תורת חיים חלק ב רי

דה"א דקרוב לאונס הוא וכעין גניבה דמי דכל גניבה קרובה לאונס וכ"כ התוספו' בריש פרק המניח

זיל אייתי ראייה דממחית לתרנגולים נראה דעובדא בבהמה הוה וא"ל אייתי ראייה דמומחית לתרנגולים ואפטרך דמומחה לתרנגולים הוי נמי מומחה לבהמה וכן נוהגין כשנותנין קבלה שוחט ג' תרנגולים וסגי

אימא מפני שהוא נושא שכר מדלא קאמר תני מפני שהוא נושא שכר משמע דאינו מגיה אלא מפרש דכנושא היינו נושא וזה תימה דמה ענין זה לזה ועוד אמאי חשיב הני תלתא דוקא טבח ונחתום וטוחן ליתני סתמא הנותן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם מיהו למאי דס"ד ניחא דאיכא למימר דדוקא הנך הוו כנושא שכר דצריכין להזהר טפי שלא יקלקלו מלאכתן ונראה דנקט הנך תלתא משום דהנך רגילין ליטול שכרן מגוף מלאכתן שהטבח רגיל ליטול הכרכשתא והנחתום מן הפת והטוחן נוטל מדה מן התבואה או מן הקמח וקמשמע לן תנא דברייתא דאף על גב דאין נוטלין כלום כשמקלקלין את מלאכתן אפילו הכי חייבין משום דהוה כנושא שכר דכיון שאם לא נתקלקלו מלאכתן היו נוטלין נמצא כי זהו שכרן ועוד שהשכר שנוטלין כשמלאכתן מתוקנ' הוא שכרן גם כשמלאכתן מקולקלת והיינו דנקט כנושא שכר דאף על גב דהשתא שקלקלו לא שקלי מידי כיון שאם לא קלקלו שקלי הוו כנושא שכר וכן כתב הטור סימן ש"ו שהטבחים שנוטלין הכרכשתו' מן הכשרות מיקרי שפיר בשכר אף על פי שאין לוקחין כלום מן הטריפות כיון שאם לא נטרפה היו נוטלין וכו' ובית יוסף כתב עליו דברי טעם הן משמע דסבירא ליה שהן דברי הטור עצמו ולפי מה שפי' הוציא סברא זו מלישנא דברייתא דקתני כנושא שכר ומדנקט הנך דוקא כדפי'

אילימא תרתי לגריעותא כו' תימא מאי תרתי לגריעותא או למעליותא איכא והא מה נפשך ליכא אלא חדא דאי אכל ספק איסורא לא עבר אספק גזילה ואי עבר על ספק גזילה לא הוה אכל ספק איסורא. ונראה לפרש דעביד בך רב תרתי מילי דסתרן אהדדי קאמר וכי האי גוונא אשכחן בכמה דוכתי דפריך ש"ס תרתי כלומר תרתי מילי דסתרן אהדדי כדאיתא בפרק כיצד הרגל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון ופריך התם תרתי ופירש"י ז"ל בתמיה תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי והכא נמי אמרו ליה הכי עביד בך רב תרתי כלומר דסתרן אהדדי דטרף את הבהמה ופטר את הטבח ופריך מאי תרתי מה היתה כוונתם דאמרי ליה הכי אילימא תרתי מילי דסתרן דקאמרי ליה דעבד ביה רב לגריעותא קאמרי ליה הכי דמה נפשך הפסידך שלא כדין ומי שרי כו' אלא תרתי מילי דסתרן דאמרי ליה דעבד ביה רב למעליותא קאמרי ליה הכי דלא אוכלך ספק איסורא וכו'

ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב כתבו התוספות לא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם דבהכר' מטבע צריך בקיאות גדול כו' ולדבריהם אכתי הוי מצי לשנויי ואי בעית אימא הא והא בכגון דנכו ואיסור והא בשכר והא בחנם. לכך נראה דלא שייך לשנויי הכי דלאו אורחא ליתן שכר לשולחני לראות דינר כיון דלית ליה טירח' דבראיה בעלמא סגי אבל טבח עושה מלאכה בזויה וטורח עצמו. וכן משמע קצת בסמוך שאין נותנין שכר מדקאמר כתוב אפנקסי דין עסק ביש פירש"י שעל עסקי חנם אני מפסיד משמע דעסק חנם הוא

דף ק א"ל חזי דעלך קסמכינא משמע מכאן דהדיוט לא מחייב לשלומי עד דמודע ליה דעליה קסמיך דאי לא מודע ליה מצי למימר לא הוה ידענא דעלי קסמכת כ"כ רב אלפס ז"ל ובש"ע והתוספו' כתבו דאפי' לא אמר מחייב כמו ר' חייא כו' ולאו ראיה היא דאיכא למימר דאי נמי הוה ר' חייא צריך למיגמ' הוה פטור כיון דלא אמר ליה עלך קסמכינא והא דלא פריך ש"ס הכי יש לומר דקושטא דמילתא פריך דהא ע"כ ש"ס ידע דר' חייא לא הוה צריך למיגמר וכל היכא דלא בעי למיגמר פשיטא דעליה סמיך אף על גב דלא אמרה ליה דדוקא בהדיוט בעי למימר הכי דזמנין לאו עליה סמיך אלא מראהו נמי לאחרים שאם יאמרו כולם טוב הוא יקבלנו אבל כשמראהו למאן דלא בעי למיגמר ודאי סמיך עליה ולהכי פריך מאי שנא ר' חייא מדנכו כו' והרא"ש זכרונו לברכה הסכים לדעת התוספות וכתב דסתם מראה דינר הוא מראהו לידע אם טוב הוא שיפטור מי שנתנו לו וקשה דאם כן מאי איצטריך ליה לריש לקיש למימר לר' אלעזר חזי דעלך קסמכינא כיון דמסתמא עליה סמיך

אם השבח יתר על היציאה מפרש בירושלמי בר נש דיהיב לחבריה חמש מנוי צמר וחמש מנוי סמנין כו' אין להקשות כיון דאיירי דב"ה יהיב ליה צמר וסמנין אם כן אמאי קאמר ר' מאיר נותן לו דמי צמרו דמי צמרו וסמנין מיבעיא ליה למיתני כדפריך לעיל דשאני הכא דלא איצטריך למיתני דמחזיר סימנים דפשיטא דמחזירן כיון דעדיין הן בעין גבי הצבע אבל לעיל דהקדיחו יורה איירי שנתקלקלו הצמר והסמנין פריך שפיר דמי צמר וסמנים מיבעיא ליה

דף קא תיפוק ליה דקננהו בשינוי ואפילו אין לשבח סימנין ע"ג צמר כיון דקנאן חייב לשלם אפילו זרקן לים ואע"ג דרבי יהודה לית ליה במתני' שינוי קונה שאני התם דלא מתכוין לקנותו אבל גזלן דמתכוין לקנות קניא בשינוי כמ"ש התוספות לעיל בפרקין

איבעיא להו יש שבח סמנין ע"ג צמר כו' כדמסיק כגון דגזל צמר וסמנין דחד כו' והא דפריך היכי דמי לפי המסקנא פריך הכי דאין סברא לומר דשקיל וטרי היכי דמי קודם שידע פירוש הבעיא וכ"כ התוספות דזל צבעא ומ"מ איירי דגזל סמני' שרויין כו'

כגון דגזל צמר וסמנין והא דלא מוקי לה כגון דגזל צמר וצבעו בצבע שלו ואי אמרינן יש שבח סימנין על גבי צמר צריך הנגזל לשלם לגזלן דמי הצבע כשמחזיר לו הגזילה דגזלן שהשביח קנה השבח כדאמרי' לעיל ואי אין שבח סמנין ע"ג צמר מצי א"ל לית לך גבאי מידי משום דבעי לאוקמי אליבא דכולי עלמא אפי' למ"ד שינוי החוזר לברייתו כגון דגזל צמר וצבעו אף ע"ג דאפשר להעבירו על ידי צפון קניא וכיון דקני גזלן את הצמר אין צריך להחזירו אלא משלם דמי הצמר כשעת הגזילה

דצבע בהו קופא פירש"י ז"ל שצבע בהן את הקוף ולא משמע כן מדנקט יש שבח סמנין ע"ג צמר משמע דנפקא ליה מינה לענין צביעת צמר ולא לענין צביעת קוף לכך נראה כמ"ש התו' שצבעו בגריעות ובערוך כתב כגון דאתא קוף וצבע האי צמר בהני סמנים שאין צבוע יפה ולא שבח לענין דמים

דף קב אהדרינהו רב יוסף לאפיה אמר בשלמא וכו' משמע דרב יוסף גופיה הוה שקיל וטרי הכי וקשה דא"כ למאי דמשני בסמוך משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא מאי איצטריך ליה לרב יוסף למימר דמחלוקת ואח"כ סתם הוא תיפוק ליה משום הא דקתני לה גבי הלכה פסיקתא לחודא ועוד אמאי אהדריה רב יוסף לאפיה כי אמר הכי ולא אמר כן להדיא ועוד למאן קאמר ליה ובפ"ק דע"א איתא נמי להך סוגיא וגרסינן התם אהדרינהו רב יוסף לאפיה בשלמא וכו' ולא גרסי' אמר בשלמא משמע דרב יוסף לא אמר ולא מידי אלא אהדרינהו לאפיה וסתמא דש"ס הוא דשקיל וטרי אמאי אהדרינהו לאפיה וקאמר דמשום הכי אהדרינהו דקשיא ליה בשלמא רבי יהושע בן קרחה כו' והדר קאמר ש"ס ואיבעית אימא הא דאהדרינהו לאפיה לאו משום דמחלוק' ואח"כ סתם הוא אלא משום דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא ואפילו אי גרסינן ליה יש לומר דש"ס מפרש דרב יוסף אמר בלבו כך ולהכי אהדרינהו לאפיה וכן משמע מדלא קאמר ש"ס אהדרינהו לאפיה ואמר בוי"ו וא"ת ודלמא הא דאהדרינהו לאפיה משום דקי"ל בפ' מי שהוציאוהו ר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי יהודה ואי משום דאיכא אמוראי התם דפליגי אהך כללא הא לענין מחלוקת ואח"כ סתם איכא נמי אמוראי דפליגי כבר תירצו התו' בפ"ק דע"א דאפי' למ"ד אין הלכה כסתם פריך שפיר דמ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד

דף קג מהו דתימא מצי אמר ליה מידע ידעת דאנא לנפשאי שקילא מדלא קאמר ש"ס לא צריכא דמידע ידע מוכר דלנפשיה שקיל מהו דתימא מצי א"ל כיון דמידע ידעת דאנא לנפשאי שקילנא וכו' משמע דמילתא דפשיטא הוא דהכי איירי והיינו משום דלהך אוקימתא נמי קשיא דקתני אין כופין את המוכר בכלל דמקנא קניא לימא פליגא דבני מערבא כו' וצריך לאוקמי כגון דאודעי' לבעל השדה ואודעינהו לסהדי כדאמר לעיל

התם אמנה הואי ולא משכיה רב כהנא לכיתנא וכיון דלא משך לא קני וברשות' דמרוותייהו אייקר הלכך אי אמרי האי כיתנא דכהנא נמצא דאדעתא דידיה יהבו ליה ולא שקיל מידי ממרא דכיתנא לכך לא מחזי כרבי' אבל אי לא אמרי הכי הרי לא קני רב כהנא להנהו מעות כבני מערבא דאמרי מי הודיעו לבעל חיטין כו' ואי שקיל רב כהנא מידי דמרוותייהו ה"ל כאלו מדידהו יהבי ליה ומיחזי כרבית. משמע דרב עביד עובדא כבני מערבא דאי לית ליה להא דבני מערבא אלא אפי' לא הודיעו קנה בעל המעות אם כן אפילו לא אמרי דהאי כיתנא דכהנא לא מיחזי כרבית כדפי' וכיון דרב עביד עובדא כבני מערב' וליכא מאן דפליג עלייהו דהא דפריך לעיל אי הכי אפילו חיטין וחיטין נמי אהא דמוקי לה לברייתא אפילו בלא הודיעו פריך כמ"ש התו' אבל אהך סברא דבני מערב' דאמרי דלא קני בעל המעות אלא אם כן הודיעו לבעל חיטין לא אשכחן מאן דפליג ואם כן נראה דהלכתא כבני מערבא ולא ידענא אמאי כתב הרא"ש ז"ל דליתא להא דבני מערבא ודחה דבריהם בסברא בעלמא וגם מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל נמי משמע דליתא להא דבני מערבא מיהו מדברי רבינו ירוחם שהבי' בב"י סימן קפ"ג משמע דסביר' ליה כבני מערבא

ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה מכאן מוכח להדיא דהך מתני' לענין יוקר' וזולא איירי ובריש פרק מרובה גבי הא דאמר רב קרן כעין שגנב כתבו התו' וא"ת מאי קמ"ל מתני' היא כל הגזלנין משלמים כו' ואע"ג דמתני' לענין שינוי איירי מ"מ לענין יוקר' וזולא נמי איירי כדמוכח בסוף המפקי' וכן בפ' כל שעה ותימה דלא מייתי ראיה מהך דהכא דמוכח בהדיא דאיירי לענין יוקרא וזולא

וכל אחד אומר אותי גזל פי' דתבעי ליה ולא בא לצאת ידי שמים לכך ס"ל לר' טרפון דמניח גזילה ביניהם ומסתלק אבל לא תבעי ליה אלא הודה מפי עצמו ואומר להן גזלתי לאחד מכם ורוצה לצאת ידי שמים מודה רבי טרפון כדקתני בסמוך

לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה נקט הכי דלא תיקשי לדידיה והא בכל מקום קיימא לן דהמוציא מחבירו עליו הראייה ואם כן הכי נמי נימא לכל חד אייתי ראיה דחייב לך וסגי ליה כשמוציא הגזילה מתחת ידו ומניחה ביד ב"ד כדר' טרפון להכי קאמר דלא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה כלומר דבעלמא שאני כיון דליכא שום ודאי גזילה אבל הכא דודאי עבר עבירה דהא ודאי גזל או לקח מחד מנייהו ואתה רוצה להוציא מידי עבירה לכך אין דרך זו מציאתו וכדאמרי' בעלמא דהמוציא מחבירו עליו הראיה הכא נמי אין אתה מוציאו מידי עבירה ודאית עד שישלם לכל אחד אבל אין לפרש דנקט הכי לאשמעי' דלא פליג אדר' טרפון אלא בגזל דאיכא עבירה ולכך אין דרך זו מוציאתו אבל בלקח דליכא עבירה מודה דהא בעי לאוקמי פלוגתייהו בדאישתבע והיכא דאישתבע מי לי לקח מה לי גזל

דף קד שליח שעשאו בעדי' כתבו התוס' דאם היה אומר שלח לי על ידו פשיטא דהוי שליח אין להקשות דאם כן לרבה נמי תיקשי לפלוג מתני' בדידיה במה דברים אמורי' בשלא אמר שלח אבל אמר שלח יכול ליתן לשלוחו דאיכא למימר דאתי לאשמעי' דאפי' לא אמר שלח יכול ליתן לו כשהוא שליח ב"ד וכן בסמוך דמוקי מתניתין דהשואל בשכירו ולקיטו אין להקשות נמי דא"כ אמאי קתני סיפא דהתם אבל אמר ליה השואל שלח ביד בני ביד שלוחי ושלח' חייב כמ"ש התוס' ליפלוג בדידיה בד"א בשכירו ולקיטו אבל שליח שעשאו