תורת חיים חלק א עח

כר"ע כלל. ומשני לאו אמרת רבי ישמעאל היא ולמלקות ר"ע נמי ולמלקות פי' דבין לרבי ישמעאל בין לר"ע כולה מתניתין למלקות איירי אפי' ידיעות נמי והוה אתי מתניתין שפיר כר"ע אי לאו דאית ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו והיינו דקאמר א"ה דידיעות נמי למלקות איירי ידיעות התראות מיבעי ליה וכו' א"ה דידיעות נמי למלקות איירי שתים שהן ארבע תרתי הוא דהויין וכו' אבל מעיקרא כי מוקי לה כרבי ישמעאל הוה סבר דידיעות ודאי לענין קרבן איירי כדפירשתי:

ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים כמ"ש ר"ת ז"ל דמונעלם יתירא דריש מכלל דידע ורבי מונעל' דאתי לגופי' דריש מכלל דידע ידיעת בית רבו דמדכתי' או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' ונעלם ממנו צ"ל שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא דאי לאו הכי מאי ונעלם ממנו דמשמע שנעלם ממנו מה שנגע בטומאה תיפוק ליה שאינו יודע כלל שהנוגע בטומאה טמא. מיהו קשה לפירוש זה דאמאי נקט ר' ידיעה שנייה טפי מר"ע דקאמר והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות דהא ר' עקיבא נמי סבירא ליה הכי ולא פליגא אלא בידיעה קמייתא דמר יליף לה מונעלם יתירא ומר יליף מונעלם דאתי לגופיה ולפירוש שני שכתבו התוספות ניחא ואתי שפיר נמי לישנא דמניין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף וכו' משמע דידיעה דבסוף נמי יליף לה מונעלם ונעלם שתי פעמים:

לישנא אחרינא אשכחן בידיעות דס"ל כר' ישמעאל קצת תימה דמאי נפקותא איבא בין הלשונות והלא אין הפרש ביניהן ולמאי שכתבו התוס' לעיל דאיתא בירושלמי דרבי ישמעאל כרבי ס"ל דבעי ידיעת בית רבו וש"ס דידן פליגא אירושלמי וסבר דלר' ישמעאל לא בעינן ידיעה בתחילה כלל אפי' ידיעת בית רבו איכא למימר דלישנא אחרינא סבירא ליה דלר' ישמעאל ידיעת בית רבו מיהא בעינן כרבי והיינו דנקט אשכחן בידיעות דסבר לה כר' ישמעאל ולישנא קמא ס"ל דלר' ישמעאל לא בעינן בתחילה ידיעה כלל ולכך קאמר אשכחן בידיעות דאית ליה טעמיה דנפשיה דכרבי ישמעאל נמי לא ס"ל כיון דאיהו סבר דידיעת בית רבו מיהא בעינן ודוחק הוא ומהרש"ל מחקו:

ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי הכי איתא בכמה דוכתי נראה דלכך האריך וכפל ושינה לשונו דקאמר ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי דה"ק ריבה ומיעוט וריבה ריבה הכל פי' כך היא המדה והדר מפרש ש"ס כיצד דנין וקאמר מאי רבי פי' מאי מרבינן כל מילי ומאי ממעטינן שטרות והשתא הוי דומיא דהא דקאמר בתר הכי כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט דהיינו נמי כך היא המדה והדר מפרש ש"ס כיצד דנין כעין הפרט וקאמר מה הפרט מפורש דבר המטלטל וכו':

דף ה' דתנא דבי רבי ישמעאל במים במים וכו' כתבו התוס' תימא דר' ישמעאל תני בשלש עשרה מדות התורה נדרשת והאיכא טפי וכו' י"ל דר' ישמעאל כרבנן ס"ל דאמרי שתי כללות הסמוכות הטל פרט ביניהן ודונן בכלל ופרט ותנא דבי רבי ישמעאל לאו היינו רבי ישמעאל גופיה דהא בס"פ כיצד הרגל קאמר ש"ס מנה"מ אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא וכו' משמע דתנא דבי חזקיה לאו היינו חזקיה:

אמר ליה רב פפא לרבא וכו' קצת תימה דמאי קושיא והלא כמה עמי הארץ איכא בעלמא דלא קראו ולא שנו מימיהם ולא ידעו שהנוגע בטומאה טמא וי"ל דעם הארץ שלא קרא ולא שנה מימיו רשע הוא ומזיד הוא ואין סברא לומר שצוה הכתוב לייחד להם שעיר הנעשה בחוץ לכפר עליהם דזבח רשעים תועבה היא לכך מוקי לה בתינוק שנשבה בין העכו"ם דאונס הוא והשתא ניחא דלא פריך אהא דדריש מקרא דונעלם לידיעת בית רבו ומי איכא דלית ליה וכו' כמ"ש התוספות משום דהוה ידע דאיכא לאוקמי בעם ה רץ דלא קרא ולא שנה מימיו ואשמעינן הכתוב דלא הוי בר קרבן אא"כ יש לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים לאפוקי עם הארץ דלא ה"ל ידיעה בתחילה אבל אמתניתין פריך שפיר דקתני בהדיא אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה לבסוף שעיר הנעשה בחוץ מכפר:

חיובי מאי נינהו יציאות תרתי הויין תימה בלא ההיא דשבת תקשי אמתניתין דהכא דקתני יציאות השבת שתים שהן ארבע מה נפשך אי לא תני אלא חיובי חיובי מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הוא דהויין ואי תני חיובי ופטורי והא דומיא דמראות נגעים קתני מה החם כולהו לחיובא וכו' וי"ל דאי לא מתניתין דשבת דשמעינן מינה דהכא לאו עיקר שבת הוא איכא למימר דתני הכא חיובי ופטורי ואי משום דלא הוי דומיא לאו קושיא היא דמשום דומיא אין לו להניח מלפרש דיני שבת כדפי' הר"ר משה ז"ל וקצת קשה דא"כ לעיל דפריך ש"ס הא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא כו' אמאי לא משני דמשום דומיא אין לו להניח מלפרש דיני שבועות וידיעות כיון דשבועות וידיעות עיקר נינהו הכא. לכך נראה דהאי דפריך בסמוך והא יציאות קתני על כרחך לאו היינו האי דפריך לעיל ואבות מאי נינהו יציאות וכו' דהא קושיא דלעיל רב פפא משני לה והאי דבסמוך רב אשי משני לה ורב פפא ורב אשי לאו בחד זימנא הוו ומסתמא הא דפריך נמי חיובי מאי נינהו יציאות וכו' בתר רב פפא אקשוה בימי רב אשי וא"כ איכא למימר דהאי דפריך לעיל ואבות מאי נינהו יציאות כו' הוה ידע שפיר דאיכא לשנויי דשתים דהוצאה ושתים דהכנסה חשיב והכנסה נמי הוצאה קרי לה ולכך לא מצי פריך אמתני' דהכא מידי אי לאו מתני' דשבת ומקשה דרב אשי לא הוה ידע הך מילתא ולהכי פריך והא יציאות קתני:

וקא מפרש הכנסות לאלתר כתבו התו' דריב"א לא גריס לאלתר דלאלתר משמע בתר הכי בסיפא ותיפוק ליה מרישא גופא דלא מצינו לאשכוחי שנים שהן ארבע וכו' אבל אי לא גרסי' לאלתר ניחא דאיכא למימר דהא דנקט וקמפרש הכנסה הוי כאלו אמר וקא קתני הכנסה דהיינו רישא גופא מיהו קשה דבכל הספרים גרסי' לאלתר הכא ובריש שבת ודוחק נמי לומר דקמפרש הוי כמו וקא קתני ועוד תימא דלעיל פריך והא יציאות קתני משמע דלא פריך אלא אהך דהכא משום דלא תני פטורי אבל אההיא דשבת דתני חיובי ופטורי ניחא ליה ואמאי והא לא משכחת לה בהוצאות גרידא שנים שהן ארבע וכו' כמ"ש התוספות ומה שתרצו נראה דוחק. לכך נראה דאההיא דשבת לא מצי פריך דאיכא למימר סיפא דקתני שנים שהן ארבע בחוץ לאו איציאות דרישא קאי אלא אשתים שהן ארבע דרישא קאי כאלו אמר ועוד שתים שהן ארבע אשכחן בחוץ ושתים שהן ארבע דרישא כולהו ביציאות מיירי וה"ק יציאות השבת שתים לחייב שהן ארבע לפטור בפנים פי' למטלטלין שהן מבפנים והוא מוציאן לחוץ ועוד אשכחן שתים לחיוב שהן ארבע לפטור בחוץ דהיינו למטלטלין שהן מבחוץ והוא מכניסן לפנים אבל אמתני' דהכא דלא תני פטורי פריך שפיר דלא אשכחן ארבע חיובי בלא הכנסה והשתא ניחא דדייק רבינא ממתני' דהתם דהכנסה נמי הוצאה קרי לה מדקא מפרש הכנסה לאלתר פי' ברישא דקתני כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני את ידו בפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית וכו' והיינו הכנסה ומדקא מפרש הכי לאלתר משמע דקאי לפרושי רישא דמתני' דקתני יציאות שבת שתים שהן ארבע ואפ"ה מפרש הכנסה אלמא דהכנסה נמי הוצאה קרי ליה וכן משמע מפירוש רש"י ז"ל בריש מסכת שבת:

א"כ טהרת סיד מלצרף כתבו התוספות תימא תיקשי ליה נמי טהרת בהרת מלצרף וכו' יש לומר כדפירש"י ז"ל דבהרת ושאת שמצטרפין ילפי' מוהיה וכן צריך לומר בסמוך דקאמר ש"מ דשמיע ליה לר' עקיבא דאמר כולהו לבהדי שאת מצטרפין מדנקט כולהו ולא נקט תרוייהו משמע דבהרת נמי מצטר' בהדי שאת וע"כ מוהיה דריש לה ומה שהקשו מהא דירושלמי דריש מכילתין כבר כתב רבינו שמשון ז"ל דלא גרסינן מלמד שאין מצטרפין אלא מלמד שהן מצטרפין דוהיה ל' יחיד וכן לנגע לשון יחיד משמע דתרוייהו שאת ובהרת כי חדא נינהו ומצטרפין ומה שהקשו דא"כ תולדות נמי יצטרפו י"ל דוהיה דוקא אשאת ובהרת דכתיב בהדיא קאי אבל תולדות לא כתיבי בהדיא:

דף ו' ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה כתבו התו' ויפרשו דמצטרפין זה לזה הסמוכים במעלה אחת וכו' וזה דוחק דמשמע דיאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה ותו לא ועוד דא"כ מאי דייק בסמוך ואלו מסיד ולמעלה לא קאמר ש"מ דשמיע ליה דכולהו בהדי שאת מצטרפין דלמא ר"ע נמי כרבנן ס"ל וכ"ע ידעי דתולדה דבהרת סיד ותולדה דשאת קרום ומלתא דפשיטא הוא וה"ק יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה ויפרשו דמצטרפין אבית לתולדות. לכ"נ דמתני' לא אתי לאשמעי' דנגעים מצטרפין דקרא בהדיא כתיב דמצטרפין מדקרי לה ספחת לשון טפילה כדאמרי' לקמן. וכיון דליכא אלא ארבע מראות נגעים מקרום ומעלה זה למעלה מזה לכך שאל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה ט א וממילא שמעינן דלמטה מקרום הכל טהור ולמעלה הימנו הכל טמא ולמה הזכירו שמותיהן והשיב לו לומר שמצטרפין זה עם זה נראה מדלא השיב לומר שמצטרפין ותו לא ונקט זה עם זה משמע דה"ק ליה שאם יחמרו מקרום ביצה ולמעל' טמא כיון דקרא כתי' דמצטרפין ה"א דכולהו מצטרפי בהדי הדדי לכך הזכירו שמותיהן כסדרן זה אחר זה לומר שמצטרפין זה אחר זה דוקא כסדר שמותיהן אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה דכיון דיאמרו דמקרום ומעלה מצטרפין המראות זה עם זה הוי נמי משמע דווקא זה עם זה כסדר המעלות זה אחר זה הן מצטרפין ואע"ג שלא הייתי יודע כל דין צירופן מה בכך דהשתא נמי כו' כמ"ש התוס' ומשיב דבעינן דוקא שיהא בקי בהן בשדותיהן והשתא דייק שפיר ואלו מסיד ולמעלה לא קאמר ש"מ דשמיע ליה לכולהו בהדי שאת מצטרפין אפי' סיד דאי לאו הכי לא הוו מצי למימר מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה דזה עם זה הוה משמע דכולן כסדר מעלותיהן זה אחר זה מצטרפין נמצא דסיד הוה מצטרף ב די שאת שהוא למעלה ממנו ואם כן הכי איבעי ליה למימר יאמרו מקרום ביצה ולמעלה ומסיד היכל ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה דאז היינו מפרשים זה עם זה וזה עם זה כל תולדה בהדי אב שלו שהוא למעלה ממנו מדלא אמר הכי ש"מ דשמיע ליה לר"ע דאמר כולהו וכו':

כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן כו' כתבו התוספות דאם ישראל בקי עמו אפי' כהן שוטה אומר לו ישראל כו' והכי איתא בהדיא בתורת כהנים חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אע"פ שהוא שוטה כו' והא דקאמר בפ"ק דערכין הכל כשרים לראות את הנגעים לאתויי מאי לאחויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והאמר מר שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים אמר רבינא ל"ק הא דמסברי ליה וסבר הא דמסברי ליה ולא סבר משמע דבעינן שיהא הכהן פקח קצת דמסברי ליה וסבר אבל שוטה לא יש לומר דהתם לאו אכהן המטמא קאי אלא אישראל הרואה את הנגע קאי דהא דתנן הכל כשרים לראות את הנגעים לאו בכהנים דוקא איירו דהכי איתא ברפ"ג דנגעים הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן משמע דהכל כשרים בישראל איירי וקאמר התם דהכל אתי לאתויי אפילו ישראל שאינו בקי בהן ובשמותיהן ומפרש לה רבינא והוא דמסברי ליה לישראל וסבר אבל כהן אפילו שוטה נמי והיינו מ"ש התוספות וא"ת ומה לנו לזה הישראל הואיל ויש שם ישראל אחר וכ"כ הרמב"ם ו"ל בפרק ט' מהלכות טומאת צרעת דאפילו היה הכהן קטן או שוטה החכם אומר לו והוא מחליט וכו' ובכסף משנה כתב שם אבל איכא למידק על מה שאמרו דמסברי ליה וסבר במאי עסקינן אי בשאינו סומך על עצמו מאי איריא דמסברי ליה וסבר אפילו כהן שוטה נמי כמ"ש רבינו בסמוך משמע דס"ל דהא דמשני התם הא דמסברי ליה וסבר אכהן קאי ולכך דחק שם וכתב דהאי שוטה לאו דוקא הוא דצריך שיהא פקח קצת דמסברי ליה וסבר אלא דלגבי חכם ישראל קרי ליה שוטה וכו' ואין נראה דכיון דמשברי ליה וסבר לאו שוטה הוא כדאיתא בפרק מי שמת גבי ההוא פחות מבן עשרים דזבין נכסים דקאמר רבא דמסברי ליה וסבר מידע ידע וכו' וכל שכן במראות נגעים דחמירי דלאו שוטה הוא היכא דמסברי ליה וסבר לכך נראה כדפיר' דבשוטה ממש איירי והא דקאמר התם הא דמסברי ליה וסבר אישראל הרואה קאי