תורת חיים חלק א צד

אור לארבעה עשר וכדרב יהודה אמר רב תימה דמה ענין הא דרב יהודה אמר רב בהך שינויא והתוספות כתבו דלא קאי אמאי דמשני כדאמר צפרא נהר אלא מילתא באפיה נפשיה הוא ודוחק לומר כן. ועוד קשה בסמוך דפריך אקרא דכאור בקר יזרח שמש מאי הוצרך לשנויי דה"ק וכאור בוקר בעולם הזה וכו' כיון דלא פריך אלא משום דס"ד דאור שם דבר הוא לישני דלאו שם דבר הוא אלא ה"ק כמאיר של בקר כן יזרח שמש לצדיקים שיצאו מאפילתן כדקס"ד מעיקרא וע"ק דקאמר בסמוך ה"ק למאיר ובא קראו יום וכו' אמאי לא משני בקצרה דה"ק למאיר קראו יום דהשתא לאו שם דבר הוא ועוד תימה בסמוך דמסיק דלעולם ככבים המאירים קאמר ולאו למעוטי ככבים שאינן מאירים דכל ככבים יש להן אור מה הוצרך למימר דקרא אתי לאשמעינן דאור ככבים נמי אור הוא דלמא קרא לא אתי לאשמעינן ולא מידי דהא לפי מה דסלקא דעתיה דאור אורתא הוא נמי על כרחך צריך לומר דלא אתי לאשמעי' מידי ועוד לקמן דפריך מקרא דלאו' יקום רוצח אמאי לא משני נמי דלמאיר יקום רוצח קאמר ולאו שם דבר הוא. ונראה לפרש דבשום דוכתא לא מצי למימר דאור היינו מאיר ולאו שם דבר אלא א"כ איכא נפקותא מנא ליה להוציא קרא מידי פשוטו והכי פי' דסוגיא מיתיבי הבוקר אור והאנשים שולחו קס"ד דהנך תרי מלות חד שמא נינהו ושם דבר הוא דשם היום אור בקר הוא לפי שהאור בזמן הבוקר דהיינו ביום לכך שם היום אור בקר הוא אלמא אור יממא הוא ולקמן נמי גבי ככבי אור דבעי למימר אור אורתא קס"ד נמי דחד שמא נינהו ושם דבר הוא דשם הככבים כוכבי אור הוא לפי שזמן עמידתן בלילה הוא לכך קרינן להו כוכבי דהיינו אורתא ומשני מי כתיב האור בוקר דהוי משמע מד שמא הוא דשם היום אור בקר הוא הבוקר אור כתיב וא"כ ע"כ שם היום בקר לחוד קרי ליה ואור דקאמר לאו שם דבר הוא אלא הבוקר האיר קאמר כפ"ד צפרא נהר והשתא ניחא דאיצטריך למימר וכדרב יהודה אמר רב וכו' דלא תיקשי למאי דמשני דהבוקר האיר קאמר מאי קמ"ל ליכתוב סתמא הבוקר והאנשים שולחו דבשלמא למאי דס"ד דתרוייהו חד שמא נינהו ושם דבר הוא ניחא אבל השתא כיון דבוקר לחודא שם דבר הוא א"כ מאי קמ"ל דהבוקר האיר והאנשים שולחו ליכתוב סתמא לכ"ק וכדרב יהודה אמר רב וכו' דהבוקר האיר משמע שהקדימו עצמן לצאת מיד בעלות השחר כשהתחיל הבוקר להאיר ומדלא הלכו קודם לכן שמעינן מיניה דלעולם יצא אדם בכי טוב ואי לא הוה כתיב אלא הבוקר לחוד לא הוה שמעינן מיניה מידי דכיון דעד ו' שעות נקרא ביקר איכא למימר דיצאו בחמישית או בששית ולא רצו להקדים עצמן אבל השתא דכתיב הבוקר האיר אלמא שנתכוונו להקדים עצמן ולכך יצאו מיד כשהאיר הבוקר ומדלא הקדימו עצמן לצאת קודם לכן ש"מ דלעולם יצא אדם בכי טוב מיתבי וכאור בוקר יזרח שמש קס"ד דשם דבר הוא דשם היום אור בוקר קרי ליה כדפי' אלמא אור יממא הוא דליכא למימר כמאיר בוקר קאמר דכיון דליכא נפקותא אין סברא להוציא קרא מידי פשוטו ומשני דודאי כמאיר בוקר קאמר מדלא כתיב אור בוקר ונפקא מינה דאתי קרא לאשמעינן דלעתיד לבא כשמתחיל הבוקר להאיר יהיה אור גדול כהנץ החמה של עכשיו והשתא ניחא כי פריך מקרא דויקרא אלהים לאור יום דמשני למאיר ובא קרא יום פי' משעה שמתחיל להאיר דאתי לאשמעינן דמעלות השחר יום הוא ולא מצי לשנויי למאיר קרא יום דא"כ מאי קמ"ל ואין סברא להוציא קרא מפשוטו כיון דליכא נפקותא ופריך מיתיבי הללוהו כל ככבי אור דקס"ד דכוכבי אור שם דבר' הוא דשם של ככבים ככבי אור הוא לפי שזמן עמידתן לאורתא אלמא אור אורתא הוא ומשני דככבים לחוד שם דבר הוא ואור לאו שם דבר הוא אלא ככבים המאירים קאמר ופריך אלא מעתה ככבים המאירים הוא דבעי שבוחי וכו' פי' אי אמרת בשלמא שם דבר הוא וחד שמא נינהו ניחא אלא אי אמרת דככבים, קאמר א"כ מאי קמ"ל וע"כ צ"ל דקרא דיוקא אתי לאשמעי' דדוקא מאירי' בעי שבוחי שאינן מאירין לא לכך פריך והכתיב הללוהו כל צבאיו ומשני לעולם ככבים המאירים קאמר ולאו דיוקא אתי לאשמעי' דכל ככבים מאירין הן וקאמר קמ"ל דאור דככבים נמי אור הוא וכי פריך מקרא דלאור יקום רוצח נמי לא מצי לשנויי דלמאיר קאמר דאם כן מאי קמ"ל:

אלא ה"ק קרייה רחמנא לנהורא וכו' דיחויא במלתא הוא דלפי המסקנא דכ"ע אור אורתא הוא ולא פליגי הוי כפשוטו שקרא את שם האור יום ולא קשה מידי דאיכא למימר דאור יממא ולילא הוא והכל לפי ענין דגבי ויקרא אלהים לאור יום גלי לו קרא דאור יממא הוא וגבי הללוהו כל ככבי אור גלי קרא דהתם אור אורתא הוא וכן בכל הנך משניות וברייתות דאקשי מנייהו בסמוך הכל לפי הענין דאיירי ביה ולא פריך אלא משום דקס"ד דרב הונא ורב יהודה פליגי בפירושה דאור מאי ניהו וכיון דפליגי צ"ל דלמ"ד אור יממא יממא דוקא הוא ולמ"ד אור אורתא אורתא דוקא הוא דאי לאו הכי במאי קמיפלגי הא מתני' סתמא קתני ומצינו לפרושי הכי והכי לכך פריך למאן דמפרש אור יממא דוקא הוא הא אשכחן נמי דאור פירושו לילא הוא ולמאן דמפרש אור ליליא דוקא הא אשכחן נמי דיממא הוא והשתא ניחא דלא רמי המקשה קראי אהדדי בלא פלוגתייהו דרב הונא ורב יהודה:

דכי קאמר דוד אני אמרתי אך חושך ישופני לעולם הבא. נראה דהכי פי' דקס"ד מדכתיב ולילה אור בעדני משמע שהלילה נהפך לאור וכיון דגבי לילה שייך למימר יום אלמא אור יממא הוא ומשני דלילה ואור דסיפא דקרא איום וחושך דרישא דקרא קאי ולילה היפוכו דיום הוא ואור היפוכו דחושך הוא וה"ק אני אמרתי אך חושך ישופני לפה"ב הדומה ליום עכשיו אפי' העה"ז הדומה ללילה היפוכו של עה"ב הדומה ליום נהפך החושך שאמרת לאור:

כדקאמר ר' יהודה משעת הנץ החמה אלמא אור דראב"י אורתא הוא פי' ולא עמוד השחר דאין סברא לומר שיחלוקו בהך פורתא שמעלות השחר עד הנץ החמה ומשני דפליגי בהכי אבל אין לפרש מדקאמר ר"י עד הנץ הרמה אלמא אור אורתא הוא ולא הנץ החמה דמילתא דפשיטא הוא ולא איצטריך למידק הך מילתא והוה ליה למימר בקצרה אלמא אור אורתא הוא כדאמר לעיל בסמוך ולקמן ועוד דא"כ מאי פריך דכי היכי דחשש המקשה שלא יפרש דאור היינו הנץ החמה הכי נמי הוה ליה למיחש שלא יפרש דהיינו עמוד השחר וליכא למימר דלא מסתבר ליה כלל למימר דאור הוא עמוד השחר דהא בסמוך פריך מדקתני לאור טעון קדוש ידים ורגלים והתם על כרחך לאורה דקאמר היינו עמוד השחר דבהדיא קאמר התם בזבחים דלילה פוסלת בעמוד השחר:

הכי קאמר ליה ר' אליעזר אמינא לך אנא וכו' וא"ת מאי ה"ק ליה ר' אליעזר דקאמר והלא בברייתא לא נזכר הך תשובה כלל והכי הוה ליה למימר ור"א שאני חמץ דאורייתא וי' ל דמדבריו דר"א למדנו דק"ל הכי והיינו מדקאמר ליה וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור בעשיית מלאכה וכו' ולא אמר ליה סתמא וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר דהא לדידיה נמי אע"ג דאשכחן דמפלגי רבנן בין יממא ללילא לענין תענית לענין עשיית מלאכה מיהו לא אשכחן אלא ודאי לכך נקט בדבריו עשיית מלאכה למימר דאע"ג דאיהו גופיה מקצתו מותר באכילת חמץ ומקצתו אסור מ"מ חמץ שאני דהוי דאורייתא אבל לענין עשיית מלאכה דרבנן לא אשכחן:

דף ג באתרא דרב הונא קרו נגהי דנגהי הוא כינוי ללילי כמו שקורין לסומא סגי נהור:

לישנא מפליא הוא דנקט דלא רצה להתחיל מסכתא אלא בלישנא מעליא ותנא דבי שמואל אפשר דלאו התחלת מסכתא הוא:

רב פפא אמר תשע אבל וי"ו דטהור לא קחשיב אע"ג דנכתב אלא כיון דמשום עיקו' הוי מצי למיכתב טהר חכר וי"ו ע"כ וי"ו לשום דרשה אתיא:

רכבת כתיב וא"ת ליכתוב נמי ישבת וי"ל כדפירש"י ז"ל דלמדך בחסרון זה שתתפוש לשון קצרה ואפי' הוא מגונה פי' שיקצר את לשונו אפי' אם אי אפשר לו אלא שידבר בל' מגונה ואין להקשות הלא כבר שמעינן הך מילתא מטמא דכתיב באורייתא דדוקא ר' יהושע בן לוי ורב אחא דלעיל ילפי הך מילתא מטמא דכתיב באורייתא כיון דאינהו ילפי הא דכל היכא דכי הדדי נינהו יספר בל' נקייה ממה שעיקם הכתוב כמה אותיות ממילא ילפינן מטמא דכתיב בשאר דוכתי דכל היכא דנפישין מילי יספר בל' קצרה אבל תנא דבי ר' ישמעאל דיליף הא דיספר אדם בל' נקייה ממרכב ומושב ע"כ ס"ל דהא דעיקם הכתוב כמה אותיות בהנך קראי דלעיל לשום דרשה אתיא ולא מצינו למילף מנייהו מידי א"כ מטמא דכתיב באורייתא נמי לא מצינו למילף מידי ולכך איצטריך לדידיה רכבת ללמד שתתפוש ל' קצרה ואפי' הוא מגונה ובלאו הכי נמי צ"ל דלר' יהושע בן לוי קראי דרב פפא ורב אחא לשום דרשה אתיא וכן איפכא. ומהרש"ל ז"ל דחק עצמו לפרש דברי רש"י ז"ל בדרך רחוקה ולא דק כלל ועוד יש לפרש דתנא דבי ר' ישמעאל לא פליג אהנך אמוראי ומילתא אחריתי קאמר דאינהו קאמרי אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו דטמא ל' מגונה הוא ואיהו קאמר לעולם יספר אדם בל' נקיה משום דפיסוק רגלים באשה לאו מגונה הוא אלא שאינו דרך כבוד ולא הוי לשון נקייה ולכך יליף לה ממרכב ומושב ומדכתיב רכבת. והתוספות כתבו דלא מני למיכתב ישבת דכל היכא דכתיב ישב בלא וי"ו אתי לדרשה וכו' וקשה לפי' דהא גבי אברהם ולוט דרשינן להו שלא ישבו ממש לכך כתיב חסר א"כ הכא נמי אי הוה כתיב ישבת הוה דרשינן שלא היתה יושבת ממש שהרי באמת רוכבת היתה ולא יושבת:

וחד אמר שויתינן הך שמעתא כגדי מסנקן הוצרך ש"ס להאריך ולאתויי נמי מה שאמר הך ש"ס דלא תימא הא דלא אשתעי רב בהדי דאידך לאו משום שהוציא מפיו דבר מגינה ואמר כדבר אחר אלא בשביל שאמר שנעשה עיף מהך שמעתא דנראה כאלו אין התורה חביבה עליו ובסמוך נמי הוצרך לאתויי הך דאמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה דלא תימה הא דאמר מובטחני בזה שמורה הוראה בישראל לאו משום שלא הוציא לשון מגונה מפיו אלא בשביל ששאלו שאלה הגונה וגבי לחם הפנים נמי הוצרך לאתויי מה שאמרו חבריו דלא תימה מה שבדקו אחריו לאו בשביל שהוציא דבר מגונה ואמר כזנב הלטאה אלא בשביל שהיה נראה כמבזה את הקדשים ומתלוצץ על שלא הגיע לו חלק יפה:

אלא אימא שחץ פסול אינו מגיה אלא מפרש דשמץ דקאמר היינו שחץ אע"ג דשמץ פסול ערוה הוא ושחץ דבר גאוה הוא יש לומר דחד מילתא נינהו כמו שאמרו חכמים כל המתגאה כאלו בא על כל העריות לכך קרי ליה שמץ פסול ואפשר לומר דשמץ פסול לשון שמץ מנהו דאיוב שהוא דבר מועט כלומר כעין פסול נמצא בו כיון שהמתגאה כאלו בא על הערוה:

דף ד אבא קיים א"ל אימא קיימת מה שפירש"י ז"ל נראה דוחק והתוס' פירשו דרבי חייא שאל על אביו ורב השיב אימא קיימת פירוש אמו של רב ולא רצה להשיב אבא קיים שלא יטעה רבי חייא ויסבור שמשיבו על מה ששאלו דקרי אינשי לאבי אבא אבא וקשה דהא ליכא למיטעי מידי דאם היה משיבו אבא קיים ע"כ אבא של רב קאמר דאי של רבי חייא לא הוה ליה למימר אבא קיים אלא קיים לחוד דכיון דרבי חייא שאלו ואמר ליה אבא קיים אי איתא דקיים הוה לא הוצרך רב להשיב אלא קיים או אינו קיים ומדהשיב אבא קיים