תורת חיים חלק ב קצח

דהיכא דאית ביה מיא אפי' אין ברחבו אלא אמה סגי וס"ל לש"ס דדוחק לומר דרב ושמואל פליגי בהך סברא לכך קאמר דלא פליגי אלא בפי' דמתניתין רב אמר נהר ממש דסתם נהר נהר ממש הוא ולכך ניחא ליה לאוקמי בהכי אע"ג דהשתא צריך לומר דלית ביה מיא דאי אית ביה מיא אפי' באריתא דדלאי סגי ושמואל אמר אריתא דדלאי דסתם נהר דאית ביה מיא הוא ולכך לא ניחא ליה לפרש נהר ממש ובדלית ביה מיא ומוקי לה באריתא דדלאי והרמב"ם ז"ל בפי"ד מנ"מ כתב וכן אם עברה נהר או שלולית שיש בהן מים ורחבן שמונה אמות פטור משמע דס"ל דרב ושמואל בנהר הרחב שמונה פליגי דלרב אפי' ליה ביה מיא מפסיק ולשמואל לא מפסיק אלא בדאית ביה מיא והלכה כשמואל בדיני ולא משמע כן מדנקט רב נהר ממש ושמואל אריתא דדלאי משמע דרב בנהר שמונה איירי ושמואל איירי בנהר קצר ועוד דא"כ מנא ליה לש"ס למימר דלמ"ד נהר ממש אע"ג דלית ביה מיא לכך נראה כדפי' רש"י ז"ל וכן משמע מדברי הרא"ש והטור ז"ל ובש"ע סי' תי"ח הביא דעת הרמב"ם ז"ל וגם דעת הרא"ש ונראה דדברי הרא"ש עיקר

היה גדי כפות לו מה שהפסיק בדין זה בין מחלוקת חכמים והודאתן מפורש בתו' פרק כיצד הרגל

לפלוג וליתני בדידיה נראה דדייק מדלא קתני רבי יהודה אומר ישלם וחכמים אומרים רינו משום ותו לא דהא ודאי אדליקת כלים דרישא קאי משמע דרבי יהודה אתי לאשמעינן דמשלם מה שבתוכו יהיה מה שיהיה אפילו ארנקי בגדיש וחכמים אתו לאשמעי' דאפי' מוריגין אינו משלם דלעולם אינו משלם אלא גדיש של חיטין או של שעורין וכיון דלרבנן אינו משלם אפילו דבר שדרך להניח שם אם כן סיפא דקתני מודים חכמים ע"כ בתוך של חביריו קאמר וא"כ ליפלוג וליתני בדידיה

אלא אמר רבא בתרתי פליגי במדליק בתוך שלו דרבי יהודה מחייב אפי' ארנקי בגדיש מדלא קאמר רבי יהודה אומר ישלם ותו לא כדפירש והתוספות כתבו דרבי יהודה מחייב אפי' ארנקי בגדיש דאי לאו הכי הוה ליה לפלוגי בדידיה ולימא דמודים חכמים במדליק גדיש של חבירו דחייב במוריגין ואין דבריהם מוכרחים דכיון דבפלוגת' שנייה דהיינו במדליק בתוך של חבירו מחייב רבי יהודה אפילו ארנקי בגדיש אם כן איכא למימר דמודים חכמים קאי אפלוגתא שנייה לכך נקט בירא לאשכוחי דמחייבי רבנן אפי' בארנקי כמו רבי יהודה אבל בפלוגתא קמייתא איכא למימר דלא מחייב רבי יהודה אלא במוריגין וכן פי' רש"י ז"ל דלא מחייב רבי יהודה במדליק תוך שלו אלא בכלים שדרכן להטמין ומהא דנקט ש"ס במילתא דרבי יהודה בפלוגתא שנייה ואפי' ארנקי ולא נקט הכי בפלוגתא קמיית' אין ראיה לפירש"י ז"ל דאיכא למימר דנקט הכי בפלוגתא שנייה לאפוקי מסברא דרבנן דאמרי מוריגין בגדיש אין ארנקי בגדיש לא

דף סב מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא או לא אפילו יש עדים שהיה בו מרגניתא מיבעיא ליה דשמא לא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה להאי כמ"ש התוספות ורבינא דהוה סבר דקא טעין זוזי קא סלקא דעתיה דקמבעי' ליה מי אמרינן כיון דמנחי אינשי זוזי בכספת' ה"ל לאסוקי אדעתיה או דילמא אע"ג דמניחי אינשי זוזי בכספתא אכתי מצי למימר אנא לא הוה ידענא דבהך שעתא אית ביה זוזי ולא בעי ליה לאסוקי דעתיה דהשתא אית ביה זוזי ולכך קאמר ליה ולאו היינו מתניתין דתנן ומודים חכמים לרבי יהודה כו' ולא אמרינן דלא בעי לאסוקי אדעתיה דהשתא אית בהו זוזי. ואם תאמר כיון דלאו לענין שבועה מיבעיא אי עשו תקנת נגזל או לא א"כ הוה ליה לסדר הך עובדא לעיל בתר מילתא דרבא דאמר הנותן דינר זהב לאשה דאיירי נמי מיבעי לה לאסוקי אדעת' אי לא וי"ל דלהכי סידר ש"ס הא דרב תחילה משום דהא דרב קאי אמתניתין דמפרש לה מילתא דרבי יהודא דמתניתין אבל הך עובדא לא מפרש לה למתניתין מי ועוד כיון דהא דרב אמילתא דרבי יהודה דרישא דמתניתין קאי והך עובדא במודים חכמים דסיפא תליא לכך סידר הא דרב תחלה: מרובה פרק שביעי

מרובה קתני תני ושייר ולשון ראשון סבירא ליה דכיון דקתני מרובה אין לומר שייר כמ"ש התוספות וטעמא נראה מדלא קתני בקצר' תשלומי כפל נוהג בין בדבר שיש בו רוח חיים וכו' ותשלומי ד' וה' אינו נוהג אלא בשור ושה בלבד וקתני מרובה משמע דאתי לאשמעינן דאין מדה זו מרובה מזו אלא בהך מילתא לחודא. ואם תאמר ללשון ראשון אמאי לא קתני שותף שגנב וכו' י"ל דס"ל דסמיך אהא דתנן בפירקין או שהיתה לו בו שותפות וכו' משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' ושותף שגנב ושותפין שגנבו כי חדא נינהו דחד טעמא אית להו כדאמרינן לקמן וכי האי גוונא איתא בפרק קמא דתענית דקאמר אי משום חיבה לאו שיורא הוא משום דקחשיב לה באידך פירקא ומה שכתבו התוספות דיש מפרשים דאין לחוש הכא אם אינו משייר כי אם דבר אחד כיון דלא נחת למניינא אלא דגלי לן שיש ריבוי כו' קשה דבפרק קמא דקידושין פריך אדריש לקיש מהא דתנן יתירה עליו אמה העברייה שקונה את עצמה בסימנים ואם איתא ניתני נמי מיתת האב ומשני תני ושייר ופריך מה שייר דהאי שייר אע"ג דהתם נמי לא נחית למניינא אלא דגלי לן שיש יתרון באמה העבריה מבעבד עברי

דף סג אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא וא"ת מאי א"כ והא לדידיה נמי קשיא דאי מרבינן כל מילי אפי' עופות לא לכתוב אלא חד פרטא דהיינו שלמה לחודא דמשלמה לחודא מרבינן כל מילי כמ"ש התוספות וי"ל דודאי התרצן אמסקנא סמיך דכל ריבויא הוא וכל הני פרטי איצטריך כדמסיק והא דקאמר אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא לדבריו קאמר ליה לדידי ודאי כל ריבויא הוא וברייתא לאו דוקא דריש כלל ופרט וכלל וכמ"ש התוספות אלא לדידך דסבירא לך דכלל ופרט דוקא הוא אם כן נכתוב רחמנא חד פרטא. וכן משמע מדקאמר בסמוך כל ריבויא הוא ולא קאמר אלא כל רבויא הוא משמע דמעיקרא נמי ס"ל דכל ריבויא הוא. מיהו בתוספות משמע דגרסינן אלא ובסוף פ' הפרה איתא נהי כי הך סוגיא דהכא וגרסינן התם אלא וכל בהמתך ריבויא הוא

כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט ברייתא היא בפרק הזהב ותימה דהא איצטריך כסף או כלים לכדדרשינן בשבועות מה כלים שנים וכו' ומה שכתבו התוספות דברייתא אלו לא נאמר קאמר נראה דוחק ויותר נראה דברייתא אתי לאורויי לן שקלא וטריא דהכא דודאי תנא דברייתא נמי ס"ל דכל רבויא הוא ומרבינן מיניה כל מילי בין לענין כפל בין לענין שבועה וכסף או כלים איצטריך למה כלים שנים כו' והא דדריש ליה בכלל ופרט וכלל לאו דאיצטריך קרא להכי אלא כי היכי דלא תיקשי מנא לן דכל ריבויא הוא אימא כלל ופרט וכלל הוא ונמעט עופות טמאים לכך אתי לאורויי דקרא דכסף או כלים מצינו נמי למידרש בכלל ופרט וכלל וא"כ ע"כ על כל דבר פשע ריבוי הוא דאי לכלל ופרט וכלל הוא דאתי נכתוב להני פרטי גבי האיך כלל ופרט כיון דהך קרא מצינו נמי למדרשיה בכלל ופרט על כל דבר פשע למה לי כדמסיק דהא אי נמי כתבינהו רחמנא להני פרטי גבי כסף או כלים והוי דרשינן להו בכלל ופרט וכלל אכתי הוה שמעינן מיניה דרשה דמה כלים שניים וכו' דאי לאו הכי לא לכתוב אלא הנך פרטא לחודא כסף או כלים למה לי אלא מה כלים שנים וכו'

שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים מדלא קאמר נמי וחד למעוטי דבר שאינו מסויים כדאמר באינך משמע דממשמעותא דשלמה ממעטינן לה דשלמה דבר מסויים הוא וכן משמע בהדיא ממה שפירש"י ז"ל שלמה יש לה סימנים וקשה דא"כ לכתוב רחמנא על כל האבידה לכדרבי חייא ועל כל דבר פשע וכל הני פרטי למה לי לא ליכתוב אלא שלמה לחודא גבי היאך פרט וכלל דכי יתן כסף או כלים ונימא מה שלמה מפורש דבר המטלטל וגופו ממון ומסויים אף כל דבר וכו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות ודבר שאינו מסויים דהא כל חד וחד כלל ופרט באפי נפשיה דרשינן ליה

והעדים מעידים אותו שגנבו לישנא דקרא נקט דילפינן לה מדכתיב אם לא ימצא הגנב ודרשינן בסמוך אם לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו אע"ג דלשון שגנבו לא שייך שפיר כיון שהפקדון אצלו הוא

מגנב הגנב בכמה דוכתי אשכחן דדריש ש"ס ה"א יתירא כי הכא בפ"ק דקידושין גבי נעל הנעל וגבי עבד העבד וגבי עבדים העבדים ובכולהו משמע דדריש המלה תרתי זימני משום דה"א יתירא לטפויי הך מלה קאתי והוי כאלו כתיב נעל תרי זימני וכן כלן והכא נמי הוי כאלו כתיב גנב תרתי זימני למידרש מיניה אם לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו תרי זימני חדא לגופיה וחדא למעוטי טענת אבד ולהכי דריש לה אידך לרבות הא דרבי חייא בר אבא משום דגנב יתירא איכא למימר שפיר דאתי למעוטי טענת אבד ואיכא למימר לרבות הא דרבי חייא בר אבא

דף סד אמר רבא תנא אחיים קא סמיך ליה והכי קשיא ליה אם המצא תמצא למה לי תימא דהשתא הא דנקט ברייתא מה יש לך להביא כו' תרתי זימני קמייתא תירוצי נינהו וזימנא בתרא לשון קושיא הוא וזה דוחק ועוד מאי איצטריך ליה לרבא לפרש הא דתנא דבי חזקיה מרישא דברייתא הוה ליה למימר תנא אחיים קסמיך וכלל ופרט וכלל קדריש וסיפא דקתני ויאמר גניבה שור ושה וחמור והכל בכלל אם המצא תמצא קשיא ליה ותו לא וי"ל משום דמעיקרא הוה סלקא דעתך דכל הני מה יש לך להביא דנקט ברייתא תירוצי נינהו לכך בא רבא לפרש השתא דכולהו בלשון קושיא אזלי והכי פירושא דברייתא אליבא דרבא יאמר שור וגניבה והכל בכלל פירוש יאמר שור וגניבה וחיים דאחיים סמיך ואם כן אם המצא תמצא למה לי ומשני אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר הקרב לגבי מזבח ופריך מה יש לך להביא שה כשהוא אומר שה הרי שה אמור הא מה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר ואם כן יאמר גניבה ושור ושה וחיים והכל בכלל והמצא תמצא למה לי כל זה לשון קושיא הוא ומשני אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה ופריך מה יש לך להביא חמור כשהוא אומר חמור הרי חמור אמור הא מה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר ואם כן יאמר גניבה ושור ושה וחמור וחיים והכל בכלל והמצא תמצא למה לי ומשני אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש בעלי חיים ופריך מה יש לך להביא שאר בעלי חיים כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור ומה אני מקיים גניבה לרבות כל דבר והמצא תמצא למה לי וכיון דמה יש לך להביא בתרא על כרחך לשון קושיא הוא לכך איצטריך לפרש כל הברייתא לומר דכולהו בלשון קושיא אזלי לאפוקי ממאי דס"ד מעיקרא

יאמר גניבה ושור ושה וחמור וחיים והכל בכלל כתבו התוספות ועוד שאלו דהוה ליה למימר אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא לאפוקי עופות טהורים כו' ואור"י דסובר זה התנא שאין לנו לתלות בצד טומאה כיון שטומאה חלוקה יותר מדאי ואם תאמר אכתי תיקשי דהל"ל אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ומשא אף כל כו' כגון צבי ואיל דהשתא אין הטומאה חלוקה ולא הוי מצי לאקשויי תו כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור דה"א אפילו עופות שאינן מטמאין במגע ומשא נמי ולהכי איצטריך אם המצא תמצא לאתויי כל דבר וי"ל דהא דקאמר יאמר גניבה ושור ושה וחמור והכל בכלל היינו מיתורא דשה הוה דרשי' דהכל בכלל משום דהשתא שה מיותר הוא דהא אי לא כתב רחמנא אלא גניבה וחמור וחיים הוצרכתי לומר דמה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה ואם כן שור ושה מחמור מרבינן להו ואמאי כתבינהו רחמנא ועל כרחך צריך לומר דאי לא כתיב אלא שור וחמור ותרי כללי הוה אמינא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה במגע ומשא כו' כדאמרי' בריש פירקין ואם כן שה מיותר הוא ולכך קאמר יאמר גניבה שור ושה וחמור וחיים והכל בכלל פירוש מיתורא דשה הוה מרבינן כל מילי והשיב אלו כן אכתי איכא למימר מה הפרט מפורש בעלי חיים כו'. והשתא ניחא הא דשאל את ר"י דהל"ל אלו כן הייתי אומר מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמאה לאתויי עופות טהורים פי'