תורת חיים חלק ב ר

כך תרומה ואמאי משני הא דתרומה תחלה והדר משני הא דהקדש וי"ל דמהקדש לא פריך כלל דאיכא לשנויי דאיירי בקדשים שאינו חייב באחריותן ולכך קני דהוה יאוש ושינוי רשות ולהכי לא מצי פריך ממתניתין דגנב והקדש דלקמן דאיכא לשנויי כדפירש' אבל מהא דקתני ברייתא ותרומתן תרומה פריך שפיר דאסורה לזרים אע"ג דלא ניתנה לכהן ולא יצא מרשות גזלן אלא שהפרישה אלמא דיאוש קני וכיון דמתרומה פריך לכך משני תחלה מעיקרא טבלא וכו' והא דמשני הא דהקדש אע"ג דלא פריך מינה היינו משום דהקדש ותרומה גבי הדדי מיתני ופשיטא דחד טעמא אית להו לכך מפרש דבהקדש נמי טעמא משום שינוי השם הוא

אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה כו' כתבו התוספות בשם ר"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן היינו להקריב קרבן על המזבח אבל קדוש קדושת דמים לבדק הבית כדתני ברייתא דלעיל הגנב והגזלן הקדשן הקדש. ומה שהקשה ר"י על פי' ר"ת דא"כ מאי פריך לעיל אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול דלמא בקרבנו מודה י"ל דדוקא עולא דיליף לה מקרא דוהבאתם גזול ואת הפסח דאיירי בקרבן קאמר דלא קנה אבל רבה סתמא קאמר דיאוש קניא משמע אפילו בקרבן אי נמי רבה מודה בקרבן ועדיפא משני ליה דגזל קרבן דחבריה וכן צריך לומר להנך דגרסי בסמוך רבה אמר מהכא דהא רבה אית ליה דיאוש קונה אלא ודאי בקרבן מודה

הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד תימה היאך אפשר לומר כן דבשלמא לעיל דפריך נילף שור שור משבת לא קשיא דא"כ שה קמייתא דכתב רחמנא למה לי ניליף ליה משבת דאיכא למימר דקרא אתי למעוטי שה מדין חמשה וסגי ליה בד' אבל השתא דבעי למימר דשור ושה שוין דלכל אחד בעי שלומי תשעה א"כ תקשי שה קמייתא למה לי ניליף כולהו משבת אפי' שה וי"ל דה"א בתוך הוה אמינא קאמר והכי קאמר אי כתב רחמנא תחתיו ולא כתיב שור ושה תניינא הוה אמינא בעי שלומי תשעה לכל אחד ואחד ואז הוה אמינא דשה קמייתא איצטריך כי היכי דלא ניליף שור שור משבת לחייבו בכולהו מיני תשעה אפילו בחיה ועוף קמ"ל שה דדוקא שור ושה יהיו בתשלומי תשעה תשעה ולא שאר מיני ולהכי כתב רחמנא חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה ואם כן הדרא קושיא לדוכתא דניליף שור שור משבת ושה איצטריך למעט אותו מתשלומי שור

חד תחתיו מיותר פירש"י הכי גרסינן וכי תימא הא כתיב תחתיו תחתיו חד תחתיו מיותר כו' משמע דבספרים ישנים לא גרסינן חד תחתיו מיותר וכן נראה לכאורה דודאי תרווייהו מייתרי דהוה מצי למיכתב וכי יגנוב איש שור או שה ישלם חמשה בקר וארבע צאן כמו בתשלומי כפל דכתיב אם המצא תמצא וגומר שנים ישלם ולא כתיב ישלם תחתיו ועוד דאי לא הוה מיותר אלא חדא ואידך לגופא א"כ השתא דכתיב שור ושה תרווייהו צריכי לגופיה חד לתשלומי שור וחד לתשלומי שה וא"כ מנא ליה לתנא דברייתא למימר דלא מצי משלם נגידין הא תרווייהו צריכי לפי האמת וצ"ע

דתניא אמר ר' עקיבא וכו' רבה דאיירי לעיל בגזלן פריך ליה ממילי דגזלן ולרב דאיירי בגנב פריך ליה ממילי דגנב שיש לחלק בין גנב לגזלן כדמשמע בפלוגתייהו דרבי שמעון ורבנן לעיל גבי עורות דלרבי שמעון לא הוי יאוש בגנב אע"ג דשמעינן מיניה דאייאש ובגזלן הוה יאוש ולרבנן הוי איפכא והכי איתא בהדיא בפרק הגוזל בתרא דלרבה דהתם אפילו בשמעינן מיניה דאייאש פליגי

דף סח אלא דלא משכחת לה דמשלמי גנב ראשון וגנב שני אלא בהכי דקמא לא מחייב אא"כ מכרה וכיון דמכרה תו לא מצי נקט חיוב דשני גבי ראשון שהרי כבר מכרה ואינו בידו ורש"י ז"ל לא פירש כן

ומי קדוש והאמר ר' יוחנן גזל כו' וא"ת גברא אגברא קרמית וי"ל דר"י מקרא יליף לה איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ומה ביתו שלו וכו' ומשני הא דאמר כצנועין דצנועין ע"כ ס"ל דלא ילפינן מביתו אלא חד מילתא דמה ביתו שלו כו' הכי נמי ר"ל לא יליף מיניה אלא מה ביתו שלו וא"ת לעיל דאותיב רבי יוחנן לריש לקיש אלימא לפני יאוש מי קדוש איש כ' יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו שלו כו' אמאי לא משני דלא יליף מביתו אלא חד מילתא דהיינו מה ביתו ברשותו וי"ל דכ"ש הוא דאם יכול להקדיש דבר שאינו שלו כ"ש שיכול להקדיש כשהוא שלו אלא שאינו ברשותו ורש"י ז"ל שכתב לעיל מה ביתו שלו אף כל שלו גרסינן משמע דאתי לאפוקי דלא גרסינן מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו אף על גב דשפיר הוה פריך מיניה דאם אין יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו כל שכן דאין מקדיש דבר שאינו שלו מכל מקום כיון דדבר שאינו שלו נמי יליף מיניה מה לו להזכיר דבר שאינו ברשותו הל"ל מה ביתו שלו כיון דמדבר שאינו שלו פריך

היכי דמי אי דאמרי צא תן לו כו' פשיטא ידע דאיכא לאוקמי דאמרי ליה חייב אתה ליתן לו אלא דש"ס אתי לאורויי דאוקימתא דריש לקיש אוקימתא דחיקא היא דאיצטריך לאוקמי כשעמד בדין דוקא וכשאמרו לו חייב אתה ליתן לו דוקא ואתי ש"ס לאשמעינן דלית הלכתא כוותיה אלא כרבי יוחנן דלדידיה מתוקמא מתניתין כפשטא אף על גב דבלאו הכי קיי"ל כר' יוחנן לגבי ריש לקיש שאני הכא דכמה אמוראי נחלקו בהכי

כרם רבעי כו' כתבו התו' קצת קשה דלא נקט ערלה תחלה נראה משום דההיא פירקא לא איירי תו מידי מערלה אלא מכרם רבעי דבתר הכי קתני כרם רבעי היה עולה לירושלים כו' וקתני נמי כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש כו' והדר קתני כיצד פודין נטע רבעי וכיון דמילי דכרם רבעי נקט ואזיל לכך נקט ליה תחילה

והצנועין מניחין את המעות כו' ולא רצו לסמוך עצמן לציין בקזוזות מפני גנבי רשעי ישראל שאין חוששין באיסור נטע רבעי וא"ת של ערלה שאין לו פדיון מאי איכא למימר וי"ל דמה שהיו יכולין לתקן היו מתקנין כמ"ש התוס' א"נ של ערלה כיון דחמיר טפי שאסור בהנאה היו סומכין על ציון חרסים

כל הנלקט מזה יהא מחולל תימה מתי היו אומרים כן דלמאי שמלקטין אחר אמירה לא היה מועיל כו' וכ"ת שבכל ערב היו אומרים כן מכל מקום לא היה תקנה למה שאכלו כמ"ש התו' ור"י ז"ל תירץ דכל הנלקט לאו דוקא ממש אחר הלקיטה אלא מניח מעות בעוד שלא נלקט כו' ולשון כל הנלקט לא משמע כן ועוד דא"כ מאי פריך והאמר ר"י הלכה כסתם משנה דלמא הא דצנועין שאני כיון דבשעה שאומרים כל הנלקט כו' עדיין היו הפירות ברשותן לכך יכול לחלל אע"ג שאומרים שלא יהיה מחולל עד אחר הלקיטה ולעיל נמי מאי משני הוא דאמר כצנועין דלמא הא דצנועין שאני כדפי' וכן קשה לפי המסקנא דקאמר לעולם כל הנלקט ולפר"י אמאי קאמר ר"י דצנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד והא ר' דוסא לעתותי ערב קאמר וא"כ איכא למימר דצנועין פליגי עליה וס"ל דאין יכולין לחלל אלא א"כ הפירות עדיין ברשותן בשעת אמירה ועוד קשה דקאמר לעולם כל הנלקט כולי ולפרושו כיון שאמר כן קודם לקיטה אכתי צ"ל דאית ליה לרבי יוחנן ברירה כיון דבשעה שאומרים כן אינם יודעין דשמא לא ילקטו כלל וצריך לומר דכי לקיט אמרינן הוברר שזה חילל וא"כ אכתי תקשי אדר' יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות הן אלמא דלית ליה ברירה לכך נראה דדוקא אחר לקיטה היו אומרים כן ובכל ערב היו אומרים כן ומה שהקשו התו' דמ"מ לא היתה תקנה למה שאכלו י"ל דמ"מ מה שהיו יכולין לתקן היו מתקנין כמ"ש לעיל וכמ"ש התוספות בסמוך

האי קדש נמי דכתיב גבי כרם רבעי אף על גב דלאו ממון דידיה הוא כו' פי' כרם רבעי ילפינן בג"ש ממעשר כי היכי דמעשר ממון גבוה הוא לר"מ הכי נמי כרם רבעי ממון גבוה ואפי' הכי לענין פדיון אוקמי' רחמנא ברשותו הלכך אפי' כשהוא ברשות אחרים נמי מצי מתחיל דהא כי איתיה ברשותיה נמי הא לאו דידיה הוא והא מצי מחיל משום הכי כי ליתא ברשותיה נמי מחיל דמ"ש אבל גבי לקט כיון דממונא דידיה כו' והא דנקט לעיל ומוסיף חומש אף ע"ג דבלאו הכי שמעינן דמצי מחיל אפי' כשהוא ברשות אחרים כדפירש"י י"ל לרווח' דמילתא נקט ועוד דהך מלת' דקריי' רחמנא מעשרו להוסיף חומש קרא בהדיא כתיב כדמייתי ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף אבל דאין אחר יכול לפדותו בעל כרחו סברא בעלמא הוא

דף ע איכא דאמרי אמרי נהרדעא לא כתבינן לכאורה משמע דהך לישנא לית ליה הא דרבי יוחנן וקשה דהא קיימא לן כר' יוחנן וקיימא לן נמי כלישנא בתרא וצריך לומר כמ"ש התוס' דלהאי לישנא מסקינן דשליח שוויה ועשה תקנה לענין שליחות כו' וא"כ הך לישנא נמי מצי סבר להא דרבי יוחנן ומתוך פרש"י ז"ל משמע דאורכתא דשמעתין אפקדון קאי איכא למימר דשפיר ס"ל להא דר' יוחנן דר' יוחנן בגזילה איירי

דאמר ליה לאו בעל דברים דידי את וא"ת והא קיימא לן דבכל מקום שלוחו של אדם כמותו וי"ל דשאני הכא דחיישינן שמא יבטל המפקיד שליחות השליח בפני עדים כ"כ הרא"ש ז"ל בפרק הגוזל קמא

הני אמרי קטנה היא והני אמרי קטנה היא הוצרך לסיים דהני אמרי קטנה היא כו' כי היכי דלא תיקשי מאי שנא הך מילתא דשנים אומרים אחד בגבה דלא מצטרפי מהך דאכלה שנה ראשונה בפני שנים כו' דמצטרפין לכך קאמר הני אמרי קטנה היא פי' דשאני התם דהנך דאסהידו על שנה זו אין מעידין שלא אכלה שאר שנים שאינן מעידין אלא מה שראו ולא היו יכולין לראות באותו שנה יותר אבל גבי שערות כיון שהיו יכולין לראות יותר והם אין מעידין אלא על שיער אחד משמע שאומרים אכתי קטנה היא שלא ראינו בה אלא שיער אחד ולפי מה שפירשתי אתי שפיר דבפרק חזקת הבתים איתא נמי להך סוגיא ומשני נמי אלא למעוטי שנים אומרים אחד בגבה כולי ולא סיים התם הני אמרי קטנה היא כדאמר הכא משום דהתם יש לומר כדפירש רב אלפס ז"ל משום דהתם מהני סהדותייהו לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא עדים יותר אבל הכא אי אפשר לומר כן דא"כ עידי טביחה ומכירה דמתני' אמאי מצטרפי הא לא מהני סהדותייהו דעידי טביח' גרידא אינו כלום דשמא שלו הוא טובח לכך איצטריך לשנויי למימר הני אמרי קטנה היא כדפי' דכיון שהיו יכולין להעיד על שתי שערות ומעידין על אחד הרי מעידין קטנה היא

דף עא בטובח ע"י אחר כתב הרא"ש ז"ל גנב וטבח ומכר ביה"כ חייב בש"ס פריך והא קיימא לן דאין לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר ואפי' הכי בשבת פטור דשחיטה שאינה ראויה היא כרבי יוחנן הסנדלר משמע דס"ל דהשתא דמוקמי ברייתא בטובח על ידי אחר מתניתין נמי מיתוקמא בהכי ואין צריך לאוקמי כר"מ דאמר לוקה ומשלם ודבריו תמוהים מאוד חדא דלקמן משמע דלמסקנא לא מיתוקמא מתני' אלא כר"מ מדקאמר מי מצית מוקמית מתני' כר"מ ולא כר"ש ועוד דהא תנא קמא דמתניתין ס"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מדקמחייב ד' וה' בשוחט את הטריפה וחולין בעזרה וא"כ טבח בשבת אמאי פטור ועוד דאי טעמא דטבח בשבת פטור משום דשחיטה שאינה ראויה היא אם כן טבח ביום הכפורים נמי שחיטה שאינה ראויה היא דקי"ל בפ"ק דמגילה דאין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו מיתה וזה כרת הא לכל דבר זה וזה שוין ועוד דאי מעשה שבת אסורים על כרחך לא דריש הוא קדש ואין מעשיו קדש ואם כן מעשה יום הכפורים נמי אסורים מלא תאכל כל תועבה והוי נמי שחיטה שאינה ראויה

ומי מצית מוקמית מתניתין כרבי מאיר ולא כרבי שמעון דהא דלוקה ומשלם ליכא מאן דס"ל הכי אלא רבי מאיר לחודיה

כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר כו' תימה והא טעמא דרבי יעקב דאמר החזירו מוחזר משום דהזיק שאינו ניכר הוא ולהכי אמר ליה הרי שלך לפניך ולפי זה כיון דשחט ביה פורתא תו לא מצי לאהדורי ליה ואם כן השתא נמי תיקשי דכיון דשחט פורתא ולא מצי תו לאהדורי אידך לאו דמריה קא טבח

לאו דמריה קא טבח ולאו דידיה קא טבח קצת תימה אמאי נקט ולאו דידיה קא טבח דכי נמי טבח דידיה מאי הוי אכתי לא מיחייב בד' וה' וי"ל דהכי פריך והא לאו דידיה ולאו דמריה קא טבח כלומר דלא קא טבח ולא