תורת חיים חלק ב רב

כו'. ועוד אמאי הפסיק לפרש טעמא דת"ק קודם שסיים מילת' דר"ש. ונראה לפרש דאינו מגיה כלום והכי קאמר ר"ש אמילתא אחריתי קאי פירש אהא דתנן בריש פירקין דאין הגונב אחר הגנב כו' קאי ר"ש דהכא דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב כו' דמהא דקתני אין הגונב אחר הגנב משלם ד' וה' שמעינן דאית ליה לת"ק גונב הקדש מבית בעלים פטור דחד טעמא אית להו דמידי הוא טעמא דאין הגונב אחר הגנב משלם ד' וה' משום דוגונב מבית האיש אמר רחמנא ולא מבית הגנב כדאמר לעיל גונב הקדש מבית בעלים נמי וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ועליה קאי ר"ש ואמר דקדשי' שחייב באחריותן חייב דקרינן בהו וגונב מבית האיש ואין להקשות כיון דת"ק לאו בהדיא קתני לה א"כ איכא למימר דאיהו נמי אית ליה דקדשים שחייב באחריותן חייב דקרינן בהו שפיר וגונב מבית האיש דמדר"ש נשמע לת"ק דכיון דפליג עליה ע"כ שמיע ליה לת"ק דאית ליה דקדשים שחייב באחריותן נמי פטור

תהי בה ר' אליעזר כמה אמוראי אשכחן דכל חד נקט לשון לעצמו כמו מגדף ר' אבהו פריך רב אחאי

דף עז גבי קדשים דכתיב כשב ועז שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם או למעט וא"ת א"כ מאו עז היה למעט כלאים שאתה יכול להוציא כלאים מבינייהו ומאו כשב נדמה וי"ל דנדמה אינו ראוי כל כך למעוטי כמו כלאים ולהכי מיעוטא קמא מוקי לה בדדמי טפי מכלאים והדר ממעטינן נדמה דנדמה לא ממעטינן אלא משום דדמי לכלאים כ"כ התו' בפרק השוחט

דף עח והא גבי קדשים נמי נאמר שור או כשב לרבויא כתבו התוס' דאי לא הוה כתיב אלא חד או אפילו הוה כתיב גבי כשב ועז הוה דרשינן לרבות כלאים כו' ותימה דבפרק כל הבשר יליף ש"ס דכלאי בהמה שרי להדיוט מדאסר רחמנא כלאים לגבוה דתניא שור או כשב פרט לכלאים מכלל דלהדיוט שרי והשתא הא איצטריך קרא למיסר כלאים לגבוה משום נדמה דאי לא כתיב או כלל הוה ממעטינן אלא כלאים לחודא דהוה מקשינן לחומרא כמו שכתבו התוספות אבל נדמה לא להכי כתב רחמנא או למעט אפילו נדמה ואי לא כתיב או אלא חד זימנא אפי' הוה כתיב גבי כשב ועז הוה אמינא דאדרבא הכתוב בא לרבות כלאים דשרי לגבוה וכל שכן נדמה כמ"ש התוספות הכא ואז הוה אמינא דלהדיוט שרי מקל וחומר להכי כתב רחמנא או תרתי זימני והשתא על כרחך חד למעוטי כלאים וחד למעוטי נדמה הוא דאי תרוייהו לרבות אתו לא לכתוב אלא ריבוייא דכלאים כדאמר בסמוך השתא כלאים איתרבי כו' ולעולם אימא לך דכלאי בהמה אסור מלא תאכל כל תועבה כדאמר התם

דף עט תיקנו משיכה בשומרין או לא כתבו התוספות דהא לא קמיבעיא ליה אי מתחייב כל חד וחד כדיניה משעת משיכה דמלתא דפשיטא הוא דאם לא כן מאימתי דליכא למימר משעת מלאכה דשומר חנם ושומר שכר כיון דאסורין לעשות מלאכה בפקדון פשיטא דמשעת משיכה דמתחייבים ובשואל נמי ליכא לאוקמי בכהאי גוונא דהא בהשואל תנן אם אמר לו השואל שלח כו' אלא אומר ר"י דלענין חזרה קמיבעיא ליה ולא מיתוקמא אלא בשואל ושוכר דבשומר חנם לא שייך למימר הכי דאם המפקיד רוצה למיהדר ביה אמאי יעכב הנפקד על ידו וזה נראה דוחק מדנקט סתמא תקנו משיכה בשומרים משמע דבכולהו ארבעה שומרין איירי ודוחק נמי לאוקמי דוקא לענין חזרה מדקא בעי סתמא משמע דבכל ענין קמיבעיא ליה הן לענין חזרה הן להתחייב כל חד וחד כדיניה. ועוד מדקאמר בסמוך כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין משמע דהא דתיקנו משיכה בשומרין לא אתי לאפוקי בשעת מלאכה אלא אתי לאפוקי קודם משיכה דומיא דהא דתיקנו משיכה בלקוחות דאתי לאפוקי קודם משיכה שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה לכך נראה דקמיבעיא ליה תקנו משיכה בשומרין הן לענין חזרה הן לענין חיוב אונסין שלא יתחייב עד שימשוך או דלמא משעה שקבל עליו לשמור אע"פ שלא משך מתחייב ופשיט ליה מדתנן היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור מאי לאו שומר ומדפטור גנב אע"ג דמסרו לשומר וקבל עליו לשמור שמע מיניה דתיקנו משיכה בשומרין והשתא ניחא דלא מייתי סיפא דקתני הגביהו או שהוציא מרשות בעלים ומת חייב דמרישא דקתני פטור פשיט ליה אבל למ"ש התוס' דמהא דקתני חייב פשיט ליה הוה ליה לאתויי סיפא וכן משמע מפירוש רש"י ז"ל דקא מיבעיא ליה אי תקנו משיכה בשומרין ולא יתחייב שומר עד שימשוך ולא קודם לכן וכיון דפשיט ליה דתיקנו משיכה בשומרין אם כן אין שומר מתחייב בשמירה עד שימשוך וכן כתב הטור בסימן רצ"א בשם הרמב"ם זכרונו לברכה שאין השומר חייב כשמקבל עליו לשמור עד שימשוך ובמקום שמשיכה קונה וכתב שהתוספות והרא"ש זכרונו לברכה חלקו עליו וסבירא להו דמיד כשהשומר מקבל עליו לשמור חייב ואם תאמר והא תנן בפ' האומנין הנח לפני הוי שומר חנם והוא הדין שומר שכר בגניבה ואבידה משמע דבלא משיכה נמי מתחייב שומר כבר כתב הרב המגיד זכרונו לברכה בפרק שני מהלכות שכירות דהרשב"א ז"ל הקשה קושיא זאת ותירץ דהא דהנח לפניו בסמטא ובתוך ארבע אמותיו איירי. ובש"ע סי' רצ"א הביא דעת התוספות והרא"ש זכרונו לברכה ודעת הרמב"ם זכרונו לברכה ולא הכריע ולפי מה שכתבתי דברי הרמב"ם עיקר

כדרך שתקנו משיכה בלקוחות מדלא קאמר כשם שתקנו משיכה בלקוחות כדאמר בתר הכי כשם שהקרקע נקנית כו' נראה דאתי לאשמעינן דמשיכת שומרין משיכה מעלייתא בעינן במקום שמשיכה קונה דהיינו בסמט' כדרך משיכת לקוחות אבל לא ברשות הרבים ולא אמרינן דשומרין כיון דאין קונין קנין גמור משיכתן מהניא אפי' ברשות הרבים וכ"כ הרמב"ם ז"ל שאין השומר חייב עד שימשוך ובמקום שמשיכה קונה

ור' אבהו מאי טעמא לא אמ' מהאי אבל אר"י ל"ק מ"ט לא אמ' כר' אבהו דקמ"ל דאפי' היכא דטמר נפשיה כההיא דבעלי שכם נמי אית ליה דין גזלן וכ"ש ההיא דר' אבהו א"נ דניחא ליה לאתויי קרא דשופטים דכתיב ברישא

כיון דמטמרי לאו גזלנא נינהו אע"ג דבהדיא כתיב רחמנא דכתיב ויגזלו מ"מ לענין תשלומי כפל יש לו דין גנב כיון דמטמרי וכן כתבו התוס' בפרק הגוזל בתרא דאפי' למ"ד לסטים מזויין גנב הוא לענין שמשלם כפל מ"מ גזלן הוא דמקרי

ורבי יוחנן הא דמטמרי כו' כתבו התוספות דלמ"ד לסטים מזויין אע"ג דמטמר גזלן הוא לרבי יוחנן לא צריך להאי טעמא י"ל דלמ"ד גזלן הוא אף על גב דמיטמר היינו נמי מהאי טעמא דאמרינן הא דמיטמר כי היכי דלא ליחזי אינשי וניערקו

וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו פירש רש"י ז"ל אלא כיבוד העבד יותר מקונו ואין הלשון משמע כן דמשמע דכבוד קונו עדיף ליה מכבוד עבד לכך נראה דש"ס לישנא מעליא נקט כאלו אמר זה השוה כבוד קונו לכבוד עבד וזה לא השוה כבוד קונו לכבוד עבד דומיא הא דעשה עין של מטה ואוזן של מטה דנקט נמי לישנא מעליא

אין מגדלין בהמה דקה כתבו התוספות אפי' בבית קאמר וכן משמע לקמן דפריך והתנן אין מגדלין ואין לרעות דוקא קאמר אבל בבית שרי אמאי לא משני דשאני הא דרבן גמליאל דבבית איירי דקתני סיפא ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר כו' דלשון גידול לא שייך אלא בבית מדלא קתני אין מרעין בהמה דקה וכן משמע בפרק זה בורר דמשני ההוא במגדלי איתמר

דף פ אלא קושרה בכרעי המטה כתבו התוספות דלאו דוקא נקט קושרה אלא אורחא דמילתא נקט אי נמי לאשמעינן דאפילו בקשורים אסור לגדל כי אם להשהות וכן משמע מדלא קתני בקצרה ובלבד שיהא קושרה בכרעי המטה ועוד דהשתא היא גופא קשיא דמעיקרא קתני ובלבד שלא תצא משמע הא בבית שרי והדר קתני אלא קושרה משמע הא בבית בלא קשירה אסור אלא ודאי דוקא לצאת אסור אבל בבית שרי אפילו בלא קשירה ולאו דוקא נקט קושרה והשתא ניחא דפריך והא תנן אין מגדלין ולא משני דשאני הכא דמותר לגדל משום דאיירי בקושרה אלא המקשה דייק דעל כרחך לאו דוקא נקט קושרה כדפי'

מיתיבי ושאר פורענות כתבו התוספות דפריך מדקאמר שבשבת מתריעין א"כ ראוי לעשות בחול התרעה אפילו בשופר כו' וא"ת ודלמא אין הכי נמי וברייתא דקתני לא היו מתריעין בשבת איירי כדפרש"י ז"ל וי"ל דדייק מדקתני ברייתא ושאר פורעניות כו' לא היו מתריעין משמע דברישא קחשיב מיני פורעניות דמתריעין עליהן והיינו הנך דתנן בפרק סדר תעניות אלו על השדפון ועל הירקון כו' מתריעין אי נמי ברייתא אהך מתניתין קאי וא"כ על כרחך בחול איירי דאי בשבת אמאי קתני רישא דמתריעין התרעה דשופר בשבת מי איכא וליכא למימר דמתריעין דרישא היינו בפה וסיפא דקתני לא היו מתריעין אלא צועקין התרעה לחוד וצעקה לחוד דלמ"ד ענינו קרי לה התרעה חדא היא כמ"ש התוספות

דף פא ומחכין בימה של טבריה כתבו התו' כל אדם ובלבד שלא יפרוס קלע נמי כל אדם ואפי' הבעלים עצמן כדתניא לקמן שהתנו השבטים זה עם זה כו' נראה דאין משם ראייה דיש לדקדק בברייתא דלקמן דקתני בראשונה התנו משמע דלבסוף חזרו בהן ועוד אמאי קאמר התנו שבטי' זה עם זה והלא יהושע התנה דבר זה ועוד אמאי לא הזכיר נמי בברייתא דלקמן הא דקתני הכא ומחכין בימה של טבריה ולכך נראה דהכי פירש דברייתא בראשונה שהיו השבטים כתקנן וכשרים הוסיפו על תקנת יהושע והתנו זה עם זה היינו בעלים עם אחרים שאסורין לפרוס קליעה אבל מותרין לצוד ברשתות אלא שאחר כך נתקלקלו השבטים והיו עיניהם צרה זה בזה וחזר הדבר לתקנת יהושע שאין מותרין אלא בחכה בלבד וכן משמע בתוספתא פרק ח' דבראשונה הוסיפו דקתני התם בראשונה שהיו השבטים כתקנן אמרו אין אדם פורס חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חבירו אבל צדין בחכים ובמכמורים בכל מקום ובלבד שלא יפרוס את הקלע כו' משמע דבראשונה התירו לאחרים לחוד במכמורים ואם כן אין ראייה מברייתא דלקמן ואדרבא איכא למידק מינה איפכא מדקתני בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה משמע דהותר להם לבעלים לפרוס קליעה ולפי זה הא דקתני הכא ובלבד שלא יפרוס קלע אאחרים דוקא קאי דומיא דרישא דמחכין בימה של טבריא והא דלא קתני ובלבד שלא יצוד ברשתות ומכמורות דהוה רבותא טפי י"ל דאתי לאשמעינן דדוקא אחרים אבל בעלים אפילו לפרוס קלע מותר וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מנ"מ וכן התנה שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריא והוא שיצוד בחכה בלבד אבל לא יפרוס קלע ויעמיד ספינה שם אלא בני השבט שהגיע אותו הים לחלקם עד כאן. והרב המגיד ז"ל כתב דהרמב"ם ז"ל סבר דחכה ורשתות הכל אחד ומחכין דנקט הכא לאו דוקא אלא הוא הדין ברשת

פירש ר' תנחום ור' בריים כו' לאו אגרופיות של זית קאי דאגרופית פשיט' דאסור לקטום כלל אלא אהא דקתני וקוטמין נטיעה בכל מקום קאי ומפרש דכזית כביצה כו' ופי' רש"י ז"ל כזית כביצה כשיעור גובה הביצה צריך להניח מן הזית מלמטה סמוך לגזע ולא משמע דשיעור ביצה קאי אהנחה אלא אקטימה קאי דמזית קוטמין כשיעור גובה ביצה ולא יותר דומיא דבקני' ובגפני' דקוטמין מן הפקק ולמעלה ולא למטה הימנו ובשאר כל האילנות קוטמין מן אובו ולא מן חודו וכן מן חדש כו' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק חמישי מהלכות נזקי ממון שכתב ואינו קוטם מן האילנות אלא בזית כביצה ובקנים ובגפנים וכו' וכן משמע קצת מדברי הערוך שכתב גרופיות של זיתים ענף של זיתים פירוש ר' נחום כזית כביצה מותר משמע דכביצה מותר לקטום

ומהלכין בשבילי הרשות פירש רש"י זכרונו לברכה שהן נקראין שביצי הרשות לפי שברשות עושין וקשה דאם כן דברשות בעלים עושין תקנת יהושע למה לי ודוחק לומר דרוב בני אדם מקפידין ואתי יהושע והתנה שלא יקפיד שום אדם אפי' אותן שאין מקפידין דמהלכין בשבילי הרשות לא משמע כן נראה כפירוש הערוך שכתב שבילי רשות היינו שבילין שהן רשות לבני אדם