תורת חיים חלק א צז

חמש שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב ודבריהם תמוהים דאע"ג דר' יהודה אית ליה בהדיא הך סברא לעיל גבי עדות נפשות ע"כ צ"ל דהמקשה סבר דיש לחלק בין עדות לבין חמץ מדפריך בסמוך א"כ בחמש נמי ניכול מדקאמר א"ה משמע דאמאי דמשני ליה חמישי חמה במזרח ושביעי חמה במערב וכו' פריך ואמאי לא פריך בלאו הכי דהא רבי יהודה קאמר הכי בהדיא שבחמש חמה במזרח וכו' אלא ודאי ס"ל למקשה דיש לחלק בין עדות נפשות לחמץ דאיכא למימר דמשום נפשות הקילו או איזה חילוק אחר מכאן ואילך כזורק אבן לחמת יש מפרשים שהוא דומה לחמת מלא יין אלא שחסר ממנה מעט ואם יניחנה כך יחמיץ ואם יתן בו אבן אחד יעלה היין ולא יפסיד כל כך אבל לא יהיה כל כך טוב כאלו מלאו ביין כך האוכל לאחר שש שעות אף על גב דתועיל לו אינו מועיל לו כל כך כאלו אוכל קודם לכן:

דף יג דאמר זו תודה וזו לחמה וכו' ואע"ג דלא אמר עלי לחמה אפילו הכי אם אבד הלחם חייב באחריותו דכיון דלחם גלל תודה כשאמר זו תודה נתחייב בלחמה לכך כל זמן שהתודה קיימת חייב בלחמה אבל אבדה תודה אינו מביא אחרת דכיון דאמר זו תודה אינו חייב באחריופה ואין פודה גלל לחם אבל אם אמר עלי תודה ועלי לחמה אם אבדה תודה צריך נמי להביא אחרת דכיון דאמר עלי תודה חייב באחריותה ולכך מוקי לה דאמר זו תודה וזו לחמה:

מאי קמשמע לן דשלישי מותר לעשותו שני היינו הך במקצת ספרים ישנים גרסינן בתוספות למאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל דאורייתא לא פריך דלדידיה הוסיף דמותר לעשופו אף שני דאורייתא וכן הגיה מהרש"ל ז"ל ונראה דלכך מחקו דיבור זה בספרים חדשים משום דפשטא דשמעתא משמע דמאי קמ"ל לא מקשן הוא אלא מדבריו דרב יהודה הוא דאתי לפרושי מתניתין דבנר של מתכות איירי ורב יהודה לאו אהך קושיא לחודא קא סמיך דהוה מצי לשנויי דהוסיף דאלו התם טמא וסמא ואלו הכא פסול וטמא אלא מתניתין קשיתיה כדאמר בסמוך וכיון דעל כרחך צריך לומר דמתני' בנר של מהכות איירי לא בעי לאוקמי בשינויא דחיקא ולכך לא קאמר הניחא למאן דאמר אין אוכל מטמא דאורייתא:

הדרן עלך פרק אור לארבעה עשר דף ב' לפני אידיהן מאן קא גרים להו תברא עדות שהעידו בעצמן לכאורה תימה אמאי נקט ש"ס עדות שהעידו בעצמן דהא קרא דיתנו עידיהן ויצדקו לאו בעדות עצמן איירי אלא בעדותן של עובדי כוכבים ומזלות כדפירש רש"י ז"ל יבאו עובדי כוכבים ומזלות שעבדום ויעידו עליהן. וי"ל דהשתא דסלקא דעתך דעובדי כוכבים ומזלות כתיב ואתמוה מתמה יתנו עובדי כוכבים ומזלות עידיהם יבאו עובדי כוכבים ומזלות שעבדום ויעידו עליהם ויצדיקום צריך לומר דסיפא דקרא דישמעו ויאמרו אמת הכי קאמר ישמעו עובדי כוכבים ומזלות דברי תוכחתו ית' מ"ש יתנו עידיהן ויצדקו ויודו על דבריו ויעידו בעצמן ויאמרו אמת הדבר כי חטאנו ואין מי שיצדיקנו לכך נקט עדות שהעידו בעצמן דעובדי כוכבים ומזלות לא תעיד כיון דקרא אינו אלא קא מתמה:

שווקים להושיב בהן זונות תימא אמאי לא קאמר לעשות בהן סחורה וכל דבר. והתוספות כתבו דמגנה אותם בדבר גנאי כל מה שיכול וכו' ודוחק הוא דלמה יגנה אותם בשביל מה שמבקשין שכר לא יתן שכר ולא יגנה ועוד דבסמוך גבי גשרים וכרכים נקט ש"ס נמי מילתא אחריתי מכס ואנגריא אע"ג דליכא בהו גנאי. ועוד דגבי כסף וזהב מאי איצטריך למימר שלי הוא ולא קאמר בשביל עצמיכם הרביתם ואינהו גופייהו היאך מצו למימר הרבה כסף וזהב הרבינו בשביל ישראל והלא שקר מוחלט הוא. וכן קשה גבי מלחמות דבסמוך אמאי לא קאמר בשביל עצמיכם עשיתם. ועוד דבסמוך קאמר אינהו סתרי בית המקדש ואנן בנינן משמע דמימר אמרי דמהאי טעמא יועיל להן טענה דגשרים וכרכים ומלחמות וקשה כיון דהוא יתברך משיב להן תשובה ניצחת על כל טענה וטענה מהיכי תיתי דיועילו. לכך נראה דשווקים ומרחצאות וכל הנך דבסמוך תיקוני מדינה נינהו ותחילת עשייתן לצורך כל אדם הוא בין עובדי כוכבים ומזלות בין ישראל אלא דאינהו שקורי קא משקרי ואומרים שלא עשו אותן אלא בשביל ישראל לחוד שיתעסקו בתורה ולכך רוצים ליטול שכר גדול כישראל שכל המסייע את חברו ללמוד תורה חולק עמו בשכרו כדאשכחן ביששכר וזבולן להכי לא מצי למימר תיקנתם שווקים לעשות בהן סחורה וכו' שאלו עשאום לעשות בהן סחורה לא שייך למימר שעשו כן בשביל עצמן דסתם צרכי מדינה לצורך כל אדם הוא נעשה כדפירשתי ולכך איצטריך למימר תיקנתם שווקים להושיב בהן זונות פי' דתחילת עשייתן לא הוה לצורך תיקון המדינה אלא כדי להושיב בהן זונות דאורחא דמלתא להיות זונות ורווקים מצויין בשווקים ונתכוונתם לעשות שוק של זונות. מרחצאות לעדן בהן עצמיכם לפי שבשעה שנכנסין לפניו ית' אין נכנסין אלא עיקרי האומה אשר עליהן מוטל תיקון צרכי המדינה ושריה וחכמיה כדאמר לעיל כל אומה וסופריה ולהכי נקט מרחצאות לעדן בהם ולא קאמר לרחוץ בהם שאלו עשאום לרחוץ לא הוה שייך למימר שעשו כן בשביל עצמן דסתם צרכי מדינה לצורך כל אדם נעשה כדפי' ולכך קאמר מרחצאות לעדן בהם דתחילת עשייתן לא הוה לצורך תיקון המדינה אלא בשביל עצמיכם לעדן בהן. כסף וזהב שלי הוא דמה שאמרו הרבה כסף וזהב הרבינו וכו' היינו אותו כסף וזהב שדרך המלכים ושרים להרבות בבית גנזיהם ואוצרותיהם לשכור מהן חיילות לצורך שמירת המדינה כידוע ולהכי לא שייך למימר שלא הרבו אותן אלא לצורך עצמן דכל צרכי מדינה עושין בשביל כל אדם ולכך איצטריך למימר כסף וזהב שלי הוא וכן יש לפרש גבי גשרים שאלו עשאום לעבור עליהן הוי צורך תיקון מדינה שעושין בשביל כל אדם ולכך איצטריך למימר ליטול מכס מהן ולא לצורך תיקון מדינה וכן כרכים שכבשו ולא לצורך תיקון המדינה שתהא ארץ רחב ידים לדור בה יושביה בריוח אלא לצורך אנגריא. ולפי שאותן המלחמות המלכיות על פני השדה ודאי צרכי תיקון המדינה נינהו שלא יבא האויב לכבוש את המדינה וצורך כל אדם הוא לכך איצטריך למיטר מלחמות אני עשיתי וכו' והשתא אתי שפיר הא דקאמר אינהו סתרו ב"ה ואנן בנינן דמימר אמרי דמהאי טעמא יקבל מהן הוא יתברך טענת גשרים וכרכים ומרחצאות שיהפך בזכותן בשביל כך לומר שלצורך תיקון המדינה עשאום בין לצורכם בין לצורך ישראל ונהי שלא יקבלו שכר כל כך כישראל מכל מקום יקבלו שכר קצת כיון דבשביל ישראל נמי נפשו ונראה דהיינו דנקט ש"ס וכי מאחר דחזיא וכו' דלא מיהניא ולא מידי פירוש כיון שאינו מהפך בזכותן כלל ולא יקבלו שכר מידי אפילו מקצת שכר מ"ט עיילי כלום יש בכם מגיד זאת נראה דבכם לאו דוקא נקט שלא ידבר הוא יתברך עם עובדי כוכבים ומזלות עצמן שאין ראויין לכך אלא עם שריהן שלמעלה ידבר וכן משמע דבקרא לא כתיב בכם אלא מי בהם יגיד זאת:

ותני רב יוסף אלו עובדי כוכבים שאוכלין ושותין כדוב וכו' מייתי ראיה דכיון דדמיין לדוב חשיבא היא דמלכותא תקיפא היא כדוב זה שהוא תקיף ועז ואוכל ושותה הרבה ומסורבל ומגדל שער הרבה דומיא דמלכות ארם דחשיבא כיון דתקיפא מדכתיב גביה ותיכול כל ארעא ותדושינה. ונראה כיון דעובדי כוכבים קרויין דוב לכך גם שריהן של מעלה נקרא דוב כדאיתא במסכת יומא בההיא שעתא עייל לדוביאל שרא דעובדי כוכבים ומזלות ואל הוא כללי כמו גבריאל רפאל אוריאל שכל שר של מעלה נקרא על שם אומתו או איפכא האומה נקראת על שם הפר שלה כדאיתא במדרש רבה פרשת בשלח והנה מצרים נוסע אחריהם שרן של מצרים היה שמו מצרים ובפרק שור שנגח ד' וה' מפו' באריכו':

ואנן בנינן כתבו התוס' הא דלא קאמרו שבנו בית המקדש כששאל מהן במה עסקתם דלפי זה לא עשו אלא אותו הדור וכו' ודבריהם דחוקים חדא דבסמוך משמע שכל הדורות הולכין אחר דור הראשון מדפריך בסמוך ומי מצי למימר הכי והכתיב ויאמר ה' מסיני בא וכו' מלמד שהחזירה על כל אומה ול' ומאי קושיא תינח אותו הדור שהיה בזמן מתן תורה שאר הדורות מאי איכא למימר לימרו כלום נתת לנו כו' משמע דהכל הולד אחר הדור הראשון ועוד דא"כ אמאי יצאו כולם בפחי נפש דורו דכורש מיהו ליזכו כיון דבנו בית המקדש ועוד דכיון דלא מהניא להו לאחרונים בנין בית המקדש שבנו הראשונים לענין קיבול שכר אם כן לענין קבלת טענת גשרים וכרכים ומלחמות נמי לא מהניא להו דמאי שנא. לכך נראה דמעיקרא כששאל מהן במה עסקתם מלתא דפשיטא הוא דלא בעו למימר שבנו ב"ה דא"כ לא יקבלו אלא שכר מצוה אחת ואינהו בעי לקבילי שכר כל תרי"ג מצות מישראל כיון שהיו מסייעין אותן לקיימן כדפירשתי ובתר הכי נמי לא הומ"ל תנה לנו מיהא שכר בנין ב"ה דכיון דליכא אלא חדא מצוה פשוט הוא שכבר אכלוה משנים קדמוניות כמו שאמר הכתוב ומשל' לשונאיו אל פניו להאבידו והא דקאמר ואנן בנינן אין כוונתן לקבל שכר בשביל כן דודאי כבר אכלוהו אלא דמימר אמרי דשאני ארם דכיון דסתרי ב"ה וחטאו לכך אין ראוי להפך בזכותן אבל אנו דלא סתרינן ליה יהפוך בזכותן והא דנקט ואנן בנינן קושטא דמלתא נקט ולא לקבל שכר עליה דומיא דבתר הכי דקאמר סברי הנך אישתעבדו בהו בישראל ואנן לא שעבדנו בישראל וע"כ צ"ל דה"ק הנך כיון דחטאו דאישתעבדו בהו בישראל לכך אין ראוי להפך בזכותן אנן דלא חטאינן יהפוך בזכותן:

מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה אע"ג דקרא לא נקט אלא עשו וישמעאל כמו שכתוב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן והתם נמי כתיב אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן יש לומר דשאר כל העובדי כוכבים ומזלות נפקא ליה מסיפא דקרא דכתיב ואתא מרבבות קדש כמו שכתב בספר הזוהר והא דנקט קרא הנך תרתי בהדיא טפי משאר כל העובדי כוכבים ומזלות יש לומר משום דהנך תרתי חשיבי מכל העובדי כוכבים ומזלות אי נמי משום דמהנך תרתי קבלו ישראל נהורין מדכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן אבל משאר עובדי כוכבים ומזלות לא קבלו נהורין אלא מתנן כדמשמע בזוהר פרשת בלק דאיתא התם וזרח משעיר אזל וזמן להו לבני עשו ולא קבלוה אזל לבני ישמעאל ולא קבלוה אהדר להון לישראל השתא אית לשאל הקב"ה כד אתא לשעיר למאן נביאה דלהון אתגלי וכו' כד אתא רבי שמעון פתח ואמר ה'