תורת חיים חלק ב קעח

פליגי דאיכא נמי לחלק בהכי והשיב לו אין דלא פליגי כלל ואת"ל דפליגי לא פליגי אלא בחד מילתא במיוחדת לפירות ולא לשוורים והיינו בקושי' דרבי זירא וכו' אבל בשאר מילי מודו ולא כדסלקא דעתך דסתמא דש"ס דפליגי בכל מילי ואם כן לפי המסקנא דהשתא לא פליגי רב חסדא ורבי אלעזר בפירושא דמתניתין כלל דרב חסדא מצי לפרש לה כר' אלעזר וכן איפכא

פרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה מה שפי' רש"י ז"ל בזה כבר הקשו עליו התוספות דנראה דוחק לפרש שכן אירע שפרה הזיקה טלי' ברשות הניזק וטלית שהזיקה פרה ברשות הרבים ועוד דמתניתין היא לקמן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה וכו' ודוחק לומר דתני והדר מפרש מדלא קאמר ש"ס הכי כדאמר לעיל גבי נכסים שהן של בני ברית וגבי נכסים המיוחדים. ורבינו תם ז"ל פירש דאין אומרין תצא פרה בטלית בא לאשמעינן דלא כרבי עקיבא וזה דוחק דאם כן תיקשי סתמא דמתניתין דהכא אסתמא דפרק המניח דמוקי לה לקמן כרבי עקיבא ואין סבר' לומר דתנינ' להא דתנו רבנן לא קאי אלא אהא דקתני אין אומרין תצא טלית בפרה בלבד ונראה כגירסת הספרים דגרסי פרה שהזיקה טלה וטלה שהזיקה פרה וברשות הרבים איירי והכי קאמר שום זה דנזקין לא יהא אלא בכסף שאם הזיקו שני בעלי חיים זה את זה והאחד שוה יותר מחבירו כגון פרה וטלה שהזיקו זה את זה לא אמרינן כיון דזהו בעל חיים כמו זה כי הדדי נינהו ושמין היזק זה כנגד היזק זה שאם הוזקו שוה בשוה כגון שנשבר רגלו של כל א' מהן יצא זה בזה אע"ג דאין הטלה שוה כמו הפרה ואם הוזק א' מהן בגופו יותר מחבירו וכגון שזה נפחת' חצי גופו וזה נפחת' רביע גופו יוצא רביע ברביע ומשלם לו פחת רביע גופו אלא שמין כמה שוה נזק זה דינר וכמה שוה נזק זה שני דינרין יוצא דינר בדינר ומשלם לו דינר והיינו דקאמר תנינא להא דת"ר פרה שהזיקה טלה וכו'. והשתא מתניתין דהמניח לא שמעינן הך מילתא דאיכא למימר דהא דקתני משלמין במותר היינו מה שנפחת' גופו של זה יותר ממה שנפחת גופו של זה קאמר. וכן משמע קצת דטלה איירי מדקתני שהזיקה פרה דמשמע שהזיקה במתכוין ובטלית לא שייך למיתני הכי דהוה ליה למימר וטלית שהזיק בה פרה והרא"ש ז"ל פירש דאיירי בחצר המיוחדת לזה ולזה לשוורים ולא לזה ולא לזה למטלטלין אלא לחד וכן כתב בשולחן ערוך סימן שפ"ט חצר שהיא של שניהם לשוורים ולאחד מהן לשאר דברים והכניס בה טליתו וכו' ולפי מה שפירשתי אין לדין זה עיקר בגמרא

והתניא ישיב לרבות שוה כסף מגופיה דקרא דכתיב בהדיא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו לא מצי פריך דאיכא למימר דתנא לא איירי בכסף דפשיטא דנזקקין לכסף כיון דמפורש בקר' והא דקתני שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריו' לבד מכסף קאמר

שמע מינה לוה ומכר נכסיו כו' פי' רש"י ז"ל והא קיימא לן דאתי מלוה וטריף ותימא אי נזקין כמלוה בשטר הוא לא הוה ליה למימר ש"מ כו' אלא ה"ל למיפרך והתנן המלוה חבירו בשטר וכו' כמ"ש התוספות ומה שכתבו התו' בשם ר"ת דפריך ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהם מן התורה וכו' הוא דוחק דא"כ עיקר חסר מן הספר ועוד יש לדקדק דה"ל למימר בפני ב"ד פרט למכר נכסיו ותו לא מאי איצטריך למימר ואח"כ הלך לב"ד ובתר הכי נמי הוה ליה למימר ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהן. ונראה לפרש דודאי סבירא ליה דנזקין כמלוה בשטר הוא והכי קאמר בפני בית דין פרט למוכר נכסיו ואחר כך הולך לב"ד דאע"ג דנזיקין כמלוה בשטר הוא אפי' הכי לא גבי ממשעבדי אלא אם כן עמד בדין קודם שמכר נכסיו אבל מכר נכסיו תחילה ואחר כך הולך לב"ד לא דתרתי בעינן שטר ועמידה בדין אבל שטר לחודא לא מפק' לקלא וכן מלוה על פה אע"ג דעמד בדין לא מפיק לקלא ולהכי פריך שמע מינה לוה ומכר נכסיו ואחר כך בא לב"ד אין ב"ד גובין וכו' כלומר ש"מ דהא דתנן המלוה חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים איירי דוקא שעמד בדין תחילה ואחר כך מכר לוה נכסיו כדקתני הכא בפני ב"ד אבל לוה ומכר נכסיו ואח"כ תבעו לדין לא דשטר לחוד' לא מפק' לקלא והא קיימא לן דשטר לחוד' מפק' לקלא

פרט לב"ד הדיוטות ואע"ג דמתניתין לא איירי בקנסו' למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו כתבו התוספות דמכל מקום נרמז לנו התנא וכו' ועוד נראה דהא לעיל קאמר כשהזיק חב המזיק לאתויי קרן ולרב פפא דאמר בסמוך פלגא נזקא ממונא י"ל דס"ל כמ"ד מבעה זה אדם ואיירי מתני' שפיר בקנסות

דף טו אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וכו' מיתורא דכל חטאת דריש לה דאי לא אתי קרא לאשמעינן אלא דאשה חייבת נמי בחומש ואשם ליכתוב איש או אשה כי ימעלו מעל בה' וגו' מכל חטאת למה לי אלא להקישא הוא דאתא לאקושי אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ורבי אלעזר נמי מייתור' דריש דקר' דואלה המשפטים כולו מיותר הוא דהוה ליה למיכתב וכי תקנה עבד עברי וגו' דהא אתחילת הפרשה דלעיל מיניה קאי דכתיב ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל וגו' אלא ודאי להקישא הוא דאתי לאשמועינן דאיש ואשה שוין לכל המשפטים שבתורה ולהכי כתיב אשר תשים לפניהם ולא כתיב אשר תשים לפני בני ישראל כמ"ש וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ורבי חזקיה ורבי יוסי הגלילי נמי מייתור' דריש דקרא דוהמית איש או אשה מיותר הוא דאי בא ללמדנו לחייב נמי על האשה הא מריש' דקרא נפקא דכתיב כי יגח שור את איש או את אשה ועלה קאי ואם שור נגח הוא והמית אלא ודאי להיקש' אתא לאקושי אשה לאיש לכל מיתות שבתורה כלומר שחייבין עליה נמי מיתה או גלות כמו על האיש וכיון דקרא דוהמית או אשה לא אתי לגופיה לחייב כופר על אשה אלא להקישא אתי דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה ואנן קיימא לן דאין היקש למחצה לכך יליף מיניה נמי רבי עקיבא בשור שנגח ד' וה' דכי היכי דבמיתת איש נזקיו ליורשיו כך במיתת אשה נזקיה ליורשיה דלכל מיתות שבתורה דיני איש ואשה שוין וכן משמע מדקאמר רבי עקיבא וכי מה בא זה ללמדנו לחייב על האשה כאיש הרי הוא אומר וכו' אלא להקיש אשה לאיש מדנקט מעיקר' לחייב על אשה כאיש והדר נקט להקיש אשה לאיש משמע דסבירא ליה דקרא דוהמית כיון דלא איצטריך לגופיה לחייב כופר באשה לכך אתי להיקש' וכדאמר הכא השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות וכיון דאין היקש למחצה ילי' נמי מה איש נזקיו ליורשיו וכו' והשתא מה שכתבו התוספות תימ' דקר' קמא כי יגח שור את איש או את אשה הוה ליה לאתויי הכ' וכו' לאו קושי' היא כלל

השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מדברי התו' משמע דלכל עונשין שבתורה לכל עבירות שבתורה קאמר שהרי בסמוך גבי דקאמר משום כפרה חס רחמנא עליה כתבו דאיצטריך קרא לעונשין הכתובים בהדיא נשים וכן משמע מפי' רש"י ז"ל שכתב קמיית' איש או אשה כי יעשו דמשתעי בקרבן משמע מפי' דס"ל דהא דקאמר כי היכי דתיהוי לה כפרה בכפרת קרבן דוקא קמיירי ואין נראה חדא דלשון עונשים לא משמע עבירות דעונשין היינו עונש מיתה או מלקות או עונש קרבן ועוד א"כ מאי קאמר בסמוך דמשום כפרה חס רחמנא עליה והא אם לא הוקשו לענין עבירות כלל כל שכן דהוה חס עליה טפי שלא היתה צריכה כפרה כמ"ש התוספות ומה שתירצו דאיצטריך קרא לעונשין הכתובים בהדי' בנשים דוחק הוא לכך נראה דלכל עונשין שבתורה עונש מיתה או מלקות או קרבן קאמר דכל היכא שהאיש חייב מיתה מלקות וקרבן האשה נמי חייבת מהיקיש' דמכל חטאת והשתא הא דקאמר דחס רחמנא עליה דתיהוי לה כפרה לאו בקרבן לחוד' איירי אלא בכל עונש איירי מיתה או מלקות וקרבן דכל עונש שבתורה כפרת עון הוא וכיון דאשה בת עונשין כמו האיש ממילא שמעינן מינה דאשה מוזהרת נמי על כל העבירות כמו האיש ולכך קאמר אי אשמעינן קמיית' התם הוא דחס רחמנא עליה דתיהוי לה כפרה פי' דאי לאו דהוקשו בהאי קרא לענין עונשין על כרחך הוצרך הכתוב למכתב קרא אחרינא לאשמעינן מהא דאשה מוזכרת על העבירות כאיש וא"כ היתה בת אזהרה ולא היתה בת כפרה לכך חס רחמנה עליה והשוה אשה לאיש לעונשין כי היכי דתיהוי לה כפרה

הכא משום כפרה והכא משום חיות' כלומר מחד מנייהו לא אתי' אבל מתרווייהו אתי' במה הצד ולא חש להאריך ולדקדק בזה וכן כתבו התוס' לעיל גבי פחת נבלה

זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק וכו' אפי' למ"ד בפ' שור שנגח ד' וה' דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אע"ג דפעמים שוה מזיק יותר דפדיון נפשו הוא נותן כן כתבו התוספות בפ' אלו נערות

והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא וכו' כתבו התוספות נראה דדוקא למאן דאמר פלגא נזק' קנס' אבל למאן דאמר פלגא נזקא ממונא לא מחייב כלל דמהי תיתי דמקרן לא אתי' דקרן אורחיה הוא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי והאי משונה הוא וכו' ודבריהם תמוהים חדא דמשמע דאתי לאשמעינן דכיון דקיימא לן פלגא נזקא קנסא לכך האי כלבא דאכל אימרי לא מגבינן בבבל דאין דיני קנסות אלא בסמוכים לאפוקי ממאן דאמר פלגא דנזק' ממונא דמגבינן להו אפילו בבבל דלדבריהם הכי איבעי ליה למימר והשתא דאמרת פלגא דנזקא קנסא האי כלב' דאכל וכו' בבבל הוא דלא מגבינן אבל בארץ ישראל מגבינן לאפוקי ממאן דאמר ממונ' דלא מגבינן ליה אפילו בארץ ישראל ועוד דאם כן עיקר חסר מן הספר דהא דמגבינן ליה בארץ ישראל למאן דאמר פלגא דנזקא קנס' לאו משום דקנס' הוא מגבינן ליה אלא משום דסבירא ליה סתם שוורים בחזקת שימור קיימי והוי תולדה דקרן ואם כן הכי איבעי ליה למימר והשתא דאמרת פלגא נזקא קנס' דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי האי כלבא דאכל אימרי וכו' ועוד תימה דאם כן תיקשי למאן דאמר פלג' דנזקא ממונא מהא דתנן בפ' כיצד הרגל אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק אמאי משלם מהי תיתי דמקרן לא אתיא דקרן אורחיה הוא ועוד תימה דבריש פירקין גבי הא דקאמר ש"ס תולדה דקרן נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה פריך רביצה ובעיטה תולדה דרגל הוא ומשני לא רגל הזיקה מצוי הני אין הזיקן מצוי והשתא למאן דאמר פלגא דנזקא ממונ' דסבירא ליה דקרן נמי אורחיה ומצוי הוא תיקשי ליה מהא דתנן בסמוך הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגו' ולא לשוך ולא לרבוץ ולא לבעוט דמשמע דכולהו תולדה דקרן נינהו אמאי והא רביצה ובעיטה תולדה דרגל הוא ועוד תימא כיון דלמאן דאמר פלגא דנזק' ממונא קרן נמי אורחיה הוא וכשן ורגל דמי אם כן כולי נזקא ליבעי לשלומי דאמאי חס רחמנא עליה דקרן טפי ממאי דחייס עליה דשן ורגל הא שלשתן אורחייהו נינהו ושוין הן על כן נראה דלמאן דאמר פלג' דנזקא ממונא נמי קרן לאו אורחיה הוא והא דקאמר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי היינו שאין להם חזקה כלל לאפוקי מדרב הונא בריה דרב יהושע דאמר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי קאמר איהו דלית להו חזקת שימור מיהו חזקת דלאו שימור נמי לית להו וכן משמע מדקאמר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ולא קאמר סתם שוורים בחזקת דלאו שימור קיימי משמע בהדי' כדפי' וכיון דלרב פפא סתם שוורים לית להו חזקה כלל לכך קאמר לעיל דבדין הוא דבעי לשלומי כולי דכיון דלאו בחזקת שימור קיימי איבעי ליה לנטורי אלא דרחמנא חס עליה דכיון דבחזקת דלאו שימור נמי לא קיימי חס רחמנא עליה עד לבתר דאייעד דכיון דנגח שלשה פעמים אית ליה חזקה דלאו שימור דקיימא לן תלתא זימני הוי חזקה ודוקא קרן כיון דחזקת דלאו שימור נמי לית ליה אינו מצוי הלכך חס רחמנא עליה אבל שן ורגל דאית להו חזקת דלאו שימור והן מצויין לא חס רחמנא עליה וכיון דקרן לחו מצוי הוא כל היזק שאינו מצוי בכלל קרן הוא ולהכי תנן אכלה כסות וכלים משלם חצי נזק דמקרן נפקא ליה ואף על גב דאכלה כסות וכלים אינו מצוי לגמרי לא פליג רחמנא בהכי דהנך נמי נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה מסתמא אחד מצוי מחבירו ואפילו הכי כולהו בכלל קרן נינהו ולפי זה כלבא דאכל אימרי וכו' כיון דלא מצוי בכלל קרן הוא לכולי עלמא ואם כן למאן דאמר פלגא דנזקא ממונא הוא מגבינן להו בבבל ולהכי קאמר ש"ס והשתא דאמרת פלגא דנזקא קנס' האי כלבא דאכל אימרי וכו' לא מגבינן בבבל לאפוקי ממ"ד ממונא הוא דלדידיה מגבינן בבבל

אין דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא וכו' לעיל גבי ברייתא דארבעה כללות קאמר נמי הכי אין דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא וכו' ופי'