תורת חיים חלק א עב

דשפיכות דמים חמורה מאוד לכך היא מכרעת והיכולת בידך לפתותו על ידי עבירה זו והיינו דאמר ליה תפתה וגם תוכל ועיין מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות רוצח ולפי שנהרג נבות על ידי עדות שקר נהרג גם הוא ע"י נביאות שקר

דף קג שעשה לו הקב"ה כמין מהתרת ברקיע מפני מדת הדין אע"ג דבלאו הכי איכא מקום סתר לבעלי תשובה לקבלם מפני מדת הדין כדאיתא בפ' ערבי פסחים וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב וזה ידו של הקב"ה שהיא פרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין שאני מנשה שהרבה לפשוע כל כך הרבה בגלוי עד דלא מסתייע ליה מילתא לקבלו משם והוצרך עוד סיוע אחריתי כדי לקבלו כדאמרינו בפרק הקומץ העולם הזה נברא בה"א שדומה לאכסדרה מ"ט תליא כרעיה דאי הדר בתשובה מעיילינא ליה ולעיילוה בהך לא מסתייע מילתא כדאמר ריש לקיש הבא לטהר מסייעין אותו

כת מספרי לשון הרע דכתיב לא יגורך רע סיפא דקרא תאבד דוברי כזב. ועוד נראה דכל המוציא שכבת זרע לבטלה נקרא רע שנאמר ויהי ער בכור יהודה רע כמ"ש הזוהר והחוטא בלשונו ומספר לשון הרע כמוציא זרע לבטלה דמי דברית הלשון וברית המעור זה לעומת זה הן כמ"ש בס"י וזהו שנא' אל תתן את פיך לחטא את בשרך ולהכי איהו נמי אקרי רע

כלום אנו צריכין אלא לאורו דברי המרגיז הלז תמוהים וכי לאורו בלבד היה צריך ושמא לפי שהקב"ה ברא עולם התחתון בשלמות ואין צריך לעולם העליון כלל זולת מה שהאור זורח משם לעולם התחתון לכך אמר הכי

מקום שמחתכין בו הלכות לשון חותכין את הדין דהיינו גמר דין כך כל דין והלכה המסופקת בישראל היו גומרין וחותכין שם בלשכת הגזית על פי נהדרין שהיו יושבין שם שנאמר וקמת ועלית אל המקום וגו'

מי שכתוב בו כנס כנד מי הים תעשו לו מסכה צרה נראה דלהכי נקט הכתוב תואר זה לפי שבשעה שעברו ישראל את הים עבר עמהם פסלו של מיכה שנאמר ועבר בים צרה כדאמר בסמוך ובאותה שעה כנס הקב"ה מי הים כנד שנאמר נצבו כמו נד לכך אמר הכתוב והמשכה צרה כהתכנס מי שכתוב בו כונס כנד מי הים שכנס וצבר מי הים כמו נד תעשו לו מסכה צרה באותה שעה ולפי שהעגל נעשה ע"י פסלו של מיכה כדפירש"י ז"ל בסמוך לכך נקט והמסכה צרה ל' עגל מסכת

דף קד ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל תימה דמאי הצלה קא בעי והא בסוף פ"ק דבתרא קאמר דישמעאל עשה תשובה דאיתא התם כל מי שיש בו גויעה ואסיפה זו היא מיתתן של צדיקים ופריך והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה ומשני הכי אמר רבי יוחנן ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו שנ' ויקברו אותו וכיון דעשה תשובה לא בעי הצלה דבמקום שבעלי תשובה עומד ם אפי' צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד ודוחק חק לומר דהך דהכא פליגא אדרבי יוחנן דהתם ועוד כיון דאשכחן תנא דשמיה רבי ישמעאל צ"ל דישמעאל בן אברהם עבד תשובה דאי לאו הכי לא הוי מסקינן בשמיה כדאמרי' בתענית ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו

בשביל הטוב בעיניך עשיתי מה אות וכו' וא"ת מנא ליה דעבירה שניים בשביל הראשונה היתה ושלישית בשביל השנייה דלמא כי היכי שחטא בראשונה בלי סבה כך חסא נמי בשנייה ובשלישית בלי סיבה וי"ל דה"ק בשביל הטבוב בעיניך עשיתי מה אות דהא אפשר הוה לרפא תי בלא בשורה כי היכי דלא לית לידי שאלת אות אלא לפי שחטא בהטיב בעיניך לכך בשרו הקב"ה ע"י ישעיה וא"ל שמעתי את תפילתך הנני רופא לך ביום השלישי וגו' כדי לנסותו אם ישאל אות על הבשורה ששכר עבירה עבירה. וכן בשביל מה אות אכלו עובדי כוכבים ומזלות על שלחנו דהא אפשר הוה באות אחר דלא לותי לידי חטא זה אלא לפי שחטא בשאלת אות לכך נתן לו זה האות ששב השמש עשר מעלות אחורנית ועל ידי כן שלח לו ברודך בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה לדרוש את המופת כדאמרינן לעיל דאמר איכא גברא כי האי ולא בעינ' לשדורי ליה שלמא וכל זה כדי לנסותו אם יזמין השלוחים לאכול על שולחנו דשכר עבירה עבירה וכיון שעשה כן גרם גלות לבניו

אתם בכיתם בכייה של חנם ואני אקבע לכם בכייה לדורות הרמב"ן ז"ל בפ' שלח לך כתב על זה ולא ידעתי מאיזה רמז שבפרשה הוציאו זה ע"כ. ונראה דהוציאו זה מדכתיב ויבכו העם בלילה ההוא ולא כתיב בלילה הזה דומיא דאכלו את הבשר בלילה הזה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אלא ודאי רמז הכת ב שבכו בלילה ההיא המיוחדת לבכייה דהיינו בליל תשעה באב ואף על גב דבשעה שבנו עדיין לא נקבע בכייה לדורות מכל מקום קרא דויבכו העם בלילה ההוא לא נכתב עד סוף ארבעים שנה שכתב משה את התורה ואז כבר קבע בכייה לדורות בט' באב על שבכו אז בכייה של חנם וכן צריך לפרש הא דכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך ותרגם יונתן. ביה בליליא ההוא נפק פורקנא ליהודאי ביה בליליא אידברית שרה לביתיה דאבימלך ביה בליליא אתקטלו כל בוכרא דמצראי וכו' משום דקשיא ליה נמי בלילה ההוא נדדה שנת המלך בלילה הזה מיבעי ליה אלא וראי רמז הכתוב ללילה ההוא שכבר נעשה בו כמה נסים נעשה בו ג"כ הנס הזה

אתם בכיתם בכייה של חנם ואני אקבע וכו' ואם תאמר מה ענין זה אצל זה ויש לומר לפי שחורבן הבית בעון העגל הוה כדאמר לעיל וביום פקדי ופקדתי וגו' לאחר עשרים וארבעה דורות נגבה פסוק זה וסאת חטא העגל לא נתמלאה עד חטא המרגלים כדפירש"י ז"ל בפרשת שלח לך דשנה ראשונה היתה בכלל ארבעים שנה אע"פ שקדמה לשילוח המרגלים שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתמלא סאתם וז"ש וביום פקדי וגו' ולהכי כתיב תשאו עונותיכם שתי עינותיכם של עגל ושל תלונה נמצא כי בו ביום שחטאו במרגלים נזכר לפניו יתברך חטא העגל כי אז נתמלאה הסאה ונגמר חטא העגל ועל ידי זכרון חטא העגל נזכר אז לפניו יתברך להחריב את הבית כ שאחזו אז מעשה אבותיהן בידיהן כדפירשתי לעיל ולכך קבע להם בכייה לדורות באותו לילה שחטאו במרגלים וכיון שבכו בלילה ההוא בחנם על ביאת ארץ ישראל קבע עליהם בכייה לדורות בלילה ההוא על יציאת ארץ ישראל מדה במדה

כל המיצר לישראל נעשה ראש כדי שיתנו לב להציקן שעל ידי כן יהיה לראש וכן כל המציק לישראל אינו עיף כדי שלא יחדלו מלהציקן וכן בסמוך כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם וכו' כדי שיתנו לב לגוזלן תמיד וכה"ג איתא במדרש א כה רבה והרקח המרקחת לפי שהיו ישראל אומרים נבוכד נצר כנס כל ממונו של עולם ולממון שלנו הוא צריך אמר הקב"ה ח יכם אני עושה ממונכם חביב עליו כמו בשמים הללו שהן עולין בסעודה

דורשי רשומות פי' מקראות סתומות כדאיתא בפ' אלו מציאות מתני' ברשום פי' שהחבית סתומה וחתומה ומהודקת יפה

דף קה אם יבא דוד שהרג את הפלשתי ואם תאמר מאי ענין הריגת פלשתי להך מלתא ויש לומר דמאותה שעה נתקנא בו דואג ונעשה שונאו כדאיתא בפרק הערל מה טעמא אמר ליה שאול משום מאניה אמר מכדי משכמו ומעלה גבוה מכל העם מאי האי דאתרמו ליה מאנאי ש"מ מלכא הוה א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו משום דקאתי מרות המואביה

לך אמור להן איזה ספר כריתות אמכם וכו' ולפי שישראל אמרו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה וכו' כאלו הוא ית' מכרן וגרשן לכך אמר להן כלום יש לכם ספר כריתות אם אני שלחתיה כלום יש לי נושים אם אני מכרתי אתכם וכיון שאין כאן ספר כריתות ואין לי נושים על כרחכם בעונותיכם נמכרתם על ידי אחרים ובפשעכם שולחה אמכם על ידי אחרים דע"י עונותיכם ופשעיכם הסתרתי פני מכם וכמ"ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול פי' מעצמן ולכך לא כתיב הן בעונותיכם מכרתי אתכם ובפשעכם שלחתי אמכם דומיא דרישא דקרא

אביו בנו הוא לו בנביאות נראה דלהכי לא כתיב בנו בעור אלא בשעה שנתנבא דכתיב וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בעור וגומר תרתי זימני דבשעה שנתנבא נעשה אביו כבנו אבל קודם שנתנבא כתיב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור דאז אביו לא בנו הוה וכן במיכה כתיב ומה פנה אותו בלעם בן בעור דכל היכא שמזכירו בלא נבואה כתיב בן בעור

חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני פירש"י ז"ל דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחים לינו פה וקשה דמעיקרא כי אמר לינו פה אכתי לא הוה חוצפא דהא בתר הכי כתיב לא תלך עמהם לכך נראה דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחים שניים ועתם שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יוסף ה' דבר אלי אע"ג דכבר אמר לו לא תלך עמהם

וכמה זעמו רגע. פי' הרף עין נראה דלהכי בפ' כי תשא גבי מעשה העגל כתיב ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ועתם הניחה לי ויחר אפי בהם וגו' ואעשה אותך וגו' ובמשנה תורה כשחזר הכתוב והזכיר מעשה העגל כתיב ויאמר ה' אלי ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הרף ממני וגומר ואעשה אותך וגומר שינה הכתוב את לשונו וכתב לן הרף ממני במקום הניחה לי לאשמעינן דאפו ית' אינו אלא הרף עין וה"ק הניחה לי הרף עין ויחר אפי בהם

וכמה זעמו רגע בפ"ק דברכות קאמר וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה וכתבו התוספות שם וא"ת מה היה יכול בלעם לומר בשעת רגע וי"ל כלם ונראה דהיינו הא דכתיב בפרשת כי תשא רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך וכן עתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם נקט ל' כליון וכן בקרח ואכלה אותם כרגע נקט ג"כ לשון כליון משום דשעתו לא הוה אלא רגע ובאותו רגע לא יוכל למימר אלא כלם כמו שכתב התוספות ולהכי קאמר רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך דגם הקדוש ברוך הוא בשעת רוגזו אומר להשטן או למלאכי חבלה באותו ל' כלם לכן נקט לשון וכליתיך וכן בכולם. ולפ"ז ניחא הא דא"ל בלק לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו תשם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה לכך הוה קפיד שיראה אותן דכיון דלא הוי מצי לקלל אלא כלם סתמא הוצרך לראות, כדי שתחול הקללה על אותן שהוא רואה בעיניו שאם לא היה רואה אותן כלל איכא למימר דכלם לאו עלייהו קאי אלא על איזה עובדי כוכבים אחרת מיהו תימה דבסמוך משמע דרצה לקלל אותם קללות מרובות דקאמר מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו בקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אוהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם משכנותיך ישראל לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו וכו' משמע בהדיא שרצה להאריך בקללותיו לכך נראה כתירוץ שני שכתבו התו' שם דמאחר שהיה מתחיל קללתו באותו שעה היה מזיק אפי' לאחר כן

בשעה שהחמה זורחת והעכו"ם מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה מיד כועס שאין לך עבירה בתורה דכתיב גביה לשון חרון אף או כעס או קנאה כי אם בעכו"ם דכתיב וחרה אף ה' כי ה' אלהיך אל קנא. ונראה דהיינו הא דכתיב גבי בלעם וישת אל המדבר פניו ותרגם אנקלוס ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי דכיון שראה שלא כעס הקב"ה כל אותן הימים עלה בלבו לעורר כעסו ית' בזוכרו מעשה העגל לפניו כיון שע"י חטא עכו"ם חרון אפו ית' גוברת. והיינו דכתיב בתר הכי וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים דכיון שראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה כדי שלא יהיה ביניהם לא קנאה ולא שנאה לכך עלה בלבו שלא יקללם דבמקום שלום אין מדת הדין שולטת אפי' אם ח"ו עובדים עכו"ם כמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו

בקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' נראה דלכך רצה להתחיל בקללה זו לפי שכבר נתברכו ישראל בבתי כנסיות ובתי מדרשות