תורת חיים חלק ב ריח

דמי כל המקח משניהם מחד מדעתיה ומחד בעל כרחו דאם לא כן לחזי זוזי ממאן נקט כדאמרינן בריש פירקין ואם כן הך דאמר חציה שלי אלו טען כולה שלי הוי תרתי למעליותא חדא דהוה ליטול כ' המקח ועוד דקרוב טפי להאמינו כיון דהמוכר מסייעו דאיהו נמי אמר שמכר לחד מינייהו הכל וגם הדמים מודיעים וה"א דפלגא דאודי ליה בגוויה משיב אבידה הוא

איצטריך ס"ד אמינא וכולי והא דלא קתני הך בבא לחודא יש לומר דלא זו אף זו קתני

רכוב עדיף דתפיס בה כתבו התו' וצ"ל דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה כו' והשתא פשיט שפיר מיושב בקרון דפטור אע"ג דעל ידי היושב בקרון נמי אזלא מעט וכן כתב בהדיא ר"ש ז"ל במסכת כלאים

רכוב עדיף דתפיס בה כתבו התו' אין לפרש דתפוס ברגליו או במה שיושבת עליה דהאי לא מיקרי תפוס בה אלא במה שהוא תפוס בה אלא במוסירה קרי תפוס בה וצ"ל כולי ודבריהם תמוהים דא"כ מאי קימבעי' ליה אי רכוב עדיף פשיטא דמנהיג עדיף כיון דאזלא מחמתיה טובא ואי משום דרוכב תפיס נמי במוסירה הא קאמר בסמוך דרב יהודה גופיה השיב לרב יוסף דמוסירה לא קני וליכא למימר דדוקא מוסירה לחודא לא קני אבל רוכב דתפיס במוסירה ואזלא נמי מעט מחמתיה מצרפינן להו וקני דא"כ מאי פשיט מכלאים דלמא שאני התם דנהי דאזלא מעט מחמתיה מכל מקום יושב לא תפיס במוסירה אבל רוכב דאיכא תרתי מהניא אלא ודאי תפיסת מוסירה לא מעלה ולא מוריד ועוד תימה דמעיקרא נקט ש"ס לישנא דהא תפוס בה והדר נקט ארבעה זימנין זה אחר זה לישנא דתפיס במוסירה ובתר הכי חזר ונקט דתפוס בה דקאמר מהו דתימא רכוב עדיף דהא מנהיג ותפיס בה משמע דתפיס בה לאו היינו תפיס במוסירה מדלא נקט חד לישנא בכולהו ואם רצה לקצר הלשון א"כ מעיקרא הוה ליה למינקט בפירוש דתפיס במוסירה ואחר כך הוה למימר בכולהו דתפוס בה ועוד דלקמן פריך א"ה ניקני נמי רכוב במוסירה וכתבו התו' שם דאי אמרת בשלמא כשאין מנהיג ברגליו ורכוב קני הבהמה משום דתפיס בה אתי שפיר וקשה דהיאך אפשר לומר דרכוב קני משום דתפיס במוסירה דהא בסמוך קאמר דרב ושמואל אמרי תרוייהו דמוסירה לא קני ועוד תימה דלפי פירושם צ"ל שם דגם הרוכב תפוס במוסירה וא"כ אמאי נקט רב אשי זה קני חמור ובי פגיה וזה קנה מה שתפוס בידו הוה ליה למימר זה קנה חמור ובי פגיה ומה שתפוס בידו וזה קנה מה שתפוס בידו והשאר וכו' כיון דהרוכב נמי תפיס במוסירה ועוד דלישנא דברייתא לא משמע כן מדקאמר אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה משמע דהרוכב לא תפיס במוסירה אלא האחד לחודיה. עוד כתבו התוספות כאן דצ"ל דתפיס בה ואזל נמי מעט מחמתיה וקמבעיא ליה דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא וגם בזה דבריהם תמוהים דא"כ עיקר חסר דהוה לי' למימר או דלמא מנהיג עדיף דאזל מחמתיה טובא ועוד תימה מה נפשך אית ביה בהאי מעט דאזלא מחמתיה דרוכב שיעור קנייה דהיינו מלא קומתה לרב אסי דס"ל הכי בפ' הספינה א"כ מה לי מעט מה לי הרבה אטו שני מנהיגים שהנהיגו בהמה יחד שיעור קנייה וחד מנייהו הנהיגה אחר כך יותר מכן מי עדיף מחבריה ואי לית ביה שיעור קנייה א"כ לאו מידי קעביד וכמאן דלא אזלא דמי ופשיטא דמנהיג עדיף ועוד דלא ק"ל כרבי אסי אלא כמ"ד כיון שעקרה יד ורגל קנאה כמו שכתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל וכך שוה עקירת יד ורגל כמו אזלא טובא כדפי'. ועוד דלקמן פריך וניקני נמי רכוב במוסירה וכתבו התוספות שם דאי אמרת בשלמא כשאין מנהיג ברגליו ורכוב קני משום דתפיס בה אתי שפיר דלא קני מוסירה דבמטלטלין לא שייך קנין של מסירה אלא בהגבהה או משיכה וקשה כיון דמחמתיה דרוכב נמי אזלא מעט אע"ג דאין מנהיג ברגליו א"כ משיכה מועטת מיהא קעביד במוסירה א"כ אכתי תיקשי ליקני נמי רכוב במוסירה אי אמרי' משוך בהמה זו וקני כלים שעליה כו' דמה לי משיכה מועטת מה לי משיכה מרובה כדפי' ונהי דבעי למימר הכא דאזלא טובא עדיף ממועט תפיסת מוסירה מהיכא תיתי דעדיפא ממשיכה מועטת דרוכב כיון דמשך בה שיעור משיכה. ועוד לספרים דגרסי' לקמן אי הכי דרוכב בעיר מ"ט לא קני צ"ל כמ"ש התוספות שם דאי אמרת בשלמא לא איירי במנהיג ברגליו לכך בעי' לא קני דלא אזלא מחמתיה לפי שיש בני אדם כו' וזה דוחק לומר דמחמת בני אדם ושאר דברים אינה יכולה ללכת אפי' מעט. ע"כ נראה דתפוס בה לאו היינו תפוס במוסירה אלא תפיס בה היינו מה שהוא יושב עליה כמו שרצו התו' לפרש ואין חילוק בין אזלא מעט לבין אזלא טובא כדפי' וטעמא דרכוב ומנהיג שוין הן דטעמא דתרוייהו דקנו משום הליכת בהמה הוא דדבר הנראה לעינים כשאדם קופץ על הבהמה לרכוב עליה היא הולכת אלא שיש הפרש ביניהן דבמנהיג הבהמה הולכת מחמתיה פירוש שהוא חפץ ורוצה בכך דלהכי הוא מכישה במקל או צועק ומנהיגה בקול כדי שתלך אבל ברכוב אינה הולכת מחמתיה שאין הרוכב חפץ בהליכתה בשעה שקופץ עליה לרכוב אלא שהולכת ממילא. מיהו איכא נמי מילתא מעלייתא ברכוב דליתא במנהיג דרכוב יש לו תפיסה ואת זה בבהמה גופא בשעת קנינו דהיינו בשעה שהולכת שהרי יושב עליה אבל מנהיג אין לו תפיסה ונגיעה בה בשעה שהולכת שהרי מנהיגה בצעקת קול או בהקש מקל ולהכי קמיבעיא ליה רכוב במקום מנהיג מאי מי נימא הליכתה שע"י הרכוב עדיף דאע"ג דאזלא ממילא אפי' הכי עדיפא כיון דתפס ויושב עליה בשעת הליכתה ואינו דומה עושה קנין ועומד מרחוק לעושה קנין ועומד בקרוב או דלמא מנהיג עדיף דאע"ג דלא תפיס בה כשהולכת אפילו הכי עדיפא כיון דאזלא מחמתיה מה שאין כן ברוכב דאזלא ממילא ופשיט מכלאים דהתם נמי בהליכתן תליא מלתא דלא מחייב אלא כשהוא מוליך הכלאים וקתני דהיושב בקרון פטור אע"ג דהכלאים הולכין ע"י היושב על הקרון כמ"ש רבינו שמשון במסכת כלאים ודבר הנראה לעינים הוא כשאדם קופץ לישב על הקרון הבהמה הולכת ויש לו נמי אחיזה ותפיסה בגוף הכלאים דאיסור כלאים ליכא אא"כ הכלאים קשורים יחדו וכיון שהקרון מקשר את הכלאים יחד וגורם האיסור נמצא כשיושב עליו יש לו אחיזה ותפיסה בגוף הכלאים ואפי' הכי היושב פטור והיינו משום דלא אזלי מחמתיה אלא ממילא הולכין כשקופץ לישב על הקרון ואיהו לאו מידי קעביד כיון דלא נתכוין לכך א"כ ש"מ דאפילו רכוב לחודיה לא קני דלאו מידי קעביד כיון דממילא אזלא וכ"ש רכוב במקום מנהיג. א"ל היכי פשיט מר רכוב מיושב כו' נהי דתרוייהו שוין דתפיסי בה ואזלא ממילא אפי' הכי רכוב עדיף דתפיס נמי במוסירה מה שאין כן ביושב ומשני דתפיסת מוסירה לאו כלום היא והיינו דאמר בסמוך מהו דתימא רכוב עדיף דהא מנהיג ותפיס בה פי' דיש לו בה תפיסה ואחיזה כיון דיושב עליה אבל תפיסת מוסירה לאו כלום הוא לכך לא קאמר דהא מנהיג ותפיס במוסירה. והשתא ניחא הא דאמר לקמן ת"ש אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה פירוש אע"ג דסתם רכוב תפוס במוסירה הוא אתי לאשמעינן היכא דאחד רכוב ולא תפיס במוסירה אלא אחר תפיס במוסירה דזה קנה חמור כו' אלמא דרכוב קני בהליכתה אע"ג דאזלא ממילא ומשני ה"נ במנהיג ברגליו דאזלא מחמתיה ולא אזלא ממילא ופריך אי הכי ניקני נמי רכוב במוסירה אי אמרת בשלמא דאזלא ממילא שפיר דאיכא למימר דהליכתה דממילא לא מהני' אלא אם כן תפיס בה הלכך חמור קני דתפיס ביה כיון דיושב עליו מוסירה לא קתני כיון דלא תפיס ביה מידי ומשיכה דממילא לא מהניא אלא אי אמרת דאזלה מחמתיה ומנהיגה ברגליו לקני נמי מוסירה במשיכת החמור אי אמרינן משוך בהמה זו וקני כלים שעליה קני כמ"ש התוספות ואתיא שפיר דלא קאמר רב אשי דזה קנה חמור ובי פגיה ומה שתפוס בידו כיון דרוכב לא תפיס ביה מידי ואתי נמי שפיר לספרים דגרסי בתר הכי אי הכי רכוב בעיר מא' טעמא לא קני' דאיכא למימר דס"ל כרבי אסי דאמר עד שתהלך מלא קומתה הילכך אי לא איירי במנהיג ברגליו ניחא דבעיר לא קנה דאינה יכולה ללכת בעיר מלא קומתה מחמת בני אדם ושאר דברים המצויים שם

רכוב לחודיה לא קני כתבו התו' דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט וכו' או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג כו' ויותר נראה דלא שמיע ליה אלא ברכוב במקום מנהיג ומספקא ליה אי אמר דרכוב קני ומנהיג לא קני אי אמר דמנהיג קני ורכוב לא קני ואפי' הכי איכא למימר דס"ל לשמואל דרכוב לחודיה נמי לא קני והא דנקט רכוב במקום מנהיג י"ל דלא נחית לפרושי דין רכוב אלא דין מנהיג לחוד אתי לאשמעינן דקני אפילו במקום רכוב ואי לא הוה אמר אלא דמנהיג קנה במקום רכוב ותו לא ה"א דרכוב נמי קני דעדיף ממנהיג ויחלוקו לכך הוה אמר דמנהיג קני ורכוב לא קני מיהו רכוב לחודיה נמי לא קני אי נמי איידי דנקט רכוב במקום מנהיג משום דין מנהיג נקט נמי הכי בדין רכוב מיהו רכוב לחודא נמי לא קני

הכא במאי עסקינן במנהיג ברגליו מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ב' מהלכות מכירה משמע דהכי הלכתא דאפי' רכוב לחודא לא קני אלא א"כ במנהיג ברגליו שכתב שם כיצד קונין את הבהמה במשיכה אין צ"ל אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה אלא אפי' קרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצתה בפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה מדכתב גבי רוכב והלכה בו ולא כתב סתמא והלכה כמ"ש גבי משכה משמע דס"ל דרוכב לא קני אלא א"כ הלכה בו דהיינו בעבורו ומחמתיה שהנהיגה ברגליו וכן משמע מדברי בית יוסף שכתב בסי' קצ"ו ויש מקום לבעל דין לחלוק דוהלכה בו שכתב בפ"ב מהלכות מכירה היינו שהנהיגה ברגליו. ועוד דאי לא איירי במנהיג ברגליו א"כ איכא ברוכב חדא לריעותא שהולכת ממילא וחדא למעליותא דתפיס בה וכן במנהיג איכא חדא לריעותא דלא תפיס בה וחדא למעליותא דאזלא מחמתיה כדפי' לעיל וא"כ אמאי פשיט ליה להרמב"ם דרוכב קני טפי ממנהיג שכתב אין צ"ל שרכב עליה והלכה בו אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה כו' דהיינו מנהיג דמאי אולמא דרכוב ממנהיג ועוד דהא רב יהודה הוה מספקא ליה הי מנייהו עדיף והדר פשיט ליה דאדרבא מנהיג עדיף מרכוב לכך צ"ל דוהלכה בו שכתב היינו ברכיבתו שהנהיגה ברגליו דהוה ליה תרתי למעליותא לכך פשיט טפי דקני ממנהיג דליכא אלא חדא למעליותא ובשלחן ערוך העתיק לשון הרמב"ם ז"ל וצריך לפרש כדפי' אף על גב דהטור והר"ן וה' המגיד כתבו דלדעת הרמב"ם רכוב קונה אע"פ שאינו מנהיג ברגליו אפשר דאינהו ס"ל דקרא לה ובאה או שהכישה במקל שכתב הרמב"ם ז"ל לאו היינו מנהיג אלא גרע ממנהיג. מיהו יותר נראה דקרא לה ובאה או הכישה במקל היינו מנהיג כמ"ש בהדיא בכסף משנה פי"ז מהלכות גזילה ואם כן צ"ל דס"ל דרכוב לא קנה אלא א"כ מנהיג ברגליו

דף ט מושך ומנהיג אין אבל רכוב לא דליכא למימר היא גופא קמ"ל דאחד מושך ואחד מנהיג קנו לאפוקי מדר' יהודה דאם כן ליערבינהו וליתנינהו אלא ודאי דיוקא אתי לאשמעינן ומשני לעולם היא גופא אשמעינן לאפוקי מדרבי יהודה והא דלא ערבינהו משום דאיכא חד צד דלא קני

שמע מינה רכוב קני הוה מצי לשנויי ברייתא ר' מאיר היא אלא דניחא ליה לאוקמא במנהיג ברגליו דומיא דרוכב דמתניתין אי נמי כיון דליכא מאן דפליג בברייתא דברי הכל היא אבל לעיל דפריך ממתני' וסתם מתניתין ר"מ היא לכך איצטריך למידק דהך סתמא לאו ר"מ ועוד נראה דהא דדייק לעיל דמתני' רבנן היא היינו להך גירסא שהיה כתוב בספרים לעיל מיניה למאן פי' אליבא דמאן קמיבעיא ליה אי אליבא דר"מ השתא רכוב לחודא לא קני רכוב במקום מנהיג מיבעיא אלא לרבנן וגרסינן נמי ומדאפיך שמואל כו' שמע מינה דרכוב לחודא לרבנן לא קני כדמשמע מפירש"י ז"ל דלהך גיר' איצטריך למידק דמתני' רבנן היא משום דפריך דרבנן אדרבנן דאי אתיא כר"מ לא קשיא מידי אבל למאי דלא גרסינן ליה כדפירש"י ז"ל נראה דלא גרסינן נמי הא דדייק מני אילימא ר"מ וכו' אלא ה"ג מיתיבי היו שנים רוכבין על גב' בהמה וכו' ש"מ רכוב קני ומסתמא דברי הכל היא כיון דנשנית בלא מחלוקת

אלא במקח וממכר עסקינן לכך קאמר אלא דהשתא לא איצטריך לאוקמי במנהיג ברגליו ואיירי דתפיס במוסירה ולכך קני דבמקח וממכר קני מוסירה כדאמרינן לעיל

דף י מותיב רבי יעקב בר אידי נזיקין הא דלא נקט המסכת כמו אביי והוה