תורת חיים חלק א ע

שר הממונה על השכחה בגימטריא מאה ושם שר הממונה על הזכרון הוא מיכאל עולה מאה ואחד לזה קאמר נפש עמל שחוזר על תורתו תמיד עמלה לו היא מחזרת עליו שאינו משכחה כי אכף עליו פיהו כשחזר עליה הרבה במספר פיה"ו שעולה מאה ואחד וכן אכף בגימטריא ק"א. וכן במדרש חזית בפסוק ישקני בשעה ששמעו ישראל אנכי מפי הגבורה נתקע תלמוד תורה בלבם ולא היו משכחין אח"כ שמעו מפי משה חזרו להיות למדין ומשכחין אמרו משה רבינו לואי גלה לנו פעם שנייה לואי ישקני מנשיקות פיהו פיה"ו עולה מאה ואחד רמזו שעל ידי ששמעו התורה מפיו יתברך לא היו משכחין כמי ששונה פירקו מאה ואחד:

זה הלומד תורה לפרקים ואינו לומד תדיר כמו שנואף אשה שאין בועל אותה אלא לפרקים כיון שאינה מצויה לו:

משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה פמליא של מעלה הן צבא השמים ומלאכי מרום יש מהן שלג וברד ויש מהן אש ולהבה ואין מזיקין זה את זה מרוב שלום שביניהם שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו כי חוק וזמן וגבול נתן להם שלא ישנו את תפקידם ואין אחד נכנס בתחומו של חבירו ופמליא של מטה צבא הארץ ארבע היסודות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה גם המה אע"פ שמתנגדים זה לזה אין מזיקין זה את זה מרוב שלום כי חוק נתן להם ולא יעבור כמ"ש האותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול לים וגו' וידוע כי חוקים הללו לא מתקיימין אלא ע"י עסק התורה כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שאתי חוקות דייקא והטעם משום דתחילת בריאתן לא היתה אלא ע"י התורה כדאיתא בריש מדרש רבה ואהיה אצלו אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה מה אומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו כו' כך הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם לכך חוקותיהן לא מתקיימין אלא ע"י התורה שאלמלא תורה היו החוקות בטלות והיה זה נכנס בגבולו של זה ומזיקין זה את זה והיתה ריב וקטטה ביניהם לכך קאמר שהעוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה:

כאלו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה נראה דלהכי תלמידי חכמים קרויין בנאים דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל ודרשו חכמינו זכרונם לברכה אל תיקרי אבניה אלא בוניה:

בל המלמד את בן חבירו תורה כאלו עשאו לפי שהאדם נברא גוף ונשמה גוף מאב ואם ונשמה מהקב"ה ישניהם צריכין גידול ותיקון ותיקונן היא עשייתן וכשם שהמגדל את הגוף ומתקנו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו כדאמר בפ' כ"ג מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה שכל המגדל יתום וכו' כך המגדל את הנשמה ומתקנה בתלמוד חורה ומצות הוו כאלו עשאה דתיקונה היא עשייתה כדפירש"י ז"ל גבי ויעש אלהים את הרקיע וזהו טעם ויגדל הילד ויגדל משה תרי זימני אחד לגידול גופו ואחד לגידול נשמתו. וזהו אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים ואמרו חז"ל למדך שעיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים לפי שהאדם גוף ונשמה צריך להוליד תולדות בשניהם תולדות הגוף הם הבנים תולדות הנשמה הם התלמידים ומצות ומעשים ולמדך שמעשים טובים עיקר התולדות מדחשיב להו ברישא:

דף ק' לא יבול עליהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר וכו' לפי שכל מה שהארץ מוציאה בהאי עלמא יש בו חלק לסטרא אחרא קליפות הטומאה כדאיתא בספר הזוהר פ' דברי' אתון חבריא דלא שמשתין לר' שמעיה חסיד' אמרין דבשבעה זינין דגן לא אית חולקא לסטרא אחרא ולאו הכי דהא כל מה דאתבלי בארעא לס"א אית ביה חולקא ומאן חולקא דאית ליה בהו מוץ ותבן דכתיב כמוץ אשר תדפנו רוח וכו' ועל דא פטור ממעשר דלית להו חולקא בקודשא ע"כ ונראה דבאילנות נמי העלין דאית בהו הן חלק סטרא אחרא דכתיב בהו א עלה נדף והיינו ע"י הרוח כדפירש"י ז"ל דומיא דמוץ אשר תדפנו רוח ולכך אין העלין ראויין לאכילה ולא יצלחו לכל דבר. וטעם הענין שכל מה שהארץ מוציאה יש בו חלק בסטרא אחרא לפי שאין הארץ מוציאה צמחים אלא ע"י הגשמים הבאים מים אוקינוס כמו שאמרו העננים מים האוקינוס הם שותים ים אוקינוס סטר אחרא שלטא ביה מששת ימי בראשית ע"י חטאו כדאיתא בשמות רבה פט"ו בשעה שאמר הקב"ה ותראה היבשה אמרו המים הרי העולם אנו מלאים ועד עכשיו צר לנו להיכן אנו הולכין בעט הקב"ה באוקינוס והרגן שנא' בכחו רגע הים וגו' ולמה הרגן שהבית שמחזיק מאה חיים מחזיק אלף מתים לכך נקרא אוקינוס ים המות. וכיון שעתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים לא יהיה באותן המים שום תערובת מסטרא אחרא קליפות הטומאה לכך האילנות הגדילות על אותן המים לא יהיה בהן חלק כלל לסטרא אחרא לכך אפי' העלין שבהן יהיו ראויין לאכילה והיינו דאמר הכתוב והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה שאפי' העלין יהיו לתרופה שהאלמים יהיו מדברי' והעקרות נפקדו' באכילתן כדאמר בסמוך וכיון דים אוקינוס מת הוא לכך אין כח עתה בגשמים להוציא פירות כי אם פעם א ת בשנה אבל אותו הנחל מים חיים הן כמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים ולכך יוסיפו כח באילנות להוציא פירות בכל חודש וזהו שאמר לחדשיו יבכר. ונראה דלהכי כתיב כל עץ מאכל ולא כתיב כל עץ עושה מאכל לומר דלעתיד יהיה טעם העץ כטעם הפרי. וכיון שנתבאר שהעלין הן חלק סטרא אחרא נראה דהה"ד והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם ורדף אותם קול עלה נדף לפי שסמאל דהיינו סטרא אחרא אינו שולט אלא בח"ל בארץ האויבים ולכך קאמר ורדף אותם קול עלה נדף דהיינו חלקו של סטרא אחרא כלומר תפול עליהם אימת סמאל ואין רודף אותם. וטעם מה שהעקרות נפקדות ע"י מים קדושים הללו נראה לפי שחולי העקרות בסבת מים הרעי' וארורי' הוא בא שנא וברך את לחמך ואת מימיך סיפא דקרא לא תהיה משכלה ועקרה בארצך משמע דהא בהא תליא וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם לכך הצמחי' שיגדלו ע"י מים קדושי' וברוכי' שיצאו מקדש קדשי' העקרות נפקדות. וזהו טעם סוטה שאם לא נטמאה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת לפי ששתתה מים הקדושים שנתקדשו בכיור. ועל דרך דרש נראה דהכי קאמר עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדש הקדשים רמז לשפע רוח הקדש שעתיד להשפיע על כל בשר שנ' ביום ההוא אשפוך רוחי על כל בשר ונקט מבית קדש הקדשים כי משם שפע רוח הקדש וקול דיבורו יתברך יוצא כדאית' במדרש ודברתי אתך מעל הכפורת כיון שבא משה לפתח המשכן קול יורד מן השמים לבין הכרובים ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד ועליו כל מיני מגדים רמז לסודות העליונות סתרי נתיבות פליאות החכמה שישיגו ע"י אור שפע ההוא שנא' ועל הנחל יעלה על שפתו כל עץ מאכל הן הן סודות החכמה כדאיתא במדרש קהלת רבה נטעתי בהן עץ כל פרי זה הש"ס וכו' לא יבול עלהו רמז שישיגו ג"כ ע"י שפע ההוא חכמת תצוניות כמו חכמת הרפואה וחכמת הטבע וכו' וחכמות הללו כיון שאין בהן קדושה נקראין עלין כמו שאחכז"ל ועליהו לא יבול שאפי' שיחת חולין של ת"ח צריכין תלמוד. לחדשיו יבכר רמז שבכל חדש וחדש ישיגו ע"י אור שפע ההוא סתרי נפלאות חדשות חכמות מחכמות שונות שנאמר והיה מידי חדש בחדשו וגומר גם הוא רמז שבכל חדש חוזרין ושונין מה שהשיגו כמו שעשו בזמן חכמי התלמוד שהיו חוזרין על ש"ס כל ל' יום ואומרים עליהם אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ועליהו לתרופה מפרש בסמוך להתיר פה אלמין ולהתיר פה עקרות רמז שעל ידי חכמות החיצוניות שישיגו יכולין לעשות תרופה אפילו לאותן דברים שאינן ביד האדם בלתי לה' לבדו כגון להתיר פה אלמין שהדיבור ביד הקב"ה הוא כמו שיסד הפייט הדעה והדבור לחיי עולמים וכן להתיר פה עקרות שאין מפתח זה נמסר בד שליח כי אם בידו ית' אפי' הכי ע"י שפע רוח הקדש וחכמות שישיגו לעתיד יעשו תרופה גם לדברים הללו:

מאתים אמה כשתי קומות של אדה"ר בב"ר פי"ב אלה תולדות כל תולדות שבתורה חסרין בר מן תרין הדין ואלה תולדות פרץ כנגד ו' דברים שנטלו מן אדה"ר זיוו חייו וקומתו כו' שנגדעה קומתו ונעשית של מאה אמה כו' ואינן חוזרין לתיקונו עד שיבא בן פרץ קומתו מניין שנאמר ואולך אתכם קוממיות רש"א מאתים אמה כו' טעם מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון נראה משום דמדתו של הקדוש ב"ה לנחם בכפלים שנאמר נחמו נחמו עמי ודרשו חז"ל שמתנחמין בכפלים וגבי איוב נמי כתיב ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה:

עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק ש"י עולמות טעם מספר ש"י עולמות נראה לפי שעשרת הדברות יש בהן תר"ך אותיות נגד תרי"ג מצות ושבע מצות בני נח במספר כת"ר עליון ונראה שכנגדן יש לו לאדם תר"ך עולמות אלא לפי שהאדם נברא דו פרצופין זכר ונקבה ויקרא את שמם אדם וכן כל הנשמות זכר ונקבה נבראו ובין שניהם נשלם ונעשה האדם במלואו וטובו לשמור ולעשות את כל מצות ה' לכך גם אותן תר"ך עולמות יחדיו יחלוקו מחציתן לזכר ומחציתן לנקבה והיינו ש"י עולמות לכל צדיק וצדיק. ולהכי בשעה שרצה הקב"ה ליתן עשרת הדברות ובא והודיע להן מתן שכרן תחילה צוה להגיד לנשים בפני עצמן ולאנשים בפני עצמן שנאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים וגומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגומר לומר דנשים ואנשים שניהן שווין בקבלת שכר הנמשך מתר"ך אותיות של עשרת הדברות שהן נגד מספר כל מצות ה' דאיש ואשה כחד גופא נינהו ושניהן שקולין וזה טעם אחשורוש שאמר לאסתר המלכה מה שאלתך וגו' עד חצי המלכות ותעש כלומר שהיא חשובה בעיניו כמוהו ויחדיו יחלוקו בכתר מלכות וישלטו שניהן בשוה:

אדם נותן מלא עומסו לעני בעה"ז הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעה"ב לפי שהנותן צדקה לעני כביכול כאלו נותנה לו ית' כי הוא יעמוד לימין אביון וכתיב מלוה ה' חונן דל ואמרו חכמים ויקחו לי תרומה לי אתם נותנים כו' וכיון שהוא יתברך המקבל כביכול גם הוא המחזיר לכך הוא מחזירה בעומס שלו ועוד נראה משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אנא בעולם העליון לכך מודדין נו במדה העליונה ולא במדה התחתונה ועוד נראה לפי שהזכיות והחובות עושין רושם למעלה בו ית' כביכול שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' וההפך צור ילדך תשי לכך הוא פורע אותן לפי מדתו בערך הרושם אשר נעשה ע"י:

ודלתי שמים פתח הוא יתברך בעצמו אבל במדת פורענות כתיב וארובות השמים נפתחו נפתחו מאליהן במשמע לפי שאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה כי אל רחום הוא והרעות כאלו באות מאליהן דמי וכה"ג אחז"ל גבי גדעון דמעיקרא כשאמר ועל כל הארץ חורב כתיב ויהי כן ולבסוף כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן:

אורח ארעא קמ"ל דלא ליבעול שלא כדרכה משמע דאיסורא ליכא למיבעל שלא כדרכה אלא דלאו אורח ארעא הוא וכן משמע בסוף פ"ב דנדרים ההיא דאתאי לקמיה דרבי א"ל ערכתי לו שלחן והפכו פי' שבא עליה שלא כדרכה אמר לה בתי התורה התירתך לו אע"ג דבסוף פרק ד' אחין קאמר דמעשה ער ואונן הוו שבאו עליה שלא כדרכה כבר תירצו התוספות שם דלא שרי שלא כדרכה אלא בלא הוצאת זרע. ועוד תירצו דאינו אסור אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן אבל באקראי בעלמא שרי מיהו ב"י כתב בטור א"ה דבר קשה הוא להתיר הוצאת זרע אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה:

אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים דכיון דירא שמים הוא מזווגין לו אשה טובה יראת שמים דאין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו כדאיתא בסוטה:

מאי דכתיב כל ימי עני רעים כו' משום דקשיא להו והאיכא שבתות וימים טובים כדאמר בסמוך ותו וטוב לב משתה תמיד וכי תמיד יש לו משתה טוב לב וקאמר רב דאלו בעלי תלמוד ובעלי משנה ורבי חנינא קאמר דזה מי שיש לו אשה רעה או טובה וכו' דכל הנך איתנהו תמיד בכל יום:

דף קא וכי מאחר שלא שם רפואה למה וכו' דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע הן