תורת חיים חלק ב קעז

כהרב המגיד שכתב בפ' י"ח ממלוה על המפרשים פי' וכגון שהמלוה בשטר שאם המלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות

הא קיימא לן דלא בעינן צבורין מגופא דברייתא הוה מצי למידק דכיון דבאין עומדין לתוכה איירי ואפי' הכי קתני דבמטלטלין קנה אלמא דבעינן צבורין כמ"ש התו' ורש"י ז"ל כתב לעיל הכי גרסינן בקרקע לא קנה עבדים משמע דבספרים ישנים הוה גרסינן לעיל בקרקע קנה עבדים ולהך גירס' צריכא לומר דבתר הכי הוא גרסינן איפכא והתני' החזיק בקרקע לא קנה עבדים הכא בעומדין בתוכו ולפי גירס' זו ניחא דלא מצי למידק מגופה כיון דברייתא דהכא בעימדין לתוכה איירי דאיכא למימר דבמטלטלין נמי לא קנה אלא בעומדין לתוכה. ויש לדקדק אמאי מחק רש"י ז"ל גירס' זו וליכא למימר משום דאי רישא דברייתא בעומדין בתוכו איירי א"כ סיפא נמי דקתני החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין בעודן עליו איירי דומיא דרישא ובסמוך משמע דברייתא דהכא לא מיתוקמ' אלא כשאין המטלטלין עליו הא ליתא דהא עודן עליו לא מהני' אלא בכפות וא"כ שפיר איכא למימר דברייתא דהכא נמי בעודן עליו איירי ובדלא כפות ולכך לא קני וי"ל דאי גרסינן החזיק בקרקע קנה עבדים אם כן צריך לומר דהא דקני היינו מחמת דחשיב כמחובר ולא מטעם אגב דקרקע אין נקנית אגב קרקע כמו שכתבו התוספות ואם כן לא הוי רישא דומיא דסיפ' דהא דקתני סיפא החזיק בקרקע קנה מטלטלין וכו' מטעם אגב הוא

התם סדנא דארעא חד הוא ללישנא דעבד' כמטלטלי דמי והחזיק בקרקע קנה עבדים מטעם אגב הוא הטעם פשוט הוא דיש לחלק בין מטלטלי דניידי למטלטלי דלא ניידי כיון דקנין אגב מערים בצורות ילפינן לה והתם כסף וזהב ומגדנות כתיב דלא ניידי אבל עבדים כיון דניידי אי עומדין בתוכו אין אי לא לא לכך לא הוצרך ש"ס לפרש טעמא אבל להך לישנ' דעבד' כמקרקעי דמי והחזיק בקרקע קנה עבדי' לא מטעם אגב אלא משום דחשיב כמחובר כמו שכתבו התוספות הוצרך ש"ס לפרש טעמא דמאי שנא קרקע דניידי ממקרקעי דלא ניידי וקאמר דשאני מקרקעי דניידי דכיון דסדנ' דארע' חד הוא כאלו החזיק בכולן דמי

ומחיים מי אמר התוספות קצרו דבריהם בהך סוגי' והכי פירוש' תימא מאי קס"ד אי מחיים לא אמר כל שכן לאחר שחיטה וא"כ בלאו הך שינוי' תיקשי כיון דרבי יוסי סבר דקדשים קלים ממונו הם נהי דמחיים קאמר לישנא הא רבי יוסי הגלילי הא רבנן ואין לומר דאי לאו הך שינוי' איכא למימר דניחא ליה לרבינא לאוקמי הא דרב נחמן כרבי יוסי ולהכי מוקי לה דברי רבי יוסי במידי דלא חזי להקרבה אבל השתא דקמפלגת בין מחיים לאחר שחיטה מכלל דמחיים אפילו בחזי להקרבה ס"ל לרבי יוסי דחשיב ממונו דומיא דלאחר שחיטה ואם כן על כרחך לא אתי' הא דרב נחמן כרבי יוסי אלא כרבנן ולכך פריך לישני הא ר' יוסי הגלילי הא רבנן דהא שינוי' דרבינ' ליתא דאם כן כי פריך מבכור לסייעי' משלמים וכו' וי"ל דה"פ ומחיים מי אמר במתנת כהונה וכו' פי' דאי לאו הך שינוי' איכא למימר דניחא ליה לאוקמי הא דרב נחמן כר' יוסי ולהכי מוקי ליה בבכור בחוצה לארץ דהשתא אתיא שפיר כוותיה דלרב נחמן לא הוי ממון גבוה אלא בדאיכא תרתי דחזי להקרבה ומתנות כהונה ורבי יוסי נמי מודה בהכי דלא קאמר דהוי ממונו אלא בחד' דבכור דנקט בחוץ לארץ איירי דאע"ג דמתנות כהונה הוא לא חזי להקרבה ושלמים דנקט בחלק בעלים קאמר דאע"ג דחזי להקרבה לאו מתנות כהונה הוא אבל השתא מדלא משני מתנות כהונה שאני דההיא מתניתין על כרחך במתנות כהונה ובדחזי להקרבה איירי מדנקט המקד' בחלקו וכו' וא"כ ה"ל לשנויי דרבי יוסי לא קאמר דהוי ממונו אלא בחדא ולא הוה צריך לחלק בין מחיים לאחר שחיטה אלמא ס"ל דלרבי יוסי הוי ממונו אפי' במתנות כהונה דחזי להקרבה וא"כ לא מיתוקמ' הא דרב נחמן אלא כרבנן ולא כרבי יוסי לכך פריך לישני הא רבי יוסי וכו' כיון דשנוי' דרבינא לית' וזהו שכתבו התוספת בסמוך ואם איתא לישני ליה פי' ואם איתא דמחיים הוי ממונו לרבי יוסי הגלילי אפילו במתנת כהונה דחזו להקרבה לישני ליה וכו' והיינו כדפי'

דף יג רבינא מתני לה אסיפ' וא"ת מאי נפקא מינה בין לישנא קמ' ללישנא בתר' לענין דינא וי"ל דנפקא מינה טובא דללישנא קמא כיון דאמרינן דבכור מסתבר למימר דממון בעלים הוא טפי משלמים צריך לומר דתנא קמא דאמר משמיה דבן עזאי לרבות את השלמים ס"ל דכל שכן בכור דממון בעלים הוא וא"כ אבא יוסי דפליג אתנא קמא וקאמר דלא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד צ"ל דבכור דוקא קאמר כיון דמסתבר דלית ביה סמיכה ותנופה אבל שלמים כיון דטעונים סמיכה ותנופה לאו ממון בעלים הן. ולפי זה אי קיימא לן כתנא קמא המקדש את האשה בבכור מקודשת כיון דממון בעלים הוא אבל ללישנא בתרא כיון דאמרינן דשלמים מסתברי למימר דממון בעלים נינהו טפי מבכור צריך לומר דאבא יוסי דאמר לא אמר בן עזאי אלא בבכור ס"ל דכ"ש בשלמים וא"כ תנא קמא דפליג ואמר משמיה דבן עזאי לרבות את השלמים סביר' ליה דשלמים דוקא קאמר כיון דלא קדש מרחם אבל בכור דקדוש מרחם לא ולפי זה אי קיימא לן כתנא קמא המקדש את האשה בבכור אינה מקודשת כיון דממון גבוה היא ואי קיימא לן כאבא יוסי נפקא מינה בין הנך לישני לענין מקדש בשלמים מיהו לישנא קמא עיקר כיון דלישנא בתרא סליק בקושיא ואם כן בין לתנא קמא ובין לאבא יוסי כהן המקדש את האשה בזמן הזה בבכור מקודשת אליבא דרבי יוסי הגלילי

וליתני דהדיוט קשיא נראה דכיון דסליק בקושיא לכך לא קאמר ש"ס למעוטי מאי פי' פשיטא דחייב בהדיוט אלימא למעוטי דהקדש תנינא לקמן בפרק שור שנגח ד' וה' שור ישראל שנגח לשור הקדש פטור תנא והדר מפרש כדאמר ש"ס בסמוך אהא דתנן נכסים שהן של בני ברית ונכסים המיוחדין אלא דלא חש ש"ס לפרש מילתא דרבא כיון דסליק בקושי'

אי אליבא דרבנן פשיטא כתבו התוספות ועוד קשה מנא ליה לש"ס דלרבנן בתם משלם בעל השור מחצה ובעל הבור פטור דלמא בתם בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה וכו' נראה דלאו קושיא היא דמשמע ליה דאידך ברייתא דמייתי ש"ס לקמן בפרק הפרה רבי נתן אומר בעל הבור משלם שלשה חלקים ובעל השור רביע דמוקי לה בתם אהא דאמרו רבנן בע' השור חייב ובעל הבור פטור קאי דס"ל לרבנן דבין בתם בין במועד בעל השור חייב בתם כדינו במועד כדינו ובעל הבור פטור לעולם ואתי רבי נתן ופליג עלייהו ומחלק בין תם למועד והכי משמע בהדיא בתוספתא דמכילתין בפרק ששי דקתני התם שור שדחף את חבירו ונפל לבור ומת בעל השור חייב ובעל הבור פטור ר' נתן אומר במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה בתם בעל הבור משלם שלשה חלקים ובעל השור רביע משמע דרבנן נמי בין בתם בין במוע' איירי דומיא דרבי נתן דקאי עלייהו

פשיטא הא אמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמי מהאי פי' הא אמרי כי ליכא לאישתלומי מבעל הבור לא משתלם מבעל השור כמו שכתבו התוספות וכן עיקר והשתא אתי נמי שפיר לישנא דכי ליתא לאישתלומי מהאי דקאמר דלפי' רש"י ז"ל כיון דבעל השור משלם מחצה לא שייך למימר דליכא לאישתלומי מיניה דתשלומי חצי נזק דתם כיון דלא חייביה רחמנא טפי תשלומין גמורין הן כתשלומי נזק שלם דמועד מיהו קשה בסמוך דקאמר ואי אליבא דרבי נתן הא אמר כי ליכא לאישתלומי מהאי ועל כרחך אבעל השור קאי וא"כ אמאי קאמר דליכא לאישתלופי מיניה הא כיון דלא חייב רחמנא לתם טפי מחצי נזק השתא דבעל השור ובעל הבור שותפין נינהו דתרוריהו בהדדי אזקי כי משלם בעל השור רביע נזק תשלומין גמורין הן ולא שייך למימר דליכא לאישתלומי מהאי לכך נראה כגירס' ספרים ישנים דגרסי הא אמר אע"ג דאיכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי פי' דכיון דבשור מועד סבירא ליה דבעל השור משלם מחצה ובעל הבור מחצה אם כן השתא דתם הוא ומשלם רבעא תשלומין גמורים הן ושפיר איכא לאישתלומי מינה ואיכא למימר דלא שקיל מבעל הבור אלא מחצה וריבע' מפסיד אפילו הכי קאמר דמשתלם מהאי דשקיל מבעל הבור שלשה חלקים כל שכן הכא דליכא לאישתלומי מאימוריהן דשקיל מבשרן

רבינא אמר למעוטי נגח ואחר כך הקדיש נגח ואחר כך הפקיר ואם תאמר השתא נמי תיקשי נגח ואחר כך הפקיר ליזיל ולייתיה והטור בסי' ת"ו כתב היו לו בעלים בשעת נגיחה והפקירו קודם שעמד בדין פטור מיהו דוקא אם זכה בו אחר אבל אם חזר וזכה בו חייב וכ"כ בש"ע משמע דס"ל דהשתא נמי בשקדם אחר וזכה בו איירי ולא משמע כן דאם כן לא הוי דומי' דנגח ואחר כך הקדיש דאיירי שעדיין הקדש הוא ואין לו בעלים הכי נמי נגח ואחר כך הפקיר ועדיין הפקר הוא קאמר לכך נראה דהא דרבינא ודאי כשעדיין הפקר הוא איירי ובשור המועד ששוה מנה שנגח שור שוה מאתים איירי דכי נמי אזיל ומייתי ליה אכתי יש לו מנה גבי בעלים דמועד משלם מן העליה וקמ"ל דכיון שהפקירו הבעלים קודם שעמד בדין פטורין מההיא מנה דאף על גב דבשעת נגיחה הוה ליה בעלים כיון דבשעת העמדה בדין לית ליה בעלים פטור דבעינן שתהא מיתה והעמדה בדין שוין כאחד אבל לעיל איירי דבשעת נגיחה הפקר הוא ולית ליה בעלים לאישתלומי מנייהו לכך פריך שפיר ליזיל ולייתיה

כגון שקבל עליו שמירת גופו וכו' כתבו התוספות איפכא לא מצי למימר וכו' דלא שכיח הוא ועוד נראה דלא קאמר איפכא משום דהשתא דמוקי לה דאזקיה תורא דמשאיל לתור' דשואל וכשקבל עליו שמירת גופו ולא שמירת נזקיו ניחא דדכוותיה בשומר חנם איכא נמי לאוקמי בכי האי גוונא דאזיק תורא דמפקיד לתורא דנפקד וכשקבל עליו שמירת גופו ולא שמירת נזקיו והוי שפיר שואל דומי' דשומר חנם אבל אי הוה מוקי לה בדאזיק תורא דשואל לדמשאיל וכשקבל עליו שמירת נזקיו ולא שמירת גופו לא הוי דומי' דשומר חנם דדכוותיה בשומר חנם היכא דאזקיה תור' דנפקד לדמפקי' אין אנחנו צריכין לומר דלא קבל עליו שמירת גופו דאפילו בסתמא נמי אין צריך לשלם כולי תורא הואיל ואינו חייב באונסין ואם כן לא מיתוקמ' שואל ושומר חנם בחד אוקימתא ונראה דלהכי פריך אשואל אלימא דאזקיה תורא דמשאיל וכו' ולא פריך הכי אשומר חנם דתני ברישא אלימא דאזקיה תורא דמפקיד לתורא דנפקד לימא ליה אלו אזיק בעלמא בעית לשלומי שהרי שמירתו עליך השתא כו' אלא ודאי משום דאיכא לאוקמי דאזקיה תורא דנפקד למפקיד דכיון דשומר חנם לא מחייב באונסין לא שייך למיפרך לימא ליה אלו איתזיק מעלמא בעית לשלומי כולי פורא וכו'

ואת"ל פליגי בקושי' דרבי זירא ובפירוק' דאביי פליגי משמע דרבי זירא לא קבל שינוי' דאביי וסבירא ליה דלא קשיין אהדדי דברייתא דרשב"א דפטור איירי במיוחדת לזה ולזה לפירות אף על גב דאינה מיוחדת לשוורים ובריי' דרב יוסף איירי דאינה מיוחדת לא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד. ולכך קאמר ואם תמצא לומר פליגי בקושי' דרבי זירא וכו' דלא פליגי אלא במיוחדת לפירות ולא לשוורים אבל במיוחדת לפירות ולשוורים מודה רב חסדא דפטור ובלא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד מודה רבי אלעזר דחייב ולאפוקי ממאי דסלק' דעתן מעיקרא דבכל מילי פליגי והתוספות כתבו לעיל דבתחילת הסוגי' נמי הוה סבר דלא פליגי אלא במיוחדת לפירות ולא לשוורים ואין נראה דאם כן רב חסדא אמאי לא מפרש לה למתניתין כדמפרש לה רבי אלעזר ויפרש רשות המזיק והניזק במיוחדת לפירות ולשוורים דמודה רב חסדא דפטור ורבי אלעזר נמי אמאי לא מפרש מתניתין כדמפרש לה רב חסדא ויפרש רשות הניזק והמזיק דלא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד דמודה רבי אלעזר דחייב לכך נראה דסתמא דש"ס לא אסיק אדעתיה כלל שיש לחלק בין חצר מיוחדת לזה ולזה לבין חצר שאינה מיוחדת לא לזה ולא לזה והוה סבר דבכל מילי פליגי ולכך הוצרך ש"ס לפרושי לעיל מתניתין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והוה סבר דברייתות פליגי אהדדי אלא דבתר הכי בזמן רבי זירא ואביי היה נראה להם דוחק למימר דפליגי ולכך קאמר קשיין אהדדי ומוקי להו אביי דהא דרב יוסף במיוחדת לפירות ולא לשוורים וכי תניא ההיא במיוחדת לפירות ולשוורים ורבי זירא מוקי לה ההיא במיוחדת. לפירות ולא לשוורים וההיא דרב יוס' דלא לזה ולא לזה לשוורים ולפירות דחד כדפי' וקאמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא השתא דאמרי רבי זירא ואביי דמתניית' לא פליגי דמפלגי בין היכא דמיוחדת לפירות וכו' מי נימא דאמוראי נמי לא