תורת חיים חלק א י

להן כיון שהן אור צח וטהור משל לכסף שצורפין בכור יש בו סיגין מתחסר והולך עד שנשאר כסף נקי צח ושוב אינו מתחסר אפי' מכניסין אותו בכור כמה פעמים והכי איתא בהדיא בזוהר פרשת ויקהל מההוא זיעה דחיות איתעביד נהר דינור ונשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור וסלקין לקורבנא ולא אתוקדן אלא אסתחיין ת"ח מסלמנדרא דעבדין מיניה לבושא ומגו דאיהו מנורא לא אסתחייא ההוא לבושא אלא בנורא אשא אכיל זוהמא רבה ואסתחייא ההוא לבושא הכי נמי נשמתא דאתנטילת מגו כורסייא קדישא דכתיב ביה כורסייא שביבין דנור בזמנא דבעי לאסתחייא מההוא זוהמא רבה אתעבדת בנורא ואסתחייא ונורא אכלה בההוא זוהמא די בנשמתא ונשמתא אתלבנת ואי תימא אי הכי עונשא לית ליה לנשמתא ת"ח וי לנשמתא דסבלה אשא נוכראה ואע"ג דאיהי אתלבנת אבל כד זוהמא סגי עלה וי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא בגין דההוא זוהמא בתרי זימני אתלבנת כו' ולכך לא קאמר שאין יורדין לגיהנם דודאי יורדין שם לטהר ולרחוץ מכתמי העונות אלא שאין האור שולטת בהן לכלות עצמית הנשמה חלילה ויליף ק"ו ממזבח הזהב דמזבח הזהב נמי רותח ומלובן כברזל הוה אלא שלא היה כח באש להתיכו ולכלותו דמצות הקרבה והקטרה היתה מגינה עליו כ"ש פושעי ישראל שמלאים מצות שלא ישלוט בהן האש בשעה שמקריבין נשמותיהן בגיהנם ומכל מקום שמעינן ממדרש הזוהר דאע"ג דאין הנשמה כלה ונשרפת בגיהנם אבל צער גדול וחזק שאין למעלה הימנו יש לה במה שמתלבנת שם. והיינו דקאמר הכא ואלא הכתיב עוברי בעמק הבכא ההוא דמחייבי חדא שעתא בגיהנם וכו' פי' דאע"ג דאין האור שולטת לכלות הנשמה מ"מ ההיא חדא שעתא שמחוייבת לרדת לגיהנם להעביר ממנה כתמי העונות איש איש כפי ריבוי הכתמים שבה על ההיא שעתא הם בוכים כי סובלים אז צער גדול כפי ריבוי החטא ולכך בוכין ומצדיקין עליכן הדין ואתי אברהם אבינו ומסיק להו הך מילתא דאברהם מסיק להו יליף לה במדרש מדכתיב והוא יושב פתח האוהל כחום היום שהוא יושב פתח הגיהנם להציל בניו משם משמע דדריש כחום היום רמז לחום הגיהנם. ועוד נראה לפרש דבזוהר כתב וז"ל ומגו ההוא חבורא דאתלבנותא דגיהנם ההיא נשמתא בעיא לאתסאה בדין קב"ה אפיק שמשא דנהור מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיע דעל גינתא ומטא לההיא נשמתא ואתסיא הה"ד וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה עכ"ל ולכך קאמר והוא יושב פתח האהל דהיינו פתח הגיהנם כחום היום דהיינו כשהחמה מתחלת לזרוח מרקיע דעל גינתא כדי שיתרפאו ממנה הנשמות שמוציא מן הגיהנם ולכך אינו יושב שם קודם הזריחה וטעמא דאברהם מסיק להו ולא יצחק ויעקב לפי שהוא ראש הנימולים והם יוצאים משם בזכות המילה. ועוד לפי שהוא בירר שיעבוד גליות לבניו כדי שינצלו מעונשו של גיהנם כדאיתא במדרש רבה פ' לך והנה תנור עשן ולפיד אש הראה לו שעבוד גליות וגיהנם א"ל במה אתה רוצה שירדו בניך כשיחטאו ובירר לו שעבוד גליות ולכך אחר שהנשמות מתלבנות בגיהנם יש לו רשות להוציאן משם כיון שהוא ית' הבטיחו וכרת לו ברית על כך שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית ולפי מה שכתבו שהנשמות יורדות לגיהנם לרחוץ שם בנהר דינור מכתמי העונות כי אין צדיק אשר לא יחטא אתי שפיר הא דאיתא בפרק הרואה הנכנס לבית המרחץ יאמר יהר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי שתצילני מן האור הזה ומכיוצא בו לע"ל לפי שבימיהם היה חלל תחת המרחץ שהיו מסיקין שם ואיכא למיחש שמא תפחת המעזיבה ויש לתמוה דמה ענין אור של בית המרחץ לאור של גיהנם שקבעו חז"ל להתפלל על שניהן בבת אחת. ונראה לפי ששבת בראשית רמז הוא לעולם הבא יום שכולו שבת כידוע ולכך חייב אדם בשבת בראשית לעשות דברים שהן מעין יום שכולו שבת דכשם שתענוג העולם הבא הוא יין המשומר כדאיתא בפרק חלק עין לא ראתה זה יין המשומר בענביו כך חייב אדם לקדש על היין בשבת רמז לאותו יין ולכך יין מגולה אסור לקדש עליו אפי' בזמן הזה דליכא סכנתא משום דאותו יין של עולם הבא מכוסה וטמיר הוא כמ"ש עין לא ראתה. וכשם שבעוה"ב יש תענוג לויתן ושור הבר לכך חייב אדם לאכול דגים ובשר בשבת בעה"ב יש תענוג המן כמו שאמרו חז"ל שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים לע"ל לכך נוהגין לאכול פשטי"דא בשבת כמ"ש בש"ע שהוא רמז למן שהיה טל למעלה וטל למטה וי"מ דלכך פורסים מפה בשבת למעלה ולמטה ולחם משנה באמצע זכר למן ולכך אנחנו אומרים בשבת הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת משום דהא בהא תליא. ולהכי כשהאדם מכין עצמו לשבת בראשית חייב להכין עצמו דומיא דהכנת יום שכולו שבת ולכך כשם שבעולם הבא צריך אדם לרחוץ עצמו תחילה בנהר דינור בגיהנם להעביר ממנו כתמי העונות וזוהמתן ואח"כ הוא נכנס לג"ע כך בשבת בראשית שהוא דמיון ליום שכולו שבת אמרו חז"ל שמצוה על כל אדם לרחוץ עצמו קודם שבת כמ"ש בא"ח סי' ר"ס כדי להעביר ממנו זוהמ' ממש ודוקא בחמין כמ"ש האר"י ז"ל בקבלת שבת כיון שהרחיצה היא לעומת רחיצת נהר דינור שהוא חם. וכשם שבעולם הבא אחר הרחיצה הוא פושט ממנו בגדי חול והיינו הגוף שהוא מלבוש לנשמה בעה"ז ולובש בגדי שבת דהיינו מלבוש רוחני העשוי לו מן המצות רמ"ח עשין נגד רמ"ח אברים ושס"ה לאוין נגד שס"ה גידין ועל זה נאמר יכין רשע וצדיק ילבש כמ"ש הזוהר כך בע"הז חייב אדם לפשוט בגדי חול וללבוש בגדי שבת. וכי היכי דברחיצת הע"הב בגיהנם האדם עומד בסכנה גדולה שלא תכלה הנשמה כך בעה"ז הוא בסכנה כפי המרחצאות שעשוין בזמניהם כדפי' וכיון דרחיצת הע"הז זכר היא לרחיצה דגיהנם לכך תיקנו חז"ל שהנכנס למרחץ בע"הז דהיינו בערב שבת שחייב אדם לרחוץ עצמו יבקש רחמים שלא יבא לידי סכנה ויאמר יהי רצון שתצילני מן האור הזה ויבקש אז נמי על הרחיצה של עולם הבא בגיהנם ויאמר ומכיוצא בו לע"ל מאחר דהנך רחיצות שייכין להדדי והא בהא תליא והיינו דנקט ומכיוצא בו לעתיד לבא ולא קאמר וכן לעתיד לבא וכי היכי שמתפללים ביום השבת ואומרים הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת הכי נמי בתפלה זו תיקנו לומר כה"ג:

אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים לפי שכל העולם כולו שליש מדבר שליש ים ושליש ישוב כמו שכתבו התוספות בפרק מי שהיה סמא וברא הקב"ה פתח בכל שליש שבכל מקים שיחטא שם האדם הפתח פתוח לפניו ליפול בו:

שבעה שמות יש לגיהנם כל שמות הללו על תוקף העונש הן רומזים דשם אבדון מורה על אבדות הנפש ובאר שחת מורה על השחתת הנפש וטיט היון על טביעת הנפש וצלמות על מיתת הנפש וכן שאיל ובור שאון וארץ התחתית מורים שהוא מקום רע עמוק עמוק וחרב בלי הקימה והשתא ניחא כי פריך והא איכא תפתה דמשני ההוא שכל המתפתה כו' כלומר דשם זה אינו מורה על תוקף הדין וכן כי פריך והא איכא גיהנם משני גי שעמוקה כגיהנם שהכל יורדין כו' פירש דשם זה נמי לא בא להורות על תוקף העונש ולכך לא חשיב להו ושמא מהאי טעמא לא חשיב עלוקה דאיהו נמי לא בא להורות על תוקף העונש באר שחת כתבו התוספות כדכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת והיינו באר שחת כצ"ל:

דמסקינן פתחא כתב מהרש"ל תימא אמאי יש לו לגיהנם ג' פתחים וגן עדן אין לו אלא פתח אחד והלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות כדאיתא ביומא כו' נראה דגיהנם שאני לפי שהוא גדול טפי מג"ע דגן עדן אינו אלא אחד מששים בגיהנם כדתניא בפרק מי שהיה טמא ולכך בחד פתח' סגי ליה:

מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין מדקתני ובלבד שירבה בפסין ולא קתני ובלבד שיאריך בפסין בעי למימר הכי וקצת תימה נהי דמפיש ועביד פשוטין קאמר אכתי איכא למימר שאם האריך בדיומדין שפיר דמי דהא רישא בהדיא קתני פשוטין ואפ"ה קמיבעיא לן מי אמרינן שאם האריך בדיומדין נמי מהניא:

אלא מאי אית לך למימר תרי גווני גדר אשמעי' גדר גמור דנידון משום דיומד אע"ג דהוי מחיצה העשויה מאליה כדאמרי' בפ"ק ואשמעי' נמי הך מלתא בגדר שאינו גמור דהיינו קנה קנה פחות משלשה:

דף כ' יבשו מים בשבת ובאו בשבת מהו פירש"י ז"ל יבשו מים בשבת וחזרו ובאו גשמים בו ביום מהו וקשה כיון דיבשו לחוד לא הוה קמיבעי' ליה א"כ מאי איצטריך ליה לאביי למימר ליה יבשו בשבת לא תיבעי לך דבעי מיניה דמר וכו' והא איהו נמי לא קבעי אלא בחזרו ובאו וליכא למימר דה"ק כיון דיבשו לחוד לא תיבעי לך באו נמי לא תיבעי לך וכו' דמידי הא בהא תליא והא אין ענין זה לזה כלל דכל חד אית ליה טעמא אחרינא לכך נראה דרבין תרתי קא מיבעיא ליה והא דקאמר ובאו בשבת כמו או באו בשבת ובכמה דוכתי אשכחן כי האי גוונא דנקט וי"ו במקום או והכי פי' יבשו מים בשבת מהו מי אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה או דלמא כיון דהתיר פסין משום מים והרי יבשו וליכא מחיצות אסור או באו בשבת מהו דכשנכנס השבת לא היו שם מים וביום השבת באו מהו מי אמרינן מחיצה העשוי בשבת הוי מחיצה או לא ופשיט ליה אביי תרוייהו וקא"ל יבשו מים בשבת לא תיבעי לך דבעי מיניה דמר וכו' באו נמי לא תיבעי לך דהוה ליה מחיצה העשויה בשבת ותניא וכו' וכן משמע מדברי הרמב''ם ז"ל בפי"ז מה"ש שכתב יבשו המים בשבת אסור לטלטל בין הפסין שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכן אלא משום המים באו לו מים בשבת מותר לטלטל ביניהן משמע דבאו לו מים בשבת מלתא אחריתי היא ולא קאי איבשו מים בשבת דרישא מדלא כתב וחזרו ובאו לו מים בשבת וכ"כ שם בהדיא הרב המגיד וז"ל ופירש באו מים אפי' יבשו מערב שבת ופשוט עכ"ל אבל קשה דא"כ ס"ל לאביי דמחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה ומותר לטלטל בתוכה אע"ג דבשעת שנכנס השבת לא היה שם מחיצה והיה אסור לטלטל שם ואמאי נימא הואיל ונאסרה נאסרה דהא אביי ס"ל דאמרינן הואיל והותרה הותרה וכי היכי דאמרינן הואיל והותרה הותרה הכי נמי אמרינן הואיל ונאסרה נאסרה כמ"ש התו' בפ' כל גגות גבי חצר גדולה שנפרצה לקטנה דקאמר רבה אימור מבעוד יום נפרצה וקאמר ליה אביי לא תימא אימור אלא ודאי מבעוד יום נפרצה וכן משמע בירושלמי דפירקין דאיתא התם באו מים בשבת כבר נכנסה שבת באיסור חרבה הבאר כבר נכנסה בהיתר והך ברייתא דכל מחיצה העשויה בשבת כו' הוא סיפא דברייתא דספינות שנתקשרו מערב שבת והותרו וחזרו ונתקשרו כו' דפרק הזורק שהביאו התוספות משמע דאיירי שהיתה שם מחיצה בשעה שנכנס שבת:

חדא מכלל חבירתה איתמר כתב מהרש"ל ז"ל דהך מילהא דר' אליעזר דהכא איתמר מההיא דהתם כו' וכן נראה מדאיצטריך ש"ם לשנויי אי מהתם ה"א כאן ולא ס"ל וכו' ולא משני מעיקרא דחדא מכלל חבירתה איתמר כדמסיק אי אמרת בשלמא דהך מלתא דהכא מההיא דהתם איתמר ניחא דאיכא למימר דאתי לשנויי דלא תיקשי מאי קמ"ל ש"ם דגמרינן הך מלתא מהתם פשיטא לכך קאמר דאי מהתם הוה אמינא כאן ולא ס"ל כי' אלא אי אמרת דההיא דהתם מהך דהכא איתמר א"כ לא נפקא לן מינה מידי מההיא דהתם ואם כז מאי איצטריך לשנויי דאי מהחם ה"א כאן ולא ס"ל הוה ליה לשנויי מעיקרא דחדא מכלל חבירתה איתמר:

והתניא לא ימלא אדם מים וכי' גבי פסי ביראות במתני' לקמן כתבו התו' ומשמע דקאי אמתני' וכו' כתבו כו דלא תיקשי מאי פריך דלמא מתני' וברייתא תרוייהו בדנקט מנא ולא נקט לה איירי ומתני' שהכניס ראשה ורובה וברייתא בלא ראשה ורובה לכר כתבו דברייתא אמתני' שהכניס קאי ומהר"ר שלמה לוריא ז"ל כתב מה שפירש"י דאיירי בדלא נקט לה אין להקשות דלמא הר ברייתא איירי בלא רחשה, ורובה כו' דמדקתני סתמא דאסור ואמאי יכניס ראשו ורובו אבל אי איירי בדלא נקט לה אין להקשות לינקט לה באפסר דסתם פרה אין לה אפסר כו' והתוס' כתבו דקאי על המבנה אבל קשה דמה אנו צריכין לכל זה הדוחק כי המקשה שבא לדחות מה נפשך שפיר קאמר וכו' ודבריו תמוהים שכתב דמה נפשך שפיר קאמר דמאי אית לך למימר דלמא האי ברייתא איירי בדנקט לה ולא ימלא משום דלא הוי ראשה ורובה בפנים א"כ סוף סוף נמי שמעינן כו' משמע דמצינו לאוקמי ברייתא בלא ראשה ורובה ואי אפשר לומר כן מדקאמר לקמן מתקיף לה רב ענן א"כ מאי הועיל ראשה ורובה של פרה ומאי קושיא דלמא ברייתא בלא ראשה ורובה איירי ולכך קתני דלא ימלא