תורת חיים חלק ב קפח

עליו השפע מאתו ית' לכך כל מה שגזר נתקיים כי פי ה' דבר בו וכל מעשיו אשר עשה מעשה ה' היה אבל באותה שעה נטה אל צד החומר ואחז במדת הכעס שכעס ואמר שמעו נא המורים כמ"ש חז"ל וידוע כי הכעס נמשך מן החומר ויצר הרע וכיון שכעס עליהם נפסק אז ונסתלקה ממנו שפעו ית' אשר השפיע ונח עליו תמיד לכך הכאה ראשונה שהכה על הסלע בכעסו היתה כהבעת אדם דעלמא לא מאתו ית' כיון שנסתלקה ממנה השכינה וכשראה זאת בהל וידע כי כעסו גרמה לו זאת ומיד הסיר כעסו מלבו והכין לבבו ונחה עליו רוח ה' כבראשונה לכך בהכותו פעם השנית יצאו מים כי יד ה' עשתה זאת ולא ידו ומ"מ כיון שלא יצאו מים בראשונה היה מקום לבעלי תלונה לומר תחבולה היא זאת שכן דרך התחבולות פעמים שאין בהן ממש וזהו שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני

דף מב משכח רברבי שדי זוטרי ושקיל רברבי תימא והא אין המשל דומה לנמשל דהא דשדי זוטרי משום דלית ליה מנא כולי האי דליחזקינהו לכולהו כדפירש"י ז"ל אבל הכא דאיכא לאוקמי קרא דובעל השור נקי במתכווין בין בהמית א"כ כי הדר משכח הא דמתכווין מנא ליה דהדר ביה מקמייתא דלמא לא הדר ביה ומוקי קרא לתרווייהו להמית ולמתכוון

אלא אביי ורבא דאמרי תרווייהו אנשי' אין אסון וכו' תימא לאביי ורבא ולרב אדא בר אהב' כיון דכתיב ובעל השור נקי אנשים דכתב רחמנא למה לי ויש לומר דלפי האמת לאביי ורבא איצטריך אנשים למידק מיניה אנשים אין אסון באשה יענשו על שוורים דאפילו אין אסון באשה לא יענשו וכן לרב אדא איצטריך אנשים למידק מיניה אנשים כי לא נתכוונו לאשה יענשו ולא שוורים דאפילו לא נתכוונו לאשה לא יענשו ותרווייהו צריכי אנשים ובעל השור נקי דאי כתב רחמנא אנשים לחוד הוה אמינא דאדרבה לחיובא הוא דאתי למידק מיניה אנשים יש אסון באשה לא יענשו ולא שוורי' דאפילו יש אסון יענשו וכן לרב אדא היה דייקינן מיניה איפכא כתב רחמנא ובעל השור נקי כדי לפרש ייתורא דאנשים דכתיב גבי ולדות דלפטורי הוא דקאתי ולא לחיובי ואי כתב רחמנא ובעל השור נקי לחוד לא הוה ידעינן אהיכא קאי אי נקי מחצי כופר קאמר אי מדמי עבד אי מדמי ולדות כיון דנקי סתמא כתיב אבל השתא דכתב רחמנא גבי ולדות אנשים למידק מיניה ולא שוורים ולא גלי לן קרא הך דיוקא אי לחיובי אי לפטורי הוא דאתי ופשיטא דלא אתי קרא לסתום אלא לפרש לכך מוקמינן הך יתורא דבעל השור נקי לפירושי יתורא דאנשים דולדות למימר דלמידק מיניה פטורי הוא דאתי ולפי זה לעיל בשינוי' דרב עולא ודרבא נמי איכא למימר הכי דאתי קרא דנחית לפרושי יתורא דאנשים דגבי ולדות למר כדאי' ליה ולמר כדאי' ליה ולרב עולא אי לאו קרא דנקי לא הוה ידעינן אי אנשים ולא שוורי' בין מועדין בין תמין קאמר אי אנשי' ולא שוורים הדומין לאנשים קאמר כתב רחמנא נקי לפרושי יתורא דאנשים ואי לא כתיב אנשים לא הוה ידעינן נקי אהיכא קאי כדפי' אבל השתא דכתיב אנשים מסתמא לא אתי קרא לסתום אלא לפרש ולרבא נמי אי לאו קרא דנקי ה"א דייתורא דאנשים אתי למידק מיניה אנשים ולא שוורי' הדומין לאנשים וק"ו לתמין כתב רחמנא נקי לפרושי ייתורא דאנשים דלא אתי אלא למידק מיניה דתם פטור אבל מועד חייב ואי לא כתיב אנשים לא הוה ידעינן נקי אהיכא קאי אבל השתא לא אתי קרא לסתום וכו' כדפי' והתו' כתבו דאי לא כתיב אנשים הוה פטרינן נמי במועד דלא מחייב הכתוב במועד אלא במקום שחייב בהם ותימא דא"כ אמאי קאמר רבא סד"א אנשים ולא שוורי' הדומין לאנשים וכו' בלאו דומין נמי דכיון דאנשים למיפטר שוורים קאתי על כרחין הוי פטרינן נמי מועד אי לאו קרא דנקי דלא מחייב הכתוב במועד אלא במקום שחייב בתם

נקי מדמי ולדות פשטא דקרא ודאי כמשמעו הוא לפי שנ' במועד וגם בעליו יומת דהיינו בידי שמים הוצרך לומר בתם ובעל השור נקי מיהו קרא יתירא הוא דאי לא כתיב נמי הוה ידעינן דנקי הוא ובאם אינו ענין דרשינן ליה לחצי כופר או לדמי ולדות או לדמי עבד

מה כשחייב בבן חורין חלקת בין תם למועד ברייתא זו מוכחת דר"ע לא קבל תשובת רבי אלעזר אלא ס"ל דבאין מתכוין כיון דלא מחייב סקילה ליכא כופר אפילו במועד וא"כ ברייתא דקתני חלקת בין תם למועד במתכוין דוקא איירי ותם פטור משום הביאהו לב"ד וכו' דאי קבלה וס"ל דבאין מתכוין נמי שייך כופר א"כ על כרחך ברייתא דחלקת בין תם למועד באין מתכוין נמי איירי ואם כן תיקשי כיון דלא דריש ר' עקיבא נמי מחצי כופר מנא ליה דתם פטור באין מתכוין

דף מג היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה פירש"י ז"ל או גיורת מעוברת מגר ומתו שניהם הא דלא קתני בהדיא שהיתה מעוברת ממשוחרת או מגר משום דסתם גיורת נשואה לגר וסתם משוחררת נשואה למשוחרר כמ"ש התוספות ורש"י ז"ל בפרק הפרה והא דלא קתני בהדיא ומתו משום דארישא קאי דקתני אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה ועל זה קאמר שאם היתה משוחררת או גיורת ואין הבעל והאשה זכה וכן מתני' דהפרה דקתני היתה שפחה ונשתחררה וכו' דאיירי נמי שמת הגר לא איצטרך למיתני ומת הגר דקאי נמי ארישא דקתני התם ואם אין לה בעל נותן ליורשיו והשתא מה שכתבו התוספות וה"ה לישראלית הנשואה לגר ומת הגר דפטור והא דנקט שפחה וגיורת משום דאורחא דמילתא כך הוא וכו' בחנם כתבו כן דברייתא כיון דאיירי נמי בנזק וצער השייכים לאשה איכא למימר דקתני שפחה או גיורת לאשמעינן שאם היתה שפחה או גיור' ואין הבעל והאשה זכה המכה בשניהם בדמי ולדות ובנזק וצער וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב או גיורת מעוברת מגר ומתו שניהם פטור מן הכל מיהו מתני' דהפרה דלא איירי אלא בדמי ולדות צ"ל דשפחה וגיורת אורחא דמילתא נקט וכן כתב רש"י ז"ל לקמן

היתה שפחה ונשתחררה וכו' כשנתעברה מן הגר איירי דליכא למימר שנתעברה מישראל וכדפי' ריב"א שנתעברה בעודה שפחה ועכשיו נשתחררה דהא בפרק הפרה קאמר לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר כמ"ש התוספות ועוד דאי אפשר לפרש כן דקאמר התם לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגווייהו ומחייב לשלומי לה לדידהי ולפי' ריב"א ז"ל דמוקי לה בישראל אמאי פטור כשנתעברה בעודה שפחה ועתה נשתחררה נימא דיהי זכתה בהו כשנשתחררה ולחייב לשלומי לה לדידהי כמו בגיור' שחבל בה לאחר מיתת הגר

אלימא מדתנן היה גדי כפות לו וכו' למאי דבעי למימר דהא דפטור בסיפא לאו משום דקים ליה בדרבה מינה אלא משום דאין תשלומין לעבד אלא במקום קנס בשור המועד הוה מצי למיפרך דאם כן אמאי נקט רישא גדי כפות ועבד סמוך הא דאפילו שניהם כפותים נמי חייב כיון דלא קים ליה בדרבה מיניה אלא דעדיפא פריך ואין להקשות לריש לקיש דטעמא דפטור משום דק' ב"מ אמאי נקט סיפא עבד כפות וגדי סמוך הא אפי' בשניהם כפותים נמי פטור מהאי טעמא דאיכא למימר דאו או קתני כמ"ש התוספות בפ' כיצד הרגל והכי קאמר גדי סמוך לו ועבד כמו שאמר ברישא שהוא סמוך לו פטור אע"ג דלא קים ליה בדרבה מיניה משום דהוה לו לברוח ועבד כפות לו וגדי כמו כן כפות כמו שאמר ברישא פטור אע"ג דלא היה לו לברוח דקים ליה בדרבה מיניה

כופר אם כופר כתיב במקום תשלומין ולכך איכא שפיר למימר דאתי לרבויי תשלומין אחרינא דהיינו תשלומי כופר שלא בכוונה כמו בכוונה אבל אם עבד דלא כתיב במקום תשלומין אלא גבי נגיחה לכך ליכא למימר דאתי לרבויי נגיחה שלא בכוונה כמו נגיחה בכוונה דבכוונה השור יסקל כתיב ושלא בכוונה אין השור בסקילה

דף מד וכי דנין קל מחומר נ"ל כמו שכתבו התוספות דהך פירכא אדין ראשון דבדין שני לא דנין קל מחומר דאפילו לא הוה כתיב מועד הוה ילפינן בהאי קל וחומר אבל קשה דא"כ אמאי נטר תנא בהאי ק"ו עד השתא ולא קאמר ליה מעיקרא בתר דדחי ק"ו ראשון דקאמר לא אם אמרת אדם באדם וכו' הל"ל ואכתי דין הוא ומה איש ואשה שהורע כחן וכו'. ועוד דדוחק הוא לפרש דהך פירכא קאי אדין ראשון ואידך פירכא אדין שני דמשמע דתרווייהו קאי בין אדין ראשון בין אדין שני מדקאמר ועוד אם אמרת וכו' ורש"י ז"ל הרגיש בדוחק זה וכתב כלומר וק"ו דדרשת נמי בסיפא פירכא הוא וגם דוחק לומר דלישנא דלא חלקת דנקט בקל וחומר לאו דוקא הוא

נגיחה למיתה נגיחה לנזקין יגח יגח תרי זימני דריש דתרווייהו מייתרי דהוה מצי למיכתב או בן או בת כמשפט הזה יעשה לו דהוה קאי איגח דרישא דקרא ונראה לפרש דלהכי לא כלל הכתוב בן ובת ברישא דקרא גבי איש ואשה דהוה מצי למיכתב כי יגח שור את איש או את אשה או בן או בת ומת וגו' משום דרישא דקרא במיתה דוקא איירי דכתיב בהדיא ומת ולהכי כתב להו באפי נפשייהו וכתב סתמא או בן יגח או בת יגח לאשמעינן דבי במיתה בין בנזקין איירי

והא תם הוא כתבו התוספות שאפילו עשה כן כמה פעמים והרג בני אדם שלא בכוונה אין מועד להרוג אדם כדפי' לעיל מדלא אשכחן מועד במתכווין להרוג את הבהמה והרג את האדם אין להקשות לפירושם מהא דיליף רבי אלעזר לעיל מנקי דמתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם דתם פטור מחצי כופר משמע דבמועד חייב בכי האי גונא כשעשה כן ג' פעמים דאיכא למימר דהא דקא מחייב כופר במועד כשמתכוין להרוג את הבהמה וכו' כשנעשה מועד בכוונה איירי וכגון דקטל וערק לאגמא או שאין מכירין אותו אלא דעתה הרג שלא בכוונה ורבה דפטר לעיל מכופר בכה"ג משום דאין השור בסקילה אע"ג דנסקל אנגיחות הראשונות מ"מ משמעות הכתוב דאין בעלים משלמין כופר כל זמן שאין השור חייב סקילה על אותה נגיחה וצ"ל לפירושם דשמואל דאמר פטור מיתה וחייב בכופר אמתחכך לחודיה קאי דאי קאי נמי אשאר מילי דקתני מתני' תקשי אשאר מילי אמאי חייב והא תם הוא כיון דס"ל דלא אשכחן מועד הנתכוין להרוג את הבהמה וכו' מיהו הרמב"ם ז"ל בפ"י מנזקי ממון כ' שור שהיה מתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לעובד כוכבים והרג לישראל כו' פטור מן המיתה ואם היה מועד הבעלים חייבין בכופר ואע"פ שהרג בלא כוונה הואיל והוא מועד לזו ע"כ משמע דס"ל דנתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם ואם עשה כן ג' פעמים הוי מועד. וכן משמע מברייתא דמייתי בסמוך דקתני סתמא מועד שלא בכוונה חייב בכופר ופטור מן המיתה משמע דבכל גוונא מועד איירי בין בשן ורגל דמועדין מתחילתן בין בקרן כשנגח שלא בכוונה ג"פ וצריך לומר דכל שנתכוין השור להריגה אפי' להריגת בהמה והרג את האדם אם עשה כן ג"פ הוי מועד לאדם וכן משמע ממ"ש הרמב"ם ז"ל שם וכן אם סכן שלשה בני אדם או שהרג ג' בהמות הרי זה מועד להריגה דקדק וכתב הרי זה מועד להריגה לומר דאע"ג דלא הרג בני אדם אלא בהמות כיון דמועד להריגה הוא הוי מועד אבל מתחכך בכותל כיון דלא נתכוין להריגה כלל אלא להפיל הכותל אפי' עשה כן כמה פעמים והרג בני אדם לא הוי מועד בכל לכך פריך שפיר אמאי חייב בכופר והא תם הוא ומה שכתבו התו' מדלא אשכחן לעיל מועד במתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם אלמא דשלא בכוונה לא הוי מועד לאו ראיה היא משום דמועד דקרא במתכוין משמע דסיפ' דקרא דאם שור נגח הוא ארישא קאי דכתיב ברישא כי יגח שור את איש או אשה ומת סקל יסקל השור ועל זה קאמר הכתוב דאם שור נגח הוא מתמול שלשום שעשה כן ג"פ דהיינו שנגח ג"פ בכוונה בנגיחה ראשונה השור יסקל וכו' ולהכי מוקי לה כגון דקטל וערק לאגמא א"נ שהוזמו זוממי זוממין או במכירין את בעל השור וכו' דנעשה מועד בכוונה ומיהו כיון דמרבינן מאם כופר כופר שלא בכוונה סברא הוא שאם נגח ג"פ שלא בכוונה אע"ג דאינו בסקילה מועד מיהא הוו לשלומי כופר אנגיח' רביעית כיון דלענין תשלומי כופר השוה הכתוב שלא בכוונה כמו בכוונה אבל פשטא דקרא ודאי בנעשה מועד בכוונה איירי כדפי' ורבה ורב זביד ושאר אמוראי דלעיל איכא למימר דכל חדא מנייהו רבותא קאמר דרבה