תורת חיים חלק ב רטו

דסיפא ולא שרינן ביין כשנשתברה אא"כ העקל כרוך עליה להכי פריך בשלמא נשתברה אלא נתגלה למאי חזיא

אמאי ולימא ליה מהפקירא קא זכינא מפורש בסוף פרק מרובה

דף קטז איתיביה השוכר את הפועל וכו' תימה מאי פריך דלמא נותן לו שכרו משלם כפי שהיה ראוי לשוכרו קאמר והתוספות כתבו דלשון נותן לו שכרו משלם משמע ששכרוהו בשביל החולה יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו ודבריהם תמוהים דנותן לו שכרו משלם היינו שנותן לו כל שכרו ואינו מנכה לו כלום כההיא דתניא בריש פרק האומנין השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו והתם על כרחך נותן לו כל שכרו קאמר ועוד דרישא דהך ברייתא דהכא קתני השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה יביא נותן לו שכרו משלם והתם נמי כל שכרו קאמר ולא ששכרוהו יותר מהראוי ועוד תימה אי איירי ששכרוהו יותר ממה שראוי לשוכרו אמאי נותן לו שכרו משלם לימא ליה משטה אני בך והתוספות כתבו דאיירי כגון שהוא מפסיד במקום כיוצא בזה ולא משמע כן מדקתני סתמא משמע דבכל ענין איירי לכך נראה דודאי איירי ששכרו כפי מה שראוי לשוכרו ואפילו הכי פריך שפיר לפי ששכרו להביא כרוב ודורמסקין לחולה דדוקא לחולה הן שוין הרבה לרפואתו אבל השתא שמת או שהבריא אינן שוין אלא חד זוזא וכיון ששכרו לילך אחריהן כמה פרסאות אע"ג דלא שכרו יותר ממה שראוי לשכרו מ"מ כיון שמת שכירתו עולה יותר הרבה ממה שנהנה בשליחותו וקתני דנותן לו שכרו משלם דכיון שטרח והלך אותן פרסאות ששכרו ללכת מאי הוה ליה למעבד שמת או הבריא לכך צריך לשלם שכר הראוי לו כפי מה שהתנה א"כ הכא נמי כיון שטרח וירד להציל ועשה מה שמוטל עליו אמאי לא ישלם לו כפי מה שהתנה דהיינו שכר הראוי לו שהרי הפסיד חמורו ע"י כך דמאי הוה ליה למעבד שלא הציל הרי מ"מ עשה את שלו ומשני התם מ"מ עביד שליח שליחותיה כו' והשתא ניחא דלא מצי למימר משטה כיון שלא שכרו יותר ממה שראוי לשכרו ואינו נוטל יותר משכר פעולתו הראוי לו דדוקא גבי מעבורת שאין שכרה אלא דבר מועט והוא אומר טול דינר והעבירני לכך מצי למימר משטה אני בך. ובסוף פ' מצות חליצה מייתי ברייתא דהיתה מעבורת לפניו ואמר ליה טול דינר והעבירני דאין לו אלא שכרו וכתבו שם התוס' והרא"ש ז"ל דהיינו דוקא כהאי גונא ששואל דבר גדול במקום שלוקחין דבר מועט וכן ההיא דהגוזל בתרא גבי הלך להביא כרוב ודורמסקנין לחולה דאין לו אלא שכרו כו' ואין דבריהם מובנים דהא בהדיא קתני דהלך להביא כרוב ודורמסקין לחולה נותן לו שכרו משלם

הכי גרסינן ואם אמר תנו לי ואיני לוקח וכן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל פי' שאומר תנו לי דמי חמור שלי שאיני רוצה ליקח חמור אחר ואשמור עמכם כבראשונה והיינו דפריך פשיטא ורש"י ז"ל כתב אין שומעין לו שמא לא יקח החמור ולפי זה מאי פריך פשיטא ואולי טעות נפל בספרים

הכי גרסי' וכדרב דאמר פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום אמר הדר ביה לא אמר לא הדר ביה וכמה דלא הדר כו' וכי הדר ביה טעמא אחרינא כו' פי' הא דמצי למהדר ביה לאו משום דעד השתא לאו ברשותיה דבעל הבית הוא אלא טעמא אחרינא הוא שאינו שלו כעבד שאם בא לעזוב שכרו מכאן ואילך ולחזור בו יחזור בו

יחסינה סקאה פי' רש"י ז"ל ארבה וכתבו התו' ואין נראה לר"ת דלשון ירושה ואחסנתא משמש דאבני אדם קאי לאו קושיא היא דבפרשת כי תבא פירש"י ז"ל דלאו לשון ירושה הוא דא"כ היה לו ליכתוב יירש אלא לשון עניות הוא שיעשנה הארבה רש מן הפרי

ואחוי ההיא בהדייהו וקמ"ל דאדבורא בעלמא חייב וה"ה אם לא גזל כלום אלא שמע מבית השלטון שרוצין לגזול קרקע והראה להם זה קרקע של פלוני דמחייב כדאמר בסמוך ואם הראה מעצמו חייב והא דקתני אם מחמת הגזלן רבותא אשמעינן דאע"ג דאנסיה ואמר לו אחוי ארעתא ואחוי ההיא בהדייהו אפ"ה חייב שלא היה לו להראות אותה שגזל שאינו שלו

דתניא ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים איירי שאנסוהו להראות ממון חבירו והראה פטור דגרמא בעלמא הוא ואנוס ואם נטל ונתן ביד חייב פי' שאין העובדי כוכבים יודעים ממונו של פלוני היכן הוא ואנסוהו שילכו לביתו ולהביא ממונו חייב אע"ג דאנוס הוא כיון דעושה מעשה חייב וכן משמע מדברי רב אלפס והרמב"ם והרא"ש ז"ל אבל אם העובדי כוכבים יודעין ממון חבירו היכן הוא ואנסוהו להביאו פטור דמעיקרא מיקלי קלייה

ואמרי מרדי מרדין בפרק המפקיד גבי בורח מחמת מרדין פירש"י ז"ל שהרג את הנפש ופרסאי הורגין על שפיכת דמים כדאמרי' בב"ק מרדין הוא רציחה בלשון פרסי

וקביל עלך דלא תיקשי לרבי יוחנן שבע שנין לכך בעי שיקבל עליו עונש במספר שבעה דכי האי גוונא אשכחן לכן כל הורג קין שבעתים יוקם וכתבו קצת מפרשים שבעתים יוקם בשבעה נקמות יוקם ההורג את קין והטעם לפי שכל אדם רואה ז' עולמות כדאיתא ריש קהלת רבה ועוד דשבעת ימי בראשית הכל הוא לצורך האדם שהוא עולם הקטן והכל נברא לצורכו וזה טעם שבעת ימי אבלות וכנגדן אמר שלמה שבעה הבלים ולהכי אמר יהא רעוא דהני שבעה דרי להוו חילוף שבע שנין משום דאין קפידא אלא בעונש מספר שבעה כדפי'

אתא לקמיה דרבה פטריה משום דקסבר דגנבי אדעתא דכסא סליק ולכך פטרוהו ואע"ג דאמר לעיל נשא ונתן ביד חייב שאני הכא כיון דאדעתא דכסא סליקו עליה אינהו גופייהו הוו בחשי ושקלי ליה אלא דאיהו קדים ויהבה להו מחמת יראה אבל לעיל איירי שאין העכו"ם יודעים ממון חבירו היכן הוא ואי לאו דנטל הוא ונתן לא הוה שקלי להו ואע"ג דאניס כיון דעביד עובדא מחייב וקאמר ליה אביי הא מציל עצמו בממון חבירו הוא משום דקסבר דגנבי לאו אדעתא דכסא סליקו אלא אדעתא דנפשיה סליקו לגנוב ממוניה ואתא רב אשי ופסק כדמות פשרה דאי אמיד הוא אמרינן אדעתא דידיה אתו ואי לאו אדעתא דכסא אתו

ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי וא"ת אמאי האריך וכפל לשונו דקאמר ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי ועוד דמעיקרא אמר ריבה הכל והדר דקאמר רבי כל מילי וי"ל דהכי קאמר ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל פי' כך היא המדה והדר מפרש ש"ס כיצד דנין וקאמר ומאי רבי פי' מאי מרבינן כל מילי ומאי ממעטינן שטרות והשתא הוי דומיא דהא דקאמר בתר הכי כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט דהיינו נמי כך היא המדה והדר מפ' ש"ס כיצד דנין וקאמר מה הפרט מפורש דבר המטלטל כו'

לא יחזיר לו במדבר כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה דמי שהלוה את חבירו במדבר הרי זה מחזיר לו במדבר על כרחו ע"כ ונראה דמתניתין הכי דייקא מדלא קתני סתמא הגוזל את חבירו או שהלוה ממנו או שהפקיד לו יחזיר לו במדבר מדקתני ביישוב משמע דוקא הלוה לו בישוב אבל הלוה לו במדבר מחזיר לו במדבר

אמר רב לדעת צריך דעת כו' נראה דלהכי דחיק כל חד באוקימתא דמתני' דקשיא להו מדקתני סיפא לא ידעו מכלל דרישא בידעו וכיון דקתני סיפא ומנו את הצאן משמע הא לא מנו חייב אפי' לא ידעו א"כ רישא דאיירי מסתמא בלא מנו מאי איריא ידעו הא אפי' לא ידעו נמי מחייב ומפרש רב דרישא אשמעינן דבידעו חייב אפי' מנו את הצאן דהשבה מעלייתא בעינן וצריך דעת ואי הוה תני חיובא בלא ידעו כשלא מנו את הצאן איכא למיטעי ולמימר דבשמנו הצאן אפי' בידעו נמי פטור ושמואל מפ' דלהכי קתני רישא ידעו לאשמעינן דאפי' בידעו מנין פוטר וכן לר"י ולרב חסדא מנו את הצאן ארישא קאי ואשמעינן דבידעו מנין פוטר

ועגלים בשרון שם מקום דומיא דכלי צמר ביהוד' וכלי פשתן בגליל שהן מקומו ואאנשים קאי שלוקחין מהן עגלים בשרון וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות גניבה

כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה אבל פחות משוה פרוטה לאו ממון הוא ולהכי יליף מקרא דכן ארחות כל בוצע בצע דבצע היינו ממון דמה בצע כי נהרג את אחינו מתרגמנין מה ממון

אבל היכא דיהיב דמי לא ת"ש מחמס בני יהודה משמע דבל' תורה נמי מאן דיהיב דמי חמסן מקרי ואין להקשות מהכא על מה שפירש"י גבי ותמלא הארץ חמס גזל וכתב עליו מהר"א ז"ל אע"ג דיש הפרש בין חמסן לגזלן מ"מ ל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד דקרא דהכא אסמכתא בעלמא הוא כמ"ש התו' בר"פ שנים אוחזין

באתרא דתנא דידן איכא תרתי חציצי וכו' והא דלא קאמר לא קשיא כאן ברברבתא כאן בזוטרת' משום דא"כ ברייתא דקתני והיוצא מתחת המקדח ורהיטני הרי אלו שלו לפלוג וליתני בדידיה בד"א ברברבתא אבל בזוטרתא הרי אלו שלו ועוד דהוה רבותא טפי דאפי' מה שמוציא במעצד זוטרתא הרי אלו שלו וכל שכן היוצא מתחת המקדח לכך איצטריך למימר דבאתרא דתנא ברא לא הוה אלא חדא וה"ה דהוה מצי למימר דבאתרא דתנא דידן נמי לא הוה אלא חדא דהיינו זוטרתא אלא דעדיפא מפני דדוחק הוא קצת לומר דלא הוה באתריה אלא חדא

ומתא מחסי' אתרא דקפדי הוא אע"ג דלאו אורחא דש"ס לסיים מסכת כי אם בדבר טוב כמ"ש התוס' סוף מסכת נדה וקפדנות לאו מעליותא הוא שאני הכא דכולה סדר נזיקין חדא מסכת הוא כדאיתא בפ' הגוזל קמא: הדרן עלך הגוזל ומאכיל וסליקא לה מסכת בבא קמא