תורת חיים חלק א עד

אבלא לעלמא ובכל מקום דרשו חכמים את השמות ולכך אמר דוד כי אני לצלע נכון קרא לבת שבע צלע לפי שהיא חוה שנבראת מן הצלע. ואפשר דהיינו הא דאמר אדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי רמז כי דוקא באותו הפעם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו לאפוקי בפעם שנייה דהיינו כשנשא דוד את בת שבע לא היתה מעצמו ובשרו. והשתא ניחא הא דקאמר מ"ד כי אני לצלע נכון ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית לכך נקט ששת ימי בראשית כי מאז נזדמנה לו חוה לאדם הראשון והיינו דנקט אלא שאכלה פגה דכיון דהיתה נקראת בת שבע על שם אותה התאנה שהאכילה שנקראת בת שבע לכך אמר שאכלה פגה דתאנה שאינה מבושלת קרויה פגה כמו שנאמר התאנה חנטה פגיה ובל' משנה שלשה סימנים באשה בחלה פגה וצמלה. ונראה דהיינו הא דכתיב וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע לכך אמר הלא זאת ל' תימה שנזרקה כדמות נבואה בפיו ואמר לו וכי אין אתה מכירה והלא זאת היא בת שבע אשתך משנים קדמוניות המוכנת לך מששת ימי בראשית דהיינו חוה. ועוד נראה דכיון דבת שבע היתה נקראת על שם אותן התאנים הנקראי' בנות שבע לכך אמר דוד נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה כי אותן התאני' נקראין קיץ כדאיתא בפ"ק דשבועות מה היו מביאין מן המותרות קיץ המזבח כבנות שבע לאדם וקאמר דוד נהפך לשדי דהיינו הלחלוחית שלי בשביל חרבוני קיץ דהיינו בת שבע:

ולא עוד אלא בשעה שהן עוסקין בארבע מיתות ב"ד פוסקין משנתן וכו' בפ' הזהב איתא נמי הך מילתא וגרסי' התם ולא עוד אלא אפי' בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי וכו' פי' לא מיבעיא בשפה שהן בטלי' אלא אפי' עסוקי' בהל' חמורות וגם אין עניינ' לאשת איש ולגירסא דהתם ניחא הא דקאמר פוסקין משנתן אבל לגירסא דהכא נראה דלא גרסינן ליה דכיון דעוסקין בארבע מיתות מאי פוסקין משנתן דקאמר:

רמה דוד דומה לסוחר עכו"ם וכו' ובמדרש תהלי' קאמר אהך מלתא אמר רב אחא העכו"ם הללו יודעים לסבב על הפתחים בתחילה הוא אומר תנו לי מעט מים ונותנין לו ואומר תנו לי בצל אחד ונותנין לו ואומר להם בצל בלא פות' נסיב לבא וכן הצדיקי' יודעין לרצות את בוראן כו' ולכאורה יש לדקדק במדרש זה דמאי יודעי' לסבב על הפתחי' דקאמר בשלמא בקשה ראשונה היא כהוגן דמים מידי דהפקר נינהו ובקשה שלישית נמי ניחא כדאמר בצל בלא פיתא נסיב ליבא אבל שאלת בצל לאו כהוגן היא. וי"ל לפי ששתיית מים רעים וכן מים רבים מזיקין לגוף ותקנתן השום והבצלי' כשאדם אוכל שום ובצלי' ושותה מים אין המים מזיקין אותו ונראה דהיינו הא דאיתא במדרש איכה רבה גבי ר' יהושע שהלך לעיר ומצא תינוק אחד אמר לו מימיה של עיר מה הן אמר לו מה איכפת לך השום והבצלי' מרובין כלומר מה איכפת לך אם המים מתוקין הן או לאו דכיון שהבצלי' מרובין והן בזול אדם אוכל מהן ואין המים מזיקין אותו וכן נהגו הולכי מדברות ודרך רחוקה מוליכין עמהן השום והבצלי' לצורך תקנת שתיית מים אשר הם שותים תמיד. והשתא ניחא בתחילה שאלו המים שהן הפקר ואח"כ שואלין הבצל לתקן המים ואח"כ הלחם משום דבצל בלא פיתא נסיב ליבא:

דבקו שערי' זה בזה במדרש רבה פרשת וארא קאמר דארון שעשה שלמה של עשר אמות היה כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולים להכנס בתוך עשר אמות התחיל להתפלל וכו' כיון שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה טעמא דמילתא מה שנודע מחילת חטאו של דוד ע"י כניסת הארון לב"ה נראה לפי שתכלית בנין ב"ה היה לצורך הארון להעמידו שם שהרי בשעה שרצה דוד לבנות את ב"ה אמר אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה וגו' כי ע"י הארון שרתה שם השכינה ולהכי בבית שני שלא היה שם ארון לא שרתה שם השכינה כמו שאמרו חכמים חמשה דברים חסרו בבית שני וכיון שדוד נתן נפשו לבנות את ב"ה לפיכך נקרא על שמו כדפירש"י בפ' תשא אלא לפי שעשה מלחמות גדולות ושפך דם לרוב לא רצה הקב"ה שיבנה הוא הבית כי אם שלמה בנו כמו שמפורש בד"ה אבל שונאי דוד היו סבורים שלא היה כדאי לבנות המקדש מצד חטא אוריה ובת שבע כי ע"י עריות וש"ד השכינה מסתלקת מישראל ואיך תשרה השכינה על ידו ולכך רצה הקב"ה להודיע לשונאיו שאין הדבר כן ולפיכך כשרצו לחנך את המקדש להשתמש בו בדבר אשר נעשה בעבורו דהיינו להעמיד שם הארון לא היו יכולין להכניסו שם כי אם ע"י זכותו להודיע כי הוא היה ראוי לבנות את בית המקדש אלא שעשה מלחמות גדולות וכיון שנכנס הארון בזכותו ולולי זכותו לא היה תכלית בבנין נמצא דהוה ליה כאלו הוא בנאו עתה. ונראה דהיינו הא דכתיב מזמור שיר חנכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי לכך נקט חנכת הבית לדוד לפי שהוא חנכו דתחילת תשמישו של כל דבר נקרא חנוך וכיון דהתחלת תשמישו של מקדש דהיינו עמידת הארון שם היה ע"י זכותו של דוד הוה ליה כאלו הוא חנכו והיינו נמי דקאמר ארוממך ה' כי דליתני ולא אמר כי העליתני רמז לשערי' ודלתות של ב"ה שנפתחו על ידו ולכך קאמר ולא שמחת אויבי לי כי אז ראו שונאיו שנמחל עונו וכמו שהתפלל עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו וכיון שהיה מתפלל עשה עמי אות לטובה לכך כתיב וילכו לאהליהם שמחי' וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ואיתא בפרק במה מדליקין לדוד עבדו שמחל לו החטא של בת שבע:

א"ל זיל טבול בירדן נראה דלכך אמר לו שיטבול עצמו שבע פעמים כפו שנא' הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן לפי שהנגעים באים על שבעה דברים כדאי' בערכין אי נמי נעמן רשע היה ועבר על שבע מצות בני נח לכך צוהו לטבול שבע פעמים שיחזור וישוב מחטאיו לה' כאשר יראה את הנס וכן הוה דקיימא לן נעמן גר תושב הוה וגר תושב היינו גר שאינו מקיים אלא שבע מצות בני נח דף קח על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול בב"ר פ' כ"ו מפרש רישא דקרא בנח ודורותיו דאיתא התם אשרי האיש זה נח ונראה דלכך כתיב האיש דה"א רמז לנח איש צדיק אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וגו' רבי נחמיה אומר בדור המבול ובדור הפלגה כי אם בתורת ה' חפצו וכו' ולכך מפרש ר' נחמיה סיפא דקרא נמי בדור המבול מיהו קשה דקאמר וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום מה ענין אנשי סדום לאנשי דור המבול דאסמכינהו קרא להדדי. ונראה משום דתרוייהו דמיין להדדי בכמה מילי דכשם שדור המבול לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להן הקב"ה כדאמר בש"ס בסמוך כך אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להן הקב"ה כדתני לקמן וכשם שדור המבול קלקלו ברבה שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם כדאמר בש"ס כך אנשי סדום קלקלו ברבה שנאמר ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וכי היכי דדור המבול היו גוזלין זה את זה פחות פחות משוה פרוטה בכדי שלא יכול להוציאו ממנו בדין כדאיתא בב"ר א"ר חנינא כך היו אנשי דור המבול עושין היה אחד מהן מוציא קופתו מלאה תורמוסי' היה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין א"ל הקב"ה כו' כך עשו נמי אנשי סדום כדאיתא לקמן דהוה שדי תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקול חדא א"ל אנא חדא שקלי ולפי שעובד כוכבים נהרג אפי' על פחות משוה פרוטה כדאיתא בפרק ארבע מיתות והמוכר לא הוה אפשר ליה לתבוע את כל החוטפי' וגם הדיינין לא היו נזקקין לדון על כך נמצא שהיה חסר מכאן ומכאן לכך נענשו וכשם שדור המבול חטאו בעריות וגזל כך אנשי סדום כדאמר לקמן אנשי סדום רעים וחטאים רעים בגופם דהיינו עריות וחטאים בממונם דהיינו גזל ועונשם נמי שוה היה כדאיתא במדרש רבה פ' וירא שמענו בדור המבול שנידונו במים והסדומים שנידונו באש מנין ליתן האמור של זה בזה ת"ל רבה רבה לג"ש ובסדום כתיב גפרית ואש וכך בדור המבול דכתיב עצי גופר על שם גפרית שנמחו בו ובשניהם נענשו כולן אפי' יונקי שדים ולכך פירש"י ז"ל בפ' וירא גבי סדום דלא בקש אברהם על פחות מעשרה אמר דור המבול שמנה היו נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם וכך איתא במדרש רבה משום דדמיין להדדי כדפי' ולהכי אסמכינהו קרא:

מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו וכו' לפי שכל חטא ועון שהאדם עושה נברא מן החטא מלאך מחבל עומד ומקטרג לפניו ית' ונוטל רשות ורודף אחריו להמיתו והכי איתא בספר הזוהר פרשת קדושים אל תפן אל קשי העם הזה אל רשעו ואל חטאתו מהו אל תפן והכתיב כי עיניו על דרכי איש וכו' אלא הכי תנינן בר נש דעביד מצוה ההיא מצוה סלקא לעילא וקיימא קמיה הקב"ה וכו' עבר על פתגמא אורייתא ההיא עבירה סלקא קמיה ואמרה אנא מפלניא דעביד לי וקב"ה מני לה וקיימא תמן לאשגחא ביה לשצאה ליה הה"ד וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו מהו וירא ההוא דקיימא קמיה תב בתשובה מה כתיב גם ה' העביר חטאתך דעביר ההוא חובה מקמיה בגין דלא יסתכל ביה ועל דא אל תפן אל קשי העם וגו' והיינו דקאמר הכא שזקף עצמו כמקל כלומר בקומה זקופה וגבוה הרבה לאשגחא ביה הקב"ה טובא ולשצאה להו ולכך כתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם כלומר גדלה ועמדה בזקיפה. ונראה דנקט מקל כדי ללקות אותן בו כדאיתא במדרש רבה פרשת בחקותי הככר והמקל ניתנו מכורכין ק השמים א"ל אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו כי העבירה עצמה נפרעת מן האדם וכן המצוה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה:

יש לנו דבר ועקב שמו כו' מין ספוג הוא ושואב את המים ואנו מניחין אותר על ראשינו לבלוע המים ערוך:

אלו שבעת ימי אבלות של מתושלח וכו' קצת תימה אמאי דריש ש"ס הך קרא דויהי לשבעת הימים ולא מייתי קרא דכי לימים עוד שבעה דכתיב ברישא ועוד דהך דרשא דקבע להן הקב"ה זמן גדול ואח"כ זמן קטן מרישא דקרא יליף כדפי' רש"י ז"ל בפ' נח כי לימים עוד מהו עוד זמן אחר זמן זה נוסף על ק"ך שנה וי"ל דהא דקאמר ששינה עליהם סדרי בראשית כו' וכן הא דקאמר שהטעימן מעין העה"ב וכו' לא מצי דריש אלא מהך קרא דלשבעת הימים דשבעת ימי בראשית שבעת הימים קרי להו כדכתיב כאור שבעת הימים ולכך דריש כולהו אהך קרא מיהו בב"ר איתא נמי ויהי לשבעת הימים מלמד שתלה להם ימי אבלו של מתושלח וכו' ד"א שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שיבא המבול ולא דריש האי וקשה אמאי לא דריש להו ארישא דקרא דכי לימים עוד שבעה:

לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא לפי זה אתי שפיר הא דאיתא במדרש אגדה הביאו רש"י ז"ל בפ' נח גבי וישאר אך נח שהיה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם לכאורה קשה מנא ליה דארי הוה ולא דוב או זאב ועוד מנא ליה דאיחר דלמא לא הוה יהיב ליה כלל ועוד אמאי איחר לו והא אסור לו לאדם לאכול עד שיאכיל לבהמתו תחילה. ונראה דכיון דאריה אישתא זנתיה ולא ידעינן שיעורא דהזנה כמה הוי ונהי דלא הוה בציר משיתא וטפי מתריסר מ"מ משיתא ועד תריסר לא ידעינן אם כן איכא למימר דנח נמי ספוקי הוה א ליה שיעורא דהזנה כמה הוא וכאשר בא אליו בשביעי להאכילו לא רצה לאכול דעדיין הוה אישתא זנתיה ולא חזר אליו נח להאכילו עד חשיעי או עשירי כי הוה סבר שיזון אותו כל כך ולא הוה הכי דלא זנתיה אישתא כי אם עד שמיני לכך כשחזר אליו בתשיעי להאכילו הכישו על שאיחר מזונו ולא יהיב ליה בשמיני ולפי זה הא דקאמר לא פחות משיתא וכו' אארי קאי:

א"ר יהא רעוא דלא תמות אע"ג דבלאו הכי אינו מת לעולם כיון שלא רצה לאכול מעץ הדעת כשאר עופות כדאיתא בב"ר מ"מ לסוף אלף שנה אש יצאה ממנו וש רפתו ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי כדאיהא התם ובירך את זה שיחיה ולא ימות כלל אי נמי אלו לא ברכו נח לא היה מה כשאר כל בעלי חיים שכבר גזר הקב"ה למחות את דור המבול מאדם עד בהמה ועד עוף השמים כיון שהכל נברא בשביל האדם ואפי' על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' כדאמר לעיל וכל בעלי חיים אשר באו אל אק בזכותו