עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › תורת חיים חלק ב

תורת חיים חלק ב ריא

Torat Chaim part 2 211 · תורת חיים חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

בעדים ושלחה חייב דאתי לאשמעי' דאפי' לא עשאו בעדים חייב כשא"ל שלח לי על ידו אבל אמתניתין דהכא פריך שפי' ליפלוג בדידיה משום דשליח ב"ד היינו שנעשה על פי ב"ד כמ"ש הטור וכן אם עשו ב"ד שליח ונתן לו יצא וא"כ שליח בעדי' הוא לכך פריך ליפלוג בדידיה דשליח בעדים אפי' לא הוי שליח בית דין יכול ליתן לו

ושלחה ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו וא"ת ומתני' דהכא אמאי לא קתני נמי לא יתן לא לבנו ולא לעבדו ולא לשלוחו וי"ל דלא לעבדו לא איצטריך למיתני כיון דאפי' לבנו לא יתן כ"ש לעבדו ולא לשלוחו דקתני משום דבעי למיתני אבל נותן לשליח בית דין אבל בהשואל ניחא דאף על גב דרישא זו ואין צריך לומר זו קני מכל מקום סיפא הוי לא זו אף זו דקתני סיפא אמר ליה השואל שלח לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי כו' חייב

בשכירו ולקיטו כתבו התו' תימה אמאי לא פריך מעיקרא ממתני' כו' לא ידענא דהא ודאי מעיקרא הוה פריך ממתניתין מדקאמר כדאמר רב חסדא בשכירו ולקיטו משמע דרב חסדא כבר אמר מילתיה אמתניתין מעיקרא ומיהו קשה אמאי סידר ש"ס הא דהשואל תחילה וי"ל משום דהא דר' יוחנן ור' אלעזר דבסמוך צריך לסדר בתר הך פירכא דמתני' דחד מילתא נינהו דאינהו נמי אמרו וא"ת משנתנו כו' ולא בעי ש"ס להפסיק בהא דרבי יוחנן ור' אלעזר בין הפירכות

אלמא חומש ממונא הוא ולא קנסא דקיי"ל מי שחייב קנס אין קונסין בנו אחריו:

חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן כתבו התוספות תימה אמאי איצטריך למיתני הא כיון דברישא תנן שוה פרוטה משמע אבל פחות לא נראה דלאו קושיא היא דס"ד דוקא גוזל פחות משוה פרוטה הוא דאינו צריך לילך אחריו דלא חל על הגזילה תורת השבה מעולם אבל נתן או מחל לו חוץ משוה פרוטה הוה אמינא דצריך לילך אחריו כיון דמעיקרא הוה חל תורת השבה על הך פחות משוה פרוטה על ידי צירוף קמ"ל והשתא ניחא בסמוך דמפרש רב פפא סיפא דמתני' דקתני חוץ מפחות משוה פרוטה כו' דקאמר לא שנו אלא שאין גזילה קיימת ולא אמר מילתיה ארישא דקתני הגוזל את חבירו שוה פרוטה כו' הא פחות משוה פרוטה אין צריך לא שנו אלא שאין גזילה קיימת כו' שהרי אורחא דש"ס בכולהו דוכתי למידק מילתא מרישא מה דאפשר למידק אע"ג דבסיפא מפורש מלתא בהדיא אלא דברישא כיון דלא חל עליה תורת השבה מעולם ס"ל אפי' אי ודאי נתייקר אין צריך לילך אחריו

דף קה אמר רבא גזל שלש אגודות כו' כתבו התוספות מדנקט רבא והוזלו משמע דפשיטא ליה דאם גזל ג' אגודות שוות שתי פרוטות והחזיר לו שתים דאין צריך להחזיר לו שלישית כו' דבריהם נראים תמוהים דמה הוצרכו למידק הך מילתא מהא דרבא והלא ממתניתין משמע הכי בהדיא דקתני מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אין צריך לילך אחריו והיינו משום כיון דמעיקרא בשעת גזילה לא הויא הך פחות משוה פרוטה ממונא אף ע"ג דהוי ממונא ע"י צירוף כיון דהשתא ליכא ממונא אין צריך לילך אחריו והיינו ממש כי הך דגזל ג' אגודות שוות שתי פרוטות והחזיר לו שתים מהן שכתבו התוספות ושמא התוספות ס"ל דה"א דיש לחלק דאע"ג דאין צריך לילך אחריו למדי להחזיר מיהא צריך לכך דייקי לה מדרבא דאיירי לענין חזרה

אגף חציה מהו תימה אמאי נקט אגף ולא קמיבעיא ליה אשמרי' אם סתמוה חצי מהו ונראה דאסתמוה שמרים קמיבעיא ליה שאם לא סתמוה כולה אלא חצייה ואגף חציה מהו מי אמרינן כיון דאין הסתימה שלימה כי חדא לאו סתימה מעלייתא היא דתרתי מילי לא מתחברי יפה להדדי או לא אמרינן הכי ופשיט מדתנן היה בה שתים עד שימרח בין זמורה לחברתה טעמא דמירח הא לא מירח לא אלמא כל סתימה דלאו שלימה היא לא הוי סתימה. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות טומאת מת שכתב חבית המוקפת צמיד פתיל שנקבה וסתמוה שמרים תציל אגף חצי הנקב וסתם חצי הרי זה ספק

א"ל תדורא כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך נראה דלהכי השיב לו דרך זלזול משום דפשטא דברייתא הכי משמע דקאמר ליה הילך דאי לאו הכי תקשי אתה מכרתו לי מאי מודה בעיקר איכא ועל כרחך צריך לומר דאמר ליה לא נתתי לך דמי כדאמר בסמוך ואי לאו דאמר ליה הילך כי אמר ליה לא נתתי לך דמי מאי הוי אכתי מאי מודה בעיקר איכא דלמא עדיין דעתו ליתן לו הדמים אלא ודאי צ"ל דא"ל לא נתתי לך דמי שקיל תורך וז"ל דהיינו הילך

מאי לאו עונש דממון כתבו התוספות תימה בממון מאי שייך לומר דלא ענש אלא א"כ הזהיר כו' יש לתרץ דשאני הכא כיון דע"י עונש ממון זה דחייביה קרא באונסין נעשה עליו גזלן ופסול לעדות כדאמר רב ששת נמצא דעונש פסול הגוף הוא ולא ענש הכתוב עונש הגוף אלא אם כן הזהיר

כאן שהודה כאן שבאו עדים כתבו התוספות ומיהו תימה אמאי קאמר ברישא מוכחש עונש שמענו ובסיפא או נשבע על שקר תרווייהו הל"ל ונשבע על שקר ודבריהם תמוהים דברישא איצטר' למימר וכחש בה עונש שמענו כי היכי דתיקום עליה אזהרה דלא תכחשו דאי לאו דכתיב לישנא דוכחש בה לא הוה ידעינן דאזהרת דלא תכחשו קאי אהך מילת' ובסיפא נמי איצטרי' למימר ונשבע על שקר שמענו עונש כי הכי דתיקום עליה אזהרה דלא תשקרו. ותדע דלהכי קאמר וכחש בה למדנו עונש ולא קאמר והשיב את הגזילה למדנו עונש שהרי מוכחש לא למדנו שום עונש אלא מדכתיב בתריה והשיב את הגזילה כדפירש"י ז"ל ובסיפא נמי הל"ל ואת אשמו יביא לה' למדנו עונש דמונשבע על שקר לא שמענו עונש אלא להכי נקט וכחש בה ונשבע על שקר כי היכי דתיקום עלייהו אזהרת דלא תכחשו ולא תשקרו

דף קו איתיביה רב אחא בר מניומי כתבו התוספות פי' בקונטרס דלא פריך אלא מרישא ואין נראה דהא רבא כו' וכתבו עוד דהא פשיטא דלא אמר בטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים שיהא פטור אבל בהודה סלקא דעתיה דרב פוטר ודבריהם תמוהים כיון דס"ד דבהודה פוטר רב א"כ הדרא קושיא לדוכת' אמאי לא פריך רב אחא בר מניומי מסיפא דקתני היכן פקדוני א"ל נגנב כו' הודה מעצמו משלם קרן חומש ואשם וסיפא לא מיתוקמא בקפץ וא"כ קשיא לרב דפוטר בהודה ונראה דפירש"י ז"ל נכון הוא דרב אחא בר מניומי ידע שפיר דכל הודה לא אמר רב כדמסיק רבא בסמוך ורבא דפריך לקמן מהודה לאו אמילתא דרב פריך דהא איהו גופיה מסיק דכל הודה לא אמר רב וליכא למימר דהוא מותיב לה והוא מפרק לה מדלא קאמר ש"ס הכי ועוד דא"כ לא הוה ניחא לישנא דאלא אמר רבא אלא נראה דרבא אדרב המנונא פריך דרבא דייק דס"ל לרב המנונא דבהודה נמי קאמר רב דפטור דאי לאו הכי לא הוה פריך מידי מהא דקתני הואיל ויכול לחזור ולהודות ולהכי קא מותיב עליה דהיאך אפשר לומר כן דבהודה נמי פטור דא"כ תיקשי ליה הך ברייתא דבעל בית שטען טענת גנב בפקדון כו' דלא מצית מוקמית לה לא בקפץ ולא חוץ לב"ד אלא ודאי צ"ל דבהודה לא קאמר רב ואם כן ליתא נמי לתיובתא דרב המנונא ואמאי דחיק נפשיה לאוקמי בשינוייא דחיקא דלצדדין קתני וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב אלא אמר רבא לא תשנייה לתיובתא דרב המנונא לצדדין קתני משמע דס"ל לרש"י ז"ל דרבא אדרב המנונא קא מותיב לה לפי מאי דס"ל לרב המנונא דבהודה נמי קאמר רב ולפי"ז רב אשי דאמר בסמוך רב המנונא הכי קא קשי' ליה פליג אדרבא וס"ל ורב המנונא נמי הוה ידע דכן הודה לא אמר רב והכי קא קשיא ליה כו' ולהכי איצטריך לשנויי לצדדין קתני

כאן בקפץ כתבו התוספות תימה א"כ אמאי נקט בריש' טוען טענת אבד אפי' בטוען טענת גנב הוה מצי למינקט דלא מחייב כפל כיון שקפץ. יש לתרץ דמי קתני אינו משלם אלא את הקרן משלם את הקרן קתני ואיכא למימר דאתי לאשמעינן דאפי' בטוען טענת אבד דבלא קפץ אינו משלם אפי' את הקרן בקפץ מיהא משלם את הקרן וסיפא נמי קמ"ל דבטוען טענת גנב משלם כפל בשלא קפץ אע"ג דבקפץ אינו משלם אלא את הקרן. ומיהו התו' לטעמייהו אזלי שכתבו בריש פ' מרובה דריש' נקט שאכלו לרבות' דאע"ג שאבדו מן העולם פטור מן הכפל בטענת אבד וסיפא נקט שגנבו לרבות' דאע"פ שהוא בעין חייב כפל בטוען טענת גנב

הכא במאי עסקינן שאכלו נבלה קצת תימא כיון דברייתא לא אתי לאשמעינן אלא הא דמשלם תשלומי כפל א"כ אמאי נקט שאכלו ואיצטריך לאוקמי בדוחק שאכלו נבלה הוה ליה למימר והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל וי"ל דרישא דמתניתין בפרק ארבעה שומרין ורישא דברייתא בתוספתא קתני היכן שורי אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו אינו משלם אלא הקרן ואיידי דתני רישא שאכלו לאשמעינן דאע"ג שאבדו מן העולם אינו משלם אלא הקרן תני נמי סיפא שאכלו

כרבי מאיר להכי דחיק לאוקמי כרבי מאיר דסתם משנה רבי מאיר היא כן כתבו התוספות בפרק ארבעה שומרין

אלא חדא מתרי ותלתא נקט כלומר אלא מאי אית לך למימר אמאי לא משני בשותף שטבח שלא מדעת חבירו משום דחדא מתרי נקט אם כן הכא נמי איכא למימר דאיתא להא דרבא דאמר צא תן לו כו' והא דלא משני הכי משום דחדא מתלתא נקט ולכך לא קאמר ש"ס אלא חדא מנייהו נקט

ולישני ליה כגון שעמד בדין כתבו התוספות דאף על גב דהשתא צריך להוסיף על הברייתא ולפרש בדוחק מכל מקום אוקימתא דאכלו נבלה דוחק יותר וקצת קשה דאם כן מאי משני אלא חדא מתרי ותלתא נקט דמ"מ טפי הוה ליה למינקט חדא מהנך דלא הוה דוחק כולי האי

דף קז אבל גבי פקדון מעיז ומעיז לפי' ריב"א ז"ל שכתבו התוספות לישנא דמעיז לא אתי שפיר דלא שייך העזה אלא במידי דידע ביה חבריה אבל בטענת נאנסו כיון דלא ידע ביה חבריה ליכא העזה

שומר חנם והשואל אע"ג דשומר שכר כתיב בתר שומר חנם הכא חשיב החמור יותר אחר הקל יותר כ"כ התוספות ר"פ ארבעה שומרין

הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה פירש רש"י ז"ל הואיל ויצא שומר זה ועוד נראה לפרש דאפקדון קאי הואיל ויצא הפקדון מידי בעלים בשבועה ראשונה וכ"כ הרמב"ם ז"ל

איתמר נמי אמר ר' אבין וכו' מדברי הרא"ש ז"ל משמע דמייתי ראיה דס"ל לר' יוחנן דאף על גב דשלח בו יד חייב דליכא למימר דפטור מטעם דקנה דאם כן אמאי קאמר ר' יוחנן דפטור הואיל ויצא ידי בעלים תיפוק ליה מטעם דקנה מיהו יש לדחוק דדלמא אף על גב דסבירא ליה לרבי יוחנן דמטעם דקני לא שייך למיפטר אפ"ה ס"ל דבשלח בו יד פטור ולא משום דקני אלא כמו שכתבו התוס' דגזירת הכתוב הוא וכ"כ הרב המגיד בפ"ד מהלכות גניבה

מאי לאו שבועה שלא שלחתי בה יד דומיא דשבועה שאינה ברשותי דכיון דתרוייהו חד מילתא נינהו דבתרוייהו קא טעין טענת גנב ונמצא שהוא עצמו גנב מסתברא דדמיין להדדי לאפוקי שבועה שלא פשעתי כי מגליא נמי מילתא דפשע כיון דלאו הוא עצמו גנבו מילתא אחריתי הוא ולהכי לא בעי לאותובי לעיל לר' חייא בר יוסף מאי לאו שבועה שלא שלחתי דומיא דלא פשעתי דלאו סברא היא כיון דלא דמיין להדדי ורב ששת לא חש להך סברא

כגון שטען טענת גנב וחזר וטען טענת אבד כתבו התוספות ואיפכא לא מצי למימר דאם כן לא מחייב כפל בלאו הכי נמי לא מצי למימר איפכא דאי טען טענת אבד ואח"כ טענת גנב והודה אקמייתא קודם שבאו עדים אבתרייתא פשיטא דחייב חומש דממון המשתלם בראש הוא כיון דבשעה שהממון מחייבתו חומשא אכתי לא הוה מחייבתו בכפילא וכי הדר מתחייב בכפילא חיובא דחומשא לא פקע מיניה ולא מצי למימר שבאו עדים אבתרייתא תחילה ואחר כך הודה אקמייתא דבכי האי גוונא פשיטא דפטור מחומש דהויא הודאה לאחר עדים דכשבאו עדים תחילה אבתרייתא ואומרים באותה שעה ראינוהו ברשותו נמצא שמכחישין גם שבועה ראשונה שנשבע שאבד ובהודה לאחר עדים לא משלם חומש