתי תיקשי מאי מרגניתא דלמא דוקא במקום שאין כותבין דכיון דלא נתקנה כתובתה באותו מקום לכך אינו נאמן לומר פרעתי אבל במקום