תורת חיים חלק א צה

על אביו של רב קאמר לכך נראה כגירסת רבינו חננאל שכתבו התוספות וא"ת א"כ מאי הוצרך ש"ס לפרש דרב בר אחתיה דרבי חייא ובר אחוה הוה וי"ל כי היכי דלא תיקשי על רב והלא השיב שלא כהוגן דרבי חייא שאלו על אב ואם שלו ורב השיבו על אח ואם שלו וזהו לכאורה תשובה שאינה הוגנת דמאי איכפת ליה לרבי חייא באביו ואמו של רב והוי דומיא דעובדא דיוחנן חקוקה ששאלוהו חסין נעשו יפות והוא השיב שעורין נעשו יפות דהשיבו ליה תשובה שאינה הגונה שהרי אמרו לו צא ובשר לסוסים ולחמורים לכך מפרש ש"ס דרב אחוה ובר אחתיה דרבי חייא הוה וא"כ יפה השיבו דודאי הוה ניחא ליה לרבי חייא מה ששמע דאחיו ואחותו קיימין והוי דומיא דעדשים נעשו יפות:

ותניא כל היום כולו כשר למילה וא"ת בלא ברייתא תיקשי מגופא דקרא דכתיב וישכם אברהם בבקר ואי אמרת דזריזין מקדימין מחורתא וכי אברהם לח זריז במצות הוה וי"ל דאי לאו ברייתא איכא למימר דאברהם לא הוי בעי לזרוזי נפשיה בפקידה כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו כדפירש רש"י ז"ל בפרשת וירא גבי ביום השלישי ומה שהשכים בבקר לאו משום זירוז עביד הכי אלא טעמא אחרינא ה"ל שהיה צריך לצאת בבקר דוקא אבל השתא דיליף ברייתא ההיא דזריזין מקדימין למצות מוישכם אברהם בבקר ואי אמרת ק מקדימין מאורתא אברהם נמי מאורתא ה"ל לאקדומי נפשיה וליכא למימר דלעולם זריזין מקדימין מאורתא ואברהם לא בעי לאקדומי טפי מצפרא כדי שלא יאמרו הממו וכו' דא"כ אכתי אמאי לא הקדים עצמו שעה או שתים קודם הבוקר דהאי טעמא דכדי שלא יאמרו ודאי לא מצומצם עד הבוקר דוקא הוא וכיון דיצא בהשכמת הבוקר דוקא ש"מ דזריזין לא בעו לאקדומי כפי מצפרא על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא וא"ת כי חמירא דידיה הוא מאי הוי והתוספות כתבו דחמירא דידיה הוא וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת קודם שהשכירו ואין הל' משמע כן מדלא קאמר על המשכיר לבדוק דבתר מעיקרא אזלינן או דילמא על השוכר לבדוק דבתר השתא אזלינן. ועוד קשה דלכאורה משמע דהא דקמיבעיא ליה המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר היינו שמשכירו בע"פ וא"כ מאי פשיט ליה מהא דקתני המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר מפתחות חל י"ד וכו' דלמא שאני התם לפי שהשכירו בי"ג קודם שחל עליו חובת הבדיקה לכך אם משמסר לו מפתחות חל י"ד על השוכר לבדוק אבל הכא שמשבירו בי"ד שכבר חל חובת הבדיקה על המשכיר אפי' אם המפתחו' ביד השוכר איכא למימר שעל המשכיר מוטל לבדוק ונראה דהא דקבעי' ליה המשכיר בית לחבירו בי"ד לצורך י"ד קאמר שמשכירו בי"ג שית יל לדור בו בי"ד וכ"כ רבינו נסים ז"ל וכן משמע דאטו ברשיעי עסקינן דאמאי לא בדק המשכיר אור לארבעה עשר כתקנת חכמים ועוד מדקאמר רב נחמן בר יצחק תנינא ולא קאמר ת"ש משמע דהך בעיא הוי דומיא דברייתא דמייתי דאיירי שמשכירו קודם ארבעה עשר והכי פירושו על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא וכו' לפי שהבדיקה מוטלת על בעל החמץ אע"פ שאין הבית שלו ומוטלת נמי על ב"ה אף ע"פ שאין החמץ שלו דקיימא לן מי שיש לו חמץ בביתו אע"פ שאין החמץ שלו כיון שהבית שלו עובר עליו מדכתיב בכל גבולך וכן אם החמץ שלו אע"פ שאין הבית שלו עובר עליו כדאמרינן לקמן לכך קמיבעיא ליה בכה"ג שהשכיר לצורך ארבעה עשר שלא השתמש בו עדיין השוכר שום חמץ וכל החמץ של משכיר אלא שהבית הוא של שוכר וקמיבעיא ליה על מי לבדוק אור לארבעה עשר בתר מי אזלינן אי אזלינן בתר בעל החמץ או בתר ב"ה כיון דעל שניהם חל חובת הבדיקה כדפי' ודוקא כשמשכירו לצורך ארבעה עשר קמיבעיא ליה אבל אם משכירו לצורך י"ג לא קמיבעיא ליה דודאי על השוכר מוטל לבדוק דכיון שכבר השתמש בו השוכר בחמץ אפי' חד יומא נמצא שחל חובת הבדיקה על השוכר משני צדדין הן מצד חמצו הן מצד ביתו ופשיטא דבתר דידיה אזלינן ומייתי ראיה ממזוזה דרשותיה דביתא דשוכר הוא וגוף הבית ושתי המזוזות של משכיר הוא וקס"ד דכי היכי דמזוזה חובת הדר היא שהשוכר בית מעובדי כוכבים חייב לקבוע בה מזוזה הכי נמי חובת ב"ה היא שאפילו אין בו דיורין ב"ה חייב לקבוע בו מזוזה אלמא כל היכא דהחיוב מוטל על המשכיר והשוכר בתר שוכר אזלינן ודאי דמזוזה חובת הדר היא ולא חובת המשכיר שאם אין בו דיורין בעל הבית פטור אבל גבי חמץ בעל החמץ חייב לבדוק אע"פ שאין הבית שלו:

ראו משום דחזקתו בדוק דקסבר הכל חברים הם וכו' לעיל קמיבעיא ליה סתמא המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק ולא קאמר דהכל חברים הן וכו' משום דאפי' אין הכל חברים לא שייך למימר דלמא עבר זמן הבדיקה ודעתו היה לבדוק עוד שהרי השכירו לחבירו ולא יכנס שמה לבדוק אבל הכא איכא למימר דלמא עבר זמן הבדיקה ודעתו היה לבודקו עדיין לכך איצטריך למימר דקסבר הכל חברים הן וכו' ומחזקינן ליה שלא עבר הזמן דף ה ההוא לא איצטריכא ליה דהא איתקש השבתת שאור וכו' תימה דהשתא למאי צריך לקרא דמייתי אביי שבעת ימים שאור לא ומצא דמדאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ יכול לדרוש הכל כדדריש ר' יוסי לקמן וכ"כ התו' ונראה לפרש דהא דקאמר אביי לעיל תרי קראי כתיבי וכו' הכי פי' כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אלמא דעובר בבל ימצא כל שבעת ימים וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם משמע דאינו עובר בבל ימצא רק ביום ראשון בלבד ואחר כך אינו עובר הא כיצד לכבות ארבעה עשר לביעור ואך חלק כדמסיק והשתא ניחא דאי לא הוי מייתי קרא דשבעת ימים שאור לא ימצא הוה אמינא דאך ביום ראשון של פסח קאמר ולא הוה דרשינן אך חלק אלא אך מיעוטא הוא ואתי למעוטי כל ששה ימים שאחר יום ראשן שאינו עובר בבל ימצא דאי לא כתיב אך הוה אמינא דביום הראשון תשביתו שאור ויהיה מושבת כל שבעה ימים קאמר לכך כתיב אך ביום הראשון להוציא שאר הימים ולכך מייתי קרא דשבעת ימים שאור לא ימצא דהשתא ע"כ ראשון לכל שבעה קאמר ואך חלק ור"י דלקמן דדריש אך חלק נמי אהך קרא דשבעת הימים שאור לא ימצא קא סמיך ולא הוצרך לאתויי הך קרא משום דזיל קרי בי רב הוא ואביי דאמורא הוא פירש דבריו יותר:

ה"ג ותו התם דכתיב ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם ובפרשת אמיר כתיב והכי פירושו ותו דאפי' את"ל דוי"ו דוביום הא' לשום דרשה אתיא ולכך איצטריך נמי למיכתב ה"א דהראשון התם דכתיב ביום הא' מקרא קודש מאי איכא למימר דבסיפא דההיא קרא כתיב ביום השביעי מקרא קודש בלא וי"ו א"כ ה"א דהראשון למה לי דליכא לשנויי דאתי למעוטי חולו של מועד דמראשון ושביעי נפקא כיון דליכא התם וי"ו מוסיף על ענין ראשון אבל מקרא דוביום הראשון מקרא קודש דכתיב בפרשת בא מני פריך דהתם נמי כתיב בסיפא דקרא וביום השביעי מקרא קודש בוי"ו:

משום דכתיב לך תרי זימני פירש רש"י ז"ל כיון דמייתר לך שדייה אלא ימצא וכתבו התו' וקשה דמייתורא דלך גופיה אפילו בלא לא ימצא מצינו למעוטי עכו"ם שכיבשתו ואומר ר"י דאי לאו דשדינן ליה אלא ימצא ה"א דלך אתי לדרשא אחריתי משום דעכו"ם שכיבשתו נמי לך חשיבה ואין להקשות דא"כ מנ"ל לתנא למישדינהו אלא ימצא דלמא אין ה"נ לדרשה אחריתי הוא דאתיא דלא ניחא לאוקמי לדרשא אחרינא כל כמה דמצינו למימר לאשמעי' שלך אי אתה וכו' מיהו קשה כיון דשדינן אלא ימצא מאי איצטריך ליה למידרש מה שאור האמור בגבולין וכו' ומה שתירץ ר"י כבר כתבו התוס' שהוא דוחק ועוד דפשטא דשמעתא משמע לכאורה דלא שדינן ליה הלא ימצא מדלא מפרש לן ש"ס בהדיא דשדינן ליה. ונראה דמיתורא דלך ממעט עכו"ם שכיבשתו ולא שדינן ליה אלא ימצא והא דקאמר ת"ל לא ימצא רבא נמי כאביי דריש ליה מדכתיב לא ימצא ולא כתיב לא תמצא דאי ל הך דרשה מלך לא הוה ממעטינן עכו"ם שכיבשתו דה"א ההוא נמי לך חשיב והוה מוקמינן ליה לדרשא אחרינא אבל השתא כיון דכתב לן רחמנא גבי קבלת אחריות לישנא דלא ימצא דמשמע לגמרי בין עכו"ם שכיבשתו בין עכו"ם שלא כיבשתו אלמא דכיבשתו לאו לך חשיבא דאי לך חשיבא א"כ לא איצטריך קרא להכי ואפי' בדלא קביל עליה אחריות עובר עליו כיון דדידיה הוא וא"כ לא יתכן למיכתב לישנא דלא ימצא דמשמע דאתי לישמעי' דלא ימצה לגמרי בין עכו"ם שכיבשתו בין עכו"ם שלא כיבשתו כיון דעכו"ם שכיבשתו לך חשיבא וה"ל למיכתב לא תמצא וממילא הוה מוקמינן ליה בעכו"ם שלא כיבשתו וקבל עליו אחריות דעובר כיון דלא כתיב התם לך וכיון דשמעי' מלא ימצא דעכו"ם שכיבשתו ל"ו לך חשיבא מסתבר ספי למימר דלך אתי למעוטי עכו"ם שכיבשתו ולא קבל עליו אחריות דשרי ממאי דנימא דרתי לשום דרשה:

דף זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה פי' כיון דאשכחן הכא דלא הקפידה תורה למיכתב הפרשיות כסדרן א"כ בעלמא נמי לא ילפינן מסדרן של פרשיות כלום לומר דפרשה הכתובה ראשונה נאמרה תחילה למילף מיניה מידי דאע"ג דליכא שום הוכחה איכא למימר שמא לא הקפידה תורה למיכתב על הסדר ופרשה שנייה נאמרה תחילה כד שכחן הכא וקאמר רב פפא דדוקא בתרי ענייני איכא למימר שמא לא הקפידה תורה אבל בחד ענינא לא חיישינן להכי וילפינן מיניה שפיר דאי לא תימא הכי כלל ופרט וכו' ומהרש"ל ז"ל דחק לפרש בענין אחר וא"נ:

בור בר"ה הפותחו חייב בנזיקין אע"ג דשל הפקר הוא עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו שנא' בעל הבור ישלם קראו הכתוב בעל הבור אע"ג דלאו דיליה הוא וכ חמץ משש שעות ולמעלה דשל הפקר הוא והכתוב עשאו כאלו הוא ברשותו שנא' לא יראה לך חמץ ודרשינן לעיל שלך אי אתה רואה:

דף ז והלכתא על ביעור חמץ דוקא על ביעור חמץ ולא לבער דלבער משמע דאיהו גופיה יבער חמץ ושמא יבדוק ולא ישכח מידי נמצא שבירך לבטלה אבל על ביעור חמץ משמע שמברך על שצונו מצות ביעור חמץ אם ימצא חמץ בביתו:

דף ח ואבוקה לא והאמר רבא וכו' איצטריך לאתויי הא דרבא אע"ג דנראה לעינים הוא דלא תימה איר הנר מבהיק טפי לפי שעושין שעוה הרבה סביב הפתילה מה שאין כן אבוקה דאע"ג דכמה נרות דבוקות זו בזו אין בכל אחד כי אם מעט שעוה ואיכא למימר דאין אורן מבהיק כאור הנר:

קשיא מטה אמטה הא דלא משני שאני הכא שיש עצים ואבנים משום דלא משמע ליה שבשביל כך א"צ בדיקה דס"ל דסתם מטה נמוכה הרבה ואפי' חין עצים ואבנים סדורים אין דרך לעבור תחתי' כלל והא דקתני צריכא בדיקה משום דחיישינן שמא עבר דרך עליה לכך פריך מטה אמטה ומשני דברייתא בתרייתא לא איירי בסתם מטה אלא במטה גבוה דלהכי נקט דעצים ואבנים סדורים תחתיה דכיון שהיא גביה נהי דליכא למיחש שמא עבר דרך עליה מ"מ איכא למיחש שמא עבר תחתיה הואיל והיא גבוה וברייתא קמייתא בסתם מטה איירי שהיא נמוכה לכך צריך בדיקה שמא עבר דרך עליה:

כמאן כי האי תנא קצת תימה דאמאי קאמר כמאן כי האי תנא והא ליכא מאן דפליג אדרבי אלעזר והכי הל"ל תניא כוותיה דרבי אלעזר איסי בן יהודה אומר וכו' וע"ק כי מוקי לעיל טעמא דברייתא דלמא בתר דבדק אתי לעיוני בתרה אמאי לא פריך מדרבי אלעזר דאמר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן וכיון דבחזירתן נמי הוו שלוחי מצוה אע"ג דכבר גמר המצוה הואיל דעסק זה על ידי מצוה קאתי א"כ כי אתי נמי לעיוני בתרה בתר דבדק לא אתי לידי סכנה כיון דע"י מצוה קאתי וי"ל דהך מימרא דרבי אלעזר דאמר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן פליגי אמימרא ותא דרבי אלעזר דאמר שלוחי מצוה אין ניזוקין סתמא דמשמע דוקא בהליכתך ולא בחזירתן ותרי אמוראי נינהו אליבא דר"א וכן משמע קצת בסוף מסכת חולין ובפרק קמא דקידושין דפריך התם והאמר רבי שלוחי מצוה אינן נזוקין ומשני בחזירתן שאני ופריך והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין ל בהליכתן