תורת חיים חלק א צ

אתקיים עלמא ואהדרו מיין לדוכתייהו ועל דא כתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ע"כ וכיון דע"י שבועת שוא אתוון דהוא צרורא פרחין ואתבדרן ובעאן מיא לסלקא לחפייא עלמא אי לאו דזמין קב"ה לההוא ממנא לחקוק אתוון דשמא קדישא כמלקדמין לכך נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא מפני היראה פן יחזור העולם לתהו ובוהו על ידי כן:

אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני בסוף פרק שלישי פירש' דכוונת השבועה היתה לחזק מעמד הר סיני משום דאע"ג דישראל קבלו התורה מסיני ואמרי נעשה ונשמע כיון דלא הוה אלא דבור בעלמא אכתי הוו מצו ליהדר בהו ולא היו ראוין לעונש ולכך השביען כי היכי דלא מצי תו למיהדר בהו ואם לא יקיימו התורה יענשו ולפי זה ניחא הא דנקט אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני ולא קאמר אין לי אלא אותן העומדין שם שהרי לאו בהר סיני היו עומדין באותה שעה אלא בערבות מואב אלא לפי שהשבועה היתה לחזק דבור נעשה ונשמע שאמרו בסיני שלא יחזרו בהן לכך נקט אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני:

ת"ל קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר נראה דדרשו הכי משום דקשיא להו קיימו וקבלו קבלו וקיימו מיבעי ליה שהרי הוצרכו לקבל תחילה קודם שהיו מקיימין לכך דרשו קיימו מה שקבלו כבר ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע הן ונראה לומר דלהכי כתיב קיימו וקבלו משום דתרגומו של שמיעה קבלה כמו וישמעו אחיו וקבילו אחוהי וקיימא הוא ל' עשייה כדפירש"י ז"ל בפ' אם בחקתי תלכו יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ועשיתם הרי קיום מצות אמור נמצא דקיימו וקבלו הוה ליה כמו עשו ושמעו רמז הוא לקדימת נעשה לנשמע שאמרו ישראל בסיני ואתי לאשמעי' דאע"ג שחזרו ישראל באותה שעה ממה שהקדימו נעשה לנשמע כשראו האש הגדולה ואיכא מודעה רבה לאורייתא אפ"ה בימי אחשורוש מאהבת הנס חזרו וקבלו עליהן דבור נעשה ונשמע שאמרו בסיני ולכך כתיב קיימו ברישא והדר וקבלו דהוה ליה כמו נעשה ונשמע כדפי' כדאיתא בפ' רבי עקיבא ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית וא"ל אם אתם מקבלים כו' אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אע"פ כן הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר וכתבו התוספות שם כפה עליהם ההר כגיגית אע"פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא היו חוזרים כשראו האש הגדולה שיצתה בשמתם וכתבו עוד וא"ת מה הוצרכו לקבל בימי אחשורוש והלא כבר השבעינן משה על כך כדאמר הכא וי"ל דעל פי הדיבור היה והוי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס:

ותניא אמר ר"ש נראה דאיצטריך לאתויי הא דר' שמעון דלא תימא מולך שאני דעובדי כוכבים היא וחמירא טפי משבועה אבל בשאר עבירות לא ולהכי מייתי הא דר' שמעון דאמר אין לך משפחה שיש בה לסטים וכו' משמע דבשאר עבירות נמי נענשין וכי משני התם בדינא אחרינא וכו' צ"ל דגזירת הכתוב הוא דלענין זה שבועה חמירא טפי כי היכי דחמירא ספי לענין הא דנאמר בה לא ינקה:

מה איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא בין צדיקים דמשפחתו וכו' צדיקים ורשעים דהכא לאו בעוברי עבירה ועושה מצוה איירי אלא אותן שמחפין עליו במשפחתו קרי להו רשעים שבמשפחתו דלאו בקורבה תליא מילתא כדאמר רבי שמעון אם הוא חטא משפחתו מה חטאת אלא לפני שבני משפחתו יש להן חלק בעבירה זו שמחפין עליו ולכך תרגם אונקלס ובסעדוהי ולא תרגם ובזרעותיה כמ"ש בעלמא ואותן שאין מחפין עליו במשפחתו קרי להו צדיקים שבמשפחתו ואע"ג דאמר רבי שמעון אין לך משפחה שיש בה לסטים שאין כולה לסטים כולה לאו דוקא נקט אלא רובה קאמר דרובה ככולה דמי ורשעים דעלמא היינו נמי אותן שהוו בידן למחות ולא מיחו וצדיקים דעלמא היינו אותן שלא היו בידן למחות בו וכי משני התם שיש בידו למחות ולא מיחו ה"ק התם ברשעים דעלמא איירי שיש בידן למחות אבל צדיקים דעלמא לא מיענשי בשאר עבירות לאפוקי גבי שבועה אפי' צדיקים דעלמא נמי מיענשי מדכתיב ע"כ תאבל הארץ ולהכי לא מצי לשנויי התם בדין הקל כדמסיק בסמוך כמ"ש התוס' משום דהוה משמע דהתם בין רשעים בין צדיקים בדין הקל והכא תרווייהו בדין חמור והא ליתא דהתם דוקא ברשעים שלא מיחו איירי והכא רשעים בדין חמור וצד קים בדין הקל והיינו דפריך מאי איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא דע"כ צריך לחלק ביניהן דאי שוין הן א"כ קרא דושמתי אני את פני באי' ההוא ובמשפחתו למה לי השתא רשעים דעלמא דאית להו בההוא עבירה אלא כל דהוא מה שלא מיחו מיענשי רשעים דמשפחתו שמסעדין אותו ומחפין עליו לא כל שכן דמיענשי ומשני הוא בשאר עבירות בדיניה ורשעים דמשפחה לאו בדיניה דמעטינהו קרא מדכתיב והכרתי אותו מיהו בדין חמור נינהו כיון דמסעדין אותו ומחפי עליו ורשעים דעלמא כיון דלית להו אלא חלק כל דהו מה שלא מיחו לכך סגי להו בדין הקל וצדיקים דהכא והכא פטירי וגבי שבועה הוא ורשעים דמשפחה בדיניה כיון דליכא מיעוטא ורשעים דעלמא בדין חמור דעדיפי מרשעים דמשפחתו וצדיקים דהכא ודהכא כיון דלית להו חלק כלל בההוא עבירה סגי להו בעונש הקל מיהו בעונש הקל מיענשי מדכתיב גבי שבועה על כן תאבל הארץ וגו' והשתא מ"ש התוס' לעיל גבי ואין בשרך אלא קרובים ואע"ג דבפרק במה מדליקין נפקא לן מהאי קרא דבעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים אבל גדולים לא וכ"ש ממשפחתו לא היינו בנדרים אבל שבועה אפי' כל משפחתו נענשים וכו' נהי דקושטא הוא דנדרים קילי משבועות מ"מ בלאו הכי אתי שפיר דהא בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהן קטנים היינו משום דבנים קטנים ברשות האב נינהו וכגופו דמו ולכך הם נענשים בחטאו אע"ג דאין מחפין עליו ולית להו חלק בעביר' אבל גדולי' דלאו ברשו' אביהן נינהו וכן כל משפחתו כיון דלאו ברשותו נינהו כל היכ' דלי' להו חלק בעביר' שאין מחפין לא מיענשי והכא דקאמר שנפרעין ממשפחתו במחפין עליו איירי כדפי' תנן שתי כסף כו' לאו משום דחסרה לה טענה דקס"ד דשוה כסף טעין ליה וקא"ל אין לך בידי אלא שוה פרוטה דהוי ליה הודאה ממין הטענה ולפ"ז כי קתני מתני' כיצד שתי כסף לי בידך וכו' לאו אמאי דסמיך ליה קאי אלא ארישא דמתני' קאי דקתני הטענה ב' כסף וקאמר כיצד ב' כסף כו' לאשמעי' דהיינו כפירת טענה וכי משני מי סברת שוה קתני דוקא קתני מה שטענו לא הודה לו כו' צ"ל דכיצד דקתני מתני' אמאי דסמיך ליה קאי דקתני ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור וקאמר כיצד כו' וכ"כ רבינו נסים ז''ל והשתא ניחא טפי הא דפריך בסמוך אלא מדסיפא דוקא רישא נמי דוקא לימא תיהוי תיובתא דרב כיון דרישא דוקא צריך לומר דכיצד דמתניתין אאם אין הודאה ממין הטענה קאי כדפי' וע"כ הא דקתני ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור כדאית בה שיעור טענה איירי דהכי משמע לישנא דמתני' דקתני שבועת הדיינין הטענה שתי כסף כו' וקתני אם אין ההודאה ממין הטענה אע"ג דאיכא טענה שתי כסף פטור ועלה קתני כיצד פטרינן ליה אם אין ההודאה ממין הטענה אע"ג דאיכא שיעור טענה שתי כסף לי בידך כו' אלמא לא בעינן כפירת טענה שתי כסף ולפי זה מ"ש רבינו נסים בשם הרשב"א דלרב דבעי כפירת טענה שתי כסף אפשר נמי לפרושי כולה מתני' דדוקא קתני ופטור דרישא משום דמה שטענו לא הודה לו והא דקתני שתי כסף לי בידך דחסרא ליה טענה ולא קתני דינר יש לי בידך משום דבעי למיתני סיפא שתי כסף ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב לאשמעי' דטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב כשמואל נקט נמי ברישא שתי כסף והודה בפרוטה דברים תמוהים הם דאי מתניתין דוקא קתני וכיצד דקתני אמאי דסמיך ליה קאי ע"כ צ"ל דלא בעינן כפירת טענה שתי כסף כדפי':

דף מ שהכל דין מטבע אחת כתבו התוספות תימה הא שמעינן מרישא דקתני ההודאה שוה פרוטה ודוחק לומר דס"ד וכו' י"ל דהא דקאמר ש"ס ורב שהכל דין מטבע אחת לאו לפי המסקנא קאמר הכי אלא למאי דבעי למימר שוה קתני אבל למסקנא רב נמי כרבי אלעזר ס"ל דמפרש לה בשמענו בדינר מטבעות וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב ורב דבעי למימר שוה קתני ולא כתב ורב דאמר שוה קתני משמע דדוקא למאי דס"ד מוקי לה הכי והשתא ניחא דה"ק אא"ב שוה משום הכי חייב ואע"ג דמתוקמא בדוחקא דהשתא צריך לומר שהכל דין מטבע אחת ואשמעינן דלא תימה דגבי תביעת דינר זהב לא חשיבא הודאת פרוטה מ"מ אפשר מיהא לאוקמי מתני' בכי האי גונא אלא אי אמרת דוקא לא מיתוקמא מתניתין כלל דאמאי חייב:

מ"ט דכתיב לא יקום עד אחד באיש וכו' תימה והא לא יליף שום טעמא מהך דרש דלא יקום ולא מייתי ראיה אלא מברייתא דקתני כל מקום ששנים מחייבין אותו וכו' א"כ מאי איצטריך לאתויי הך דרשא הוה ליה למימר אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד כו' חייב דתניא כל מקום וכו' וי"ל דהא דקתני ברייתא כ"מ ששנים מחייבין כו' מדרשה דלא יקום יליף לה משום דקשיא ליה כיון דקרא לגופיה לא איצטריך דע"פ שנים עדים יקום דבר כתיב ולא איצטריך אלא למידק מיניה דקם הוא לשבועה א"כ ליכתוב רחמנא לדיוקא בהדיא כי יקום עד אחד באיש ונשבע אלא ודאי היקשא אתי לאשמעינן דמקשינן דיוקא דקם הוא לשבועה לגופיה דקרא דלא יקום עד אחד באיש דכל היכא דלא יקום עד אחד באיש אלא שנים דהיינו לחטאת ועון וממון וקם הוא לשבועה הא חטין ושעורין והודה לו באחת מהן חייב וליכא למימר דנקט טענו בחטין והודה לו בשעורין לאשמעי' דפטור אף מדמי שעורין דעיקר מתני' דהכא רבותא דשבועות אתי לאשמעי' דומיא דשאר כולהו מילי דקתני להו מתני' וא"כ הוה ליה למיתני טענו חטין ושעורין כו' דהוה רבותא טפי דפטור:

הודה במקצת קרקעות פטור במקצת כלים חייב שהנכסים שאין להן אחריות וכו' רישא וסיפא איצטריך סיפא אשמעינן זוקקין כדמסיק הכא עיקר והתם אגב גררא נסבה ואיידי דאיצטריך למיתני הודה במקצת כלים יחייב תני נמי הודה במקצת קרקעות דפטור דהכי אורחא למיתני דבר והיפוכו ורישא נמי איצטריך אע"ג דבהדיא תנן לקמן בפירקין אלו דברים שאין נשבעין עליהן הקרקעות מ"מ איצטריך למיתני שאם הודה בכלים וכפר בקרקעות או איפכא דפטור דלא תימא דוקא על כפירת קרקעות הוא דאין נשבעין בל הודה בקרקעות וכפר בכלים חייב לישבע על הכלים קמ"ל דאפי' הודאתן אינה מביאה לידי שבועה והתוס' כתבו הודה במקצת קרקע פטור איצטריך דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטים והודה לו בשעורים ודבריהם תמוהים דהא סיפא איצטריך לאשמעינן זוקקין כדמסיק דהכא עיקר וליכא למימר דכתבו כן למאי דס"ד דהתם עיקר חדא דמשמעות הלשון שכתבו כן לפי האמת ועוד דלמאי דס"ד ליכא למימר דאיצטריך דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו בחטים ושעורים והודה לו בשעורים דל"כ תיקשי ליה רישא דמתניתין דקתני טענו חטים והודה לו בשעורים וכו' דבעי למידק מיניה הא טענו חיטין ושעורים והודה לו באחת מהן חייב ואי קשיא להו ליתני הודה במקצת כלים חייב וכו' ולא ליתני הודה במקצת קרקעות דפטור הא ודאי איכא למימר דתני ליה איידי דקתני הודה במקצת כלים דחייב כדפי' ועוד דא"כ אמאי כתבו דאיצטריך דלא תימא טעמא דרישא דפטור משום דהוי כטענו חטים כו' והא מסיפא שמעינן לה דטעמא משום דאין נשבעין קרקעות הוא מדקתני הודה במקצת כלים חייב מפני שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין כו' אלמא טעמא דקרקעות משום דיש להן אחריות הוא ועוד היאך תיסק אדעתין דטעמא משום דהוי כטענו חטים וכו' והא מתניתין דלקמן קתני בהדיא דאין נשבעין על הקרקעות א"כ הכא נמי ודאי טעמא משום דאין נשבעין אקרקעות הוא:

דף מא מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן אע"ג דאיכא בינייהו טובא דמדאורייתא אין נשבעין על הקרקעות ועבדים ושטרות ומדרבנן נשבעין עליהן ומדאורייתא אין נשבעין אלא במודה מקצת ומדרבנן נשבעין אפי' בכופר הכל אפ"ה קמיבעי ליה מאי איכא בין מי שנתחייב לישבע