תורת חיים חלק א פז

אם לו לא יגיד ונשא עונו הא לאחר לא יגיד פטור משמע דשבועת הפקדון דלא כתיב אם לא יגיד חייב כדקיימא לן בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו עכ"ל ודבריו תמוהים מאוד חדא דהא בפ"ו בבא בהרשאה איירי כמו שכתב שם הרמב"ם ז"ל בהדיא ובבא בהרשאה ש"ס ערוך הוא דבשבועת העדות נמי אמרינן שלוחו של אדם כמותו כדאמר שמואל לקמן בבא בהרשאה ועוד היאך לא ראה לפניו דהא בפרק תשיעי מה"ש כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא דבשבועות העדות נמי אמרינן דשלוחו של אדם הוי כמותו:

דף לב אמר אין לא אמר לא מדלא קתני שבועת העדות כיצד היה רץ אחר שנים וא"ל שבועה כו' דהוה רבותא טפי ולעיל דמשני דס"ד אמינא כיון דרץ אחריהן כמאן דא"ל דמי אין להקשות אמאי קתני עד שישמעו מפי התובע ולא קתני רץ אחריהן משום דאיצטריך למיתני הכי דומיא דרישא דקתני או שאמר להן הנתבע כו' דאתי לאשמעינן דפטורין אע"ג ששמעו מפיו לכך קתני נמי עד שישמעו מפי התובע:

האי מאי אי אמרת בשלמא כו' נראה דס"ד דהא דמשני אמר לאו דוקא וכו' הכי פי' אי לאו דשמואל ה"א דאמר לאו דוקא אלא ה"ה רץ אחריהן והא דלא קתני רץ אחריהן דהוה רבותא ספי ה"א דלאו קושיא היא דאי לא תימא הכי דלאו קושיא היא גבי פקדון דקתני שבועת הפקדון וכו' והתם פ"כ צ"ל דלאו דוקא קתני ולאו קושיא היא הכי נמי וכו' ולכך פריך האי מאי כו' פי' דלמא לעולם אימא לך דקושיא מעלייתא היא והיא הנותנת דאמר דהכא דוקא דאל"ה אמר אחר ל"ל ומשני דלמא אורחא דמילתא דאי לאו הא דשמואל ה"א דאמר לאו דוקא והא דלא קתני רץ אחריהן משום דאורחא דמלתא קתני קמ"ל שמואל דאמר דוקא:

תניא כוותיה דשמואל וא"ת מאי איצטריך ש"ס לאתויי ראייה למילחיה דשמואל כיון דליכא מאן דפליג עליה ואדרבא מתניתין דהכא ודלקמן משמע נמי כוותיה כדפריך מנייהו תנינא. וי"ל דהשתא דמייתי ש"ס מתניתין דשבועת הפקדון דקתני אמר לו תן לי פקדון כו' ואמר דהתם ע"כ לאו דוקא הוא מדכתיב וכחש בעמיתו א"כ מסתמא אמר דשבועת העדות נמי לאו דוקא הוא דומיא דאמר דשבועת הפקדון דדוחק לחלק בינייהו וא"כ קשיא עליה דשמואל דאית ליה דאמר דהכא דוקא הוא לכך מייתי לה ברייתא דמחלק בהדיא בין אמר דשבועת העדות לבין אמר דשבועת הפקדון דבשבועת העדות קתני בא אחריהן פטורין ובשבועת הפקדון קתני חייבים:

ואי ס"ד בב"ד מי מחייב כתבו התוספות תימה דלמא קרא כי אתי לשבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין כו' י"ל דאחת נמשמעה קול אלה דכתיב ברישא דקרא קאי דאתי לאשמעינן שאם שמעה קול אלה חמשה פעמים חייב אכל אחת ואחת אבל חטין ושעורין וכוסמין לא כתיבי ברישא דקרא ולא איירי מנייהו מידי הלכך סיפ' דקרא דלאחת לא קאי עלייהו וטעמא דשבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין דחייבין על כל אחת ואחת אע"ג דלא הזכיר לשון שבועה אלא חד זימנא משום דסברא היא כיון דלא אמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות סתמא והזכירו חטין ושעורין וכוסמין דעתייהו למיחל שבועה אכל חד וחד באפיה נפשיה ו כיון דכל חד מין אחד הוא הוה להו כאלו נשבעין שלשה שבועות על שלשה דברים ולא איצטריך קרא להכי אבל כשהשביעו עליהן חמשה פעמים על דבר אחד אי ל ו קרא דלאחת ה"א דאין חייבין אלא אחת דאין שבועה חלה על שבועה. והשתא ניחא דבריש פרק שבועת הפקדון קתני ר' אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה ר"ש אומר עד. שיאמר שבועה לכל א' וא' ופליגי את"ק אע"ג דאינהו נמי דרשי קרא דלאחת מדלא פליגי אהא דקתני התם בריש' השביע עליו חמשה פעמים כו' חייב על כל אחת ואח אלא צ"ל דלא שייך למידר' קרא דלאחת אלא אשבועה דכתיב ברישא דקרא ואשמעי' שאם השביע עליו חמשה פעמים וכו' ואע"ג דלאחת גבי שבועת העדות כתיב שבועת הפקדון ילפי' לה משבועת העדות כדאמר לקמן:

הכל מודים בעד טומאה כתבו התוספות ואין העד יכול לומר בלא עדותי וכו' דהרבה פעמים זכות תולה. ועוד נראה דזימנין אין הבעל רוצה להשקותה כדי שלא תמו' דניח' ליה שתחיה ולא בא אלא לגרש' ולהפסיד כתובת':

כגון שכפרו שניהן וחזר אחד מהן והודה כו' ואתי לאשמעי' שהשני פטור והא דלא משני כגון שהודו שניהן וחזר אחד מהן וכפר תוך כדי דיבור דהוה ניחא טפי דהוה אתי לאשמעינן חיובא דכופר משום דהודו שניהן לא נזכר במתני' אבל השתא ניחא דכפר אחד והודה אחד אכפרו שניהן דרישא קאי וה"ק כפרו שניהן אם כפרו כאחד שניהן חייבין ואם בזא"ז הראשון חייב והשני פטור ואם חזר אחד מהן והודה והשני עומד בכפירתו הכופר חייב:

אבל כפירה והודאה אימא לא כתבו התוספות קצת תימה דכפירה והודאה נמי מרישא שמעינן לה דטעמא כשכפר תוך כדי דיבור אף שני חייב משום דראשון נמי יכול לחזור עדיין ולהודות וכו' י"ל דאי לאו סיפא ה"א דטעמא דרישא כשכפר תוך כדי דיבור אף שני חייב לאו משום דראשון יכול לחזור עדיין אלא משום דכיון שכפר שני תוך כדי דיבורו של ראשון ה"ל כאלו כפרו שניהן בבת אחת בצמצום וכי הדדי נינהו ולכך שניהן חייבין וכמ"ש התו' לעיל:

דף לג כגון שהיתה שנייה בשעת כפירה ראשונה קרובין בנשותיהן פירש"י ז"ל שנשאו שתי אחיות ואינן כשרין לעדות אחד וכו' ודבריו תמוהים דכיון דחד מנייהו כשר להעיד בעדות זו א"כ תיקשי ליה לרבי יוחנן דמפרש לה מתני' דקתני כפרו שניהן כאחד שניהם חייבין בכפרו זה אחר זה תוך כדי דיבור ראשון אמאי חייב לימא אנא לא קעבידנא מידי בכפירתי כיון דאכתי הוה פש ליה שני עדים כשרים להעיד דהיינו עד שני מכת ראשונה כי הייתי סבור שלא יכפור עדותו וחד מעידי כת שניה. ועוד תימה לפירושו דא"כ אמאי נקט ש"ס ונשותיהן גוססות משמע דתרוייהו גוססות והא בחדא נמי סגי ליה דכשמתה חדא מנייהו שניהן כשרין בעדות אחד מהו דתימא רוב גוססין למיתה וכו'. לכך נראה לפרש דהא דקאמר כגון שהיתה שנייה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן לאו שהן קרובין זה לזה בנשותיהן קאמר אלא שהן קרובין זה לזה בנשותיהן לתובע או לנתבע קאמר שנשותיהן של שנייה קרובות הן לתובע או לנתבע ולכך בעליהן פסולין להעיד לו ואפילו כי מתה חדא מנייהו אכתי אידך פסול להעיד לו ולהכי איצטריך למימר דתרווייהו גוססות וכיון דהשתא מיהא לא שכיב אתי שפיר דכת ראשונה שניהן חייבין דכי כפר ראשון לא פש ליה אלא חד סהדא דכת שניה פסולין להעיד לו נמצא שהפסיד בכפירתו לכך ראשון נמי חייב וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ש וז"ל היתה הכת הב' קרובין לתובע או לנתבע בנשותיהן והרי הן גוססות אף הראשונה חייבת:

בחצי נזק צרורות ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה משום קרנא כו' תימה והא פשטא דמתני' לא משמע הכי וא"כ אמאי דחיק נפשיה לאוקמי מתני' בדוחקא וקמיבעיא ליה משביע עדי קנס מהו לוקמא כפשוטה ולא תיבעי מידי וי"ל מדנקט מתני' חצי נזק תשלומי כפל תשלומי ד' וה' ואונס מפתה דכולהו איכא לאוקמי במידי דלית ביה קנס ולא קתני מוציא שם רע ול' של עבד דליכא לאוקמי אלא משום קנס לכך מספקא ליה משביע עדי קנס מהו א"נ כיון דר"ע ור' יוסי הגלילי אית להו משביע עדי קנס פטור כדאמרי לקמן וקיימא לן הלכה כר"ע מחבירו ניחא ליה לאוקמי סתם מתני' דהכא כוותיה אפי' בדוחקא ולהכי קמיבעיא ליה:

מאי קמ"ל כולהו ממונא נינהו פי' אא"ב משביע עדי קנס חייב ומשום קנסא נקט להו שפיר דרישא אשמעינן אע"ג דכולהו קנסי נינהו ואית בהו צד כל דהו דלאו ממון דאלו הוה מודה הוה מיפטר אפ"ה חייב וסיפא נמי אשמעינן הכי דאע"ג דאית בהו צד כל דהו דלאו ממון דהכני בני וחבל בי חברי כו' בי"ה קרובין הן לצד מיתה אפ"ה חייב אא"א דכולהו ממונא נינהו מאי קמ"ל וליכא למימר דסיפא מיהא אשמעינן דאע"ג דאית בהו צד כל דהו דלאו ממון חייב דכיון דבין רישא בין סיפא בחד בבא קתני להו משמע דתרוייהו חד גוונא אתי לאשמעי' ומשני דודאי רישא וסיפא חד גוונא אשמעינן ורישא חדא קמ"ל וסיפא חדא קמ"ל רישא אשמעינן דחצי נזק צרורות ממונא הוא לאפוקי חצי נזק דעלמא וסיפא נמי אשמעינן דשהדליק את גדישו בי"ה ממונא הוא לאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה:

שאנס איש פלוני את בתו כו' פירש"י ז"ל בלשון ראשון דאת בתו של פלוני קאמר וטעמא דפטורין דבעינן שישמעו מפי התובע ולא משמע כן אלא משמע דטעמא דפטורין משום דכפירת ממון בעינן דומיא דשאר כולהו מילי דנקט להו מתני' דטעמא דכולהו משום דלאו כפירת ממון הוא. ודוחק נמי לפ' דאת בתו דקתני אאיש פלוני דלעיל קאי. לכך נראה כלשון שני וכמ"ש התוס' דאיירי שנתארסה ונתגרשה וכ"כ הרמב"ם ז"ל. וא"ת א"כ אמאי איצטריך למיתני שאנס איש פלוני את בתו דפטור משום דלא הוי כפירת ממון תיפוק ליה דבעי' שישמעו מפי התובע ואפי' הוי כפירת ממון נמי פטור וליכא לאוקמי נמי בבא בהרשאה דכיון דלא מטא לידה לא מני למיכתב הרשאה עלויה. ועוד אי בבא בהרשאה איירי אם כן ייתורא דרישא דקתני שאיש פלוני כהן שאיש פלוני לוי למה לי לאשמעי' דבבא בהרשא חייבין הא מסיפא שמעינן לה ונראה דאע"ג דהא דקתני שאנס איש פלוני את בתו כו' דפטור משום דלאו כפירת ממון הוא משנה דלא צריכא היא כיון דבלאו ה"נ פטור משום דבעינן שישמעו מפי התובע אפ"ה איידי דתני לעיל שאנס איש פלוני את בתו וכו' הרי אלו פטורין דאורחא דתנא היא למיתני דבר והיפוכו אע"ג דלא איצטריך. והשתא ניחא הא דנקט מתני' כל הנך מילי דמעיקרא קתני שאני כהן לאשמעי' דכל דליה ביה כפירת ממון דפטורין והדר תני שאיש פלוני כהן כו' לאשמעינן דיוקא הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין בבא בהרשאה דלגופיה לא איצטריך דכיון דקתני שאני כהן פטור כ"ש שאיש פלוני כהן דפטור דאיכא תרתי לריעותא והדר תני שאנס איש פלוני כו' ושחבל בי בני ושחבל בי חברי כו' לאשמעינן דאע"ג דאית בהו צד ממון הרי אלו פטורין ונקט לכולהו איידי דנקט להו לעיל:

דף לד אדרבא מביטוי הוה ליה למילף שכן חטאת מחטאת אברייתא גופא אדר' שמעון דיליף נמי תחטא מתחטא לא מצי פריך הכי דר' שמעון ס"ל דג"ש ממש היא דהכי גמיר ליה מרביה וכן משמע מדנקט ר' שמעון בהדיא תחטא תחטא לג"ש ואגזירה שוה לא פרכינן מידי אבל הא דקאמר הכא מסתברא מפקדון הוה ליה למילף שכן תחטא מתחטא לאו מג"ש קאמר דא"כ מאי איצטריך ליה לר' אליעזר למימר נאמר כאן או אין וכו' אלא ודאי ר"א לא גמר ליה הך ג"ש ולא יליף אלא במה מצינו משום דדמיין להדדי במילי טובא ולהכי נקט לישנא דמסתברא מפקדון הוה ליה למילף דלא הוי אלא סברא בעלמא:

תבעיה וכפריה ועבריה כתבו התוס' אית דלא גרסי ועבריה משום דשבועת ביטוי איתא לשעבר כו' י"ל דשפיר גרסי' ליה וה"ק ועבריה שבועת העדות ופקדון תרוייהו ליתנהו אלא לשעבר אבל ביטוי איתא נמי להבא:

לימא רבי יוסי הגלילי לית ליה דר' אחא אע"ג דבידיעה גמורה בלא ראיה עדותן מתקיימת אפילו לרבנן בדיני ממונות וכיון דאית להו בדיני ממונות אית להו נמי בדיני נפשות אפילו הכי כרבנן אתי שפיר דבדיני נפשות לא משכחת לה ידיעה גמורה בלא ראיה דאם הודה מעצמו לפני עדים ואמר הרגתי את פלוני לא מהימן דאין אדם משים עצמו רשע אלא אית ליה הא דרבי אחא דדאין מחייב בדיני ממונות בדדמי אע"ג דליכא ידיעה גמורה א"כ בדיני נפשות נמי משכחת לה ידיעה בדדמי בלא ראיה כההיא דשמעון בן שטח וא"כ מנא ליה לרבי יוסי הגלילי דבתביעת ממון דוקא איירי:

ונמצא גמל הרוג בצדו מדלא נקט ונמצא גמל הרוג ביניהם משמע דדוקא בעינן שימצא גמל ההרוג בצד גמל האוחר דהוה ליה אומדנא דמוכח חדא דחזקתו לבעוט ולהרוג ועוד דכיון דנמצא בצידו מסתמא איהו הרגו אבל נמצא ביניהם לא אמרינן בידוע שזה הרגו והשת' הוי אך אומדנ' דומיא דהא דשמעון