תורת חיים חלק א עו

לריש לקיש דמי שמשייר אפי' חוק אחד כיון שלא טיהר אותו אבר או גיד השייך לאותה מצוה וצריך לטהרו בגיהנם כל האיברים וגידין כולן בתריה גרירן לגיהנם ורבי יוחנן ס"ל איפכא דאפי' לא למד אלא חוק אחד כיון שהשלים וטיהר אותו אבר או גיד השייך לאותו חוק ואינו צריך לטהרו בגיהנם כל האברים וגידין כולן בתריה גרירין ומהאי טעמא קאמר נמי בסמוך דאחד מן העיר מזכה את כל העיר דכולן בתריה גרירן שאם יענשו יושבי העיר יגיע העונש גם לצדיק ולכך כולן פטורין בזכותו והא דנקט אפי' לא למד משום דהרבה מצות אי אפשר לקיימן וכשאדם לומד ועוסק בתורתן מעלין עליו כאלו חי"מ כדאמר במנחות זאת העולה כל העוסק בתורת עולה כו':

אף יציאתן ממצרים שנים מששים ריבוא וכו' טעם מספר שנים מס' ריבוא משום דכל ששים ריבוא דור הוא כדאי' בקהלת רבה גבי דור הולך ודור בא ולא סגי ליה דלא ליהוי בכל דור ודור שני צדיקים גמורים שהדור עומד עליהן בצירופו של הקב"ה צדיקו של עולם דהוו להו תלתא דאין לך דבר המתקיים בבציר מתלתא כרעי כמ"ש בפ' הזהב דמהאי טעמא קאמר ליה ר' יוחנן לשר חייך אלו הוה עוד חדא דכוותיה דרבי צדוק לא יכלת להון ומהאי טעמא קאמר ליה ר' שמעון לר' אלעזר דיו לעולם אני ואתה ואיתא נמי דאמר ר' שמעון ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן כו' ואם שנים הן אני ובני מהן ולא קאמר ואם אחד הוא אני הוא משום דבבציר משני צדיקים גמורים לא סגי בעלמ':

חבל על דאבדין כו' מדסמיך ליה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי דריש הכי כדפירש"י ז"ל בפ' וארא:

אמר לו רשעים יאבדו לכאורה תימה והלא דרכן של כל הנביאים היתה ללמד זכות על ישראל ומשה גופיה כמה פעמים כשחטאו ישראל דלא עליהם רחמים וא"כ השתא אמאי קיטרג עליהן ואמר רשעים יאבדו וי"ל דלא עלה על דעתו של משה שיחטאו כל ישראל ולכ"ק רשעים יאבדו דניחא להו לישראל באבוד מקצת רשעים שביניהן כדאיתא בסוף פירקין רשע אבד מן העולם טובה בא לעולם שנא' באבוד רשעים רינה ולהכי כשחטאו כל ישראל בשלוח מרגלים והזכיר משה לפניו ית' ה' ארך אפים ורב חסד וגו' אמר לו לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים אמר לפניו וכו'. ונראה דהיינו דאמר משה לפניו ית' והמתה את העם הזה כאיש אחד כלומר נהי דאיש א' שחטא אינו כדאי למדת ארך אפים מ"מ אם תמית כל העם הזה כאיש אחד יאמרו העכו"ם מבלתי יכולת וגו' ולכך ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים וגו':

היתה רחבה חוצה לה כונסין אותה לתוכה שעושין חומה או כותל אצל הרחבה מבחוץ ומכניסין ומצרפין את הרחבה אל העיר:

דף קיב אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה מדברי הרמב"ם ז"ל משמע דה"ק דנכסי רשעים שבחוצה לה אין נאסרים אלא א"כ נתקבצו כבר לרחבה של עיר עם שלל העיר אבל אם כבר נשרף שלל העיר לבד ואלו לא נתקבצו שמה מותרין:

מחו דתימא כיון דקביל עליה אחריות כדידיה דמי קמ"ל אע"ג דאיתא בפ"ק דפסחים דא"ל רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מביתייכו כיון דאלו איתבד או מיגנוב ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדידכו דמי ואסור שאני התם דאע"ג דלאו ממש שלו הוא מ"מ כיון דקבל אחריות כשלו דמי וקרינן ביה שפיר לא יראה לך אבל הכא הא דשללה אסור היינו משום דקניס להו רחמנא שיהא ממונם אבד כיון דעבדו עכו"ם הלכך כי קביל עליה אחריות הפקדון מאי הוי כיון דלאו ממש שלו הוא מאי איכפת ליה ולא שייך למיקנס בעל הפקדון כיון דלא עבד מידי:

בהמה כמאן דלא פליגא דמיא אבל אי הויא כמאן דפליגא היתה מותרת אע"ג דבהמה לא מתכשרא אלא בשחיטת שני סימנים וה מנייהו דעיר הנידחת הוא הא מספקא ליה לרב חסדא בסמוך בבהמת עיר הנידחת מהניא לה שחיטה ואיכא למימר דמהניא אע"ג דלא מספקא ליה אלא אי דטהר' מידי נבלה היינו כבהמה של עיר הנידחת דאפי' אי הוה מהניא לה שחיטה אסורה ב כילה כיון דשללה אסורה אבל חציה דעיר אחרת אי הוה מהניא לה שחיטה היה מותר אפילו באכילה:

מהו דתיהני בה שחיטה לטהרה מידי נבלה והא דטרפה שחיטתה מטהרתה כדאיתא בפ' בהמה המקשה אע"ג דאסורה באכילה שאני התם דלא צוה רחמנא לקטלה אבל הכא דצוה רחמנא לקטלה איכא למימר דשחיטתה היינו קטילתה וכמאן דלא שחיט דמי וכן פירש"י ז"ל וטעמא דמלתא דשחיטה מטהרת מידי נבילה נראה משום דלא אסרה ר מנא נבלה באכילה וטומאה אלא משום דשלטה בה סטרא אחרא רוח הטומאה שכל מיתה נעשה ע"י מלאך המות אפי' מיתת בהמה כדאי' בפ' המפקיד מלאך המות מה לי הכא מה ני התם ואפילו מי שאינו מת מיתת עצמו אלא נהרג ע"י אחרים הן אדם הן בהמה יש לו למלאך המות חלק באותה מיתה דגמר יציאת הנשמה נעשה על ידו ולכך צוה הכתוב לשחוט בהמה חיה ועוף כדי שתצא נשמתן במצות שחיטה ולא ע"י מלאך המות שע"י ששוחטין כהוגן במצות השם אין למלאך המות חלק ביציאת נשמתה כי מצות ה' טהורות וקדושות ולעולם הטומאה בורחת מן הקדושה וכ"כ הרב ר' מנחם רקאנט"י בפ' ראה וז"ל ולפי הפשט הטעם שנבחר המקום ההוא לשחיטה כדי שיצא הדם דרך שם כמו שאחז"ל ממקום שזב חטהו וכשנשחטנו אנחנו לא תחול עליה רוח הטומאה כמו בנבילה שמיתתה היתה ברוח הטומאה עכ"ל וזה טעם טומאת המת דמלאך המות מטיל בו זוהמא ולכך אמרו כשמת רבי בטלה כהונה הדרן עלך פרק כל ישראל לפי שמיתת צדיקים גדולים היא בנשיקה ולא ע"י מלאך המות ולכך אין מטמאין במותן והיינו מה שאמרו בר"פ השוחט ושחט במקום ששחט חטהו פירש"י ז''ל טהרהו נקט לישנא דטהרה משום דעיקר שחיטה הוא כדי שתצא נשמתה בטהרה שלא יטמאנה מלאך המות והיינו טעמא דרב הונא דאמר בפ"ק דחולין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כשרה דכי נפקא חיותא בשחישה קא נפקא אע"ג דלא הוי רובא בשחיטה מ"מ יציאת נשמתה בטהרה ולא שלטה בה סטרא אחרא ומהאי טעמא נמי אית ליה דבשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דטריפה כיון דיצתה נשמתה בטומאה ולכך שחיטת טרפה מטהרתה מידי נבלה כיון דיציאת נשמתה הוי בטהרה והא דאסור באכילה לאו משום דחשובה כמתה כיון דסופה למות דהא איכא מ"ד טרפה חיה אלא גזירת הכתוב והלכה למשה מסיני הוא דכל בהמה חיה ועוף שנלקו באותן אברים הראשיים שמנו חכמים ז"ל דטרפה ואסורין באכילה ולהכי מסוכנת שריא בשחיטה אע"ג דברי לן שתמות מיד מ"מ כיון דנשמתה יוצאה בטהרה מצות שחיטה שריא והשתא ניחא הא דאי' במ"ר פ' שמיני זאת הבהמה אשר תאכלו בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לע"ל כיצד הן נשחטין בהמות נותן ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותן לבהמות בסנפיריו ונוחרו וכי זו שחיטה כשרה ולא כך תנינן חוץ ממגל קציר וכו' א"ר אבין אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא א"ר ברכיה ארסטוון עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לע"ל וכל מי שלא אכל נבלות בעה"ז זוכה לראותו לעה"ב הה"ד וחלב נבלה וגו' ואכול לא תאכלהו בשביל שתאכלו ממנו לע"ל הענין תמוה למה זה תהא נבלה מותרת לע"ל חלילה לומר שיבטל או יעקור הקב"ה אפי' אות אחת מתורתו והוא אחד מי"ג עקרים שלא תהא תורה אחרת מאתו ית' ולפי מה שפי' ניחא דכיון דטעמא דנבלה אסורה ומטמאה משום דשלטא בה סיטרא אחרא ולכך לעתיד שיבער הקב"ה את הטומאה כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כיון דלא שייך האי טעמא בהמות מותרות בלא שחיטה דלא איצטריך ליה שחיטה כלל כיון דבטלה טומאה וסטרא אחרא ליתא והיינו דקאמר במדרש חדוש תורה מאתי תצא כלומר לא שתצא תורה חדשה מאתו חלילה אלא חדוש תורה פי' חידושי דאורייתא שיפרש לנו טעמי תורה למה נבלה אסורה וזו מותרת:

יצא זה שמחוסר תלישה וקבי:

ה ושריפה והא דאית להו לרבנן בפרק נגמר הדין גבי ותלית אותו על עץ שאם העץ נעוץ בארץ שפיר דמי אע"ג דמחוסר תלישה משום דתלישה לאו כלום הוא לא דמי דשאר חשיבי טפי מחובר מעץ הנעוץ בארץ וכה"ג תירצו התוספות שם אהא דאמר בפרק כיסוי הדם דעפר עיר הנידחת שרי. דף קיג רא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו נפקא ליה מדכתב ארור האיש אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו דה"מ למיכתב את העיר הזאת ותו לא משמע דה"ק ארור האיש אשר יקום ובנה את העיר הזאת דהיינו גוף העיר אע"ג דישנה את שמה וארור האיש אשר יקום ובנה את שם העיר הזאת ששמה יריחו אע"ג דיבנה עיר אחרת אסור לקראתה יריחו. והשתא הא דכתיב בנה חיאל בית האלי את יריחו היינו עיר אחרת על שם יריחו שקרא שמה יריחו ולא יריחו עצמה מדלא כתיב בנה חיאל בית האלי את העיר יריחו דהוה משמע שבנה את העיר עצמה אבל את יריחו משמע דשם העיר בנה שקרא עיר אחרת על שם יריחו דגבי יהושע נמי את העיר דקאמר היינו העיר עצמה ואת יריחו היינו שמה:

א"ל הא דקמן דקא קפיד מר וא"ת מאי איצטריך למימר ליה הא דקמן דקפיד מר ולא השיב לו אמת הוא דקא קפיד מר על אחאב ואליהו נמי אמאי הוה קא מתמה וא"ל קפדנא קרית לי כיון דאמר הוא דהוה קפיד על אחאב וי"ל דצורבא מרבנן דרתח לאו ריעותא הוא דאורייתא הוא דמרתחא ליה דכתיב הלא כה דברי כאש כדאיתא בפ"ק דתענית דכיון דרואה את הרשע עובר על מצות התורה מקנא קנאת ה' צבאות וקפיד עליו והיא מדה טובה וזכות הוא לו והיינו דא"ל קפדנא קרית לי דבכה"ג שהקפדתי על שעבדו עכו"ם אינו מן הראוי לקרות אותי קפדנא ולכך איצטריך להשיב לו הא דקמן דקפיד מר דקפידא זאת בשביל כבוד עצמך עשית כן לא לקנאת השם:

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם סיפא דקרא למען ישוב ה' מחרון אפו לכך דריש שכ"ז שהרשעים בעולם חרון אף בעולם והנך רשעים לאו באנשי עיר הנידחת איירי שהרי כבר נעשה בהן דין דכתיב ברישא דקרא הכה תכה את יושבי העיר אבל בגנבי איירי אותן הרשעים שגונבין משלל עיר הנידחת וקאי אולא ידבק בידך מאומה מן החרם דסמיך ליה והיינו דאמר רב יוסף מאן רשעים גנבי:

רשע אבד מן העולם וכו' לפי שהעה"ז עולם של צער הוא כידוע אלא שהרשעים מתענגין בו ולכך נקט רשע אבד מן העולם דכשמת נאבד ממנו כמו שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אבל הצדיקים חיים בעה"ז חיי צער וכשהן מתים פטורין מן הצער לכך נקט לשון פטור צדיק נפטר מן העולם. והא דנקט קרא לישנא דאבדה לגבי צדיק דכתיב הצדיק אבד משום דקרא באנשי דורו הרשעים איירי שאין משימין על הלב מיתתו דלגבי דידהו כנאבד מהן דמי אבל צדיק עצמו חי הוא בעולם שכולו חיים כמו שכתב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים המקום יזכנו להיות מנוחלי העולם הבא כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים וגו' אמן:

וסליקא מסכת סנהדרין