תורת חיים חלק ב רט

הגזילה אבל שכר פעולתם לא משלם ודבריהם תמוהים דהא רב דניאל בר רב קטינא אליבא דרב קאמר לה ורב הא לא סבירא ליה כמ"ד משלם כשעת הגזילה אלא כמ"ד אומר לו הרי שלך לפניך וליכא למימר דאדרב יוסף בר חמא קאי דלמה ליה טעמא דלא נסתרי תיפוק ליה משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה דרב יוסף בר חמא ודאי איצטריך להאי טעמא דאי לאו הכי משוית ליה גזלנא ועוד דא"כ תיקשי אמאי מייתי ראיה מהא דרב דניאל טפי ה"ל לאתויי ראיה ממתני' דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה

הא של אחרונים דומיא דראשונים מחללין מדקתני כיצד היו לו מעות וכו' ולא סגי ליה בהא דקתני אין מחללין על המעות שאינם יוצאות משמע דדיוקא אתי לאשמעינן דהא דאין מחללין על מעות שאינם יוצאות דוקא על מעות כוזביות או של מלכים הראשונים שאינם יוצאות כלל הא של אחרונים דומיא דראשונים מחללין כיון דנפקי במדינה אחרת

אי הכי של בבל והן בבבל למאי חזו פי' ר"י ז"ל דודאי אי לאו מילתא דרב נחמן הוה א"ש הכל וכו' אבל לרב נחמן דמוקי מילתא דשמואל דוקא בדאית ליה אורחא למישן א"כ כך יש לו מטבע שהיה כבר במקום זה כמו מטבע של מקום אחר שלא בא מעולם כאן ולפירושו הא דנקט בפלוגתייהו המלוה על המטבע ונפסלה המטבע הוה מצי למימר המלוה על המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ושמואל אמר נותן לו מטבע היוצא במישן אלא להודיעך כחו דרב דאפי' בנפסלה נותן לו מטבע היוצא באותה שעה. מיהו תימא לפירושו דמנ"ל למקשה הך סברא דלרב נחמן דמוקי מילתא דשמואל דוקא בדאי' ליה אורחא למישן כך יש לו מטבע שהיה כבר במקום זה כמו מטבע שלא היתה מעולם כאן דלמא ס"ל לרב נחמן דתרתי בעינן דאית ליה אורחא למישן ובעינן נמי שנפסלה והיתה שם מטבע קודם שנפסלה. ע"כ וראה לפרש דאי לאו הא דרב נחמן ל"ק מידי דאיכא לאוקמי מילתא דשמואל וברייתא קמייתא כשאין המלכיות מקפידות כלל אפי' כשמוציאין אותן וברייתא ברייתא איירי שהמלכיות מקפידות אבל לא בחשי אלא דאי משכחי קפדי וכיון דלא בחשי חזו שפיר והא דאין מחללין על מעות של כאן והן בבבל אע"ג דלא בחשי י"ל דתרתי למעליות' בעינן חדא דלא בחשי ועוד דאלו המעות יוצאות באותו מקום. אבל השתא דאמר רב נחמן דבלית לי' אורחא למישן לא א"כ לדידיה ע"כ ברייתא קמייתא דחשיב לה מטבע אפי' בדלי' ליה אורחא היינו כשאין מקפידות כלל ומילתא דשמואל בדקפדי ולא בחשי וא"כ ברייתא בתרייתא לא מיתוקמא אלא כשמקפידות לגמרי דבחשי נמי לכך פריך א"ה של בבל והן בבבל למאי חזו וכן משמע מדברי המהרש"ל ז"ל. וא"ת למאי דס"ד דפלוגתייהו דרב ושמואל כשאין המלכיות מקפידות כלל תיקשי ליה לרב מברייתא קמייתא וי"ל כיון דקי"ל הלכתא כוותי' דשמואל בדיני שקיל וטרי אליבי' ולמסקנא דפלוגתייהו בקפדי ולא בחשי ניחא דרב נמי מוקי לה בדלא קפדי כלל ובסמוך דבעי רבא מדרב חסדא המלוה את חבירו כו' יש לומר דשפיר קמיבעיא ליה אליבא דשמואל ואיירי דלית ליה אורחא למישן דמודי שמואל דנותן לו מטבע היוצאה באותה שעה וכ"כ הרא"ש ז"ל

זקן וזקינה מצד אחד כתבו התוספות שכך הוה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ושפיר הוה מינכרא מילתא דמטבע של אברהם היא ולא של זקן וזקינה דעלמא דאיתא בפרק הפועלים דעד אברהם לא הוה זקנה בעי רחמי והוה זקנה שנאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים

בחור ובתולה מצד אחד פירש"י ז"ל יצחק ורבקה ותימה דבשעה שנשא יצחק את רבקה כבר מתה שרה וא"כ היאך היו כתובין שרה ורבקה על מטבע אחת שהרי אין דרך לכתוב על המטבע שם המת ועוד כיון שמתה כבר לא היה להזכירה בלשון זקינה ועוד אמאי כתב עליה זקן וזקינה בחור ובחור' ולא כתב בהדיא אברהם ושרה יצחק ורבקה ועוד שכל מלך שיוצא לו מטבע בעולם דרכו לצייר עליו שם כבודו ותפארת גדולתו או איזה נס שנעשה לו כדאי' בב"ר ארבעה שיצא להם מוניטון בעולם אברהם זקן וזקינה מכאן כולי יהושע שור מכאן וראם מכאן ע"ש בכור שורו וכו' דוד מקל ותרמל מכאן ומגדל מכאן ע"ש כמגדל דוד מרדכי שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן והכא נמי קאמר דוד ושלמה מכאן וירושלי' מכאן משום דירושלים משוש כל הארץ הוה וא"כ מאי רבותיה דאברהם שהיה כותב עליו זקן וזקינה בחור ובחורה ונהי דזקן וזקינה רבותיה הוה דעד אברהם לא הוה זקנה מ"מ בחור ובחורה מאי איכא למימר דכמה בחורי' ובתולות איכא בעלמא לכך נראה דזקן וזקינה ובחור ובחורה תרוייהו אאברהם ושרה קאי ורמז שנעשה להם נס גדול דאברהם ושרה זקנים היו וחזרו לנערותן שנעשה אברהם בחור ושרה בחור' והולידו אברהם כדאי' במ"ר פ' וירא אמר ר' יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים מה ת"ל ואברהם זקן אלא שהחזירו הקב"ה לימי נערותיו צריך לכתוב פעם שנייה ואברהם זקן שרה נמי דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ואי' בפ' הפועלים מלמד שחזרה לנערותיה שנתפשטו הקמטין כולי וכיון דאברהם נמי חזר לנערותו ניחא מה שתמה ואמר הלבן מאה שנה יולד אף על גב דבתר הכי הוליד כל בני קטורה אלא משום דאחר כך חזר לימי נערותיו

והא קא זילן פירי משמע דמלתא דפשיטא הוא דבשביל התוספת קא זיילן פירי וקשה דבסמוך קאמר ואי מחמת תרעא זיל משמע דמחמת תרעא זילי ולא מחמת טיבעא קאמר ועוד כיון דלא מחמת טיבעא זילי מאי קמ"ל פשיטא דלא מנכינן ועוד אמאי לא משני בקצרה הכא במאי עסקינן דלא זיילן פירי ונראה דודאי זיילן פירי בשביל התוספת והכי קאמר אי מחמת טבעא זיל וליכא למיתלי במידי אחרינא מנכינן ליה ואי מחמת תרעא זיל דמיד אחר שהוסיפו ירדו גשמים אע"ג דבלאו ה"נ הוה זיל בשביל התוספת לא מנכינן ליה דכיון דאיכא למימר דמחמת תרע' זיל לא מיחזי כרבית

דף צח עד עשרה בתמניא והיינו חומש לפי' ר"ח ז"ל וא"ת אכתי הא קשקיל רבית ומה לי חומש נסכא ומה לי יותר מכן וי"ל הכי שיערו חכמי' דכשאינו מרויח לענין נסכ' אלא חומש אז יוצא שכרו בהפסדו שמפסיד חומש משויין בהתכת המטבעות והפסד צורתן דנסכא לא שויא כמטבעות ויוצא זה בזה כגון שארבע מטבעות חדשות שוקלות כמו חמש ישנות וכל אחד שוה שני דינרין ומחצה כשיש עליו צורה ובלא צורה אינו שוה אלא שני דינרין נמצא כשהוא מתיכן כשם שמרויח חומש לענין נסכא כך הוא מפסיד חומש לענין שויין אבל כשמשקל ארבע חדשות כמו ששה ישנות לא דאז מרויח שליש לענין נסכא ואינו מפסיד אלא חומש והרא"ש ז"ל כתב טעמא דכיון דאין בו אלא חומש יותר אין כאן שבח לענין נסכא דכשמחזירו לניסכא יפתח החומש לחסרון היתוך ושכר צורף וזה נראה דוחק דנרא' לעינים הוב שאין חסרון היתוך ושכר צורף עולה לחומש

הצורם אוזן פרתו של חבירו כתבו התי' והא דתנן או שנפסלה ע"ג המזבח כו' ומשמע דוקא שנפסלה מאיליה כו' וליכא למימר דה"ה פסלה בידים ואיידי דנקט רישא נסדק כו' לאשמעינן דאפי' נסדק או נרקב ממילא משלם כשעת הגזילה תני נמי סיפא נפסלה דהא תרומה ונטמאת ע"כ דוקא ממילא קאמר אבל טומאה בידים חייב כדתנן בפרק הניזקין המטמא והמדמע והמנסך במזיד חייב ומה שכתבו התו' דמתני' בבהמה קדושה איירי דודאי לגבי מזבח קיימא וכן משמע דהא כולהו מילי דסיפא דפטור משמע משום דהוי היזק שאינו ניכר ונפסלה דקתני היינו בדוקין שבעין כדפרש"י ז"ל ואי בבהמות חולין אפי' במום ניכר נמי פטור מטעם גרמא כיון דלאו למזבח קיימא כדאמר רבה הצורם אוזן כו' ורש"י ז"ל פי' במתני' פטורין דכל בהמות לאו למזבח קיימי ואין דבריו מובנים דהא מעיקרא כתב דנפסלה במום שאינו ניכר משמע דטעמא דפטור משום דהיזק שאינו ניכר הוא ואפי' קיימ' למזבח נמי פטור

והא קמשמע לן דאפי' מלאכה דלא מינכר הזיקא כתבו התוספות תימא דבפרק הניזקין פריך מהכא למ"ד כו' וי"ל כיון דנקט מלאכה לרבותא דייק התם שפיר דאי שמיה היזק אין כאן שום רבותא כו' ודבריהם תמוה דמנא ליה למידק דלמא שמיה היזק וכי אין כאן שום רבותא מאי הוי דמידי הוא טעמא דבעי לשנויי הכא דנקט מלאכה לרבותא משום דקשיא ליה אמאי נקט מלאכה דלא מינכר ליתני צורם דמינכר והשתא אי אמרינן דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק לאו קושי' היא כיון דשאינו ניכר חשוב כניכר ובפרק הניזקין השמיטו התו' תירוץ זה

אלא אמר רבה הכא בגומרין דינו של שור כולי פי' רש"י ז"ל סיפא דמתני' ודאי רבי יעקב הוא ולא רבנן וזהו דוחק מיהו בפרק שור שנגח כתב רש"י דברייתא איירי שהשומר עצמו מוסרו ביד ב"ד דעביד היזק בידים והיינו דקאמר השתא מסרתיה ביד מאן דלא מצינא כולי ולפי זה סיפא דברי הכל היא גם התו' כתבו שם דסיפא דמתני' מיתוקמא נמי כרבנן

והתנן פירות והרקיבו משלם כשעת הגזילה תימה דלא פריך נמי יין והחמיץ דקתני יין והחמיץ אומר לו הרי שלך לפניך ומתני' קתני יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה וליכא למימר דארישא דברייתא פריך ולמאי דמשני דיש לחלק בין הרקיבו כולן למקצתן הכי נמי יש לחלק בין החמיץ הרבה להחמיץ מעט חדא דלא שייך לחלק בהכי דסוף סוף כולו חומץ הוא. ועוד דהרמב"ם ז"ל והטור ושאר פוסקים חילקו בין פירות שהרקיבו כולן בין הרקיבו מקצתן וביין והחפיץ פסקו סתמא דחייב לשלם כשעת הגזילה ולא חילקו משמע דאין לחלק בהכי ובתוספתא קתני תרומה ונטמאת פירות והרקיבו חמץ ועבר עליו הפסח כו' אומר לו הרי שלך לפניך ולא קתני התם יין והחמיץ אלא יין ונתנסך לכך נראה דטעות נפל בספרים ולא גרסינן בברייתא יין והחמיץ אלא יין ונתנסך

מאי לאו דיהיב להו עצים ולתקן דקתני כלומר לעשות והא דלא קתני סתמא נתן לאומנין וקלקלו יש לומר דניחא ליה למיתני דבר והיפוכו ואיידי דבעי למתני סיפא לסתור קתני רישא לתקן. ובהכי ניחא וי"ו דוהבנאי כאלו אמר נתן לאומנין אם לתקן כך דינו ואם נתן להם לסתור כך דינו

דף צט כגון שהקדיחו בשעת נפילה דליכא שבחא וא"ת א"כ מאי קמ"ל דנותן לו דמי צמרו הא תני לה רישא נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם וי"ל דאיידי דבעי למיתני סיפא צבעו כעור אם השבח יתר כו' תני נמי רישא הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה כו'

הכי גרסינן דאגריה לביטשי ביטשא ביטשא במעתא ולמאי דסליק אדעתין כו' ולא גרסינן דהיינו שכירות ובפרק המקבל איתא נמי להך סוגיא ולא גרסינן לה התם וכן משמע ליש מפרשי' שכ' התוספות דאגריה לביטשי וליכא שבחא קאמר פי' ולעולם בקבלנות עסקינן. ובהכי ניחא מה שכתבו בתו' דבעיין דרב ששת דהכא הוה מצי לאוקמי דאגריה לביטשא אע"ג דרב ששת בקבלנות איירי משום דאגריה לביטשא נמי קבלנות הוא וכן פי' בערוך דהא דמשני דאגריה לביטשא היינו דבכי האי גוונא ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדי' ולרכוכיה ותימה דא"כ מאי קאמר ולמאי דסלקא אדעתין מעיקרא דלא אגריה לביטשא מסייע ליה לרב ששת והא השתא דמוקי לה באגריה לביטשא הוי נמי סייעתא כיון דאגריה לביטשא קבלנות הוא וי"ל דבפרק המקבל איתא בעי מיניה מרב ששת קבלן עובר בבל תלין או אינו עובר אומן קונה בשבח כלי ואין עובר או אין אומן קונה ועובר אמר להו עובר נימא מסייע ליה הנותן טליתו לאומן גמרה והודיעו כולי לא צריכא דאגריה לבטשא בטשא בטשא במעתא וסתמא דש"ס הוא דמפרש הבעיא הכי דס"ל דבהא מסתפקא אי אומן קונה בשבח כלי אי לאו כמ"ש התו' ולפי זה קבלנות היכא דליכא שבחא לא קמיבעיא ליה דפשיטא דעובר עליו ולהכי כי בעי ש"ס לאתויי סייעתא מברייתא דהנותן טליתו לאומן דחי ש"ס שפיר ומוקי לה דאגריה לביטשא כולי דליכא שבחא פי' וכיון דליכא שבחא ל"ה סייעתא דבדליכא שבחא פשיטא דעובר ורב ששת אתי לאשמעי' דאפי' איכא שבחא נמי עובר משום דאין אומן קונה בשבח כלי. והשתא ניחא הא דקאמר ש"ס הכי ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא כולי דסתמא דש"ס לטעמיה אזלא דסברא דבעיא דרב ששת בדאיכא שבחא איירי ולהכי השתא דמוקי לה ברייתא דאגרא לביטשא וליכא שבחא לא הוי סייעתא כדפי' דרב ששת אתי לאשמעינן דאפי' איכא שבחא נמי עובר אבל מעיקרא דסלקא דעתין דברייתא נמי בדאיכא שבחא איירי שפיר הוי סייעתא כך הוא סברת סתמא דש"ס דרב ששת בדאיכא שבחא איירי ואפי' הכי עובר דאין אומן קונה בשבח כלי ופליג אדרב אסי אבל לרב שמואל בר אחא נראה דוחק למימר דרב ששת פליג אדרב אסי ולכך מוקי ליה בשליחא דאגרת' דליכא שבחא אבל היכא דאיכא שבחא אינו עובר דאומן קונה בשבח כלי

אבל היכא דקעביד בחנם לא לאו משום דהוה אמינא דחשיב ליה אונס דאם כן אפילו בשכר נמי פטור דשומר שכר פטור מן האונסין אלא