תורת חיים חלק א ט

האדם וכמ"ש עד יום מותו תחכה לו לתשובה להנטותו לתחייה ומי שלא שב כל ימיו ומת ברשעו משמע שם דאכתי איתא תקנתא בתשובה אחר מותו כשיורד לגיהנם ונידון שם ועל ידי היסורין חוזר שם בתשובה צועק ובוכה ומתחרט שם על חטאיו ומצדיק עליו את הדין הקב"ה מרחם עליו ומעלהו משם אחר שקבל דינו וענשו וזה לשונו שם אמר רבי שמעון משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ושם יצפצפו בתשובה ונשמתן של צדיקים פוגעין בהן לפני הקב"ה ומעלין אותו משאול שהוא המדור הששי שנאמר מוריד שאול ויעל ומי שנכנס במדור התחתון שהוא אבדון שוב אינו עולה דתנא א"ר יהודה אע"פ שנכנס בשאול עולה בתשובה שנא' מבטן שאול שועתי שמעת קולי ע"כ וזהו מה שיסד הפייט מסיק מן שאול לחיי עלמא וטעם הענין נראה לפי שדין תורה הוא שכל מי שחטא תיקונו להביא קרבן ויתכפר דהיינו קרבן ממש חטאת ואשם ועולה וזהו עיקר ספר תורת כהנים ובי"ה היה שעיר המשתלח מכפר על כל העונות שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם וטעם הקרבן כתב הרמב"ן ז"ל שהוא בא נפש תחת נפשו של חוטא והוא נשרף ונקטר ונזרק תמורת נפשו וחלבו ודמו של אדם ולכך פומך את ידיו עליו שעל ידי כן מתחרט ומתודה כראותו שהוא היה ראוי לכך ולהכי עתה שנחרב המקדש ואין לנו קרבן לכפר צריך האדם להקריב קרבן יותר חמור מקרבן בהמה שצריך להקריב את חלבו ודמו ממש בתשובה שהוא התענית שעל ידי התענית חום הטבעי של אדם מתגבר ושורף את חלבו ודמו ובשרו של אדם וכמ"ש ברכי כשלו מצום ובשרי כחוש משמן ונחשב לו זה כקרבן ולכך יסדו חז"ל לומר בסוף התפלה ביום התענית רבש"ע בזמן שב"ה היה קיים אדם חוטא ומביא קרבן וכו' יהי רצון שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב המונח על המזבח וקרבן זה חמור מקרבן ממש דהתם ממון והכא גוף ומי שמת ברשעו ולא הביא לא קרבן ממש ולא שב בתשובה ותענית להיות חלבו ודמו נחשב כקרבן הוא צריך להביא קרבן יותר חמור מאלו דהיינו לאחר מותו בגיהנם כשהוא נידון ונשרף שם והוא צועק ובוכה ומוריד דמעו' על חטאיו ונתחרט שם נחשב לו שריפת גופו ונשמתו כאלו הקריב קרבן ומתכפר ועולה וכ"כ הזוהר בהדיא בפרשת ויקהל דדינו של גיהנם כקרבן הוא וז"ל נשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור דאיהו גיהנם וסלקין לקורבנא וכו' כמו שיתבאר בסמוך וכיון דתלת מיני קרבנות נינהו כדפירש נראה דהה"ד הלא אם תטיב שאת וגו' לפי שקין הביא קרבן פסול מזרע פשתן שהיה חס על הממון א"ל הב"ה אם חס על הממון אתה מלהביא קרבן מובחר מי בקש זאת מידך להביא קרבן ממש הלא אם תטיב עובדך בתשובה ותענית שאת כי התשובה דומה לקרבן ונבחרה לה' מזבח וכן תרגם אנקלוס דהך קרא בתשובה איירי ואם תתוב ישתבק לך. ואם לא תטיב שלא תקריב לא קרבן ממש ולא קרבן תשובה לפתח חטאת רובץ פי' קרבן חטאת שאתה חייב להביא לפתח הגיהנם הוא שמור שכל מי שאינו מביא קרבן בעה"ז על חטאיו בעל כרחו הוא מביא קרבן בההוא עלמא שמקריב את נפשו שם בגיהנם ולהכי כתיב חטאת ולא חטא ל' זכר כמו רובן רמז הוא לקרבן חטאת כדפירש. אבל רשעים גמורים כגון פושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן אפי' בגיהנם אינם חוזרים בתשובה כדאמר ריש לקיש בסמוך רשעים אפי' על פתחו של גיהנם אינן חוזרין בתשובה נקט על פתחו לישנא דקרא דכתיב לפתח חטאת רובץ ולכך אפי' אחר שקבלו דינן בגיהנם י"ב חדש אינן עולין אלא נעשות אפר תחת כפות רגלי הצדיקים כדאיתא בפ"ק דר"ה ונראה דהיינו הא דכתיב תשב אנוש עד דכא לומר שאפילו בגיהנם מועלת התשובה עד שעה שדוכין את הנפש להיות אפר תחת כפות רגלי הצדיקים וזהו מה שאמרו עד דכדוכא של נפש מיהו תשובה ההיא לאו מעליא היא ועוד שהנשמה סובלת שמה בגיהנם צער גדול לכך כתוב בסיפיה דקרא ותאמר שובו בני אדם הוא ית' מתרה לעשות תשובה בעודו בן אדם כשהוא חי עדיין בגוף כי הגוף מתולדות אדם הוא אבל הנשמה נאצלת מכסאו ית' ועושה תשובה בגיהנם. ובפ"ק דר"ה נמי משמע דתשובה מועלת בגיהנם דקתני התם ג' כתות ליום הדין בינונין יורדין לגיהנם ועולין ועליהן אמרה חנה מוריד שאול ויעל. ענין הצפצוף היינו הבכייה והצעקה והוידוי ותשובה של שם ובזוהר שכתבתי לעיל נקט נמי לשון צפצוף ושם יצפצפו בתשובה וכו'. וכיון דעונשו של גיהנם לקרבן יחשב אתי שפיר הא דנקט שבוכין ומורידין דמעות כמעין של שיתין לפי שאין מביאין קרבן בלא נסכים וכשהן בוכין בגיהנם ומתחרטין ומורידין דמעות נחשב להן דמעותיהן לפניו יתברך כנסכי יין ולכך המשיל הכתוב דמעותיהן למעין של שיתין לומר שדמעותיהן נחשב כנסכים שיורדין לשיתין וכן כתבו בספרי מוסר שכל המתענה ועושה תשובה יבכה ויתודה בבכיה לפני המקום ונחשב לו הדמעות כנסכי יין. ולפי זה נראה דהיינו הא דקאמר רבי ירמיה בן אליעזר ולא עוד אלא שדומה לו כאלו מקריב קרבן דלא זו שהוא שותק ואינו מטיח דברים כלפי מעלה בשעת מיתה אלא אפי' משבח ומתודה בשעת מיתה על חטאיו ולא עוד אלא אפילו דומה לו מיתתו כאלו מקריב גופו קרבן לפניו ית' ונראה לו מיתתו כשחיטת הקרבן ושריפתו בגיהנם כשריפת הקרבן ואיכא למימר דאהך מלתא נמי מייתי ראיה מדרבי יהושע בן לוי דמדנקט שמורידין דמעות כמעין של שיתין אלמא דעונש גופו כקרבן יחשב כדפי' והיינו כדרבי ירמיה וכיון דשריפת גופו קרבן הוא נראה דהיינו דקאמר גם ברכות יעטה מורה שמצדיקין עליהן את הדין וכו' לפי שהמביא קרבן צריך להתודות בשעת הקרבה כמו שכתוב והתודו אשר חטא עליה וכן העושה תשובה ומתענה צריך להתודות לכך גם המה מתודין ומודים בשעה שנקרבין שם דעיקר הוידוי אבל אנחנו חטאנו ואתה צדיק וכו' לכך גם הם מצדיקין עליהם את הדין. ונקט קרא לשון גם דומיא דרבי ירמיה דאמר ולא עוד כו' הכי נמי קאמר דלא זו שאין בועטין אלא אפילו משבחין ומצדיקין כו' ואומרין לפניו יפה דנת יפה זכית כו' נקט יפה יפה כמה זימנין דרך כלל ופרט יפה דנת כלל הוא שהדין יפה והדר מפרש דהיינו יפה זכית ויפה חייבת וגם יפה תקנת ג"ע לצדיקים וכו' לפי שמלך ב"ו זימנין יוצא משפט מעוקל מלפניו בשני פנים או שמחייב את הזכאי ומזכה את החייב מחמת שוחד או שהמשפט מצד עצמו מעוקל הוא כגון תליית הגנב דממון קא מחייב ולא נפשות נגד מה שאינו מחייב את הזכאי וכו' אמר יפה זכית ויפה חייבת. ונגד המשפט עצמו אמר יפה תקנת ג"ע לצדיקים וכו' ויליף לה להנך תרתי מילי מדנקט קרא ברכות לשון רבים ומיעוט רבים שנים ונקט קרא לשון מורה לפי שהוא ית' מורה חטאים בדרך לשוב וגם אלו שבים שם. ונגד הנך שני דברים דהכי נראה דהיינו הא דכתיב הצור תמים פעלו פי' שאין בהן חלילה אחד מן הדברים הללו ולכך קאמר כי כל דרכיו משפט שהדינין והעונשין הכתובים בתורה ישרים הן שהגנב ראוי ליענש כפלים מדה במדה וכן הרוצח ראוי שיהרג מדה במדה ודין מלקות ארבעים נגד יצירת הולד וכן דין גיהנם וג"ע הכל במשפט ומלת משפט יאמר על דבר אמת וברור כמו חושן המשפט שמברר דבריו וכן יכלכל דבריו במשפט ואמר אל אמונה ואין עול שאינו מחייב את הזכאי וכו' אלא אל אמונה לצדיקים ואין עול לרשעים כדפירש"י ז"ל שם והיינו דסיים הכתוב ואמר צדיק וישר הוא ופירש"י ז"ל שם שהכל מצדיקין עליו את הדין רמז שאפילו הרשעים היורדים בגיהנם מצדיקין עליהן דינם בגיהנם ואומרים יפה דנת וכו' כדאמרינן הכא ושמא לכך נקט הכתוב הצור לשון יצירה כי משעה שברא העולם תיקן ג"ע לצדיקים וגיהנם לרשעים כדאמרינן שבעה דברים קדמו לעולם וקחשיב ג"ע וגיהנם והכא נמי נקט יפה תקנת ג"ע וכו' רמז לשעת הבריאה ועל פי מאמר זה שהרשעים בגיהנם בוכין ומתודין וכו' נראה שמיוסד מזמור דאהבתי אמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני נראה דקולי תחנוני מושך עצמו ואחר עמו כאלו אמר את קולי קול תחנוני. כי הטה אזנו לי. לא כדרך בשר ודם פעמים אדם שומע קול צרת חבירו ואינו משגיח בו נכנס באוזן זה ויוצא באוזן אחר אבל הוא ית' כאלו נוטה אוזן לשמוע וליתן לב על הדבר כל ימי שאני אקרא. אפפוני חבלי מוח מספר הכתוב חסדי ה' ורחמנותו שיש לו על נשמת האדם שבתחילה סבלתי חבלי מיתה ואח"כ ירדתי לגיהנם. וזה שאמר ומצרי שאול מצאוני דהיינו גיהנם כדאיתא בסמוך ולכך נקרא שאול שהוא דמיון לאדם חי המוטל בקבר עמוק וסתום שצר לו המקום כך הוא עונשו של גיהנם אין ביד האדם לפנות שם ימין ושמאל ואין שם אלא צרה ויגון. אמרתי אבדה תקותי אבל בשם ה' אקרא קראתי שם מן המיצר עשה נא למען שמך הגדול גם שאני מלא עון אנא ה' מלטה נפשי מן הגיהנם. חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם שכל כך גדולה תשובה דלא מיבעי במידת הרחמים כי חנון ה' וצדיק אלא אפי' אלהינו מרחם דמדת הדין נהפכה לרחמים וכמ"ש וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. שומר פתאים ה' בא לספר חסדי ה' כי בעודו בתוך הגיהנם וסבל עונשו הוא ית' שומרו שלח תכלה הנשמה ותשרף כי אשו של גיהנם אש אוכלה הוא. ונקט פתאים דהיינו רשעים לפי שאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח של שטות ולכך הוא ית' שומרו כיון שהוא חטא בלי דעת נידון כשוטה. דלותי פירש הוא ית' דלני מן השאול ומוציאני משם ולפי שיש בנשמה פצעים וחבלות מכח חוזק אש של גיהנם והוא חולה כמו שיתבאר בסמו' לכ"ק ולי יהושיע שהוא ית' מרפא' אח"כ ע"י השמש ומושיע לה כמו שאכתוב לקמן. ונקט יהושע כמו י"ה יושע רמז כי דווקא ע"י שם זה הוא מושיע לה כדאמר בסמוך דאתי אברהם ומסיק להו לבר מן הבא על העובדת כוכבים כו' דשם של י"ה מעיד על מי שלא חטא בזנות כ"ש שבטי י"ה עדות לישראל ולכך הוא נרשם בין איש לאשה שזכו ולא חטאו בזנות וזה טעם החנוכי הפלואי כדפירש"י ז"ל פ' פנחס. שובי נפשי למנוחיכי אח"כ היא שבה אל מקום מחצבה וזהו מקום מנוחתה וכמ"ש יבא שלום ינוחו על משכבותם שכל צדיק יש לו מקום מנוחה לפי מעשיו כי ה' גמל עליכי פי' מאת ה' היתה זאת שלפי המעשים ראוי הוא שלא יועיל התשובה והוידוי בגיהנם. כי חלצת נפשי ממות פי' ממות נצחי דכמה רשעים יורדין לאבדון עולמית. את עיני מן דמעה כדאמרינן בשמעתין שבוכין ומורידין דמעות כמעין כו'. את רגלי מדחי רגל נאמר על קיומו של דבר כמו שקר אין לו רגלים שאין לו קיום והעמדה כך לפעמים נדחה רשע מקיומו הנצחי דהיינו ממקומו המוכן לו בג"ע והצדיק יורשו כמ"ש בזוהר שעל זה נאמר יכין רשע וצדיק ילבש ולכך קאמר את רגלי חלצת מדחי. ועוד נראה לפי שהגוף נמשל למי שיש לו רגלים ואין לו עינים והנשמה נמשלה למי שיש לו עינים ואין לו רגלים כדמשמע באגדות חלק גבי הא דא"ל רבי לאנטונינוס אמשול לך משל למלך שהושיב שומרים בפרדס אחד חגר ואחד סומא כו' כך הקב"ה מרכיב הנשמה על הגוף ונידונין בגיהנם. והוא ית' מושיע את שניהם מוציא מן הגיהנם הנשמה והגוף לכך קאמר את עיני מן דמעה רמז לנשמה את רגלי מדחי רמז לגוף. אתהלך לפני ה' בארצות החיים שוב אטייל לפניו יתברך בגן עדן בעה"ב שנקרא ארץ החיים וצרור החיים. וכן משמע בפ"ק דר"ה דקתני התם ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה וכו':

הא בפושעי עובדי כוכבים תימה דבפ"ק דר"ה קתני דפושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן יורדין לגיהנם ונידונין שם י"ב חודש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר כו' וקרא דויצאו וראו בפגרי האנשים מוקי לה בעובדי כוכבים ושכפרו בתורה וכו' שהן נידונין שם לעולם ואינן יוצאין משם. ועוד אמאי לא מוקי הא והא בישראל וכאן בסתם פושעים וכאן בפושעים גמורים שכפרו בתורה וכו' ומאי דייק נמי מהא דלמא התם בסתם פושעים איירי שהן מלאים מצות כרימון והאי קרא דויצאו וראו בעובדי כוכבים וכו' איירי ההוא דמחייבי חדא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו תימא אכתי תיקשי אמאי בוכין ההוא שעתא כיון דאין האור שולטת בהן ונראה לפרש מדלא קאמר ריש לקיש פושעי ישראל אין יורדין לגיהנם ובחגיגה נמי קאמר ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו וכו' ולא קאמר אין יורדין לגיהנם משמע דודאי יורדין לגיהנם אלא שאין האור שולטת בהן שם לכלותן וטעמא דיורדין שם הוא כדי לטהר אותן ולרחצן מכתמי העונות דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכל חטא עושה רושם וחלודה בנשמה ככתם בבגדי משי ואינה יכולה לשוב אל מקומה אלא א"כ תתלבן תחילה ומטהר דאפילו מלאכי השרת טובלין בכל יום בנהר דינור לומר שירה אלא שאין הטבילה מזקת