תורת חיים חלק ב קפא

יציאותיו ואין מנכה לו שכרו עד שיתן לו יציאותיו סתמא קתני משום דלא אתו לאשמועינן אלא הא דיש לו רשות לבעל העלייה לבנות ביתו ולישב בה כל זמן שאין נותן לו יציאותיו אלא דמדיוק' שמעינן הא שכרו לא וכיון דאינהו מילתא באפי נפשייהו קאמרי ולא אתו לפלוגי בהדי רבי יהודה לכך לא מצי למימר לימא כתנאי ולפי זה מה שכתבו התוספות בסמוך גבי טעמא דניקף הא מקיף פטור ואפילו רבנן לא פליגי אלא משום דא"ל את גרמת לי היקיפ' יתיר' וכן כתבו גבי ת"ש רבי יהודה אומר וכו' לא הוצרכו לכתוב כן דנהי דרבנן פליגי מכל מקום בעי למיפשט מכל אחד בפני עצמו ממר כדאית ליה וממר כדאית ליה

את גרמת לי היקיפא יתיר' פי' וכיון דחיסר קצת במה שגרם לו הקיפה יתיר' זה נהנה וזה חסר הוא וצריך לשלם מה שנהנה אע"פ שלא חיסר כל כך וכן משמע בסמוך דקאמר התם משום שחרוריית' דאשיית' משמע דמשום שחרוריית' דאשיית' חייב להעלות לו כל שכרו וכ"כ התוס' בהדיא בסמוך גבי יתמי דיהבו להו דבר מועט והשתא ניחא מה שכתב הטור בסימן קנ"א בשם הרמ"ה דהכי עבדינן חזינן לכולי ריבוע'. דארעתיה דחיצון בהדי פנימי בתברת' כמה הוי וריבעא דפנימי לחוד כמה הוי בתברתה וחזינן חושבן וכו' אי פלגא פלגא אי תילתא תילתא והוא ניהו שיעור המחייבים פנימי למיתב לחיצון לפום דאיתהני לפום חושבן ארעתיה מכלל כוליה הקיפא ע"כ אע"ג דלפי זה יהיב ליה טפי ממה דגרם ליה הקיפה יתירה שאם ריבוע החיצון בהדי פנימי ארבע אמות על ארבע אמות וריבוע דפנימי לחודיה שתים על שתים נמצא חושבן ארעתיה דפנימי בתברתא הוא ריבעא דכולי ארעתא וכי מחייבין ליה לפום מה דאיתניהני אי פלגא פלגא אי ריבעא ריבעא חייב ליתן לו דמי הקיפה דארבע אמות דהיינו ריבע' דכולי הקיפא שהוא ששה עשר אמות אע"ג דלא גרם ליה הקיפה יתירה אלא שתי אמות שאם תחתוך ממנה רצועה אחת ארכה ארבע אמות ורחבה אמה כפי שיעור תברסא דפנימי אכתי פש ליה הקיפא דארעתיה ארבע עשרה אמות ואם כן אמאי יהיב ליה טפי ממה דגרם ליה אלא צריך לומר כדפי' דאע"ג דלא חיסר כ"כ צריך לשלם מה שנהנה ובש"ע כתב בהג"ה דחייב ליתן כפי מה שגרם לי' היקפ' יתירה ולא דק בלישניה דודאי חייב ליתן כפי מה שנהנה

וכי מה עשה לו ומה חסרו ומה הזיקו נראה דלהכי נקט הנך תלת לישני משום דלכאורה איכא למיפשט משלש משניו' דזה נהנה וזה לא חסר חייב ממתניתין דהכא אם נהני' משלמת מה שנהנית ומדרבנן דהמקי' את חבירו משלש רוחות ומדר' יהודה דהבית והעלייה וקאמר ר' אמי דליכא למיפשט מנייהו כלום דשאני התם בבית ועלייה דמחייב רבי יהודה משום שחרורייתא דאשיית' דהוי היזק ואף ע"ג דלא חסרו מידי דאכתי מצי למידר בביתו כמות שהוא הזיק מיהא הוי דניחא ליה לאיניש למידר בבית יפה ושאני נמי התם במקי' את חבירו דאע"ג דלא הזיקו מ"מ חייב לפי שחסרו בממונו שבשבילו הוצרך להוציא ממון ולעשות הקיפא יתירא כדאמר לעיל ומתניתין דהכא נמי שאני דאף על גב דלא חסרו ולא הזיקו דסתם פירות בר"ה אפקורי מפקיר להו אפי' הכי עשה לו מילתא דלא ניחא ליה כיון דלא מפקיר להו לגמרי כמ"ש התו' אבל גבי בעיא דהכא שלא עשה לו כלום ולא חסרו ולא הזיקו אם כן פשיטא דפטור כיון דליכא חדא מהנך תלתא טעמי

והוא שהניחה על פי ארובה כתבו התוספות ותימה כי קבעה נמי לא קני דשינוי החוזר לברייתו הוא כדאמר בהגוזל וכו' שם בפ' הגוזל כתבו התוס' דדוקא נקט עבדא זוזי אבל עשה מן הנסכא כלי כגון כוס של כסף קני אע"ג דהדר עבד ליה נסכ' דלא גרע מנסרים ועשאן כלים אבל זוזי אין תורת חשיבות עליהן כל כך ולפי זה מההיא דהגוזל לאו קושיא היא דאיכא למימר דכי בנאה וקבעה בבנין קני אע"ג דשינוי החוזר לברייתו הוא דבית נמי תורת חשיבות עליו וטפי הוה להו לאקשויי מהא דתנן בהדיא בפרק הנזקין ומייתי לה בפרק מרובה על המריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים ודייק לקמן טעמא מפני תקנת השבים הא לאו הכי הדר בעיניה אלמא דגזל קורה ובנאה לתוך ביתו לא קנה וצריך לומר דשמואל לא אתי לאפוקי קבעה בבנין כמות שהיא אלא אתי לאפוקי קצצה וסתתה וקבעה בבנין דבכי האי גונא ודאי קנאה והא דלא קאמר והוא דלא קצצה וסתתה יש לומר דאורח' דמילת' נקט שאין דרך לקבוע קורה בבנין בלא שיפוי וקציצה אבל להניחה על פי ארובה אורח' הוא בלא קציצה

דף כא הא דקיימא לאגרא וכו' לפי מה שכתבו התוספות לעיל דבגבר' דלא עביד למיגר פטור אפילו בחצר דקיימא לאגרא הוה מצי לשנויי הכא דהא והא בחצר דקיימ' לאגרא והא בגברא דעביד למיגר והא בגברא דלא עביד למיגר אבל איפכא ליכא למימר דהא והא דלא קיימא לאגרא והא בגברא דעביד למיגר וכו' דאי לא קיימ' לאגרא אף ע"ג דעביד למיגר אית ליה לרב הונא דפטור כדאמר בסמוך דזה מהנהו במה שדר בו מטעם שאייה מיהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כתבו דבחצר דקיימ' לאגר' חייב אף על גב דגבר' לא עביד למיגר

דקא משתמש בו בציבי ותבנא אבעל הבית קאי שהיו עציו ותבניו בתוכו וזה הלך ודר בו וכן פי' רש"י ז"ל אבל איפכ' ליכא למימר דזה הלך ומשתמש בו בציבי ותבנ' ולמ"ד משום שאייה פטור שהרי ההנהו ולמ"ד בית' מיתבא יתיב חייב דרב יוסף ודאי לא אתי לפלוגי אטעמא דשאייה דקרא בהדי' כתיב ושאיה יוכת שער ומר בר רב אשי חזי ליה ואם כן לרב יוסף נמי פטור מטעם שאייה אלא דבא להוסיף אדרב אפי' היכא דלא שייך טעמא דשאייה נמי פטור משום דביתא מיתבא יתיב וא"כ אם הבית פנוי ובא זה ומשתמש בו בציבי ותבנא לרב יוסף נמי פטור

אמר רב ובמחזרת פי' רש"י ז"ל דדוקא במחזר' אבל אכלה בלא חיזור כגון שצידי הרחבה בולטין ואכלה מאותה בליטה משלמת מה שנהנית ופירושו דחוק דמשמע דאתי לאשמעינן דמחזרת חייב דאי לאו הכי עיקר חסר דהוה ליה למימר ודוקא במחזרת אבל אכלה בלא חיזור פטור ואין לפרש נמי דרב אתי לאשמועינן דבמחזרת נמי חייבת ואסיפ' קאי דלא מבעי' אכלה מצידי הרחבה אלא אפי' במחזרת נמי חייבת ושמואל אריש' קאי דלא מבעי' אכלה מתוך הרחבה אלא אפי' במחזרת נמי פטור דא"כ הוי ליה לרב למימר נמי ואפי' במחזרת כדאמר שמואל ועוד דקאמר בסמוך איכא דמתני להא שמעתא באפי נפשיה מאי קשיא להו דלא מתני ליה אמתניתין ועוד קשה דבתר הכי קאמר איכא דאמרי מחזרת כ"ע לא פליגי דחייבת וכו' והכי איתמר אמר רב לא שנו אלא מחזרת וכי מתניתין מחזרת קתני אכלה מצידי הרחבה קתני הל"ל לא שנו אלא אכלה מצידי הרחבה אבל מקצה מקום וכו' לכך נראה דרב דאמר ובמחזרת לפרושי מתניתין קאתי דקשי' ליה אמאי נקט מתניתין אכלה מצדו הרחבה אכלה בצדי הרחבה מיבעי ליה אלא ודאי מתניתין במחזרת איירי דמצדי הרחבה משמע דקמה ברחבה ומחזרת ראשה ואוכלת מן צדי הרחבה אבל אכלה בצדי הרחבה הוה משמע דקמה בצדי הרחבה ואכלה מתוך הרחבה אתי נמי לאשמעינן דאפי' עומדת בצדי הרחבה אם מחזרת ראשה ואוכלת מתוך הרחבה פטורה דבתר אכילה אזלינן ולכך לא קאמר רב ואפילו במחזרת משום דמתניתין גופא במחזרת איירי ושמואל סבירא ליה דלאו דיוקא הוא דמצדי הרחבה ובצדי הרחבה הכל אחד הוא והשתא ניחא הא דאיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה משום דקשיא להו לישנא קמא כיון דרב דייק לה מלישנא דמתניתין א"כ שמואל אמאי פליג עליה דרב והא שפיר קאמר ולהכי מתני לה באפי נפשה ותרווייהו ס"ל דלאו דיוקא והדר קאמר איכא דאמרי מחזרת כ"ע לא פליגי דחייבת דמצדי הרחבה דנקט מתניתין ודאי דיוקא מעלי' הוא וליכא מאן דפליג בהכי והכי איתמר לא שנו אלא מחזרת דבהכי איירי מדקתני מצד הרחבה ולא קתני בצדי הרחבה כדפירשתי

דף כב ה"ג בכל הספרים והתני' הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה פטורין ותימה דא"כ ה"ל למירמי מהך ברייתא אמתניתין והתוספות כתבו דנטר עד דמייתי ברייתא ופריך אתרוייהו והסוגיא לא משמע הכי מדקאמר תנו רבנן משמע דמילתא אחריתא היא. ועוד קשה דמוקי לה דאפיך מיפך א"כ משמע דמלמעלה למטה נמי אינו פטור אא"כ אפיך מיפך ובריית' קמיית' קתני דמלמטה למעלה פטור אע"ג דאיירי שדלגו כי אורח' ועוד קשה שהתוס' כתבו דגם לפי המסקנא מלמטה למעלה פטורין לגמרי וזה דוחק גדול לפרש הא דקתני פטורין בתרי גווני דהא מלמעלה למטה אינו פטור לגמרי אלא מנזק שלם. ועוד קשה דאיפכ' הוה ליה למיתני בין מלמטה למעלה בין מלמעלה למטה פטורין דמלמעלה למטה הוי רבות' טפי דפטור. ועוד קשה כיון דלפי המסקנא מלמטה למעלה פטור אע"ג דלא אפיך מיפך א"כ מנא ליה למידק לעיל טעמא דקפצו הא נפלו פטור דלמא נפלו נמי חייב והא דקתני קפצו למידק מיניה דדוקא קפצו מראש הגג דהיינו מלמעלה למטה הא מלמטה למעלה פטור ואי קתני נפלו לא הוה מצי למידק הכי. ועוד קשה דקאמר אי הכי אמאי פטורין משמע דמעיקרא ניחא ליה פטורין והא מעיקרא נמי קשיא דאמאי פטורין מלמעלה למטה והתוספות כתבו דסלקא דעתך דלאו אורחא למיקפץ כלל וזה דוחק דהא חזינן דקפצי מלמעלה למטה לכך נראה דלא שייך לחלק בכלב וגדי בין סריכא לזקירא אלא כשהן קופצים מלמטה למעלה דהא חזינן דאורחיה דכלבא למסרך בכותל כשקופץ מלמטה למעלה ואורחי' דגדי למיקפץ בזקירא אבל כשקופצים מלמעלה למטה כיון דליכא כותל למסרך ביה לא שייך לחלק בהכי והכי גרסינן והתני' הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין ופריך אהא דקתני בברייתא קמייתא דמלמטה למעלה פטורין תרגמ' רב פפא דאפיך מיפך פי' ברייתא קמייתא איירי דאפיך מיפך ולכך ממטה למעלה פטורין כיון דלאו אורחייהו בהכי אבל מלמעלה למטה לעולם חייבין דמלמעלה למטה לא שייך לחלק בהכי כדפי' וברייתא בתריית' איירי שדלגו כי אורחייהו ולכך קתני דבין מלמעלה למטה ובין מלמטה למעלה חייבין ופריך אי הכי אמאי פטורין דמעיקרא ניחא ליה פטורין דקס"ד דמלמטה למעלה לאו אורחיה ואנוס הוא. וכן משמע בהדי' מדברי רב אלפס ז"ל דלא גרסינן פטורין אלא חייבין ותרגמ' רב פפא אברייתא קמייתא שכתב וזה לשונו תנו רבנן הכלב והגדי שקפצו מלמעלה למטה חייבין ממטה למעלה פטורין מנזק שלם וחייבין חצי נזק בדאיפך מיפך כלבא בזקיר' וגדי' בסריכה אבל כלבא בסריכ' וגדיא בזקיר' בין ממעלה למטה בין ממטה למעלה חייבין בנזק שלם וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב סריכא שנועץ צפרניו בכותל משמע דקאי אהא דקתני בברייתא קמייתא ממטה למעלה פטורין דאי אתי לשנויי הא דקתני באידך ברייתא ממעלה למטה פטורין לא שייך למימר שנועץ צפרניו בכותל ומה שהקשו התוספות דאם כן מה חידוש באדם דחייב יש לומר דהיא גופא אתי לאשמעינן דאדם מועד לעולם דבסוף פירקין נמי קתני מתניתין אדם מועד לעולם סימא עין חבירו משלם נ"ש משמע דאתי לאשמעינן דלא תימא דבשוגג אינו משלם אלא חצי נזק כמו תם

וריש לקיש אמר אשו משום ממונו פירש כמו שהאדם מתחייב על ממונו שהזיק כך מתחייב על אש שלו דהיינו כשהדליק אש והזיק דסברא הוא דמה לי ממון שלו מה לי אש שלו

ורבי יוחנן בדאנח אנוחי כתבו התוספות לא מצי למימר בדאדיי אדויי ועל כל הגדיש חצי נזק דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור ודבריהם תמוהים דא"כ אכתי תיקשי לוקמי בדאנח אנוחי על ידי שינוי ועל כל הגדיש חצי נזק וליכא למימר דנראה לו דוחק לאוקמי בשינוי וניחא ליה טפי למימר דאנחא כי אורחיה ועל כל שאר הגדיש חצי נזק ואדייה אדויי לאו שינוי הוא אלא משום דהוה ליה צרורות כדפירש"י ז"ל בלשון ראשון דא"כ אמאי כתבו התוספות לעיל דאליבא דריש לקיש הוה מצי לאוקמי באנח אנוחי ע"י שינוי דלמא איהו נמי ס"ל דדוחק הוא לאוקמי בשינוי אלא ודאי אדייה אדויי נמי שינוי הוא לכך נראה דלהכי לא מוקי לה אליבא דרבי יוחנן באדייה אדויי משום דדוחק הוא לאוקמי בשינוי

ואי במסכסכת אמאי חייב כתבו התוספות אמאי חייב חנוני הכל גם בעל הגמל יתחייב עמו והא דקאמר בסמוך כל שכן דחנוני פטור לאו פטור לגמרי אלא כלומר פטור מחלקו של בעל הגמל ודוחק לפרש כן דחנוני פטור משמע דפטור לגמרי ונראה לפרש דפטור לגמרי קאמר דלא דמי להא דפריך לקמן וליחייב בעל גחלת משום דהתם בעל הגחלת פשע כמו בעל הכלב ואיכא למיתלי שריפת הגדיש בבעל