תורת חיים חלק א עט

משל דרבנן למה הדבר דומה תימה דמאי קשיא ליה ומאי נפקא ליה מינה במשל זה ועוד דבמאי קמיפלגי הני אמוראי דכל חד מייתי מילתא אחריתי ועוד קשה במשל דר' חנינא דאמר מעיקרא מלכו של זה למעלה ממלכו של זה הילך בעי למימר הכי וכי לא ידע דהיינו זה למעלה מזה. וכן קשה במלתא דרב אדא בר אבא. ונראה דקשיא להו במלתא דרבנן דאמרי סיד מצטרף בהדי בהרת וקרום בהדי שאת והלא אין סברא לומר כן דכיון דסדר לבנוניתן שלג וצמר וסיד וקרום מסתבר למימר דבסדר הזה הן מצטרפין מעלה אחר מעלה לאפוקי בהרת שהוא למעלה מן הסיד שתי מעלות וכן שאת למעלה מן הקרום שתי מעלות לא לכך קאמר ר' חנינא שהוא משל לתרי מלכי ותרי אפרכי ומלך אחד חשוב מחבירו. וממילא האיפרכין נמי אחד חשוב מחבירו דאז כשמהלכין בדרך אורח ארעא הוא שילך מלכו של זה למעלה ממלכו של זה ואיפרכו של זה למעלה מאיפרכו של זה וה"נ ד' מראות נגעים מצטרפין על זה הסדר ופריך האי זה למעל' מזה וזה למעלה מזה הוא דקס"ד דהמלכי' והאיפרכין בשביל אחד המה מהלכין זא"ז ממש לכך פריך והא זה למעלה מזה הוא. ומשני אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה כו' דבשני שבילין הן מהלכין דלאו אורח ארעא שילך מלך אחר מלך דאע"ג שהוא קטן ממנו מ"מ מלכות באפיה נפשיה הוא וגנאי הוא לו שילך אחר המלך כעבד אע"פ שהוא גדול ממנו אלא מלכו של זה הולך למעלה מאיפרכי' דנפשיה בשביל אחד זא"ז וכן מלכו של זה הולך למעלה מאיפרכיה דנפשיה בשביל אחר זה אחר זה והא דקאמר מעיקרא מלכו של זה למעלה ממלכו של זה היינו משום דאע"ג דאין מלך הולך אחר מלך זה אחר זה ממש בשביל א' מ"מ כשהן הולכין בשני שבילין אינם הולכין זה אצל זה בשוה דגנאי הוא למלך גדול שילך עמו מלך קטן שוה בשוה אלא כסדר הזה הן מהלכין מלך גדול הולך תחילה בשביל אחד ומלך קטן הולך בשביל אחר למטה ממנו ואיפרכיה דמלך גדול הולך אחריו בשביל שלו למטה ממלך ואיפרכיה דמלך קטן הולך ג"כ אחריו בשביל שלו למטה מאיפרכיה דמלך גדול נמצא דתרווייהו איתנהו מלכו של זה למעל' ממלכו של זה ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה כזהו ולפי משל זה ניחא הא דסבירא להו לרבנן דסיד מצטרף בהדי בהרת אף על גב שהוא למעלה ממנו שתי מעלות ואינו מצטרף בהדי שאת אף על גב דליכא אלא מעלה אחד דכי היכי דכל איפרכוס הולך אחר מלכו בשביל אחד אף על גב דמלכו למעלה ממנו שתי מעלות אפילו הכי כיון דתרי גווני נינהו דכל חד מלכא באפיה נפשיה הוא לאו אורח ארעא שילך מלך אחר מלך ואיפרכוס אחר איפרכוס אלא כל איפרכוס הולך אחר מלכו ואין הולכין כסדר חשיבותן זה אחר זה ה"נ גבי ארבע מראות נגעים אע"ג דסדר לבנוניתן שלג צמר סיד קרום אפילו הכי כיון דתרי גווני לבנונית נינהו אין מצטרפין כסדר לבנוניתן אלא כל גוון מצטרף לגוונו דשלג וסיד גוון אחד הוא וצמר וקרום נמי גוון אחד הוא דאע"ג דכולן מין לובן הן מ"מ מחולקין הן לתרץ גוונין כמו בצבע אדום דאיכא תרי גוונין אדום בהיר ואדום כהה וכל גוון יש לו כמה מעלות הכי נמי במין לובן איכא פרי גווני לובן וכל גוון יש לו מעלות ולכך אית להו לרבנן דסיד מצטרף עם השלג אע"ג דגבוה ממנו שפי מעלות משום דגוון הסיד דומה לשלג וכן קרום מצטרף עם הצמר משום דדמיין להדדי וחד גוונא נינהו. רב אדא בר אבא אמר וכו' משום דבמשל דרבי חנינא צריך להוסיף ולומר דאיירי כשמלך אחד חשוב מחבירו ולאו כ"ע ידעי הך מילתא דמימר אמרי מה לי מלך זה מה לי מלך זה כולהו כי הדדי נינהו לכך נשא משלו במלכא ואלקפתא רופילא וריש גלותא דבימיו דרב אדא היו הכל יודעין דמלכא חשוב מאלקפתא ורופילא מריש גלותא. ופריך האי זה למעלה מזה הוא אלא כגון מלכא ורופילא כו' כדפירשתי במשל דרבי חנינא. רבא אמר כגון שבור מלכא ושר דבימי רבא לא היו בקיאין באותן שררות דנקט רב אדא ולכך נשא משלו בשבו' מלכא וקיסר דמקרא מלא הוא דקיסר עדיף ורב פפא לא אסיק אדעתיה ההוא קרא ועוד דרבא אקדים שבור מלכא לקיסר לכך קאמר ליה לרבא הי מנייהו עדיף פי' וא"כ אין תועלה במשל שלך רבינא אמר כגון גלימא דעמרא וכו' דמשלו דרבא נמי לאו מילתא דפשיטא הוא שהרי רב פפא שאל הי מנייהו עדיף ולכך נשא משלו בגלימא דעמרא ושחקיה כו' דמלתא דפשיטא הוא וכ"ע ידעי דגלימא דעמרא חשיב טפי מסדינא דכיתנא וממילא שחקי דגלימא דעמרא חשיבי שחקי דסדינא דכיתנא וכפי סדר חשיבות של הבגדים כן סדר צירופן של הנגעים דעמרא וכיתנא נמי תרי גווני נינהו וכדפי' במשל דרבי חנינא ומשל דר' עקיבא נמי יש לפרש דקשיא ליה איפכא דנהי דסדר לבנוניתן שלג וצמר סיד קרום אפ"ה כיון דתרי גווני נינהו משתבר פפי למימר דכל גוון מצטרף לגוונו סיד בהדי שלג וקרום בהדי צמר כדאמרי רבנן לכך קאמר דמשל דר' עקיבא דומה לד' כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי שיפין של דם ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין וכו' פי' דאע"ג דשלג וסיד חד גוונא הוא מ"מ רחוקין הן בלבנוניתן זה מזה הרבה כרחוק לבנוניתו של כוס חלב שנפלו לתוכו שמנה טיפין דם מלבנוניתו של כוס חלב שלא נפלו לתוכו אלא שתי טיפין דם דכיון דנפל לאחד שלשה חלקים דם יותר ממה שנפלו לחבירו הרי הן רחוקין זה מזה בלבנונית הרבה דודאי אלו היו ארבע מראות נגעים הללו דומין לארבע כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי טיפין ואחד נפלו לתוכו שלשה טיפין ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין ואחד נפלו לתוכה חמשה טיפין אז היה מסתבר למימר שיצטרף סיד בהדי שלג כיון דחד גוונא נינהו ואין רחוקין זה מזה הרבה דלא הוה סיד רחוק מן השלג כי אם חלק אחד אבל השתא דשלג דומה לכוס שנפלו לתוכו שתי טיפין וסיד דומה לכוס שנפלו לתוכו שמנה טיפין הרי הסיד רחוק מן השלג ג' חלקים לכך ש"ל לר"ע דמסתבר טפי למימר שיצטרף הסיד עם הצמר אף על גב דתרי גווני מלכא מלכא איפרכא איפרכא לובן נינהו כיון דאין רחוקין זה מזה אלא חלק אחד ממה שיצטרף הסיד עם השלב אף על גב דחד גוונא הוא כיון שהן רחוקין זה מזה שלשה חלקים והשתא ניחא הא דבכוס רביעי נקט שנפלו לתוכו שנים עשר טיפין ולא כפל הטיפות כי היכי דלא תיקשי קרום נמי אמאי מצטרף בהדי צמר והלא רחוקין הן זה מזה שלשה חלקים א קאמר שנפלו לתוכו שנים עשר טיפין דהשתא אין הקרום רחוק מן הצמר אלא שני חלקים ומ"ד שש עשרה טיפין נראה דסבר דזה למעלה מזה דר' עקיבא בכל ארבעה מראות קאמר דקרום נמי לא מצטרף אלא מעלה אחת בהדי סיד לפי שאין רחוק ממנו אלא חלק אחד אבל בהדי צמר מצטרף כיון דרחוק ממנו ג' מעלות

דף ז' אי הכי תרומה נמי לכאורה תימה דמאי פריך והא אי אפשר לומר כן דא"כ גזירה שוה דרבי למה לי נילף כולהו מבנין אב דלעיל. וליכא למימר דאי הוה ילפינן מבנין אב ה"א אפי' טמא ששימש דא"כ השתא נמי דילפינן להו מהיקישא איכא למימר הכי דכי היכי א טמא ששימש דבמזיד חייב מיתה מג"ש דחילול חילול מתרומה הכי נמי איכא למילף מיניה דבשוגג הוי בקרבן עולה ויורד דאין ג"ש למחצה. וכן קשה במ"ש התוספות לקמן דאי לאו ג"ש דרבי לא הוה מרבינן נבלה עוף וה"א דבה אתי למעוטי תרומה דא"כ לא לכתוב ג"ש ולא בה ונילף כולהו מבנין אב. ולאו קושיא היא דהכי פריך אי הכי תרומה נמי נילף מהיקש וכיון דתרומה נמי איכא למילף מהיקשא כמו מקדש א"כ הדרא קושיא לדוכתא אכתי מנא לך שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו אימא בטומאת קודש ותרומה הכתיב מדבר ולא בטומאת מקדש דכיון דמקדש ותרומה תרוייהו מצינו למילף מהיקשא אם כן מנא לך לרבות מקדש ולהוציא תרומה אימא איפכא או נימא דבטומאת קודש לחודא הכתוב מדבר והשתא ניחא מ"ש התוספות לקמן דאי לאו ג"ש דר' ה"א דבה אתי למעוטי תרומה דלא תימא אתיא בהקישא ולא מקדש. ולפי זה אתי שפיר דלא תיקשי לר' יוחנן דמוקי לה קרא דבכל קודש לתרומה גרידא כדאיתא במכות ולדידיה לא איצטריך גזירה שוה דרבי כיון דלא אתקש קודש ומקדש להדדי ואם כן לרבות נבלות עוף טהור מנא ליה דהא איצטריך ייתורא דבה למעט תרומה דלא תיתי מהקישא דלרבי יוחנן נמי בה מיותר הוא לרבות נבלת עוף דלמעט תרומה לא איצטריך דמהיקשא לא אתיא דאם כן לא לכתוב שום גזירה שוה ולא כה ונילף כולה מבנין אב דלעיל: אי בשוגג בר קרבן הוא כתבו התו' וא"כ ונוקי כגון דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וי"ל דהאי נמי נפקא לן מסיפא כו' ועוד נראה דדוחק הוא למימר דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה דוקא ולקמן דמוקי לה בהכי היינו משום דהתם איירי כשיש בה ידיעה בסוף לכך איצטריך לדחוק בעל כרחו ולמימר דההיא ידיעה דבסוף סמוך לשקיעת החמה הוה אבל הכא דבשוגג איירי ניחא יה טפי למימר דלא איתיידע ליה לגמרי

דף ח' אימא עובדי כוכבים ומזלות דחלק וכו' ובשוגג ולא איתיידע ליה דלאו בר קרבן הוא ונראה דבתר הכי כי פריך מיולדת נמי בלא איתיידע לה איירי כגון שאיננה יודעת שהיולדת מביאה קרבן אי נמי יודעת ושכחה להביא קרבן וקא פריך דיתלה לה השעיר עד שיודע לה וכן ממצות ומנזיר נמי פריך כי האי גוונא והתוספות כתבו דהכא מספק יולדת פריך ולא משמע כן מדלא נקט בהדיא ספק יולדת כדנקט לה בפ' ששי דכריתות

על שבעה דברים נגעים באים נראה דלהכי צוה אלישע הנביא לנעמן שיטביל עצמו בירדן שבעה פעמים לכפר על שבעה עונות שהנגעים באים עליהם

התם נגעיה הוא דאיככר ליה הא מילתא ד שיטא דייסורין מכפרין וקרא נמי כתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל ביולדת ונזיר לא פסיקא ליה דמכפרי אע"ג דבפ"ו דכריתות פירש"י ז"ל דהלידה וגידול שער דנזיר מיכפרי מ"מ כיון דלאו מלתא דפשיטא הוא ניחא ליה טפי לשנויי דר"ש לטעמיה:

מניין מאי קא קשיא ליה וא"ת ודלמא לא קשיא ליה מידי וה"ק עניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה דלמא לאין בה ויש בה הוא דאתי וכי תימא הא שעיר הנעשה בחוץ וי"ה מכפרין אימא נפיך מפיך וי"ל דע"כ קשיא ליה מידי דאי לאו הכי תיקשי דידיה אדידיה דמעיקרא קאמר יכול על כל טומאה שבקדש וכו' משמע דכל כמה דלית לן מיעוטא מסתבר לאוקי קרא בכולהו וא"כ מאי קאמר מניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה הא פשיטא דקאי אהך מלתא כיון דליכא מיעוטא וליכא למימר דה"ק מניין ששעיר זה תולה ליש בה ואין בה דוקא דלמא באין בה ויש בה נמי תליא דאם כן איפכא מיבעי ליה למימר מניין ששעיר זה אינו תולה באין בה ויש בה מדקאמר מניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה משמע דאית ליה שום סברא שלא יהא תולה ליש בה ואין בה לכך קבעי מאי קשיא ליה

וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה לאו אהך שקלא וטריא דסמיך ליה פריך דהא מתני בהדיא תולה קתני אלא מילתא אחריתי היא ואמתני' קאי דקתני שעיר הנעשה בפנים וי"ה תולה וקאמר מאחר שאינו מכפר למה תולה וכה"ג איתא בפרק כיצד הרגל דפריך התם וכי מאחר דאורחיה מאי קא מיבעיא ליה וע"כ לא קאי אמאי דסמיך ליה כדמוכח התם

ונפקא מינה היכא דלא עביד חיצון כתבו התוספי' וא"ת א"כ חיצון למה בא כלל וי"ל משום טומאה שאירעה בין זה לזה לאו שאין מכפר אלא על טומאה שאירעה בין זה לזה בלבד דאין סברא לומר כן כמ"ש התו' בסמוך דלהכי לא מצי למימר דנפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה דאי עביד תרוייהו אין הפנימי מכפר כלל אדחיצון אלא כלומר דלכך צוה הכתוב להביא החיצון שיכפר נמי אטומאה שאירעה בין זה לזה דאז אין הפנימי מכפר על החיצון כלל

כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות אף על גב דמכפר נמי על זדון טומאת המקדש וקדשיו כדקתני מתני' בהדיא י"ל דלא חשיב ב' כפרו' אלא כשמכפר מה שקרבן אחר מכפר כמ"ש התוס' לעיל דלהכי מכפר על הקדש ועל המקדש ולא חשיב שתי כפרות והראב"ן כתב דהא דקאמר וניכפר פנימי אדידיה היינו זדון טומאת המקדש וקדשיו ומה שהוא תולה נמי איש בה ואין בה