תורת חיים חלק ב קצה

לאו מבהמתך לחודיה קאמר אלא מדכתיב וכל בהמתך קאמר דמעיקרא בעי למימר דכל כללא הוא והדר מסיק דכל ריבויא הוא ולא כללא

השתא דאמר כל רבויא הוא בהמתך דדברות הראשונות למה לי ואע"ג דכל עשרת הדברות כפולות הן ואינו אלא חוזר במשנה תורה מה שכתוב כבר מ"מ פריך שפיר דכיון דסופנו לרבות אפילו עופות לא הוה ליה למיכתב בראשונות ובהמתך כיון דמשמע לכאורה בהמתך דוקא ולא עופות

מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב וכו' בדברות הראשונות גבי מצות כיבוד לא כתיב אלא למען יאריכון ימיך ובדברות אחרונות כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ואם תאמר השתא נמי כיון דסופן להשתבר חס ושלום פסקא אריכת ימים מישראל וי"ל דפשטא דקרא דלמען יאריכון ימיך לא אתי להבטיח על החיים שיחיו חיים ארוכים דהא סיפא דקרא על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כתיב משמע שהבטיח הכתוב שיאריכו ימים על אדמתן כלומר שישבו עליה לבטח זמן ארוך כי ההיא דבפרשת כי תוליד בנים דכתיב העידותי בכם היום כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ וגומר לא תאריכון ימים עליה והפיץ ה' אתכם בעמים והשתא ניחא דודאי על ידי שנשתברו לוחות הראשונות פסקה אריכת ימים שלא האריכו ישראל ימים על אדמתן ואבדו משם מהרה כדאמרינן אלמלא נשתברו לוחות הראשונות לא שלטה בישראל אומה ולשון אבל הטובה מיהא לא פסקה ואלו היה נאמר טוב בדברות הראשונות חס ושלום פסקה נמי טובה מישראל. אבל קשה דבסוף פרק שלוח הקן תניא ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן כתיב והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות וכו' ובחזרתו נפל ומת היכן אריכת ימיו של זה וכו' משמע בהדיא דלמען יאריכון ימיך להבטיח על החיים אתי קרא. וכן משמע מהא דאיתא בברכות אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב ולא קאמר שהבטיח הכתוב שירבו ימים על אדמתן וישבו עליה זמן ארוך

דף נה הרואה הספד בחלומו חסו עליו מן השמים וכו' דכיון דלאו הספד ממש הראוהו אלא תיבת הספד על כרחך לאו לרעה אלא לטובה הראוהו ומה שלא הראוהו הספד בחי"ת להודיעו שהיה נגזר עליו הספד ממש אלא שנתבטלה ממנו הגזירה ע"י איזה זכות ונהפך ההפסד להספד כי לא איש אל ויכזב וכן אדם ויתנחם וכל מה שגוזר מתקיים אלא שהגזירה יש לה פני' וע"י התשובה הקב"ה מהפך הגזירה ומתקן אותה ועושה מן הרעה טובה כההיא דאיתא במדרש ראו כי רעה נגד פניכם כוכב אחד ששמו רעה והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם מיד וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה נמצא שהגזירה מתקיימת אלא שמתקן ומהפך אותה לטוב והיינו מה שיסדו חז"ל לומר ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ולא תיקנו לומר מעבירין את הגזירה לפי שהגזירה מתקיימת על כל פנים אלא שמעביר את הרעה מן הגזירה ומהפך ועושה מן הרעה טובה והכא נמי ההספד ממש שהיה נגזר עליו הפך הקדוש ברוך הוא ותיקנו להיות לו לטובה הספד וזהו שנאמר הפכת מספדי למחול לי ונרבה דהיינו הא דאיתא בפרק הרואה האי מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזא ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי וכו' אם טובים הם חזקם וכו' ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו וכו' דלכאורה קשה דמאי רפואה שייכא בחלום אלא לפי שהחלום אחד מששים בנבואה כדאיתא בפרק הרואה שמודיעין אותו מה שנגזר עליו מן השמים לעשות תשובה ולפי שגזרתו יתברך מתקיימת על כל פנים אלא שמהפכה לטובה לכך יסדו לומר ואם צריכים רפואה רפאם כי התיקון שהוא יתברך מתקן הגזירה ועושה ממנה פנים חדשות לטובה הוא רפואת החלום ואפשר דהיינו דנקט כמי מרה על ידי משה רבינו וכמי יריחו על ידי אלישע וכחזקיהו מחליו לפי שרפואתן וטובתן של אלו באה מן הרעה שנהפך הרעה לטובה דאותו עץ שהשליך משה אל המים אמרו חז"ל דהרדופני הוה והוא עץ מר וכן מי יריחו נתרפאו ע"י המלח שהשליך שם אלישע וידוע כי אדרבא המלח מקלקל את המים וכן דבלת תאנים שהניחו על שחין יחזקיהו כמ"ש חז"ל שהדבלת קשה לשחין כך מבקשין על גזירת החלום שירפאהו השם ויעשה מן הרעה טובה והיינו נמי מ"ש וכשם שהפכת את קללת בלעם הרשע מקללה לברכה וכו'. וטעם הענין שהחלום הרע מתבטל ומתהפך לטובה בשעת ברכת כהנים כשאומר רבש"ע אני שלך וכו' נראה לפי שהחלום הוא אחד מששים בנבואה וידוע שכל דבר רע בטל בששים וברכת כהנים כדמות נבואה היא שהכהן העולה לדוכן לברך את ישראל הרי הוא כמתנבא דענין הנבואה הוא שמכריז ומשמיע לעם מה שצוהו השם מגזרת ניב שפתים אף הכהן מכריז ומשמיע מה שצוהו השם לאמר לישראל הברכות הללו ולהכי כשם שבשעה שהנביא מתנבא השכינה שורה עליו ואין הנביא מדבר אלא הקב"ה אף הכהן בשעה שעולה לדוכן השכינה שורה עליו דמהאי טעמא אמרו חכמים ז"ל דאסור להסתכל בכהנים בשעה שעולין לדוכן ואין הכהנים מברכין אלא הוא יתברך כמ"ש ואני אברכם. וכיון שהחלום אחד מששים בנבואה הוא ולכך מי שרואה חלום רע ורוצה שתתבטל נבוא' קטנה אשר ראה בחלומו בששים חלקים נבואה טובה ליקים קמי כהני בעידנא דפרסו ידייהו ומתנבאים נבואה גמורה כדפירש' ויפרש חלומו לפני השם בסוף כל ברכה בשעה שחלה עליו נבואת הכהנים ויאמר אני שלך וחלומותי שלך וכו' כדי שתתערב נבואתו הקטנה בתוך נבואה גמורה של הכהנים ותתבטל בששים ותתהפך להיות ברכה כמו ברכת כהנים וזהו מהו שיש ס' אותיות בברכת כהנים רמז לחלום רע נבואה קטנה שמתבטל בששים חלקים נבואה שבברכת כהנים ונראה דמה שנהגו כל העולם לומר רבש"ע אני שלך וכו' חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא וכו' בכל יום טוב ויום טוב בשעה שהכהנים עולין לדוכן לאו שפיר עבדי דאטו כולי עלמא רואי חלומות ביום טוב נינהו דלא אמרו בפרק הרואה אלא האי מאן דחזי חלמא ליקים קמי כהני וכו' לפי שבימיהם הוו כהני פרסי ידייהו בכל יום ויום לכך אמרו שהרואה חלום בלילה יעמוד לפני הכהנים בשחרית בשעה שעולין לדוכן ויאמר רבונו של עולם וכו' אבל במדינותינו דלא פרסי כהני ידייהו אלא בי"ט לכך הרואה חלום רע ביום טוב יאמר רבונו של עולם וכו' ומי שלא ראה לא יאמר אותו וליכא למימר דמה שנהגו כל העולם לאומרו משום דמסתמ' כל אדם רואין חלומות רעות בשאר כל ימות השנה לכך מבטלין אותן בי"ט דהא ודאי דאין ביטול מועיל אלא בו ביום כשראה החלום כדאשכחן בתענית חלום דאין התענית מבטלו אלא כשמתענה בו ביום. ועוד דלישנא דחלום חלמתי ואיני יודע מה הוא משמע דיודע בבירור שחלם לו חלום ולא קאי אסתם חלומות שהאדם רואה בשאר ימות השנה לכך נראה שאין לאומרו אלא מי שראה חלום רע ביום טוב או יאמר רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך יהי רצון מלפניך וכו' וידלג חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא וגם בזה יש לגמגם. ובהגהת ש"ע סי' קכ"ח כתב סתמא ואומרים רבון משמע שהכל אומרים אותו והנראה בעיני כתבתי

הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה נראה דבהכי ניחא הא דבדברות ראשונות כתובין כל אותיות אל"ף בי"ת חוץ מאות טי"ת דליכא למימר דלא איתרמי בהו אות טי"ת כי אם למען ייטב לך דדברות אחרונות ובראשונות לא בעי למיכתב טוב דהא באחרונות מפרש קרא טעמא דשבת ואמר ויוצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן וגומר ובראשונות השמיט הכתוב טעם זה וכתב לן טעם אחר דלית ביה אות טי"ת אלא משום דאות טי"ת לחודא רמז על הטובה שהרי הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו ולהכי השמיט הכתוב אות טי"ת מדברות ראשונות כיון דסופו להשתבר וחס ושלום פסקה טובה מישראל ובהכי ניחא נמי הא דנקט הך מילתא דר' יהושע הכא

המרביע שני מינים כתבו התוס' ר"י בר יהודה היה מגיה המנהיג שני מינים שבים וא"ת דבפרק ארבע מיתות גבי הא דקאמר אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה פריך ש"ס מהא דכתיב ורדו בדגת הים ומשני למלאכה ופריך ודגי' בני מלאכה נינהו ומשני אין כדבעי רחבה הנהיג בעיזא ושיבוטא מאי ולגירסת ר"י בר יהודה אמאי מייתי ראייה מהא דבעי רחבה טפי ה"ל לאתויי מהא דאמר ריש לקיש המנהיג בשני מינים שבים לוקה וי"ל דהא דריש לקיש איכא לאוקמי בחיות הים ואיכא למימר דדוקא חיות הים בני מלאכה נינהו אבל דגים לאו בני מלאכה נינהו וקרא דורדו בדגת הים משמע דבדגים איירי לכך מייתי הא דבעי רחבה דשיבוטא דג הוא

הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו כתבו התוספות דכי היכי דילפינן כולהו משבת הכי נמי ילפינן שבת בהמתך מהרבעה לאסור דגים בשבת במלאכה וכו' ולפי זה אתי נמי שפיר מה שכתבו התוס' לעיל וא"ת למה לי למילף כלאים דהרבעה בהמתך בהמתך משבת לרבויי עופות תיפוק ליה מלמינהו וכו' דגזירה שוה דבהמתך בהמתך איצטריך לאסור דגים במלאכה בשבת ולמילף כלאים דהנהגה משבת: הכונס פרק ששי

או שפרצוה לסטים פירוש בלילה

מכדי בשור קא עסקינן ואתי נתני שור וליכא למימר לעולם ר"י היא והא דלא תני שור כי היכי דלא תימא דתם נמי סגי ליה בשמירה פחותה דמ"מ ה"ל למיתני בהדיא הכונס שור המועד לדיר

וקמ"ל דשן ורגל דמועדין הוא כלומר דוקא בשן ורגל דמועדין מתחילתן הוא דסגי להו שמירה פחותה אבל קרן מועדת לא ואם תאמר מה סברא היא זו וכי בשביל דמועדין הן מתחילתן לא בעי שמירה כולי האי ויש לומר דכיון דמועדין מתחילתן ולא עבר על שום התראה לכך לא מחייבינן ליה כששמרו שמירה פחותה אי נמי מידי הוא טעמא דאחד תם ואחד מועד בעי שמירה מעולה לרבי מאיר משום דקסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ומדחילק רחמנא בין תם למועד אוקמינן חיובא דתם משום דלא עביד שמירה פחותה וחיוב דמועד משום דלא עביד שמירה מעולה והדר ילפינן תם ממועד דאמר בס"פ שור שנגח ד' וה' אם כן בשן ורגל כיון דלא שייך לחלק בהו בין תם למועד דמועדין מתחילתן הן אוקמינן חיובא דידהו משום דלא עביד שמירה פחותה הא עביד שמירה פחותה פטור דכיון דמעיקרא לאו בחזקת שימור קיימי וליכא ריבוי אשמירה מעולה מסתבר לאוקמי אשמירה פחותה מיהו תימה דמאי איצטריך ש"ס השתא למימר דקמ"ל דשן ורגל דמועטין הוא דאי אתי לפרושי טעמא מאי מיעטה התורה בשמירה אגופא דברייתא הוה ליה לפרש טעמא דלא תליא מידי בהך דיוקא דרבה ומתוך הגהת מהרש"ל ז"ל משמע קצת דגרסינן לא משום דצאן קרן לא כתיב בה כו' ולפי זה הוה ניחא דאיכא למימר דש"ס דחי השתא דיוקא דרבה וס"ל דלעולם רבי יהודה היא והא דלא קתני שור משום דקמ"ל דדוקא שן ורגל דמועדין הוא אבל תם לא דרבי יהודה אית ליה דתם בעי שמירה מעולה ואי הוה תני שור היה צריך להאריך ולמיתני בהדיא שור המועד דלא תימא תם נמי סגי ליה בשמירה פחותה לכך תני צאן דסתמא בשן ורגל דמועדין הן קמיירי ולפי זה הוה ניחא דמתוקמא שפיר סתמא דמתניתין כרבי יהודה דקיימא לן כוותיה אבל דוחק להגיה הספרים ולמחוק נמי הא דקאמר שמע מינה ועוד דלא הוה צריך ש"ס לפרש משום דצאן קרן לא כתיבה כיון דרבה נמי אית ליה הך סברא

אלימא בכותל בריא בדיני אדם נמי ניחייב רש"י ז"ל והתוספות פירשו דאכותל קאי ומיהו פשטא דשמעתא לא משמע כן מדלא קאמר בהדיא בדיני אדם נמי ניחייב אכותל לכך נראה דניחייב אבהמה קאמר וכן משמע מדברי הרמ"ה שכתב הטור ומה שכתבו התוס' דאבהמה ודאי לא מחייב בפריצת גדר בעלמא דאין זה אלא גרמא בנזקין י"ל דדבר מצוי ושכיח הוא שהבהמה בורחת כשנפרץ הכותל וכיון דמצוי הוא לא הוי גרמא בנזקין אלא דיני דגרמי הוא כמ"ש התוס' בפ' לא יחפור בשם ריצב"א ז"ל דכל היזק מצוי ורגיל דיני דגרמי הוא וכן משמע דמצוי ורגיל היא מדלא קאמר בסמוך הפורץ גדר בפני בהמת חבירו מהו דתימא מאן יימר דנפקא ואזלא ובדיני שמים נמי לא ליחייב ומתני' דקתני או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור דאפילו הליסטים פטורין שאני התם דהבהמה לא נאבדה אלא שהזיקה ומילתא דלא שכיחא הוא שתצא ותזיק והוי גרמא בנזקין לכך הלסטים פטורין אבל הכא שהבהמה ברחה ונאבדה על ידי שפרץ הגדר דיני דגרמי הוא לכך פריך אלימא בכותל בריא בדיני אדם נמי ניחייב כיון דאי לאו שפרצה לא נאבדה כמזיק בידים דמי ומשני בכותל רעוע דלמסתריא קאי ועביד למיפל ואפי' לא נפרץ על ידו היה נופל מעצמו או על ידי הבהמה דלאו מזיק בידים הוא ובש"ע סי' שצ"ו כתב בהג"ה וי"א דאפי' על הבהמה עצמה אינו חייב אם נאבדה וכאשר כתבתי נראה עיקר

דף נו ממונא בעי שלומי ובדיני אדם נמי ניחייב פירש נהי דלא עביד אלא גרמא בעלמא מ"מ כיון דחייב לשלם אותו ממון שהוציא דהא צריך להשיב הגזלה שתחת ידו א"כ בדיני אדם נמי ניחייב

אלא מתני' בכותל בריא ואפי' לא חתרה והא דדייק בפ"ק הא ביום חייב אפי' חתרה נמי חייב דמידי הוא טעמא דביום חייב משום דקלא אית למילתא ומסתמא ידע דנפרצה א"כ מה לי חתרה ומה לי לא חתרה כיון דידע צריך לשומרה ותימה דא"כ להא דמוקי הא דרבה אסיפא דקתני הניחה בחמה מאי קאמ' ואפי' חתרה מהו דתימא הוי לה תחילתה בפשיעה וסופו באונס קמ"ל דכולה פשיעה היא כי הוי נמי כולה אונס מאי הוי תיפוק ליה דחייב דכיון דהניחה בחמה יממא הוא וביום חייב כשחתרה אע"ג דאונס הוא כיון דקלא אית למילתא הוה ליה לשומרה ונראה דהשתא דמוקי להא דרבה אסיפא הא דקאמר ואפי' חתרה לאו שהפילה הכותל בחתירה קאמר אלא כשחתרה הדלת ופתחה הדלת בחתירה קאמר ודוקא נפילת הכותל אית ליה קלא אבל חתירת הדלת לית ליה קלא ואי לאו דכולה פשיעה היא במה שהניחה בחמה ומצטערה לא מיחייב ועיין בטור סי' שצ"ו

לימא תיהוי תיובתא דרבא וכו' אם תאמר מה ענין זה לזה דרבא איירי שנאבד הפקדון או נאנס לכך קמא חייב דאמר ליה מפקיד את מהימנא