תורת חיים חלק ב קצט

כי היכי דאמרינן בריש פירקין דאי כתיב חמור לחוד הוה מרבינן דוקא דבר הקדוש בבכורה ואי כתיב חמור ושור הוה מרבינן דוקא דבר המטמא במגע ומשא ומדכתיב חמור ושור ושה אכתי איכא למימר דאתי לרבות דומיא דשה דמטמא בגדים אבית הבליעה דהיינו עופות טהורים הכי נמי איכא למימר הכי דאי לא כתיב אלא גניבה ושור וחמור ושה וחיים הייתי אומר דייתורא דשה אתי לרבויי עופות טהורים דלא מרבינן להו אי לא כתיב אלא שור וחמור לחודא דמשור וחמור לא הוה מרבינן אלא דבר שמטמא במגע ומשא והשיב ר"י דהאי תנא לא סבירא ליה כההוא תנא דריש פירקין דאמר שיש לתלות בטומאה אף על פי שחלוקה יותר מדאי ולהכי לא פריך דאלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ומשא דאם כן שה למה לי דמיתורא דשור שמעינן ליה דשור נמי מיותר הוא כיון דמחמור נפקא ליה כדפי'

אלא ריבה ומיעט וריבה הוא ותנא דבי חזקיה שקיל וטרי הכי אם המצא תמצא למה לי למידרשיה בריבה ומיעט וריבה יאמר שור וגניבה וחיים והכל בכלל דנידרשיה בכלל ופרט וכלל וכו' הכל כדמפרש רבא לעיל

אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט כו' בפ' אלו טרפות כתב רש"י ז"ל שההפרש דכלל ופרט אין הפרט רק פירושו של כלל לפי' אין בכלל אלא מה שבפרט וכלל שני אתי לרבויי כל כעין הפרט אבל ריבה ומיעט אין המיעט פירושו של ריבה אלא ריבה קמייתא מרבה הכל כל שהוא כעין הפרט ואתי ריבה בתרא ומרבה כל מילי אע"ג דלא דמי למיעט ומיעט גופא לא אתי אלא לחד מלתא והא דקאמר ריבה הכל מאי ריבה ריבה כל מילי פי' לקמן בפרק בתרא

חד למעוטי קרקע כו' פי' רש"י ז"ל ועד השתא לא מצי לתרוצי הכי דגניבה וחיים לכדרבא והמצא תמצא לכלל ופרט וכלל והני פרטי למעוטי קרקע עבדים ושטרות ואע"ג דאי הוה דרשינן כלל ופרט וכלל לא אייתרי אלא תרי פרטא דחדא מנייהו הוה איצטרך למידרש מיניה כלל ופרט וכלל יש לומר דאי הוה דרשינן כלל ופרט וכלל לא הוה איצטריך מיעוטא לעבדים דאז הוה ממעטינן להו מדאיתקשו לקרקעות כדאמרינן לעיל דדוקא השתא דדרשינן ריבה ומיעט וריבה איצטריך ליה מיעוטא באפי נפשיה כמ"ש התוס' לעיל

מאי לא כך היה אמר אביי וכו' וצריך לומר דלא כך היה בתמיה קאמר וכי לא כך היה דין גנב כמו דין טוען טענת גנב והלא קל וחומר הוא ואם כן לא לכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וכי האי גונא איתא בפרק קמא גבי בעלים מטפלים בנבלה

דף סה גופא אמר רב קרן כעין שגנב תימה מאי קמ"ל מתני' היא כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה והתוס' כתבו דעיקר רב לא אתי לאשמעינן אלא תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין והא דקאמר מ"ט דרב אתשלומי כפל וד' וה' קא בעי וכו' ולא משמע כן דאם כן עיקר חסר מן הספר דהוה ליה למימר אמר קרא גניבה וחיים אחייה לקרן כעין שגנב דוקא לקרן אבל תשלומי כפל וד' וה' לא לכך נראה דפשיטא ליה לרב דתשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין דסברא הוא כמ"ש הרא"ש ז"ל כיון דאי בעי מודה ומיפטר ועיקר רב אתי לאשמעינן הא דקרן כעין שגנב ואף על גב דמתני' היא כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה י"ל דהוה אמינא דוקא גזלן אבל גנב כיון דמשלם כפל או ד' וה' קרן נמי דומיא דכפל וד' וה' הוא דהוקשו התשלומים להדדי דכתיב שנים ישלם חמשה בקר ישלם וכי היכי דתשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין הכי נמי קרן לישלם כשעת העמדה בדין דאין סברא לחלק בין התשלומין כמ"ש התוספות לקמן קמשמע לן דקרן כעין שגנב

אחייה לקרן כעין שגנב בפרשת משפטים פי' רש"י ז"ל חיים שנים ישלם ולא מתים וא"ת והא איצטריך ליה להא דרב דאמר אחייה לקרן כו' וי"ל דאי לחיים ולא מתים לחודא אתי ליכתוב שנים חיים ישלם מדסמיך חיים לגניבה שמעינן נמי אחייה לגניבה דהיינו קרן כו' ואפשר דהיינו הא דקאמר אמאי קאמר חיים בגניבה כלומר אמאי סמיך הכתוב חיים בגניבה ולא כתיב שנים חיים ישלם

דתניא כחושה והשמינה תימה היכי סלקא דעתך דרב ששת דרב איירי בכחושה והשמינה דא"כ היה מגרע כחו של קרן ואחייה משמע לשון יפוי כח כמ"ש התוספות וי"ל דרב ששת לא אסיק אדעתיה דטעמיה דרב משום גניבה וחיים הוא אלא הוה סבר דטעמיה משום דסברא הוא דקרן כעין שגנב ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין כמ"ש הרא"ש ז"ל והא דקאמר מאי טעמא דרב אמר קרא גניבה וחיים כו' סתמא דש"ס הוא דקאמר הכי לפי המסקנא דרב איירי לענין יוקרא וזולא אלא שסידר טעמא דמילתא גבי גוף המימרא אבל רב ששת לא אסיק אדעתיה הך טעמא

כי קאמר רב כגון דמעיקרא שוה ארבע ולבסוף שוה זוזא קרן כעין שגנב כו' נראה דלכך חזר ונקט דברי רב דאמר קרן כעין שגנב כו' לאשמעינן דכולה מילתא דרב איירי בהכי דוקא ולא תימא דדוקא קרן כעין שגנב איירי בהכי משום הא דרבה אבל תשלומי כפל וד' וה' כשעת העמדה בדין איירי נמי כדמעיקרא שוה זוזא ולבסוף ארבע קמ"ל דתשלומי כפל וד' וה' איירי נמי דוקא בכה"ג אבל אי מעיקרא שוה זוזא ולבסוף ד' לא משלם כשעת העמדה בדין כדפי' ר"ת ז"ל לקמן דלגרע כח הכפל קאמר רב כשעת העמדה בדין ולא ליפות כחו

כפילא ארבע וחומשא זוזא פירש"י ז"ל דלר' יעקב אין החומש עולה אלא א"כ הוא והכפל שוין כאחד ותימה דא"כ מצינו חוטא נשכר דכשהפקדון ארבע זוז וטען טענת גנב ונשבע ג' פעמים חייב לשלם אחד עשר זוז וכשנשבע ד' פעמים לא יתחייב אלא שמונה זוז דאז החומשין עולין לו בכפלא כיון שהן שוין ועוד תימה כיון שאין החומש עולה לו בכפילו אלא כשהן שוין אמאי פסיק ותני סתמא וחומשו עולה בכפילו הכי איבעי ליה למיתני משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם וחומש ואם הן שוין חומשו עולה לו בכפלו. ועוד אמאי נקט בתוספתא מתוך כפלו והכא נקט בכפלו. לכך נראה דכל שאין החומש יותר מכפלא עולה בכפילא לר' יעקב ולא מבעיא כשהחומש פחות מכפלא דעולה דבכלל מאתים מנה אלא אפילו כשהן שוין נמי עולה ולא אמרינן כיון שאין החומש פחות לא הוי בכלל כפילא והשתא תוספתא דקתני וחומשו עולה לו מתוך כפילו משום דהתם לא איירי ביוקרא וזולא אלא בסתם פקדון דשויא השתא כדמעיקרא ולמסקנא נמי לא איירי התם אלא בנשבע עליו חד זימנא וא"כ אין החומש שוה לכפילו ולכך נקט וחומשו עולה לו מתוך כפילו דמתוך משמע שהכפל הוא יותר מחומש וברייתא דהכא דקתני בכפל' רבותא קמ"ל לא מבעיא כשהחומש פחות דעולה אלא אפי' כשהן שוין נמי' עולה ולכך נקט בכפילו דמשמע בכל כפילו כדפירש ריב"א ז"ל שכתבו התו והיינו דדייק קתני מיהת וחומשו עולה לו בכפילו היכי דמי כו' מלישנא דבכפלו דייק דמשמע שהן שוין אבל אם החומש הוא יותר מכפל' כגון דשויא מעיקרא עשרה זוז והשתא זוז אחד למאי דס"ד ולמסקנא כגון שנשבע עליו חמשה או ששה פעמים סביר' ליה לרבי יעקב דאין החומש עולה בכפלו כיון שאין החומש בכלל הכפל אבל חכמים ס"ל דאפי' החומש יותר מן הכפל אינו משלם חומש דכיון דאין משתלם בראש אינו מוסיף חומש

ואי אמרת שינוי קונה פי' כי האי דטלה ונעשה איל אבל הא פשיטא דשינוי קונה כמ"ש התו' וא"ת מאי משני בסמוך הא מני ב"ש היא דילמא עד כאן לא פליגי בית הלל אלא התם דהוי שינוי מעשה אבל בטלה ונעשה איל מודו דלא קני ויש לומר דר' אלעזר ס"ל דאין לחלק כלל בין שינוי מעשה לבין שינוי דממילא אלא דר' חנינא סלקא דעתי' דיש לחלק מדקתני ברייתא גנב טלה ונעשה איל משלם ד' וה' ומשני רב ששת דלעולם אין לחלק וברייתא בית שמאי היא

דף סו גם לבית הלל קשיא אבל תיובתא לא הוי דאיכא למימר דאתי לרבות שינוי החוזר לברייתו לרבי אלעזר דאמר שינוי דממילא קני ולרבה דבסמוך דסבר שינוי החוזר קני כמ"ש התוספות לדידיה י"ל דאתי לרבות שינוי דממילא כגון טלה ונעשה איל

לימא תיהוי תיובתא דרב פירש"י ז"ל אבל לרב דאמר תברה או שתייה משלם ד' ליכא לאותובי דיכול לשנויי דהך מתניתא כפל ד' וה' דוקא נקט אבל קרן היכא דאשכח כי השתא משלם לכאורה תימה דהא ודאי ליכא למימר הכי כלל דמהיכא תיתי דהקרן יהא כשעת העמדה בדין וכפל ד' וה' יהיה כעין שגנב דאין לחלק בין כפל ד' וה' לקרן אם לא מכח הפסוק ובזה ליכא שום קרא כמ"ש התוספות לעיל מיהו נראה דמ"ש רש"י אבל קרן היכי דאשכח כי השתא משלם היינו היכי דלא משלם אלא קרן לחודא כי ההיא דרבה מכל מקום דוחק הוא לחלק בהכי לכך נראה דלרבה לא קשיא דהא בהדיא נקט האי מאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזי כו' אלמא דביוקרא וזולא איירי ואם כן איכא למימר דברייתא שאני משום דמצי למימר תורא גנבי מינך אבל ביוקרא לא מצי למימר יוקרא גנבי מינך כדפירש רש"י ז"ל בסמוך אבל רב דאמר סתמא תשלומי כפל וד' וה' כשעת העמדה בדין משמע ליה לרבא דמשני טלאים כדמעיקרא כו' דבכולא גונא איירי רב בין לענין יוקרא וזולא בין לענין שמינה להכחשה והה"נ בטלה ונעשה איל. ואף על גב דלעיל מסיק דרב נמי ביוקרא וזולא דוקא איירי רבא ס"ל דוחק לאוקמי בהכי דוקא כיון דסתמא קאמר וקסבר דברייתא דשמינה והכחישה לא קשיא אדרב דאיכא לאוקמי ברייתא בהכחישה בידים כמ"ש התוספות בסמוך בשם ר"ת ז"ל ולעולם רב בכל גונא איירי לכך פריך עליה מהך ברייתא והא דמשני טלאים כדמעיקרא וכולי היינו כדפירש ר"ת ז"ל דרב ודאי בכולי גונא איירי מיהו דוקא היכא דנשתנו למעליותא פשיטא דבהא לא קמיירי רב אע"ג דסתמא קאמר דרב לא אתי אלא לגרע כח הכפל דחיים דקרא משמע לשון יפוי כח וכיון דסבר אחייה לקרן דוקא ולא לכפל ד' וה' אלמא דלגריעותא אמרינן בכפל ד' וה' כשעת העמדה בדין והיינו דאמר טלאים כדמעיקרא פי' טלאים דאיירי בהו ברייתא שנשתנו למעליותא כדמעיקרא דליפות כח ד' וה' לא אמר רב דהכי משמע לישנא דאחייה לקרן כדפי' דמים דאיירי בהו רב כגון שהיה ביוקר והוזל או שמינה והכחישה הוי כשל עכשיו

שינוי קונה כתיבא ותנינא משום דקרא לאו ראיה גמורה הוא דאיכא למימר אשר גזל על גזילו שלו מוסיף חומש כו' כדאמר רב חסדא לקמן לכך מייתי נמי מתני' דהגוזל עצים והך מתני' לחודא נמי לאו ראיה גמורה היא דאיכא למימר הא דמשלם כשעת הגזילה לאו מדינא אלא מפני תקנת השבים הוא כדאמר בריש פרק הגוזל לכך מייתי נמי הא דתנן לא הספיק וכולי ומשום דהך מתני' לאו בגזל גמור איירי לכך מייתי נמי קרא ומתניתין דהגוזל עצים

דף סז שינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי אבל אברון תו לא מקרי משכא דכיון דאין הפרש בין משכא לאברון אפי' אם יחזור ממחשבתו ויחשוב לעשות ממנו מנעלים אכתי שם אברון עליו והכי הוא עושה ליה אברון מנעלים ואם היינו מפרשים דרבי זירא אתי לאפלוגי אדרב יוסף דמשני דגבי משכא איכא שינוי השם אע"ג דשינוי השם החוזר לברייתו הוא וקאמר איהו דכיון דחוזר לברייתו לא הוי שינוי השם וס"ל כרבה דאמר יאוש קונה הוה ניחא טפי והוה אתי שפיר נמי הא דמשני בסמוך אליבא דרב יוסף מעיקרא טיבלא כו' דאע"ג דשינוי החוזר לברייתא הוא ע"י שאלה כמ"ש התוספות דאיהו ס"ל דשינוי החוזר לברייתו בשינוי השם הוי שינוי מיהא פשטא דשמעתא לכאורה לא משמע הכי והתוספות כתבו דשאלה לא שכיחא לכך לא חשיב שינוי החוזר לברייתו וקשה דמריש נמי אמאי הוי שינוי החוזר לברייתו הא לא שכיח שיסתר ביתו

אי הכי אפי' רישא נמי פירוש אי אמרת בשלמא בשאיבה דאורייתא כגון שכולו שאוב שפיר דבחקקו ולבסוף קבעו כיון דאיכא תורת כלי עליו בתלוש פוסל גזירה שמא ישאוב בכלי להדיא בלא המשכה אלא אי בשאיבה דרבנן איירי דהיינו בג' לוגי חקקו ולבסוף קבעו אמאי פוסל היא גופא גזירה היא ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ומשני התם איכא תורת כלי עליו בתלוש כולי כלומר דשפיר גזרינן אע"ג דמדרבנן היא ובפרק המוכר את הבית מפורש בענין אחר

מיתיבי הגנב והגזלן והאנס כולי תימא אדפריך מברייתא ליפרוך ממתני' שהביאו התוספות בסמוך והיא שנויה לקמן בפרקין גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר אין משלם ד' וה' אלמא יאוש קנה דאי לא קנה לא קדיש ואמאי פטור מתשלומי ד' וה' ולישני נמי כדמשני הכא ועוד דברייתא קתני הקדש תחלה ואחר