תורת חיים חלק ב קעד

תרי גווני שור לאו משום דיש חילוק ביניהן לענין תשלומין דהא שור דאזיק שור ע"כ במועד דווקא איירי דמשלם נמי נזק שלם כמו שור באדם דבתם לא קמיירי דכיון דאין משל' אלא מגופו א"א למיתני באבו' ומתני' בהדיא קתני וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ אלא צ"ל דאף ע"ג דלענין התשלומין שוין הן אפ"ה פריך שפיר דכיון דלענין הדין מחולקין דשור דאזיק שור לא משכחת לה דמשלם נזק שלם אלא במועד ושור דאזיק אדם משכחת לה דמשלם נזק שלם אפי' בתם הוה ליה למיתני בתרתי

למאי הלכתא כתבינהו רחמנ' להלכותיהן תימה כיון דכולהו אתו במה הצד א"כ גזירה שוה דתחת נתינה ישלם כסף למה לי נילף כולהו במה הצד מארבעה אבות נזיקין דלישלמו ממיטב וי"ל דאיצטריך גזירה שוה דלא תימא אדרבא נילף מבעל חוב דמדאורייתא דינו בזיבורית כדאמר בפרק הניזקין ומה מלוה דמצוה קעביד דינו בזיבורית ניזק לא כל שכן

דף ו מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר בהני וכו' והא דקאמר רבא וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד אע"ג דאש לא אתיא מבור וחד מהנך דמה להנך שכן אין כח אחר מעורב בהן כמו שכתבו התו' לעיל י"ל דשפיר קאמר דנהי דאש מבור ממש לא אתי מ"מ צ"ל דאש דכתב רחמנא להלכת' הוא דאתי' דלגופיה לא איצטריך דכיון דאבנו סכינו ומשאו נמי בכלל בור נינהו אע"ג דכח אחר מעורב בהן א"כ אש דכתב רחמנא למה לי לא לכתוב בור ממש ולכתוב כי יניח איש אבן על גגו ונפל ברוח ונכשל בו שור או חמור וגו' דאז שפיר הוה אתי אש מבור וחד מהנך אש דכתב רחמנא למה לי אלא ודאי להלכתא הוא דאתיא

לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם דוקא מתגלגל ברגלי אדם אבל נטלה אדם בידו בכוונה והניחה למקום אחר והזיקה שם שני חייב וראשון פטור דשמא לא היה הולך השור במקום שהיתה הבור מתחלה וכן משמע בפרק שור שנגח את הפרה דקאמר בעי מיניה רב שיזבי מרבא הרחיבה מהו ומסיק אי מההי' גיסא נפיל הרי קריב היזיקא ופי' רש"י ז"ל שם דשמא לא היה הולך השור עד מקום פי הבור שבתחילה וטעמא דהכא גבי מגלגל ברגליו דפטור משום דשוגג הוא דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כדאיתא בהמניח ומה שכתבו התו' דלענין כדי שלא ילכו כל כך בחוזק שיתיזו ויזיקו דרכו להתבונן היינו דאע"ג דרגילות לגלגל בלא התבוננות מ"מ שלא לגלגל כל כך בחוזק עד שיזיק בגלגולו דרכו להתבונן ומיהו נראה כדפי' רש"י ז"ל דלא גרסינן אי בהדי דאזלי מזקי וכו' דאי גרסינן לה אמאי קאמר כחו הוא והא לאו בכחו תליא מילתא דאי נטלה בידים והניחה למקום אחר והזיקה שם חייב אע"ג דלאו כחו הוא ואם דרס על גבי כלי בהליכתו ושברו וכן אם נתגלגלה בנחת ע"י הליכתו והזיקה בהדי דקאזלי כגון ששבר כלי זכוכית דנוח להשתבר פטור אע"ג דכחו הוא כיון דרגילות הוא לגלגל בהלוכו בנחת בלא התבוננות כדפי' וכיון דעיקר מלת' תליא אם נתגלגלה על ידו בכח אם לאו א"כ הכי איבעי ליה למימר היכי דמי אי נתגלגלה בכח מזיד הוא פי' וכאלו נטלה בידים והניחה למקום אחר דמי ואפי' לא מזקי בהדי דאזל' חייב לא צריכה שגלגלה בנחת פי' ואפילו הזיקה בהדי דקא אזלי פטור המגלגל ועוד דמשמעות הלשון דאי בהדי דאזלא מזקי כחו הוא משמע דפריך דכיון דכחו הוא היינו אדם ותנא ליה במתני' כדפריך בסמוך גבי פותחין ביבותיהן ולעיל נמי גבי כיחו וניעו והכא לא שייך לפרושי הכי לכך נראה דלא גרסינן ליה וכיון דלא גרסינן ליה אין שום ראיה לחלק ואדרבה כיון דתלמוד' בפ' המניח נקט סתמא דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים משמע דאין לחלק ולכך נראה דאפי' הזיק בגלגולו נמי פטור דשוגג הוא כיון דאין דרכו להתבונן בדרכים ודלא כמ"ש בש"ע סימן הי"א

הכותל והאילן שנפלו לר"ה פטור מלשלם משום דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא לפי שלא ידע שהן רעועין אבל אם ידוע וניכר לכל שהן רעועין והתרו בו או התרו בו ב"ד לקוץ ולסתור והוא לא השגיח ונפלו חייב והא דקתני נתנו לו זמן וכו' אתי לאשמעי' דלא מחייב כשמודיעין אותו אלא א"כ נתנו לו זמן ב"ד שלשים יום ונפלו לאחר הזמן וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פי"ג מנזקי ממון ומה שכתב הרשב"א הביאו בשלחן ערוך סימן תי"ו דאם לא התרו בו ב"ד אע"פ שהתרו בו חביריו אינו כלום איירי שאינו ידוע וניכר לכל שהן רעועין כל כך לפיכך כל שלא התרו בו בית דין מצי למימר סבור הייתי שלא יפלו עדין ואע"פ שסתם דבריו ע"כ צריך לפרש כן דאי לאו הכי דבריו סותרין למה שכתב בסימן ש"ז ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה ונתקלקלו הכותלים וכו' והיא תשובת הרא"ש ז"ל וכתב שם בהדיא שאם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים והתרו בו השכנים לסלק החטה ולא סלקה חייב לשלם ולא בעי התראת ב"ד וצ"ל דשאני התם שהקלקול ידוע וניכר ולא מצי למימר סבור הייתי שלא יפלו עדיין לכך בהתראת חביריו סגי

מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק אבל כותל ואילן אין דרכן לילך ולהזיק מכאן משמע קצת דאיירי בהיזק דלאחר נפילה דאי הזיקו כותל ואילן בשעת נפילה גופה א"כ הנך נמי דרכן לילך ולהזיק כמ"ש התוספות

ורבי ישמעאל אכל שמינה וכו' כתבו התו' דלפיכך טעה בדברי ר' ישמעאל טפי משום דקאמר ר' עקיבא לא בא הכתוב אלא לגבות וכו' ועוד נראה מדלא קאמר ר' עקיבא אומר מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק דומיא דרבי ישמעאל וכדקתני ברייתא דלקמן להכי משמע ליה דמיטב שדהו של ניזק דנקט רבי ישמעאל היינו שלעולם משלם לניזק את מיטב שדהו אפי' אכל כחושה ורבי עקיבא סבר דקרא לא איירי בהכי אלא אתי לאשמעינן שהתשלומין יהא מעידית שבנכסיו ולפי המסקנא ניחא הא דנקט לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין וכו' משום דרבי ישמעאל דריש מיניה תרתי דס"ל דאהניא גזירה שוה ואהניא נמי קרא כדקאמר בסמוך ולהכי אתי רבי עקיבא וקאמר דלא בא הכתוב לגזירה שוה דלא אהניא אלא גופא דקרא דהיינו לגבות לנזקין מן העידית

דף ז ואי תימא סבר ר' עקיבא כל ב"ח נמי בעידית והא דקאמר וק"ו להקדש מב"ח יליף לה והכי קאמר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וכיון דניזקין מן העידית יליף מיניה דב"ח נמי מן העידית וילפינן חוב דהקדש ק"ו מחוב דהדיוט והוה מצי למיפרך מדקאמר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית ולא קאמר סתמא אלא לגבות מן העידית משמע דנזקין דוקא קאמר לאפוקי ב"ח אלא דעדיפא מיניה פריך

מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה פי' רש"י ז"ל שוה מאה זוז וקרקעותיו ימכור במאה זוז וקשה לפירושו דמי קתני הרי שהיו לו בתי' שדות כרמים שוה מאתים זוז והא סתמא קתני משמע דאיירי אפי' יש לו טפי משוה מאתים או בציר מהכי ועוד קשה דמאי משני לא צריכא דביומי ניסן יקרי ארעתא וכו' אכתי תיקשי נהי דעד פלגא אורחיה למיזל מה נפשך אי אזלינן בתר זולא דהשתא אפי' טובא נמי ליספי ליה ואי אזלינן בתר יוקרא דלקמיה אפי' פורת' נמי לא ליספי ליה דמאי סברא היא זו להשלים לו עד מאתים דוקא לכך נראה כגירסת רב אלפס שכתבו התו' והשתא ניחא דעד פלג' כיון דאורחיה למיזל הרי הוא כאלו מוכרן בשויין דהא כולהו ארעתא דעלמא נמי לא שוין השתא טפי אבל טפי מפלג' כיון דלאו אורח' למיזל כולי האי אין מחייבין אותו למכור נכסיו בפחות משוין. מיהו תימה לפי זה לא הוה עד פלגא דנקט תלמודא בעד מחצה דנקט ברייתא דהא דקתני ברייתא מאכילין אותו עד מחצה ממטה למעלה קחשיב שאם השדה שוה מאה בניסן והוזל בתשרי שאינו שוה אלא עשרה מאכילין אותו וכן אם אינו שוה אלא עשרים וכן עד מחצה מאכילין אותו ותלמוד' דנקט עד פלג' אורח' למיזל פי' ואין מאכילין אותו על כרחך ממעלה למטה קחשיב שאם הוזל שאינו שוה אלא תשעים אין מאכילין אותו וכן אם אינו שוה אלא שמונים וכן עד פלגא וזה לא יתכן דהא עד פלג' דנקט תלמודא פירושא קמפרש לה עד מחצה דנקט ברייתא אבל לפי' רש"י ז"ל ניחא והרמב"ם ז"ל כתב מי שהיו לו בתים שדות וכרמים וכו' מאכילין אותו מעשר עני עד חצי דמיהן ולא ידחוק עצמו למכור שלא בזמן מכירה משמע דס"ל דהא דקתני מאכילין אותו עד מחצה עד דמי חצי הקרקעות קאמר ולפי זה נמי אתי שפיר מיהו לפי' קשה נמי מה נפשך אי אזלינן בתר זולא דהשתא לא ליספו ליה ולא מידי ואי אזלינן בתר יוקר' דלקמיה ליספו ליה אפי' טובא עד שימכור כדי שויין

עד פלגא אורחיה למיזל טפי לאו אורחיה למיזל בפרק הזהב גבי הא דתנן הקרקעות אין להן אונאה כתבו התוספות בשם ר"ת דדוקא עד פלגא אבל מפלגא ואילך יש להן אונאה ומייתי ראיה מהא דתנן בפ' אלמנה שום הדיינין שפחתו שתות וכו' רשב"ג אומר מכרם קיים ומפרש התם מכרם קיים עד פלגא טעמא דמילתא נראה דעד פלגא כיון דאורחא למיזל חשיב מקח אבל טפי מהכי כיון דלאו אורחא למיזל כולי האי לא חשיב מקח כלל וכגזל דמי ונהי דמיעטה תורה קרקעות מדין אונאה מדין גזל לא נתמעטו

הב לי זיבורית טפי פורתא כתבו התוספות דלא גרסינן או עידית בציר פורתא משמע דבספרים ישנים הוה גרסינן הכי ודוחק לשבש הספרים ועוד קשה אמאי קאמר רב אחא בריה דרב איקא אי איכא לדמויי לכתובת אשה מדמינן והא שפיר מצי לאוקמי בבעל חוב דקאי ביה ודקאמר הב לי עידית בציר פורתא והתוספות כתבו לפי שהתחיל והעמיד בניזקין ובב"ח ניחא ליה למינקט בתרייהו כתובת אשה וזה דוחק ועוד דל' דאי איכא לדמויי לא משמע הכי לכך נראה דגרסינן או עידית בציר פורתא ושפיר פריך אם כן נעלת דלת בפני לוין דאע"ג דאין דינו כלל בעידית שאני הכא כיון שגילה דעתו שאין חפץ לשייר קרקע זה לעצמו אלא שרוצה לדוחקו שיקחנו כיוקרא דלקמיה מחמת שהניזק חפץ בו הוי נעילת דלת דמצי למימר אלו הוה לי זוזאי הוה שקילנ' כדהשתא דגם אתה חפץ ליתנה לי השתא דזוזאי גבך אתה רוצה לדוחקני לשקול כיוקרא דלקמיה וכן כתב הרא"ש ז"ל וכ"כ בעל התרומות וכן עיקר דלא כש"ע שכתב בסי' ק"ב אם אומר המלוה תן לי עידית בציר פורתא אין כופין אותו וכו' ומשמע שם דאפי' אם גילה דעתו שרוצה ליתן לו כיוקרא דלקמיה

דף ח הכי גרסינן בספרים ישנים וא"א אידי ואידי כשהיתה לי' עידית ומכרה ולא קשיא הא דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא והא דלא שויא בינונית שלו כעידית דעלמא פי' והא דקתני ניזקין וב"ח בבינונית דלא שויא וכו' ואע"ג שכבר נשתעבדו לו לניזק עידית שמכר אפי' הכי לא מצי טריף להו דמצי למימר הנחתי לך מקום דאע"ג דדיניה בעידית ולא בבינונית אפי' הכי מצי למימר הכי כדאמרינן לקמן אלא שהתוספות כתבו הכי גרסינן אידי ואידי כשלא היתה לו עידית ומכרה. ולפי גירסת ספרים ישנים אתיא שפיר הא דגרסינן בסמוך ואיבעית אימא אידי ואידי כשהיתה בינונית שלו כעידית דעלמא דהא קרי ליה בינונית משום דקאי אהא דקאמר אידי ואידי כשהיתה לו עידית ומכרה ומיתוקמא נמי שפיר ההיא דקתני ניזקין וב"ח בבינונית למ"ד בשלו הן שמין כיון דהוה ליה עידית ומכרה

מכרו לאחד מיבעיא והא דלא משני דלא זו אף זו קתני נראה דלא שייך לשנויי הכי אלא היכא דקתני תרי בבי דאיכא למימר דבתרי זימני קתני להו מעיקרא קתני בבא קמייתא דקילא לחוד משום דאכתי לא הוי אסיק אדעתיה למיתני אידך בבא דחמיר' טפי ובתר הכי תני בבא שנייה ובבא ראשונה לא זזה ממקומה אבל הכא כיון דחד בבא הוא משמע דבחד זימנא קתני להו לכך פריך שפיר דכיון דמעיקרא אסיק אדעתיה דבשלשה בני אדם נמי דינא הכי ליתני מכר לשלשה בני אדם לחוד ולא ליתני מכר לאחד כלל

אי הכי בנזקין נמי נימא הכי פי' רש"י ז"ל אי בעי למשקל בינונית שקל וכו' ואין הלשון משמע כן דמשמע דפריך דבנזקין נמי נימא מהדרנא שטר' דזיבורית למרא ויגבו מן הזיבורית קאמר ועוד דאי לא מצי למימר ליה מהדרנא שטרא דזיבורית משום דא"ל לכי תיהדר אם כן מאי קאמר לעיל דא"ל אי שתקיתו וכו' ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה והא כתובת אשה השתא נמי בזיבורית ואם כן תימא ליה לכי תיהדר. והתוספות כתבו דכיון שאין מפקיע כחה לא מצי למימר הכי וזה דוחק לכך נראה דפרי' בנזקין נמי נימא מהדרנא שטרא דזיבורית