תורת חיים חלק ב ריג

איפכא ממאי דתני במתניתין דבמתניתין קתני דחומש אינו מעכב וקמ"ל דחומש מעכב

או אינו אלא מושב זה כפל כתבו התוספות תימה היכי מ"ל זה כפל והלא אין מחייב בהודאה. נראה דלאו קושיא היא דנהי דוהתודה כתיב ברישא מכל מקום ניחא ליה טפי לאתויי קרא דוהשיב את אשמו בראשו דמשמע בהדיא דלא איירי אלא בממון המשתלם בראש אבל הא דכפל לא מחייב בהודאה לאו בהדיא כתיב אלא מדרשה נפקא לן דכתיב אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו ועוד דניחא ליה לאתויי קרא דכתיב בהך פרשה גופא

או דלמא גזל הגר ממונא הוא אע"ג דיליף מיניה בפשיטות שאם החזירו בלילה או לחצאין לא יצא הימנו משום דבשעת השבה פשיטא ליה דאשם בעינן דכתיב והשיב את אשמו אבל לאחר שהשיב קמיבעיא ליה הכהנים רשאין לחלוק זה כנגד זה

וגזל הגר כתבו התוספות תימה אמאי חשיב גזל הגר מעשר במדינה דכי היכי דאמר רבא החזירו בלילה ולחצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ה' החזירו במדינה כדין אשם יש לומר דהנך מלתא ודאי לא מקשינן ליה לאשם דאשם צריך להקריבו במקדש וגזל הגר כיון דחולין הוא אסור להכניסו במקדש כדאמרינן בפרק הרואה ומקדשי תיראו אסור לאדם שיכנס להר הבית באפונדתו או במעות הצרורין לו בסדינו ועוד הגוזל את הגר דבר טמא ונשבע לו ומת הגר ובא להחזירו לכהנים וכי מכניסין טומאה למקדש אם כן צ"ל דלהך מילתא לא קרייה רחמנא אשם דלא אפשר הוא

אדעתא דהכי לא יהיב ליה כולי כתבו התוספות משום דבכל הנך בדידי' לחודיה קיימא מילתא אבל אדם שקנה מחבירו ונתקלקל במוכר נמי תליא מילתא. ועוד נראה דטעמא דאביי משום דלא שכיח לגמרי דמיית איניש קודם שיקריב קרבנו ולא איבעי לאסוקי אדעתיה ולאתנויי לכך אמרינן דאדעתא דהכי לא יהב ליה אבל הקונה מחבירו דבר ונתקלקל מילתא דשכיחא הוא הלכך אפילו נתקלקל קלקול דלא שכיח כיון דאיכא נמי דשכיחי הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי וכיון דלא אתני אמרינן דאדעתא דהכי קנה ולהכי פריך מחטאת ואשם שמתו בעליו ומיבמה נמי שמת בעלה ונפלה לפני מוכה שחין דלא אמרינן אדעתא דהכי לא אפרשיה ואדעתא דהכי לא קדשה אף על גב דלא שכיח דמיית בלא בנים או קודם שיקריב

דף קיא זה זכה בשלו וזה זכה בשלו מדפריך סתמא ולא קאמר הניחא לרבנן דאמרי יחזור אשם כולי אלא רבי יהודה קשיא משמע דבין לר' יהודה בין לרבנן פריך ותימה דהא לרבנן ניחא דקנסוה ליהויריב דקבלו אשם מקמי כסף ואפי' לרבי יהודה לא הוה ליה למימר זה זכה בשלו וזה זכה בשלו דדלמא כתנא דמתניתין ס"ל דבכי האי גונא קנסינן ליהויריב דקבלו אשם מקמי כסף אלא הכי איבעי לי' למימר אמאי יחזיר כסף אצל אשם ויש לדחוק דהכי קאמר כיון דאמר יחזיר כסף אצל אשם אלמא לא קניס ליהוריב וזכה בשלו א"כ זה זכה בשלו וזה זכה בשלו מיהו פשטא דשמעתא משמע דלמסקנא הכי אית ליה לר' יהודה דכי יהיב להו לכל חד במשמרתו זה זכה בשלו וזה זכה בשלו וקשה מנא ליה לש"ס למימר הכי דלמא בכי האי גוונא כיון דידעיה עביד כדין ויהויריב עביד שלא כדין ס"ל דקנסינן ליהויריב כתנא דמתניתין ולא אמר יחזיר כסף אצל אשם אלא היכא דתרוייהו עבוד שלא כדין דקסבר כיון דידעיה קבל שלא במשמרתו ראוי לקנוס יותר מיהויריב וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב דר' יהודה דפליג אברייתא בש"ס במתניתין מודה ע"כ נראה דאיפכא גרסינן בברייתא נתן כסף ליהויריב ואשם לידעי' יחזיר כסף אצל אשם דברי ר' יהודה וחכמים אומרים וכו' והשתא פריך שפיר היכי דמי והכי גרסינן אילימא דיהיב כסף ליהויריב במשמרתו דיהוידי' ואשם לידעיה במשמרתו דידעי' זה זכה בשלו וזה זכה בשלו דבכי האי גונא כיון דיהיב כסף מקמי אשם בין לרבי יהודה בין לרבנן כל אחד זכה בשלו כדאמר במתני' דבכי האי גוונא יצא. וגרסינן אמר רבא הב"ע דיהיב כסף ליהויריב במשמרתו דידעיה ואשם לידעיה במשמרתו דידעיה ר' יהודה סבר כיון דלא משמרת דיהויריב היא קנסינן ליה הלכך יחזיר כסף אצל אשם ורבנן סברי שלא כדין עבד ידעי' דקבלו אשם מקמי כסף הלכך לדידהו קנסינן. והכי איתא בהדיא בתוספתא דבבא קמא פרק עשירי דקתני התם נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעי' יחזיר הכסף אחר אשם דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אשם אחר כסף וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' גזילה שכתב נתן את הכסף לאחת מן המשמרות ואת האשם למשמרת זו שהיא שבתה יחזיר הכסף אצל האשם לאנשי המשמרה הקבועה שהמשמר' שלקחה כסף בלא שבתה לא זכתה ומוציאין מידה משמע דגריס כגרסת התוספתא ופסק כרבי יהודה. ובפי' המשניות להרמב"ם ז"ל כתב בהדיא וז"ל וכשנתן כסף ליהויריב ואשם לידעיה והי' המשמרת משמרת ידעיה בזה חולקין רבי יהודה וחכמים רבי יהודה אומר משמרת יהויריב עברה שנטלה הכסף כיון שאין לה במשמרת זו שום דבר וחכמים אומרים משמרת ידעיה עברה שנטלה האשם בלא כסף וכו' עכ"ל ובסמוך נמי גרסי' אמר רבי לדברי ר' יהודה אם קדמו בני ידעיה והקריבו את האשם יביא אשם אחר ויקריבוהו בני יהויריב וכו' ובתר הכי גרסי' כגון דנפק משמרתו דידעיה ולא תבעו ועוד נראה דבסמוך שפיר גרסינן אם קדמו בני יהויריב והקריבו וכו' דכי היכי דפליגי רבי יהודה ורבנן כשקבלו בני יהויריב כסף במשמרה דבני ידעיה הכי נמי פליגי כשקבלו בני ידעיה כסף במשמרת דבני יהויריב דחד טעמא הוא ואפשר דאיכא שום ברייתא דפליגי בהכי בהדיא ועלה קאי הא דאמר ר' אם קדמו בני יהויריב והקריבו וכו' וכן משמע מפי' המשנה להרמב"ם ז"ל וכן צ"ל בתוספת' שם דברישא תני נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעי' יחזיר הכסף וכו' ובתר הכי קתני אמר רבי אם כדברי ר' יהודה והקריבו בני יהוריב את האשם לא נתכפר לו אלא א"כ קיים אשם יחזיר כסף מבני ידעיה וכו' משמע דפליגי נמי כשקבלו בני ידעיה כסף במשמרת דבני יהויריב ועלה קאמר רבי אם כדברי רבי יהודה וכו'

ואמר רבא העולה עולה ראשונה איצטריך לאתויי מלתא דרבא דלא תימא לעולם עולות מוספין קודמין ותנא בשאר ימות השנה דליכא מוספין איירי והא דקאמר מניין שלא יהא דבר קודם לאו אשאר עולות קאמר אלא אחטאת ואשם ושאר קרבנות קאמר מניין שלא יהיו קודמין לעולת תמיד ויליף לה מדכתיב וערך עליה העולה רישא דקרא ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה פי' דעולה עורכין עליה מתחילה אלמא דעולה קודמת לחטאת ואשם אבל מוספין כיון דאינהו נמי עולות נינהו קודמין אפי' לעולת תמיד מדכתיב מלבד עולת הבקר השתא דיליף לה רבא מיתורא דה"א דהעולה עולה ראשונה שבפר' פנחס ולא יליף לה מפשטא דקרא כדפי' אלמא קסבר דילפי' מינה דדוקא עולת תמיד עורכין עליה תחילה ולא שאר עולות ולכך יליף לה מה"א דמשמע העולה המיוחד' דהיינו עולה ראשונה שבפרשת פנחס לאפוקי שאר עולות דהתם דהיינו עולות המוספין דקחשיב להו התם ש"מ דתמיד קודם למוספין: סליק פרק תשיעי

רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ולא ניחא ליה למימר כדרמי בר חמא דמתני' בגזילה קיימת איירי דלא מסתבר ליה לאוקמי מתני' וברייתא דבסמוך בתרי טעמי מתני' לאחר יאוש ובריית' קודם יאוש דמשמע ליה דברייתא אמתני' קיימא לכך מפרש לה סיפא דמתניתין דואם היה דבר שיש בו אחריות כדקתני ברייתא ה"ה דהוה מצי לאוקמי תרוייהו ברייתא ומתניתין לפני יאוש ודלא כרב חסדא אלא דמילתא דרב חסדא מסתבר ליה ולרמי בר חמא לא ניחא ליה למימר כדרבא דמדקתני סיפא ואם היה דבר שיש בו אחריות משמע דבגזילה קיימת איירי אע"ג דהשתא מיתוקמא ברייתא ומתני' בתרי טעמי לא חייש דקסבר דברייתא לאו אמתני' קיימא כיון דאין הלשונות שוות דבמתניתין קתני ואם היה דבר שיש בו אחריות וברייתא תני ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים משמע ליה דהא כדאיתא והא כדאיתא ורש"י ז"ל כתב רשות יורש כרשות לוקח דמי והויא לה כרשות אחרת וכיון דאוקימנא למתניתין לאחר יאוש קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות משמע אפילו לכאורה דרמי בר חמא אאוקימתא דרב חסדא סמיך ואי אפשר לומר כן דהא רמי בר חמא לית ליה הא דרב חסדא אלא דסבירא ליה דמתניתין על כרחך לאחר יאוש איירי כיון דלדידיה בגזילה קיימת עסקינן. וא"ת לרמי בר חמא דמתניתין בגזילה קיימת איירי אמאי תני סיפא חייבין לשלם חייבין להחזיר מיבעיא ליה ושמא איידי דתני רישא פטורין מלשלם דאיירי נמי כשאין גזילה קיימת דקתני הגוזל ומאכיל תני נמי סיפא לשון תשלומין

רב חסדא מוקי לה לאחר יאוש כתבו התו' דלרב הא דקתני אין גזילה קיימת פטורין ה"ה דה"מ לפלוגי בגזילה קיימת גופא אלא דניחא ליה לאשמעינן כו' ועוד נראה דלהכי קתני אין גזילה קיימת פטורין משום סיפא לאשמעינן דאם הניח להן אביהן אחריות חייבין אפי' כשאין גזילה קיימת

דף קיב דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית אסיפ' דקרא פריך סיפא דקרא וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי בהדך ומדכתיב עמך יליף דלדידיה קא מזהר ליה רחמנא לבריה לא אזהר ליה ואע"ג דעמך איצטריך לדרשא אחריתי דחייך קודמין לחיי חברך כדאמרי' בריש איזהו נשך מ"מ מדסמיך הכתוב וחי אחיך עמך לאזהרה דרבית ילפינן מיניה תרתי

אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות כו' ואין אנו יודעים דנקט ברייתא בתמיה קאמר וכי אין אנו יודעין חשבונות שחשב אבינו עמך כלומר וידענו דלא פש לך מידי גביה

הכי גרסי' במקצת ספרים קטנים והאמרת קטנים פטורים וכתבו התו' דלא גרסי' ליה דההיא דלעיל כסומכוס והך כרבנן ודוחק לשבש הספרים ולאוקמי ברייתות אליבא דתנאי ועוד למאי דגרסינן קטנים אי מחייבי אמאי פריך אקטנים ולא אגדולים דמיתני ברישא דאמאי חייבין כי אכלו כמ"ש התו' ומה שכתבו דטפי פריך להדיא אקטנים מ"מ קשה אמאי לא פריך סתמא אכלוה מי מחייבי דהוה קאי אתרוייהו. ועוד כתבו התו' דליכא לאוקמי כגון שהניח להן אביהן אחריות נכסים ולהכי א"ש וכו' דהא לא פטרינן מהאי טעמא אלא לסומכוס ולא לרבנן ודבריהם תמוהי' דהא פלוגתא דסומכוס ורבנן לא מיתוקמא אלא כשעדיין הגזילה בעין ולא מחייבי רבנן אפילו הניח להן אביהן אחריות נכסים אלא א"כ הגזילה בעין דכשאין הגזילה בעין וגם לא הניח אביהן אחריות נכסים פשיטא דלא קא מחייבי רבנן דאם לא כן מאי פריך קטנים מי מיחייבי דהא הך ברייתא רבנן היא ואפי' הניח להן אביהן אחריות נכסי' אפ"ה כשאין הגזילה בעין צ"ל דלא מחייבי רבנן דאי לאו הכי מאי דוחקי' דרב פפא דמגיה ברייתא דהניח לפניהן ועדיין לא אכלם קאמר לוקמי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים ולהכי מחייבי אפי' אכלום וע"ק דקאמר קטנים מי מחייבי לא יהא אלא דאזיק אזוקי משמע דבעי למימר דפטירי לגמרי אפי' כשהגדילו אא"כ דומיא דהזיקו דקטן שהזיק והגדיל פטור ואי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים איירי אמאי פטירי נהי דהשתא פטירי משום דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין כשהגדילו מיהא מיחייבי לשלם גזילת אביהן מנכסיו. לכך נראה דשפיר גרסינן קטנים והא אמרת קטנים פטורים דלא ניחא ליה לאוקמינהו אליבא דתנאי והא דלא פריך אכלום מי מחייבי משום דאיכא למימר דסומכוס ורבנן כשאין הגזילה בעין אלא שהניח להן אביהן אחריות נכסים וברייתא נמי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים איירי ולהכי מיחייבי לרבנן לכך פריך מקטנים אקטנים דברייתא קמייתא על כרחו נמי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים איירי מדקתני גדולים חייבין ומשני רב פפא שעדיין לא אכלו' ולהכי מיחייבי וקמיית' כשאכלום והניח להן אחריות נכסים איירי לכך גדולים חייבים קטנים פטורין השתא דאין מקבלין עדות שלא בפניהם ותרוייהו כרבנן דלא פליגי רבנן עליה דסומכוס אלא כשהגזילה קיימת ונראה דקיי"ל כרבנן וכ"כ ב"י בשם בעל התרומות בסי' כ"ח ודלא כרבינו נסים שכתב דקיימא לן כסומכוס ובשלחן ערוך סי' שס"א כתב מת והוריש הגזילה לבניו וכו' אם אוכלה קודם יאוש חייבין לשלם לאחר יאוש פטורין ואם הניח אביהן נכסים חייבין לשלם ואין חילוק בזה בין גדולים לקטנים משמע דס"ל דקטנים חייבין כשאכלוה