תורת חיים חלק ב קפג

בין ברשות הניזק כיון דוחצו את כספו סתמא כתיב מהיכא תיתי לחלק ובשן ורגל כיון דמיעט הכתוב רשות הרבים סברא הוא דבר"ה פטור לגמרי וברשות הניזק חייב נ"ש דמהיכא תיתי למימר חצי נזק ולכך פריך בכולהו כיון דאיכא ק"ו נימא דאתי ק"ו ודחי לה לסברא וא"ת למה לן הנך קראי נימא כיון דאיכא למעבד ק"ו הכי ואיכא למעבד ק"ו איפכא כל חד וחד תיקום אדוכתי' כדאמרי' בפרק שני דזבחי' גבי והותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור מק"ו עיין בתו' פ"ק דחולין גבי הא דקאמר ותהא פרה כשירה בעריפה מק"ו

דף כו אמר קרא יחצון אין חצי נזק חלוק לא בר"ה ולא ברה"י האריך בדבריו ולא קאמר אמר קרא יחצון לרבות רשות הרבים משום דאתי לשנויי נמי דלא תיקשי ותהא קרן ברשות הניזק חייבת נזק שלם מק"ו ומה שן ורגל שבר"ה פטורין ברשות הניזק חייבי' נזק שלם קרן שבר"ה חייבת אינו דין שברשות הניזק חייבת נזק שלם לכך קאמר קרא יחצון אין חצי נזק חלוק לא בר"ה כלומר דלא גמרינן ק"ו דקרן בר"ה פטורה לגמרי ולא ברשות היחיד דלא גמרינן נמי דקרן ברשות הניזק חייבת נ"ש דכיון דכתיב וחצו וכתיב נמי יחצון ש"מ דקרן בין בר"ה בין ברה"י חצי נזק

קרן שברשות הניזק חצי נזק אינו דין שבר"ה פטורה תימא דהא כולה הך שקלא וטריא אליבא דרבנן דפליג עליה דרבי טרפון הוא וא"כ נימא דיו מה ברשות הניזק חצי נזק אף בר"ה חצי נזק כדאמרי במתניתין כי היכי דאמרינן דיו לחומרא הכי נמי אמרינן לקולא ושמא י"ל דנהי דלענין הדין ס"ל לר' יוחנן כרבנן דמתני' דקרן ברשות הניזק חצי נזק לענין דיו ס"ל כר' טרפון דהיכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו

לאו משום דסבר לה כר' יוסי הגלילי כתבו התו' וא"ת אפילו בלא ר' יוסי הגלילי מק"ו גמר ומה שן ורגל וכו' פי' דעל כרחך צ"ל דש"ס אית ליה שום טעמא דלא אמרינן אדם יוכיח שחייב בנזק בר"ה ופטור מן הכופר ברשות הניזק דאל"ה כופר ברגל מנא לן ועל כרחך מקרן יליף בקל וחומר שאין מועד מתחילתו נימא אדם יוכיח שמועד מתחילתו ופטור מכופר ועוד דא"כ מאי קא מיבעיא ליה פשיטא דקרן חמירא וכו' כמ"ש התוספת לעיל וכיון דס"ל לש"ס דלא שייך למימר אדם יוכיח א"כ אפילו בלא ר' יוסי הגלילי מק"ו גמר

מנא הני מילי אמר חזקיה וכו' ותימא אמאי לא קבעי ארישא דמתניתין דקתני אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד וכו' מנא הני מילי וליכא למימר דאין ה"נ ארישא דמתניתין קא מיבעיא ליה דא"כ אמאי מפרש תחילה הא דקתני סיפא סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים מה התם וכו' ונראה לפרש דודאי ארישא קאי והכי פירושו קתני סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים וכו' אם כן מנא הני מילי דאדם מועד לעולם אבל אי לאו הך דומיא איכא למימר דהא דאדם מועד לעולם סברא הוא דכיון דבר דעת הוא שגגתו עולה זדון דה"ל לשמור עצמו שלא יבא להזיק אפי' שוגג כדאמרינן בפרק המניח דנתקל פושע הוא אבל השתא דקתני סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים לאשמעינן דלא מיחייב בארבעה דברים כיון דלאו מזיד הוא וכיון דלענין ארבעה דברים יש חילוק בין שוגג למזיד א"כ לענין נזק נמי מנא הני מילי דאדם מועד לעולם

דף כז לומר לך כיון שנתכוין להזיק וכו' דאי כתיב ושלחה ידה למבושיו הוה משמע שנתכוונה למבושיו דהיינו נתכוונה לבייש אבל השתא דכתיב ושלחה ידה והחזיקה במבושיו משמע דלא שלחה ידה אלא כדי להזיקו ובלא כוונה החזיקה במבושיו

עבדו מהו כגופו דמי פירש"י ז"ל ואם הניח אדם גחלת על לב עבדו פטור שהיה לו לעבד לסלקה וקשה דמאי קמיבעיא ליה אי כממונו דמי דנהי דכממונו דמי אכתי אמאי חייב לימא סבור הייתי שיסלקנה העבד שאין דרך שיניח אדם לשרוף עצמו והתוספות כתבו כשעבד כפות ורבו עומד אצלו איירי ומיירי שלא מת העבד אלא הזיק ולא משמע כן דמסתמא איירי שמת דומיא דלעיל דקאמר הניח לו גחלת על לבו ומתכוין על בגדו ונשרף משמע שנשרף כולו ועוד מדנקט על לב עבדו מקום שהנשמה תלויה בו משמע דבמת העבד איירי ונראה דודאי בעבד כפות ורבו עומד אצלו קאמר ומיירי שמת העבד ולא התרו בו דלא מחייב מיתה ולהכי מספקא ליה שמא לא יחוש הרב לסלקו מפני שישלם לו דמי עבדו ועיין באשיר"י: המניח פרק שלישי

ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא כתבו התוספות דאיירי שמכר לו כדים או חביות שוה מאתים זוז ולא שייך לומר בזה הודעת דמים ולפי זה הא דנקט דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא תרווייהו צריכי משום מוכר לחודא שאם התנה לתת לו חבית במאתים זוז ונתן הלוקח דמים יכול לומר לו המוכר לא אתן לך אלא כדא במאתים זוז דקריא לכדא חביתא וכן איפכא שאם התנה לתת לו כדי' במאתים זוז ונתן לו הדמים יכול המוכר לומר לא אתן לך אלא חבית במאתים זוז דקריא לחביתא כדא ולא הוצרכו התו' לדחוק ולאוקמי שיש ללוקח מעות המכר והקנה לו אגב קרקע או אח"כ הוזלו וכו' ועוד כתבו התו' והוא הדין דהוה מצי למימר מהו דתימא זיל בתר חזקה וכו' אלא משום דמתני' מוכחא וכו' והא דלא קאמר דרובא קרו לכדא חביתא ולחביתא כדא ואיכא נמי דקרו לחביתא חביתא ולכדא כדא משום דהנהו דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא כל שכן דקרו נמי לחביתא חביתא ולכדא כדא

לא דיקא מתניתין אלא או כשמואל וכו' והא דלא מותיב תיובתא ממתניתין אדרב משום דאליבא דרב נמי ניחא דס"ל דנתקל לאו דוקא קתני ואורחא דמילתא נקט שאין דרך לשבר ברצון אא"כ נתקל בה ולכך קאמר לא דיקא מתני' אלא או כשמואל וכו' דנהי דלרב נמי ניחא מ"מ מתני' אינה מדוייקת דלדידיה צ"ל דנתקל לאו דוקא הוא אבל לשמואל ולרבי יוחנן מתניתין מדוייקת

בשלמא שמואל כשמעתיה פי' בשלמא שמואל לא איצטריך ש"ס לפרש כמאן עביד דודאי כשמעתיה עביד אלא לרבא קמיבעיא לן אי נימא כיון דלא מפרש ש"ס כמאן עבד מסתמא כשמואל עבד דמסתמא דרבא הוי דומיא דעובדא דשמואל דלמדין סתום מן המפורש או לא אמרינן הכי

שמא תראה עליו כגנב בדליכא פסידא איירי דכיון דליכא פסידא אם ימתין ויתבענו תחילה נראה עליו כגנב כשנכנס שלא ברשות אבל היכא דאיכא פסידא אם ימתין אין נראה עליו כגנב דצריך ליכנס שלא ברשות כדי להציל את שלו והתוספות כתבו בדליכא פסידא איירי מדאסר ליכנס שלא ברשות וקשה דבן בג בג לאו איסורא קאמר אלא עצה טובה קמ"ל

דף כח טעמא דנתקל בה הא שברה חייב פירש"י ז"ל ואוקמא רב לעיל בממלא ר"ה כוליה חביות אלמא לא עביד דינא לנפשיה אפי' במקום פסידא וקשה כיון דבכי האי גונא פסידא חשיב ליה א"כ מאי פריך לעיל מדקתני הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן דלמא התם נמי משבר ויוצא משבר ונכנס משום דאית ליה פסידא דאפי' ממשבר ונכנס נמי לא מצי פריך דכי היכי דחשיב ליה פסידא בממלא ר"ה כוליה משום דצריך לי' לילך דרך שם לעסקיו הכי נמי איכא למימר דצריך לו ליכנס לתוך חצירו לעסקיו. והתוספות כתבו דלא פריך לתרווייהו ואע"ג דמיירי בממלא ליכא פסידא שיכול להקיף בר"ה וקשה דא"כ אמאי קאמר רב פפא לעיל דמתניתין לא דייקא כרב דאי כרב אפילו שבר ברצון נמי דלמא רב כרב יהודה סבירא ליה דלא עביד דינא לנפשיה אלא היכא דאית ליה פסידא ולהכי בממל' ר"ה כולה כיון דליכא פסידא אינו פטור אלא בנתקל אבל שבר ברצון חייב דלא עביד דינא לנפשיה ושמא י"ל דמסתמא רב כרב נחמן ס"ל דקיימא לן כרב נחמן דעביד דינא לנפשיה אפילו בדליכא פסידא

לפלוג וליתני בדידיה דהא ליכא למימר דקמ"ל פרט לשליח בית דין אפילו כשיכול להציל ע"י דבר אחר דביכול להציל על ידי דבר אחר אפי' שליח ב"ד נמי אינו רשאי כמו שכתבו התו'

דף כט בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה בור בר"ה אע"ג דלאו דיליה הוא עשאו הכתוב כאלו הוא שלו דכתיב בעל הבור ישלם קראו הכתוב בעל הבור חמץ משש ולמעלה הפקר הוא כיון שאסור בהנאה ועשאו הכתוב כאלו הוא שלו דכתיב לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור ואמרו בפרק קמא דפסחים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים אלמא אע"ג דהפקר הוא שלך קרי ליה

דף ל בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה תימא מדקאמר מפני שהוא רשות מצוה משמע דברשות בית דין אינו פוטר וא"כ בכל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים אמאי פוטר ר"י אם הזיקו הא לא הוי רשות מצוה ויש לומר דאע"ג דרבי יהודה מחייב ברשות בית דין שאני הכא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ כדקתני טעמא בהדיא גבי זבלים אדם מוציא זבלו לר"ה וכו' שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ דלאו דוקא לענין זבלים בלבד אמרינן הכי אלא הוא הדין לענין שאר מקלקלין כגון פותקין ביבותיהן וכו' וכן איתא בהדיא בתוספתא דמכילתין בפ"ב דלאו לענין זבלים בלבד אמרינן שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ וכיון דמעיקרא לא ניתנו ערי ישראל אלא בתנאי זה לכך פטור אבל רשות ב"ד לא מהני למיפטר אלא א"כ במקום מצוה

לימא כהני תנאי המוציא תבנו וקשו וכו' פי' רש"י ז"ל במתניתין דרבן שמעון בן גמליאל שמעיה לתנא קמא דלא קניס אלא שבחא אבל גופא לא כדקתני בברייתא בגמ' ואתי רשב"ג למימר דגוף נמי כל הקודם בו זכה משמע דסבירא ליה דהא דקאמר בהלכה ואין מורין כן קא מיפלגי דיחויא בעלמא הוא וכן כתב בית יוסף על דברי הרמב"ם ז"ל וכן משמע מדברי התוס' שכתבו אי נמי ס"ד דוקא אתבנו וקשו וכו' משמע דלפי האמת בקנסו גופן אטו שבחן קמיפלגי דבמתניתין לא שייך למימר דפליגי בהלכה ואין מורין כן ותימא כיון דלפי המסקנא נמי פליגי תנא קמא ורשב"ג אי קנסינן גופן משום שבחן או לא א"כ מאי פריך לעיל אדרבא מדתנן ההופך את הגלל בר"ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו ואלו כל הקודם זכה לא קתני והא תנא קמא ס"ל דלא קנסינן גופן אטו שבחן ולהכי לא קתני גבי גלל דכל הקודם זכה ורב דקניס כרשב"ג ס"ל ועוד תימא כיון דת"ק ורשב"ג לא פליגי אלא אי קנסינן גופן משום שבחן או לא א"כ אמאי נקט רשב"ג כל המקלקלין בר"ה וכו' ולא נקט נמי תבנו וקשו דומיא דתנא קמא ועוד דקאמר לזעירי ודאי תנאי היא אמאי פשיט ליה הא זעירי נמי מצי לשנויי דפליגי לענין שבחא בהלכה ואין מורין כן דהא שבחא נמי לאו דינא הוא אלא קנסא וקסבר תנא קמא דהלכה הוא ואין מורין כן ועוד דקאמר לימא כהני תנאי אמאי לא מייתי מתניתין דע"כ רשב"ג אגופן נמי קניס דאי לאו הכי במאי פליג את"ק כמ"ש התוספות ועוד דבתוספתא דמכילתין בפרק שני משמע בהדיא דרשב"ג אהופך את הגלל נמי פליג דקתני התם המוציא תבנו וקשו לר"ה לזבלים ובא אחר והוזק בהן חייב וכל הקודם בהן זכה אהופך את הגלל לזכות בה בר"ה ובא אחר והוזק בה חייב ואסורה משום גזל רשב"ג אומר כל המקלקלין בר"ה מותרין משום גזל על כן נראה דבמתני' פליגי בחדא ובברייתא פליגי בתרתי תנא קמא דמתני' ס"ל דדוקא בקש ותבן דאית ביה שבחא אמרינן דכל הקודם זכה אבל בשאר מקלקלין דלית בהו שבחא לא אמרינן הכי ורשב"ג סבר דכל המקלקלין אע"ג דלית בהו שבחא כלל כגון גלל כל הקודם בו זכה כדקתני בתוספתא ולרב אשי דלעיל פליגי נמי דלת"ק אינו חייב בנזקו אלא בתבנו וקשו דמשרקי ולרשב"ג חייב בנזקו בכל מקלקלין אע"ג דלא משרקי ובברייתא פליגי בתרתי דלת"ק תבנו וקשו דוקא ולרשב"ג כל המקלקלים ומדקאמר ת"ק דאסורין משום גזל משמע דפליגי נמי פלוגתא אחריתי וקס"ד דפליגי אי קנסינן גופן משום שבחן או לא וניחא השתא הא דקאמר לזעירי ודאי תנאי היא דרשב"ג כל המקלקלין קאמר אפילו לית בהו שבחא וזעירי אמר בשבחן אין בגופן לא ומסיק דבהלכה ואין מורין כן קמיפלגי דלת"ק בין בגופן בין בשבחן הלכה ואין מורין