תורת חיים חלק ב רכ

ולא משני דתני לה איידי דתני רישא מציאת אשתו כו'. ומציאת עבד ושפחתו העבריה איצטריך נמי למיתני דלא תימא לא יהא אלא פועל כדפרי' בסמוך ושמואל דאמר גדול גדול ממש אפשר דס"ל דתני סיפא בנו ובתו הגדולים איידי דרישא ולא חייש אע"ג דל"ה דומיא דמציאת אשתו שגירשה

גירשה פשיטא וכו' תימא הא דקתני מתני' אעפ"י שלא נתן כתובה מה נפשך אי רבותא היא דאף על פי שלא נתן כתובה מציאתה שלה אם כן מאי פריך גירשה פשיטא דלמא הא קמ"ל ואי לאו רבותא היא אם כן מאי אף על פי דקתני ועוד דבירושלמי איתא רבי יוסי בשם ר' אחא אמר אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן פרוטה אחרונה אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן הרי היא שלה אמר ר' הושעיא שלא תאמר הואיל וחייב במזונותיה תהא מציאה שלו לפום כן צריך מתניתא וקשה דאמאי מוקי לה ש"ס דידן במגורשת ואינה מגורשת ולא משני נמי דלא נתן לה כתובה אתי לאשמעינן אף על גב דחייב במזונותיה מציאה שלה. ורב אלפס ז"ל כתב דש"ס דילן פליגא אההיא דירושלמי ואית ליה דלא מחייב במזונותיה אף על פי שלא נתן כתובתה מיהו בעל העיטור והרא"ש ז"ל כתבו דלא פליגי על כן נראה דודאי לא פליגי דש"ס דידן נמי סבירא לה דהא דקתני מתני' אף על פי שלא נתן לה כתובה אתי לאשמעינן דאף על גב דמחייב במזונותיה כיון שלא נתן לה כתובה אפילו הכי מציאתה שלה והכי פריך גירשה פשיטא דאי לא אתי לאשמעינן אלא הא דלא נתן לה כתובה אם כן הכי איבעי ליה למיתני מציאת האשה שגירשה ולא נתן לה כתובה מדקתני אף על פי שלא נתן משמע דהיא גופא נמי קמ"ל ולא זו אף זו קתני לא זו גירשה ונתן כתובתה אלא אפילו נתן לכך פריך גירשה פשיטא דגירשה ונתן לה כתובתה מילתא דפשיטא היא כיון דאינו חייב במזונותיה ומשני במגורשת ואינה מגורשת וכדרבי זירא כולי דלהכי לא קתני מציאת אשתו שגירשה ולא נתן לה כתובה דאתי לאשמעינן נמי הא דאמר רבי זירא

דף יב ולא לוה עד תשרי כתבו התוספות פירוש ועתה רוצה ללות בו שיש לו טורח וכו' ודבריהם תמוהים דא"כ ולא ילוה עד תשרי איבעי ליה דלא לוה עד תשרי משמע דלוה בו כבר והוא מצאו לאחר תשרי. וגם מה שכתבו דחייב מודה כדי להרויח פשיטי דספרא אין סברא לומר כן דמשום פשיטי דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה כדמוכח לקמן מהא דקאמר לאביי דחייש לפרעון ולקנוניא ולא קאמר דחיישי' לפרעון ועתה רוצה לחזור וללות בו כמ"ש התו' לקמן ומ"ש התו' לקמן דיש לחלק דכשלוה ופרע לא הפסיד פשוט שנתן לסופר אבל כשעדיין לא לוה אינו רוצה להפסיד הוא דוחק גם מה שכתבו התוספות שם דשאני הכא שסבור המלוה שיצא הקול משעת כתיבה אבל כשלוה ופרע ירא המלוה ששמעו הפריעה וכו' הוא תמוה דלקמן איתא אמר רבי יוחנן המוצא שטר חוב בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזיר ומוקי לה התם כשחייב מודה מהו דתימא פרעיה ולפשיטי דספרי חייש קמ"ל דאם כן מלוה גופיה לא שביק סבר שמעו בי רבנן ומפסדי לי ופריך מהך דהכא דתנן מצא ש"ח אם יש בהן אחריות לא יחזיר ואוקימנא כשחייב מודה ומשום שמא כתב ללות וכולי ולא אמרינן דאם כן מלוה גופיה לא שביק דלמא שמעו רבנן ומפסדי לי' משמע בהדיא דכי היכי דירא המלוה ששמעו הפריעה הכי נמי ירא ששמעו שלא לוה עד תשרי ומפסדי ליה לכך נראה דלא שייך למימר לפשיטי דספרא חייש כל היכא דמפסיד ללקוחות אפילו לא לוה בו עדיין והא דקאמר שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי היינו שכבר לוה בו קודם שנפל והא דמשני הני רעי לפי שנפל ואיכא הוכחה דמשום פסולה לא נזהר לשמרו אף על גב דלוה בו כבר יש לומר דשטר שזמנו בניסן ולא לוה בו עד תשרי לרב אסי דלית ליה עדיו בחתומיו זכין לו השטר פסול לגמרי ואין גובין בו אפי' מבני חרי דהוה ליה כשטר מוקדם דפסול לגמרי לר"י ולהרא"ש ז"ל כמ"ש בטור ח"מ סימן מ"ג אע"ג דכתב שם בשם הרמ"ה דדוקא כשהקדים הזמן שלא ניתן להכתב הוא פסול לגמרי אבל כתב ללוה בניסן ולא לוה עד תשרי אינו פסול לגמרי הא מסיק שם הטור דאין נראה לחלק בהכי דנהי דניתן ליכתב מ"מ איכא למיחש שמא יבא לגבות מניסן שלא כדין וכיון דכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי השטר פסול לגמרי דאפילו מבני חרי לא גבי איכא למימר דלהכי לא היה נזהר לשמרו דעיקר הלואה על פה היתה

דף יג אע"ג דשטרי דלאו דהקנאה כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן משמע דאי איכא מלוה בהדיה כתבינן אפילו שטרי דלאו דהקנאה וקשה כי איכא מלוה בהדיה מאי הוה אכתי איכא למימר דלמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ורש"י ז"ל פי' כי ליכא מלוה בהדי' ונותן מעות בפניהם ולא משמע כן מדלא הזכיר נתינת המעות כלל. ונראה דדוקא כי ליכא מלוה בהדיה אבל איכא מלוה בהדיה אע"ג דלא ראו נתינת מעות כתבינן דודאי כבר הלוה לו ולכך אזיל בהדיה לוה ליטול השטר מן הסופר דאי לאו דהוה לו לא הוה אזיל בהדיה ועוד כיון דע"כ אזיל בהדיה ליטול השטר מיד אי לאו דכבר לוה ממנו או ילוה ממנו מיד לא היה מניחו ליטול השטר עכשיו דלא ניחא ליה לאיניש דליהוי שטר חוב עליו ביד אחרים חנם

משום דקשיא ליה וכו' הוצרך ש"ס למימר הכי דלא תקשי אביי מאי טעמא לא אמר כרב אסי דנהי דמסתבר ליה למימר דעדיו בחתומיו זכין לו מכל מקום כיון דלפי סברא זו הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא יחזיר דלהכי איצטריך למהדר אשינויא דחיקא דחיישינן לפרעון ולקנוניא דשמואל פליג עליה טפי הוה ליה לאוקמא כרב אסי ולמימר דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו והוה מיתוקמא מתני' דהכא בשטרי דלאו הקנאה וזהו שכתבו התוספות משום דקשיא לאביי לא ניחא ליה שינויא דרב אסי

מתניתין היינו טעמא דחייש לפרעון ולקנוניא וא"ת דקאמר לעיל אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה וכו' ניחוש שמא כתב ללות בניסן וכו' משמע דפריך אהא דמשני דטעמא דמתני' משום דחיישינן שמא כתב ללות וכולי אבל אי לאו הך שינוי' איכא למימר דלא חיישינן להכי אם כן אביי דמפרש טעמא דמתני' דחייש לפרעון ולקנוניא מאי איצטריך ליה לשנויי דעדיו בחתומיו זכין לו הוה ליה למימר דלא חיישינן כלל לשמא כתב ללות בניסן כו' ולכך כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו וי"ל דלאביי נמי קשיא דכיון דחיישינן לפרעון ולקנוניא אם כן הא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו לכתחילה היכי כתבינהו ליחוש לקנוניא שמא לא ילוה לו מידי ועצה של רמאות ביניהם לטרוף את הלקוחות שיקחו ממנו קרקע אחר זמנו של שטר זה והוה להו לתקן שלא יכתבו שטר ללוה אלא אם כן מלוה עמו ויתן המעות בפניהם ואע"ג דאכתי איכא למיחש לקנוניא שמא יחזיר לו המעות אח"כ י"ל דכולי האי לא חיישינן ולכך קאמר אביי דעדיו בחתומיו זכין לו וכן משמע מדברי רב אלפס ז"ל שכתב והא דתנן כותבין ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ולא חיישינן לקנוניא וכו' אלמא דבכי האי גונא שייך נמי למיחש לקנוניא והרא"ש ז"ל כתב דברי רב אלפס דלא היה לו להזכיר קנוניא דלא חיישינן לקנוניא אלא היכא דנפל ואיתרע דאי חיישינן לקנוניא בלא נפילה אפי' מלוה עמו איכא למיחש לקנוניא ולפי מ"ש ע"כ צ"ל דלכתחילה מיהא הוה חיישינן לקנוניא בכי האי גונא

דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן כתבו התוספות ולשמא כתב ללות בניסן כולי נמי לא חיישינן כדאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו ולא הוצרכו ליכתב כן דאפי' לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו איכא למימר דס"ל דליכא למיחש לשמא כתב ללות בניסן כולי דלאו חששא הוא כלל דכל הכותב ללות הוא לוה מיד ואינו ממתין כלל ואם הוא ממתין הוא כותב לו שטר אחר שלא להפסיד לקוחות דלעיל נמי משמע הכי דאי לאו דמפרש טעמא דמתני' משום דחיישינן שמא כתב ללות וכו' לא הוה פריך מידי אהא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו משום דאיכא למימר דלא חיישינן להכי ואם כן רבי אלעזר דמוקי מתניתין כשאין חייב מודה איכא למימר דסבירא ליה דלא חייש כלל לשמא כתב ללות וכולי כדפי'

לוה הוא דאמר לא היו דברים מעולם דוקא אליבא דשמואל ורבי אלעזר דבסמוך דמוקי פלוגתייהו כשאין חייב מודה צ"ל דלוה אמר לא היו דברים מעולם אע"ג דדוחק הוא כמ"ש התוספות דאם כן אמאי לא יחזיר אם לא יקיימנו לא יגבה כלום ואם יקיימנו בדין יגבה אבל ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו כשחייב מודה שפיר מצי למימר דלוה אמר פרעתי ולכך קאמר אבל כשאין חייב מודה דברי הכל לא יחזיר דחיישינן לפרעון ולא קאמר דחיישינן למזוייף ור"א דאמר ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא הא דלא קאמר ולא חיישינן למזוייף ולקנוניא דאם הוא מזוייף אין צריכין לקנוניא זו דיכולין לעשות כמה שטרות מזוייפות בלא הך שטרא

הכי גרסינן ורבנן סברי מגבא גבי ולא גרסינן ממשעבדי הוא דלא גבי דאי גרסינן לה אם כן תקשי לרבי אלעזר נמי מהך דקתני ברייתא דבסמוך וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובין מנכסים משועבדים. וכ"כ מהר"ש ז"ל דלא גרסינן ליה

הני תרתי מילי חדא היא כתבו התוספות דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה וכיון דמכח מתני' קאמר לא חשיב לה לכאורה נראה דבריהם תמוה דכיון דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה ע"כ איצטריך נמי למימר דפליגי באין חייב מודה ולרבי מאיר אין גובה כלום באין בו אחריות דהא בהא תליא דכיון דלא מצי לאוקמי פלוגתייהו כשחייב מודה מכח מתני' דלקמן צריך לאוקמי באין חייב מודה ויש לומר דמשמעות הסוגיא דאי לאו הא דרבי אלעזר ודרבי יוחנן הוה אמינא דפליגי בתרוייהו בין במודה בין באינו מודה כיון דמתני' סתמא קתני וקאתי ר' אלעזר לאשמעינן דבחייב מודה לא פליגי אע"ג דסתמא קתני ודייק לה ממתני' דלקמן כיון דלא אתי לאשמעינן אלא הא דלא תימא דפליגי נמי בחייב מודה משמע דהא דקאמר מחלוקת באין חייב מודה מילתא דפשיטא ליה ולאו מכח מתני' קאמר לה

דף יד אלמא חיישינן לפרעון וליכא למימר טעמא דלא יחזיר משום דשמא כתב ללות בניסן וכו' אבל בשטר הקנאה ליכא למיחש להכי דכולה הך שקלא וטריא היינו למאי דאמר לעיל דשמואל כאביי ס"ל דאמר עדיו בחתומיו זכין לו וליכא למיחש שמא כתב ללות בניסן כו' דאי לאו דס"ל כאביי תיובתא קמייתא נמי ליתא לשמואל דמצי לאוקמי מתני' וברייתא בשטרי דלאו הקנאה כרב אסי

עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו פי' שאם יצאו עסיקין קודם שהחזיק בה יכול לחזור בו כיון שקודם שנשתמש בה יצאו עסיקין אין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנ' ובאו התובעין משהחזיק בה שהעסיקין יצאו אחר שנשתמש בה אפילו תשמיש כל דהו דדייש אמיצרא כדאמר בסמוך אינו יכול לחזור בו דאמר ליה חייתא דקטרי סברית וקבלית פי' דהכי דקדקתי ומכרתי לך שלא באחריות וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם והר"ן ז"ל ועוד יש לפרש דאיירי שיצאו העסיקין קודם שהחזיק בה והא דקאמר עד שלא החזיק בה לאו אעסיקין קאי אלא אתי לאשמעינן שאם לא החזיק בה אחר שיצאו העסיקין יכול לחזור בו אע"ג שקנאה בקנין גמור דאין לך מום גדול מזה אבל אם החזיק בה אחר שיצאו העסיקין אינו יכול לחזור בו דאמר ליה חייתא דקטרי סברת וקבלית וכיון שכבר יצאו העסיקין ואפילו הכי החזקת בה אם כן סברת וקבלת שק מלא רוח וכן משמע מדברי הטור בסי' רכ"ו שכתב אם אחר שיצא הקול גילה הלוקח בדעתו שהיה רוצה לקיים המקח וכן משמע בשלטי הגבורים אבל פשטא דשמעתא לא משמע הכי דא"כ הוה ליה למימר לא החזיק בה יכול לחזור בו החזיק בה וכו' אבל השתא דקאמר עד שלא החזיק בה משמע דקאי איציאת עסיקין שאם יצאו עד שלא החזיק וכו' ועוד דקאמר דאמר ליה אחוי טירפא ואשלם לך מדנקט לישנא דואשלם לך משמע דאיירי שכבר קבל מוכר המעות ואי כבר יצאו העסיקין א"כ באחריות אמאי יכול לחזור בו דליכא למימר הואיל וסופו לשלם מעותיו לכך צריך לשלם לו מיד דא"כ תיקשי וכי לעולם יכול לחזור בו כמו שכתבו