תורת חיים חלק ב רז

דף צג המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה איידי דנקט לעיל המבקש רחמים על חבירו הוא נענה תחילה נקט נמי המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה

אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע פירש"י ז"ל וחרה אפי והרגתי אתכם שני' במשמע ותימא דהא האי קרא גבי אלמנה ויתום כתיב דרישא דקרא כל אלמנה ויתום לא תענון וסיפא דקרא וחרה אפי והרגתי אתכם והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים וא"כ על כרחך לאו אצועק דגבי אלמנה ויתום לא שייך למימר והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים ועוד קשה דהא נצעק פשיט טפי מן הצועק דפשטא דקרא בנצעק איירי וא"כ איפכא מיבעי ליה אחד הנצעק ואחד הצועק במשמע ועוד תימא דקאמר אלא שממהרין לצועק וממהרין לצועק מיבעי ליה דלשון אלא משמע דאתי למימר דצועק אינו נענש כל כך כמו נצעק ואדרבה הוא נענש טפי ממנו אבל לגירסת התוספות לא קשה מידי מיהו מה שכתבו התוספות דלהכי כתיב שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי שממהרין וכו' הוא תמוה דהאי קרא לאו גבי השבת העבוט כתיב אלא גבי אלמנה ויתום ושמא טעות סופר הוא וצריך להיות דלהכי כתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי שממהרין וכו': הגוזל עצים פרק תשיעי

צמר טווי' ועשאו בגדים צמר מלובן ועשאו בגדים הוה ליה לשנויי דהא מליבון אקשי ליה אלא דקושטא דמלתא משני דאי הוה חסר טוייה אכתי הוה קשיא אמאי נקט בגדים והא משעת טוייה קנאו כדתניא לקמן גזז ראשון ראשון וטמאו אין מצטרף

עצים ועשאן כלים בוכני כתבו התוספות דדוקא שיפוי כי האי שנעשה בכך כלי מועיל דחשיב שינוי מעשה וכן עבדיה נסרים כו' ולפי דבריהם ברייתא דקתני גזל עצים ושפן איירי בעשאן בוכני דוקא כי היכי דלא תיקשי ברייתא אמתני' ודוחק דא"כ לא הוה דומיא דצמר וליבנו פשתן ונקהו דקתני ברייתא דהתם קנאה בליבון ונקוי בלבד אע"ג שלא נשתנה שמם בכך ועוד דאין סברא לחלק בין שיפוי דעצים לליבון דצמר וכי היכי דצמר קנאו בליבון אע"ג שלא נשתנה שמו עצים נמי אמאי לא קנאה בשיפוי אע"ג שלא נשתנה שמם. לכך נראה דשיפוי מועיל אע"ג שלא נעשה כלי בכך ומתני' דנקט ועשאן כלים ולא קתני הגוזל עצים ושיפן י"ל איידי דנקט גבי צמר ועשאן בגדים נקט נמי גבי עצים ועשאן כלים והא דאיצטריך לשנויי דכלים היינו בוכני ולא משני דנקט כלים איידי בגדי' דמשום איידי לא שייך למיתני מילתא דליתא דכיון דמשעת שיפוי קנאם לא הוה ליה למיתני כלים משום איידי לכך מוקי להו בבוכני דהיינו שיפוי מיהו הא דלא נקט בהדיא שיפן י"ל איידי דבגדי' נקט כלים וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דכתב סתמא דשיפוי מועיל דהוי שינוי ולא חילק וכן משמע בשלחן ערוך סימן ש"ס שהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל ולא חילק. ומה שהביאו התוספות ראיה מהא דאמרינן לקמן גזל דיקלא כו' יש לומר דשיפוי עדיף טפי מעבדיה גובי דמנכר טפי ולכך קני בשיפוי אע"ג שלא נשתנה שמו בכך וכי האי גוונא כתבו התוספות לקמן גבי הא דקאמר דגזל דיקלא וקטליה לא קני אע"ג דגזל בהמה וקטלה קני התם הוי שינוי דמינכר טפי

ורמינהו לא הספיק כו' בלאו הך סוגיא הוה מצי למירמי ברייתא דגזל עצים אמתני' דלא הספיק אלא דניחא ליה טפי למירמי תחילה ברייתא דגזל עצים אמתני' דהכא כיון דתרוייהו בחד מלתא איירי בגזל ממש

הא דחווריה חווריה כו' כתבו התוספות דלספרים דגרסי במלתיה דרבי חייא בר אבין הא והא רבנן צריך לומר דקסבר בדנפוצי נמי פליגי. מיהו קשה כיון דאית ליה בדנפוצי נמי פליגי אם כן טפי הוה ליה למימר דלא פליגי אלא בדנפוצי אבל בחוורי וסירוקי וכברי כולי אלמא מודו דהוי שינוי והא והא רבנן והא דנפוצי נפוצי והא דסרקיה סרוקי כדאמר רבא

הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון והוי שינוי דהדר אבל טוואו או ארגו שינוי דלא הדר הוא והא דאמר לעיל דצמר טווי וארגו בגדים שינוי דהדר לברייתו הוא שאני התם כיון דמעיקרא כי גזל חוטין היו כי סתר להו הוו חוטין כמעיקרא אבל או יגח דהכא דאיירי בתיכי כמו שכתבו התוספות שאורגין מן הנימין בלא טוייה אינו חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמו דומיא דנמטי שאינו חוזר להיות כל נימא בפני עצמו שכל מלאכה שעושין מן הנימין אינו חוזר לברייתו ולהכי טוייה הוי נמי שינוי חוזר לברייתו

ואוקימנא כדברי הכל פי' או כרבנן או כרבי שמעון דכתרוייהו ודאי לא אתיא דהא עד שצבעו פטור דקתני לרבנן אפי' בצביעה דהדר ולר"ש דוקא בצביעה דלא הדר וכן ליבני חייב לרבנן אפי' בליבון גמור ולר"ש דוקא בליבון שאינו גמור ופשיטא דחד מילתא לית ליה תרתי משמעות והשתא ניחא מ"ש התוספות דה"מ ליפלוגי בין עוברת לשאין עוברת אע"ג דרבנן לא מצי לפלוגי בהכי מ"מ כיון דר"ש לחודיה נמי אוקימנא נמי מצי לפלוגי בהכי

הכי גרסינן בספרים אמר ליה הכי קאמרי לא נחלקו בית שמאי ונראה דטעות סופר הוא וצריך להיות הני קאמרי

הכי גרסינן במקצת ספרים אלא משום דכתיב תעזוב יתירא כדבעי ר' יונתן ויש ספרים גרסי' וכי תימא נגמר מיניה מתנות עניים שאני כדבעי רבי יונתן ונראה דבלאו הכי שפיר קא דחי רבא דמנא ליה לאביי למימר דר' ישמעאל אית ליה דשינוי עומד במקומו דדלמא סבירא ליה שינוי קונה ויליף לה מקרא דוהשיב את הגזלה אשר גזל כדיליף לה רבא בפרק מרובה א"נ מיתורא דהם ולא שנוייהם כבית הלל ושאני התם דכתיב תעזוב יתירא וכיון דקרא קא דריש לא שייך למיפרך נגמר מיניה

ותנן לא הספיק ליתנו לו כו' כתבו התוספות תימא דלא מייתי מתני' דבהמה והזקינה כו' מפורש לקמן בסמוך גבי הא דקאמר מדאפיך רב ותני גזל פרה וכו'

מיתיבי הניח להן אביהן מעות של ריבית וכו' תימא דלא פריך ממתני' דקתני משלם כשעת הגזילה ור"ת ז"ל תירץ לפי שהמשניות היו קודם רבי לכך פריך מברייתא שהיה מוסיף ר' על המשניות ותימא דא"כ אמאי משני בסמוך אברייתא כאן קודם תקנה כו' כיון דברייתא בימי רבי נשנית ועוד דהא מעשים בכל יום דדנין דיני גזילות כההיא דגזל פדנא דתורא וכל הנך שכתבו התוספות ודוחק לומר דבימי רבי נשנית משנה זו ולא לאחריו דמהיכא תיתי למימר שנתבטלה התקנה בתר הכי ור"י ז"ל תירץ דלא תיקן רבי אלא מאותן שרוב עסקם ומחייתם בגזל וריבית כל ימיהם וקשה דהא ההיא דגזל פדנא דתורא דלקמן דקנסיה רב נחמן משום דגזלן עתיקא הוה משמע דרוב עסקי' בגזל הוה ואפ"ה קנסיה על כן נראה לפרש דרבי לא תיקן אלא באותן שעושין תשובה וכן משמע מדנקט הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן ולא נקט הגזלנין ומלוי בריבית אין מוציאין מידן משמע דבבאין לעשות תשובה ומחזירין מעצמן איירי ברייתא קמייתא דמותיב מיניה מיירי בעביד תשובה כמו שכתבו התוספות מדקתני וחייבין להחזיר מפני כבוד אביהן וההיא דפריך אקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך לאו היינו האי דפריך פירכא קמייתא אלא מקשה אחרינא הוא ואגופה דברייתא פריך ואיהו לא הוה ידע דאיירי בעביד תשובה ואידך ברייתא דהגזלנין ומלוי בריבית נמי בעושין תשובה איירי מדקתני אע"פ שגבו מחזירין ולא קתני אע"פ שגבו מוציאין מידן משמע דעביד תשובה ורוצה להחזיר מעצמן איירי וההיא דהרועין והגבאין נמי בהדיא קתני לה תשובתן קשה ומחזירין למכירין ותדע דההי' דגזלנין ומלוי בריבי' בבאין לעשות תשובה איירי מדמוקי לה ש"ס דמחזירין לצאת ידי שמים ואין מחזירין ע"פ ב"ד קאמר והא אין ב"ד כופין את האדם לצאת ידי שמים כדמשמע בהדיא בפרק המפקיד גבי הא דמשני התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים והא דפריך מינה בפ' איזהו נשך לר' יוחנן אע"ג דרבי יוחנן אינה יוצאה בדיינים קאמר י"ל דר' יוחנן דאמר אינה יוצאה בדיינים אף לצאת ידי שמים ולהחזיר משום תשובה אינו צריך דס"ל דדוקא למיתה ניתן ולא להשבון כדאיתא התם וכן כתבו התוספות שם ובשמעתין ומה שהקשה ר"י ז"ל שכל אדם יכול להערים שיעשה תשובה כו' יש לומר דכל נגזל מיד כשגוזלין אותו הוא תובע את הגזלן ואם אינו זוכה בדין והגזלן מחזיר מעצמו אחר כן פשיטא דתשובה גמורה היא ואין מקבלין ממנו ומדברי הרא"ש זכרונו לברכה משמע דתרתי בעינן שבא מעצמו לעשות תשובה וגם רוב עסקיו ומחיותיו בריבי' וכ"כ הטור ובש"ע ולפי זה ניחא דקנסי' רב נחמן לההוא גזלן עתיקא כיון דלא בא לעשות תשובה. ואתי שפיר נמי מה שהקשו התוספות שכל אדם יכול להערים כו' דכיון דרוב עסקם היה בכך ולא החזירו ועתה חוזרין ודאי תשובה גמורה היא וכ"כ רבינו נסים ז"ל

אע"פ שהן יודעין שהן רבית דלא מבעיא כשאינן יודעים שהן עצמן רבית אלא שרוב עסקיו של אביהן ברבית הוא דאין חייבין להחזיר אלא אפי' הן יודעין שהן עצמן רבית דגזילה קיימת אין צריכין להחזיר

הא אביהם חייב להחזיר וא"ת אי תני פטור גבי אביהם הוה אמינא אביהם הוא דפטור מפני תקנת השבים אבל אינהו חייבין דלא שייך גבייהו תקנת השבים כמ"ש התוספות קא משמע לן ויש לומר דאי תני פטור גבי אביהם פשיטא דאינהו נמי פטורין דכיון דאביהן פטור מפני תקנת השבים הרי הגזילה שלו היא לגמרי ויכול לעשות בה מה שירצה להוציאה למוכרה ולהורישה ואם כן פשיטא דהבנים נמי פטורין אע"ג דלא שייך גבייהו תקנתא. וכן משמע לקמן גבי הא דאמר רבא גזל והשביח ומכר מה שהשביח מכר וכו'

גזלנין מה שגבו איכא אי גזול גזול ואי לא גזלנא קרית להו תימא דמאי קאמר ואי לא גזול הא אכתי קושיא קמייתא במקומה עומדת דבין בגזול בין בלא גזול תיקשי מה שגבו איכא. ובפרק איזהו נשך גרסינן גזלנין מאי אע"פ שגבו איכא ונראה דהכא נמי צריך להגיה מאי אע"פ שגבו איכא ולאו מלישנא דשגבו פריך אלא מלשון אע"פ דקתני והכי פירש גזלנין מאי אע"פ שגבו איכא דבשלמא גבי מלו' בריבית ניחא לישנא דאע"פ דהכי קאמר מלוי בריבית שהלוי כבר בריבי' בשטר או משכון לא מיבעיא שלא יגבוהו אלא אפי' אם גבוהו כבר יחזירוהו אבל בגזלנין לא שייך למימר הכי דמה נפשך אי גזל הרי גזל ומאי אע"פ דקאמר ואי לא גזל עדיין ואם כן הוה ניחא דאף על פי דהכי קאמר לא מיבעיא שלא יגזול אפי' אם גזל כבר יחזירנו אם כן קשה גזלנין קרית להו דכיון דלא גזל עדיין אמאי נקט תנא גזלנין דכל כמה דלא גזל לא שייך לקרותו גזלן ובפרק איזהו נשך גרסינן בהדיא ואי לא גזל גזלנין קרית להו

דף צה כיון דאיכא פסידא דבירא שויוה רבנן כדליתיה פירש"י ז"ל ומיהו דמיבעי לאהדורי הואיל וגזילה קיימת בבירא ואין הלשון משמע כן דמשמע דלגמרי כדליתיה שויוה רבנן לכך נראה דודאי לגמרי כדליתיה קאמר והא דמשלם דמים היינו משום דהך מתני' דמריש מדלא פריך מיניה לעיל צריך לומר דאיירי שגזל באקראי או שאינו עושה תשובה או משום דמשניות קודם רבי הוו חד מהנך שינויי שכתבו התוספות לעיל ולכך צריך להחזיר דמי מריש אפילו לא קיים כלל דכשגזל באקראי ולא עביד תשובה ולא תיקן רבי וצריך להחזיר דמים אפילו אין המריש קיים ומיהו גוף המריש אין צריך להחזיר מפני תקנת השבים אפילו קודם תקנתא דרב כדמסיק משום פסידא דבירה

מדאפיך רב תני גזל פרה והזקינה כו' לפי זה לעיל דפריך והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה כו' ניחא דלא מייתי ש"ס הך מתניתין דגזל פרה והזקינה דדלמא ר' יוחנן כרב ס"ל דמהפך מתני' וא"כ לאו סתמא היא כיון דחכמים פליגי ואע"ג דלא פליגי אלא בעבדים מ"מ איכא למימר דלדבריו דר"מ קאמרי דהשתא אין להוכיח כלום מההיא דנותן צמר לצבע כמ"ש התוספות לעיל אליבא דרבי מאיר

גט חוב וכתובת אשה תרווייהו צריכי דאי תני כתובת אשה ה"א דוקא כתובת אשה דלא תקינו לה אלא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה לכך לא גביא ממשעבדי אבל גט חוב הוה אמינא דאמרינן אחריות טעות סופר הוא דלא שדי איניש זוזי בכדי ואי תני גט חוב הוה אמינא גט חוב הוא דלא גבי דכיון דבדידיה תליא מילתא איבעי ליה לתנויי אבל כתובת אשה דבתנאי בית דין שקלא אימא גבי נמי ממשעבדי מיהו למה שכתבו התוספות דשמואל הוה מפרש