תורת חיים חלק ב קעג

ארבעה

אבות נזיקין כתבו התוספות אית דוכתא דלא תני הן כמו הכא ובש"ס גבי שלש עשרה נזיקין וכו' מיהו בספרים שלנו גרסינן לקמן שלש עשרה נזיקין הן ואם כן צריך לומר כמו שכתבו בסמוך דתנא דמתניתין לא בא אלא להגיד ארבע אבות הללו לא ראי זה כראי זה ולא נחית למניינא ולהכי בדברי חייא ורבי אושעיא קתני הן משום דנחתי למניינא וכן כתבו התוספות בריש מסכת ראש השנה והשתא ניחא הא דקתני ארבעה אבות נזיקין ולא קתני אבות נזיקין ארבעה דומיא דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת משום דהתם נחית למניינא והוי כאילו אמר אבות מלאכות כמה הן ארבעים וכו' אבל הכא דלא נחית למניינא לא שייך למיתני הכי

הך דהוה במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' אית דגרסי הך דהוה במשכן חשיבא וקרי ליה אב הך דלא הוה במשכן לא חשיבא וקרי ליה תולד' ולפי זה לא הוו תולדות במשכן וכן כתבו התוספות בריש פרק הזורק

האי נגיפה נגיחה היא דתניא וכו' תימה אכתי דלמא נגיפה הוי אב ונימא האי נגיחה נגיפה היא ורש"י ז"ל כתב דהא נגיחה אשכחן דבקרן היא וקשה דהא נגיפה נמי אשכחן דבגוף היא כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וכן משמע מדנקט תלמודא האי נגיפה נגיחה היא ולא קאמר נגיפה נמי נגיחה היא משמע דודאי אשכחן נמי נגיפה שהיא נגיפת הגוף מיהו האי נגיפה נגיחה היא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא נימא איפכא דהרי נגיחה נגיפה היא ונראה דלפי המסקנא אתי שפיר דאי נגיחה היינו נגיפה לסיים נמי בנגיפה כמו שהתחיל אמאי שינה הכתוב למיכתב נגיחה לבסוף אבל איפכא אין להקשות ליפתח נמי בנגיחה דהא איכא למימר דקא משמע לן דמועד לאדם הוי מועד לבהמה והמקשה דלא ידע הך מילתא אפשר לומר דעדיפא פריך אי נמי לאו מקשה הוא אלא סתמא דש"ס מפרש לן הך טעמא

דף ג' סלקא דעתך אמינא אידי ואידי אשן פירש"י ז"ל ואי קשיא היכא מצי למימר אידי ואידי אשן ליכתוב חדא להיכא דלא מיכליא קרנא דליחייב תריץ אי מהאי קרא הוה אמינא האי אתי וכו' דבריו תמוהים דאם כן בסמוך דקאמר מהו דתימא אידי ואידי ארגל הא דאזיל ממילא הא דשלח שלוחי אמאי לא משני נמי כדמשני הכא מהו דתימא אידי ואידי ארגל והא דמכליא קרנא והא דלא מכליא קרנא דאי כתיב ושלח הוה אמינא דושלח אתי להיכא דכליא קרנא כדפי' רש"י ז"ל אבל לא מכליא קרנא לא קא משמע לן ובער ואם כן על כרחך ושלח אתא להיכא דלא מכליא קרנא וכן קשה איפכא אמאי לא משני הכא כדמשני בסמוך דמהו דתימא אידי ואידי אשן הא דשלח שלוחי והא דאזיל ממילא לכן נראה כמו שכתבו התוספות דהוה אמינא דוקא דשלח שלוחי וכן בסמוך אי לא כתיב אלא ובער הוה אמינא דוקא היכא דמכליא קרנא והשתא הנך תרתי מהו דתימא וכו' תרווייהו צריכין בין הכא בין בסמוך והא דלא נקט הכא אלא חדא משום דלא בעי לשנויי הכא אלא למאי איצטריך ושלח לשן כיון דובער אתיא לשן לכך קאמר דאיצטריך ושלח להיכא דלא מכליא קרנא ולא נחית השתא לפרושי אמאי לא כתב רחמנא ושלח לחודא וכן בסמוך לא נחית לשנויי אלא קרא דובער למה לי לרגל כיון דכבר כתיב ושלח

דומיא דרגל כתבו התו' וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הני מילי באיסור' וכו' נראה דלא קשה מידי דאי אמרת בשלמא לחומרא מקשינן אתי שפיר דלא כתב לן רחמנא נמי היקישא או שום יתורא גבי קרן למילף מיניה נמי דאפי' אהיכא דלא מכליא קרנא או אזיל ממילא דמחייב דדוקא גבי שן איצטריך היקישא להיכא דלא כליא קרנא משום דלישנא דובער משמע דוקא דכליא קרנא וגבי רגל איצטריך היקישא להיכא דאזלא ממילא משום דלישנא דושלח משמע דוקא דשלח שלוחי אבל קרן דנפקא מכי יגח לא איצטריך שום היקישא כיון דסתמא כתיב ממילא אוקימנא קרא בכל ענין אלא אי אמרת לקולא מקשינן אם כן דכוותיה גבי קרן לא מחייב אלא היכא דמכליא קרנא ושלח שלוחי ואם כן אמאי כתב רחמנא כי יגח סתמא ולא כתב לן שום ייתורא למילף מניה דלא מחייב אלא היכא דמכליא קרנא ושלח שלוחי כמו שכתוב גבי שן ורגל ומכאן קשה נמי על מה שפי' רש"י ז"ל לעיל דאי כתיב ושלח לחודא הוי אתי להיכא דמכליא קרנא אע"ג דלישנא דושלח לא משמע דכליא קרנא דוקא אפי' הכי הוה מוקמינן ליה בהכי א"כ גבי קרן דליכא היקישא אימא דלא מחייב אלא היכא דכליא קרנא

איצטריך סלקא דעתך אמינא היכא דשלח שלוחי כתבו התוספות וא"ת תיקשי השתא הא דפריך לעיל וכו' וי"ל דהכי קאמר ברייתא דאלו לא נאמר ושלח הוה מפקינן מכאשר יבער ודוחק הוא לומר שהתנא שקיל וטרי במילתא דלא איצטריך ליה לפי האמת וראיה דמייתי מריש פרק איזהו נשך לאו ראיה היא כלל לפי מי מה שפירשנו שם שהתנא אתי לשנויי הא דכתיב ובמרבית לא תתן אכלך ולא כתיב ואכלך לא תתן במרבית דומיא דרישא דקרא את כספך לא תתן לו בנשך לכך נראה דלאו קושיא היא דהא על כרחך קושיית התוספות אתנא דברייתא קאי ולא על גוף הכתוב דאי לאו הכי לא תירצו כלום וא"כ יש לומר דאין שום נפקותא לתנא דאי לא הוה מייתי קרא דכאשר יבער הגלל הוצרך לאתויי במקומו חד קרא דושן בהמות להביא ראיה דושלח היינו שן וא"כ מאי לי האי קרא מאי לי האי קרא אבל לעיל פריך שפיר דמאי איצטריך לאתויי כאשר יבער כלל דכיון דקרן ורגל כתיבי אין צריך לאתויי שום ראיה וא"ת למאי שכתבו התוס' דה"ק ברייתא אלו לא נאמר ושלח הוה מפקינן מכאשר יבער א"כ. מאי פריך לעיל כאשר יבער הגלל למה לי אי רגל כתיב והא תנא גופיה קאמר דאי לא כתיב ושלח דאז לא הוה שום קרא לרגל הוה מפקינן מכאשר יבער הגלל וי"ל דאלו לא נאמר ושלח שכתבו היינו אי לא הוה מפקינן רגל מלשון ושלח דמשמע מיניה נמי שן אלא הוה מפקינן רגל מלשון אחר דלא הוה משתמע מיניה שן אז הוה מפקינן ליה מכאשר יבער הגלל: דף

דף ד סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אעבד ואמה מדלא נקט עבד ואשה צריך לומר דקאי אמתניתין דסוף מסכת ידים כמ"ש התו' והכי איתא התם אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים מה אם שורי וחמורי שאני חייב בהן מצות אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות אינו דין שאהא חייב בנזקין אמרו להן לא אם אמרתי בשורי וחמורי שאין בהן דעת תאמרו בעבד ואמה שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם ותימה כיון דידע רישא דמתניתין מסתמא ידע נמי סיפא וא"כ מאי מייתי מינה כמ"ש התו' ומה שתירצו נראה לכאורה דוחק. ועוד קשה דמה הוצרך רב אשי למימר לאו טעמא רבה אית בהו הוה ליה למימר לאו טעמא אית בהו ומה הוצרך נמי להוסיף אמתניתין ולמימר ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום לכך נראה דקא סלקא דעתך דעבד ואמה דפטירי משום דרשה נפקא לן דהך טעמא דשמא יקניטנו לאו טעמא מעליא הוא דמלתא דלא שכיחא הוא ולא הפסד מרובה הוא ולא שייך למיפטר בעלים מהך טעמא ותשובת פרושים לצדוקים דחייה בעלמא הוה דומיא דהנך דקאמר התם אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי קודש מטמאים את הידים וכו' אמר להן ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד וכו' והך תשובה דר' יוחנן דחייה בעלמא הוה כמו שפירש הרמב"ם ז"ל שם שלא השיב להן האמת וכן הא דקאמר התם אומרים פרושים קובלים אנו עליכם צדוקים שאתם כותבים את המושל עם השם בדף דחייה בעלמא הוא וקאמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו פי' דטעמא דשמא יקניטנו דהתם לאו דחייה הוה אלא טעם אמת הוא דודאי מילתא דשכיח' והפסד מרובה הוא ואם כן אין לך טעם גדול מזה דאי מחייבת ליה נמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום

למחשביה בהדי מועדין הוא דאתא כתבו התוס' ושמואל ס"ל דלא הוה ליה לאשמעינן בסיפא כיון דלא אשמעינן שום חידוש וכו' ועוד נראה דשמואל ס"ל דשן ורגל וקרן שאני דאע"ג דתני להו ברישא איצטריך למתני סיפא לאשמעינן דאע"ג דכולהו נזקי בהמה נינהו אפ"ה לענין הדין הן חלוקין דיש מהן תמין ואין משלמין אלא חצי נזק מגופן ויש מהן מועדין ומשלמין נזק שלם מן העליי' אלא אדם למה ליה למיתני בסיפא ואי אתי לאשמעינן דאדם מועד מתחילתו הוא זהו מילתא דפשיטא כיון דבן דעת הוא מה לי פעם ראשונה מה לי פעם שלישית ורביעית

ואימא מבעה זה מים כתבו התוספות וא"ת והיכן כתיב מים בתורה וי"ל מושלח וכן הוא אומר ושולח מים וכו' ועוד י"ל דבור יתירא כתיב כמ"ש התו' לעיל דהוה. מצי למיכתב כי יפתח איש כי יכרה איש בור למה כתיב בור בור ואיכא למימר דבור יתירא למים הוא דאתא דסתם בור יש בו מים מדכתיב והבור רק אין בו מים ואתי לאשמעינן דאפי' אין הבור עמוקה עשרה אלא שבעה אם יש מהן שלשה טפחים מים חייב משום הבלא דבפרק הפרה קאמר בור שמונה ומהן שני טפחים מים חייב דמיא מוסיף הבלא וכל טפח דמים כתרי דיבשה דמו וקאמר התם איבעיא להו בור תשעה ומהן טפח אחד מים מהו וכו' בור שבעה ומהן שלשה טפחים מים מהו תיקו ואם כן איכא למימר דקרא אתי לאשמעינן דבור תשעה ומהן טפח אחד מים אי נמי בור שבעה ומהן שלשה טפחים מים נמי חייב משום הבלא דבין לרב בין לשמואל בור שחייבה עליו תורה משום הבלא הוא אלא דלשמואל משום חבטה נמי הוא כדאיתא בפרק הפרה

תרי גווני אדם השתא הדר ביה ממאי דמשני מעיקרא דתנא דמתניתין תנא אדם וכל מילי דאדם דהא השתא קאמר דמבעה באדם דאזיק שור דוקא איירי ולא באדם דאזיק אדם דומיא דבור כדפי' רש"י ז"ל וא"כ צ"ל דתנא דמתני' באדם דאזיק אדם לא קמיירי ותדע דהדר ביה מדקאמר לקמן בשלמא לתנא דידן תנא מניינא למעוטי דר' אושעיא ואי אמרת דתנא אדם וכל מילי דאדם אם כן הנך דר' אושעיא נמי בכלל אדם נינהו ואפי' אם ת"ל דהן בשלמא אליבא דשמואל נקט ליה מ"מ לפי המסקנא תיקשי אליבא דרב מניינא דתנא דידן למעוטי מאי דליכא למימר למעוטי מסור ומפגל דכיון דתני אדם וכל מילי דאדם מסור ומפגל נמי בכלל אדם נינהו אלא צריך לומר דהדר ביה וכן משמע מהא דקאמר לקמן בשלמא לתנא דידן תנא אבות מכלל דאיכא תולדות ואי תנא אדם וכל מילי דאדם דתנא דידן נמי תיקשי תולדותיהן מאי נינהו

אי הכי שור נמי ליתני תרי גווני אי אמרת בשלמא תנא אדם וכל מילי דאדם שור נמי תנא שור וכל מילי דשור אלא אי אמרת תרי גווני אדם דמבעה דמתני' לא מיירי בנזקי אדם דומיא דבור א"כ שור נמי לא איירי בנזקי אדם דומיא דבור ואם כן ליתני נמי שור דאזיק אדם

תרי גווני אדם דמבעה דמתני' לא מיירי בנזקי אדם דומיא דבור לכך איצטריך למיתני אדם דאזיק אדם אבל קרן שן ורגל לא איצטריך למתני בשור דכולם בכלל שור נינהו

דף ה אי ר' עקיבא ליתני תרי גווני שור פי' רש"י ז"ל דהא לר' עקיבא יש חילוק בין תשלומין של שור דאזיק שור דלא משלם אלא חצי נזק לתשלומי שור דאזיק אדם אבל למה שכתבו התוס' דהא דמשני הא תבריה רבי עקיבא לגזיזיה היינו דכיון דאין משלם אלא מגופו א"א למיתני גבי אבות דאמרי' לקמן כולן כאבו' הן לשלם ממיטב צ"ל דהא דפריך מעיקרא אי ר' עקיבא ליתני