תורת חיים חלק ב קפה

היה עומד על שמונה מאות זוז נותן לו כ"ה זוזים ולא מצי א"ל מאי אפסדתיך וכו' וכתב דלשון זה עיקר וכן כתבו התוספות ודבריהם תמוהים דא"כ לא הוי נותן לו כשעת הנזק דרישא דומיא דנותן לו כשעת הנזק דסיפא דבסיפא על כרחך אתי לאשמעינן דאין נותן לו אלא כשעת הנזק ולא כשעת העמדה בדין אם כן רישא נמי אין נותן לו אלא כשעת הנזק קאמר ועוד דמסתמא נותן לו כשעת הנזק קאמר דקתני הוי דומיא דכחש נותן לו כשעת העמדה בדין דכי היכי דכחש כשעת העמדה בדין אתי לאשמעינן לאפוקי כשעת הנזק הכי נמי נותן לו כשעת הנזק אתי לאשמעינן איפכא לאפוקי כשעת העמדה בדין ועוד דלשון נותן לו כשעת הנזק לא משמע כן מדלא קאמר משלם חצי נזק ועוד דלשון שאלמלי לא משמע כן דהוה ליה למימר הואיל ואלמלי וכו' ורש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב לומר הואיל וכו'. ועוד תימה דבסמוך קאמר רב פפא רישא משכחת לה בין דפטמא פטומי וכו' ואי אמרי' דהא דקתני ברייתא שאלמלי לא הזיקו וכו' נתינת טעם הוא דלהכי יהיב ליה כ"ה זוז הואיל ואם לא הזיקו היה עומד על שמונה מאות משמע דאי לא שייך האי טעמא כגון שאפילו לא הזיקו לא היה עומד אלא על ד' מאות לא יהיב ליה ולא מידי דמצי אמר ליה מאי אפסדתיך ואמאי כיון דאיירי דפטמי פטומי הא' דאשבח משום פטומי הוא וחסר ביה ממונא לכך נראה כלשון שני שפירש"י ז"ל שבשעת העמדה בדין עמד על ארבע מאות ואלמלי לא הזיקו היה עומד בשעת העמדה בדין על שמונה מאות ותובע ניזק מאתים וקמ"ל דאינו נותן אלא כשעת הנזק ולא כשעת העמדה בדין והא דפריך בסמוך אי כשפיטמו צריכא למימר משום דודאי אי איירי דשבחא ממילא ועמד על ארבע מאות ואלמלא הוזק עמד ממילא על שמונה מאות שפיר אתי לאשמעינן דלא יהיב ליה אלא כשעת הנזק אבל השתא דאיירי כשפטמו צריכא למימר דלא יהיב ליה מזיק ב' מאות פשיטא איהו דאפסיד אנפשי' דלא הוה ליה לפטם שור שהוזק. ומה שהקשו התוספות דמילתא דפשיטא הוא דאטו אם נגח שור קטן הייתי סבור שישלם דמי שור גדול לאו קושיא היא דאם שהה זה ולא תבעו עד שהיה ראוי להגדיל בשעת העמדה בדין ודאי הייתי סבור שישלם לו דמי שור גדול דמה לי ראוי להשמין מה לי ראוי להגדיל תרוייהו חד טעמא נינהו

והתורה אמרה ומכרו את השור החי כתבו התו' לאו משום דלשתמע פשטיה דקרא חצי נזק וכו' אלא יש לומר דהכי קאמר והתורה אמרה ומכרו ועל כרחך רבי יהודה לא מפרש לקרא דלשתלם כל שהוא יותר מחצי וכו' כן צריך להיות וטפי נראה דה"ק והתורה אמרה ומכרו את השור החי וגו' פירוש דלעיל קאמר דבין רבי מאיר בין ר' יהודה סבירא להו מהאי קרא דומכרו את השור בשוין דוקא איירי דהיינו שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וכיון דמוקי ליה לקרא בשוין דוקא אלמא אית להו שאינו משלם אפי' כל שהוא יותר מחצי נזק דלהכי הוצרכו לומר ששניהם שוין מאתים

אית ליה לרבי יהודה פחת שפחתו מיתה מחציו בחי תימה כיון דאית ליה פחת שפחתו מיתה מחציו בחי א"כ אמאי קאמר בברייתא יכול שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש סלעים והנבלה יפה סלע זה נוטל חצי החי וחצי המת וכו' וכן הא דקאמר יכול שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה מנה והנביל' יפה חמשים זוז זה נוטל וכו' והא אי אפשר לומר כן כיון דיליף מקרא דמשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר וי"ל דהא דיליף ר"י מקרא דוגם את המת יחצון פחת שפחתו מיתה וכו' היינו בתר דילפינן שאין התם משלם יותר ממה שהזיק וגם אין המזיק נשכר אבל אי לאו דיליף הכי הוה אמינא דאדרבה קרא דוגם את המת יחצון אתי לאשמעינן דלעולם חולקין הנבילה אפי' היכא דמזיק נשכר וקרא דוחצו את החי אתי לאשמעי' דלעולם חולקין את החי אפי' היכא דמשלם יותר ממה שהזיק

א"כ נכתב קרא ואת המת פירש"י ז"ל א"כ דלפחת שפחתו מיתה לחוד אתא לכתוב את המת יחצון משמע מפירושו דפחת שפחתו מיתה מיתורא דיחצון דריש ליה ותימה דהא איצטריך למיכתב יחצון למיל' מיניה דאין חצי נזק חלוק כדאיתא בסוף פרק כיצד הרגל א"ר יוחנן אמר קרא יחצון אין חצי נזק חלוק לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד ועוד דאי מיתורא דיחצון דריש ליה אמאי קאמר נכתוב קרא ואת המת ה"ל למימר נכתוב קרא ואת המת יחצון ונראה לפרש דודאי יתורא דיחצון אתיא להא דאין חצי נזק חלוק וכו' והא דקאמר אית ליה לר"י פחת שפחתו מיתה מחציו בחי מוגם את המת יחצון לאו מייתורא דיחצון דריש אלא מוגם את המת לחודא דריש דבלא יחצון נמי משמע שיחלקו את המת מדכתיב וחצו את כספו וגם את המת ופריך והא אפקיה ר' יהודה לזה נוטל וכו' ומשני א"כ נכתוב קרא ואת המת דאי הוה כתיב וחצו את כספו ואת המת היה נמי משמע שיחלוקו את המת ומדכתיב וגם את המת דרשינן מיניה נמי דשתפינהו רחמנא בשבחא

דף לה דהוה כיבין ליה חינכיה פי' רש"י ז"ל שיניו והערוך פי' חינכיה למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים

שורו דומי' דידיה נתכוין לבייש היכי משכחת לה וא"ת מנא ליה דלמא סיפא קתני שורו דומיא דידיה וריש' קתני הוא דומי' דשורו וליכא למימר משום דמסתמא הוי סיפא דומיא דרישא דהא שורו שסימא את עין עבדו דקתני לא הוי דומיא כמ"ש התוספות דאתי לאשמעינן דבשורו פטור אע"ג דבעצמו חייב וי"ל דהא דדייק לעיל קתני הוא דומיא דשורו וכו' היינו משום דשורו שהדליק את הגדיש לא איצטריך למתני כלל אי לאו משום דומיא וקא סלקא דעתיה דאתי לאשמעינן דהוא דומיא דשורו דוקא ומשני ליה דאדרבא שורו דומיא דידיה אתי לאשמעינן והשתא צ"ל דס"ל לתנא דמתניתין דלא שייך כלל למימר הוא דומיא דשורו דאי שייך נמי למיתני הוא דומיא דשורו אם כן אכתי תיקשי מאי קא משמע לן דכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא אשמעינן תנא ולא מידי וכיון דצ"ל דקסבר דלא שייך כלל למימר הוא דומיא דשורו לכך פריך שפיר שורו דומיא דידיה נתכוון לבייש היכי משכחת לה

רבא אמר מתניתין בשוגג וכו' מה שפי' רש"י ז"ל כבר דחו התו' והתוס' פירשו דה"ק מתני' בשוגג דבהא מילתא אשמעינן הוא דומיא דשורו שורו בשוגג אף הוא בשוגג ואין הלשון משמע כן דא"כ עיקר חסר דה"ל לרבא לפרושי בהדיא ולומר דדומיא דמתני' אשוגג קאי מה שורו בשוגג וכו' ועוד מנא ליה דשורו בשוגג והא סתם שור קרן הוא שמתכוין להזיק ונה' דמשונה הוא דלאו אורח' להדליק את הגדיש שוגג מיהא לא מיקרי על כן נראה דהכי פירושו רבא אמר מתניתין לא קתני שום דומיא כלל לא הוא דומיא דשורו ולא שורו דומיא דידיה וכי תימא א"כ מאי קמ"ל דהא לא איצטריך למיתני אלא משום דומיא הא קמ"ל דאפילו בשוגג פטור כיון דמתחייב בנפשו במזיד וכדתנא דבי חזקיה דמתני' בשוגג איירי דלהכי קתני הך מלתא לאשמעינן דבשוגג נמי פטור וכדתנא דבי חזקיה

ממאי דמתניתין ברי וברי כתבו התוספות דהכי קאמר ממאי דמתניתין מצי לאורויי כלל בברי וברי דלמא בברי ושמא דוקא וכו' ופירושם דחוק ואין הלשון משמע כן דלא קאמר וממאי דמצי לאוקמי מתני' בברי וברי ונראה לפרש דש"ס דייק דרבי אבא בר ממל סבירא ליה דמתניתין בברי וברי דוקא איירי מדקא מיבעיא ליה וכי אמר סומכוס אפי' בברי וברי משמע דאי לא אמר סומכוס בברי וברי מילתא דפשיטא הוא דאין חביריו חלוקין עליו וממאי הא אכתי איכא למימר דפליגי דשמא פשיט ליה לרבי חייא בר אבא דמתניתין נמי בברי ושמא או בשמא ושמא איירי וא"כ אמאי קא מיבעיא ליה וכי אמר סומכוס וכו' ולא קא מיבעיא ליה אמתניתין וכי מתניתין אפילו בברי ושמא או אפי' בשמא ושמא קאמר משמע דפשיטא ליה דמתניתין לא מיתוקמא אלא בברי וברי ולא מספקא ליה אלא במילתא דסומכוס אי אפי' בברי וברי קאמר דאי לאו דאמר סומכוס בהדיא אפילו בברי וברי איכא למימר דלא פליגי וסומכוס בשמא ושמא או בברי ושמא קאמר אבל במתני' לא מספקא ליה כלל

דף לו ורבי עקיבא היא דאמר שותפין נינהו כתבו התוספות דנראה לפרש דמשום הכי מוקי לה כרבי עקיבא משום דלרבי ישמעאל אין שום חידוש דפשיטא דאיבד זכותו כשאבד האחד כיון דב"ח הוא וכו' ודבריהם דחוקים מאוד וגם הלשון לא משמע כן מדקאמר ורבי עקיבא היא משמע דוקא רבי עקיבא ולא רבי ישמעאל ונראה לפרש דודאי לרבי ישמעאל נמי בשור אחד שהזיק אם אבד השור אבד נזקו כדאמר לעיל שחטו מה שעשה עשוי דאף ע"ג דב"ח הוא הברירה ביד המזיק אי בעי משלם זוזי אי בעי משלם מגופו של שור אבל הכא כיון דב' שוורים הן לכך לא מצי לאוקמי אלא כר"ע דלרבי ישמעאל כיון דב"ח הוא הרי הניזק כאלו יש לו שטר חוב על המזיק דמי והמזיק כמוציא מחבירו הוא הלכך אם נאבד האחד לא מצי מזיק למימר מגופו אשלם לך והרי אבד דאדרבה כיון דיש עליו חוב ודאי והתשלומין ספק מצי ניזק למימר אייתי ראיה דשור שהזיק נאבד דלמא שור זה שעדיין בעין הוא שהזיק דאין ספק מוציא מידי ודאי אבל לרבי עקיבא דאמר שותפין נינהו ואין לו שום חוב על בעל השור אלא גוף השור שהזיק שלו הוא הלכך כי הוה שניהם הוא דמחייב אבל אבד אחד מהן כיון דניזק בא להוציא מן המזיק מצי אמר ליה זיל אייתי ראייה דהאי תורא אזקך ואשלם לך: שור שנגח ד' וה' פרק רביעי

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים דרך התנא למיתני מנין ארבעה וחמשה כמו מפנין ארבע וחמשה קופות דשבת וכמו החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים דפרק אלו מציאות

אם יש מותר בנזקיו וכו' כתבו התוספות דלפעמים הרביעי אין לו כלום ושלישי יש לו כגון שנזקי רביעי וחמישי שוין וכו' ואפילו חמישי נמי פעמים שאין לו כל נזקו אם נזקיו יתרים על של רביעי וכו' לכאורה דבריהם תמוהים דכי נזקי חמישי' יתירים על של רביעי מאי הוי אכתי לשלם רביעי מכיסו דכיון דנעשה שומר שכר על חלק הבעלים יחזיר לבעלים חלקם ומה שהזיק ישלם מכיסו וכן תמה עליהם בשלטי הגבורים וצריך לומר דסבירא להו דלאו שומר שכר ממש הוא אלא דדמיא לשומר שכר הואיל ותפסו לגבות ממנו היזקו ולהכי לא הוי שומר שכר בחלק בעלים אלא כפי חלקו שאם יצא והזיק מפסיד עד כדי חלקו אבל אם הזיק עד שחצי הנזק הוא יותר מכדי חלקו הבעלים מפסידין דלאו שומר שכר גמור הוא לשלם מכיסו וכן משמע לישנא דש"ס דקאמר ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין משמע דלא מחייב בגניבה ואבידה כשומר שכר גמור אלא לנזקין בלבד נעשה כשומר שכר דכיון דתפסו כדי לגבות ממנו הזיקו שורת הדין הוא שאם לא שמרו ויצא והזיק שיפסיד גם הוא מה שהזיק ולא בעלים ולהכי לא קאמר ונעשה עליו שומר שכר אלא כשומר שכר דלאו ש"ש הוא כדפי' מיהו תימה להך אוקימתא דאם יש מותר בנזקיו קאמר אם כן הא דקתני מתני' והאחרון אחרון נשכר משנה יתירא הוא לגמרי דכיון דקתני אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו פשיטא דאחרון אחרון נשכר ועוד תימה דמדקתני והאחרון אחרון נשכר משמע דבשביל שהוא אחרון הוא נשכר וזה אינו דמה שהוא נשכר הוא בשביל שכל א' לא הזיק כל כך כאותו שלפניו לכך נראה לפרש דכיון דכל ניזק לא נעשה שומר שכר בתפיסתו אלא כדי חלקו כדפי' אתי שפיר דכל מי שהוא אחרון טפי נשכר שאם שור של מנה הזיק ששה שוורים זה אחר זה וחצי נזקו של שני ורביעי וששי הוא עשרה עשרה זוז וחצי נזקו של ראשון חמשים זוז ושל שלישי ארבעים זוז ושל חמישי שלשי' זוז הרי נוטל הששי עשרה זוז ומחזיר לחמישי עשרים זוז והחמישי מחזיר לשלישי ג"כ עשרים זוז והראשון אינו נוטל כלום אע"ג דהראשון לא הזיק טפי משלישי וחמישי והיינו משום דכל אחד מהניזקין לא נעשה ש"ש אלא כדי חלקו נמצא שהראשון מתחייב בכל הנזקין שאחריו עד כדי חלקו ושני אינו חייב בכל הנזקין שאחריו אלא כדי חלקו וכן שלישי וכן כולם והיינו דקתני והאחרון אחרון נשכר

שבוק מתניתין ותא בתראי פרש"י ז"ל ואי קשיא נוקמא לדר' מאיר נמי כרבי עקיבא וכו' ואם תאמר כי מוקמית לדר' מאיר נמי כרבי עקיבא