תורת חיים חלק א ז

אשר לו אלהים קרובים אליו וכן פי' רש"י ז"ל בפרשת וישלח מיהו כי שם נגלו וגומר תרגום אונקלס ארי תמן איתגליאו ליה מלאכיא דה' אשר לו אלהים קרובים אליו דרשינן מיניה קרוב בכל מיני קירבה

עשייה דידה מחיקה היא תימה א"כ אמאי אין מוחקין לה מן התורה והתוס' כתבו משום דכתיב וכתב את דברי האלות האלה דבעינן שתהא כתיבה לשם אלה ולא ידענא מנא להו הך דרשה ועוד דא"כ הוה ליה לרב נחמן בר יצחק למימר עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא דאיכתב מיהת לשום אלה בעולם. ועוד לישנא דמיהת לא אתי שפיר דכיון דמחיקה לחודא בעינן לשם הך סוטה אבל כתיבה לא בעינן לשם הך סוטה אלא לשם סוכה בעולם ולכאורה היה נראה לפרש דת"ק ורבי אחי תרוייהו אית להו דמדאוריי' לא בעינן אלא עשייה לשמה דהיינו מחיקה מדכתיב ועשה לה אבל כתיבה לא ומדרבנן הוא דפליגי תנא קמא כבר דאע"ג דמדאורייתא לא בעינן אלא מחיקה לשמה אפי' הכי מדרבנו אין מגילתה כשרה כו' ור' אחי סבר דמגילתה כשרה לאחרת אפי' מדרבנן. והמקשה הוה כבר דמדאורייתא פליגי ולכך פריך ולית ליה לרבי אחי כו' ומשני דסוטה שאני דמדאורייתא במחיקה בעלמא סגי מדכתיב ועשה לה והשתא ניחא הא דאין מוחקין מן התורה לר' אחא דכיון דלהש"ס כתיבה אין מוחקין ממנה מדרבנן ולפי זה מה שהקשו מפ"ב דגיטין ומפרק כל הגט לאו קושיא היא דגבי גט שאני דבעינן כתיבה לשמה מדאורייתא מדכתיב וכתב לה מיהו פשטא דשמעתא משמע דמדאורייתא פליגי. לכד נראה דה"ג עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא דאי כתיב לשום אלה בעולם ולא גרסינן לשום סוטה ולא גרסינן מיהת והכי גרסינן לה בהדיא בפ"ג דסוטה

לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו יש ספרים דגרסי אלא רבי מיישא שמו ולפי זה הא דקאמר ולא רבי נהוראי שמו לאו ארבי מאיר קאי אלא ארבי נהוראי שנזכר במקום אחר קאי ואיידי דמפרש שמו של רבי מאיר מפרש נמי שמו של רבי נהוראי וכן נראה עיקר דלמה לן לקרותו ר' מאיר ורבי נהוראי דמה לי מאיר מה לי מנהיר תרוייהו חדא נינהו ועוד דלא יתכן לומר דרבי מאיר היינו רבי אלעזר בן ערך דא"כ רבי מאיר היה חברו של רבי אליעזר הגדול תלמידו דרבי יוחנן בן זכאי ולעיל קאמר דרבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא היה ור"ע תלמידו דרבי אליעזר הגדול הוה

דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה פירש"י ז"ל שהיה יושב בשורה מאחריו. וכירושלמי איתא דרבי לא ראה את רבי מאיר מימיו אלא חד זימנא אסתייע מלתא שראהו מאחוריו ונראה דהיינו הא דקאמר הכא שהיה מחודד מחבריו לפי שזכה לראותו מיהת מאחוריו. והטעם נראה לפי שהשכינה היתה שורה עליו כדמשמע במדרש רבה פרשת סוטה שהיה ר' מאיר צופה ברוח הקדש ולכך כל מי שזכה לראותו נמשך עליו שפע רוח הקדש. והכי אשכחן בדוד המלך דכתיב גביה וטוב רואי ואמרו חז"ל שראיית פני דוד היה מועיל לזכרון ולכן כתיב יראיך יראוני וישמחו ההיפוך מהמסתכל בפני רשע שכל המסתכל בו עיני שכלו כהות משום דרוח הטומא' שורה עליו והמסתכל בו נמשך משומאתו עליו ומשתבש

שהיה מטהר אח השרץ תימה דמה לנו בחריפות של הבל לטהר את השרץ שהתירה טמאתו בהדיא והתוספות כתבו דלענין טומאת נבלות איירי ולא משמע כן מדנקט לטהר את השרץ סתמא ועוד דבסוף פ"ק דסנהדרין קאמר רב דאין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה משמע דבעינן שיהא חריף טפי ואי מטומאת נבלות קאמר מה חריפות הוא זה והלא בתורת כהנים ממעט לה בהדיא

הללו אומרים הלכה כמותינו וכו' משום דקי"ל כל היכא דפליגי תרי תנאי וחד מינייהו גדול מאידך בחכמה או במנין הולכין אחריו כדאיתא בפ"ק דע"א וכאן היה האחד גדול בחכמה והאחד' גדול במנין דב"ה רובא הוי וב"ש חריפי טפי לכך הללו אומרים הלכה כמותינו כו'

דף יד רשב"ג אומר אם מקבלת אריח לארכו שלשה אין צריך להביא קורה אח ת וא"ת פשיטא דכשמקבלת אריח לארכו שלשה הרי יש בכל אחת טפח ומחצה ועוד דהא ברוחב טפח סגי כדקתני מתניתין ועוד דמשמע דרשב"ג להקל בא דומיא דר שא וכיון דקא בעי אריח לארכו שלשה מחמיר הוא מפי מת"ק ומאי וכן דקתני ולכך נראה כמ"ש הראב"ד ז"ל דאיירי שלא השכיבו זו אצל זו ממש אלא רחוק זו מזו קצת וקאמר ת"ק שאם הן מקורבין בפחות מטפח ומחצה שפיר דמי כיון דאז יכולות לקבל עליהן אריח לרחבו טפח ומחצה אבל מרוחקין טפי לא ורשב"ג מקיל וסבירא ליה דאפילו הן מקורבין בפחות מג' מפחים שפיר דמי כיון דיכולות לקבל עליהן אריח לארכו ג'

אתנייה רחבה ובריאה לפי' ראשון שכתבו התוספות דמהפך נמי דברי רבנן הא דלא אתנייה במלתייהו דרבנן רחבה אף על פי שאינה בריאה יש לומר משום דרב הוה סבר דאו או קאמר ליה רחבה כדי לקבל אריח או בריאה כדי לקבל אריח דהא בירושלמי דפירקין איתא דרבי שמעיה אית ליה בריאה אע"פ שאינה רחבה אבל כי אתנייה במלתא דרבי יהודה רחבה אף על פי שאינה בריאה אז איצטריך למימר ליה אתנייה רחבה ובריאה והיה מהפי' דברי רבי יהודה לרבנן

כמה הוה להו חמש מאה גרמידי אע"ג דבקרא עגול כתיב קא ס"ד דגוף הים מרובע הוה עשר על עשר ברום חמש ופי הים בלבד היה עגול סביב שקרנותיו היו מחופין למעלה בעיגול ובסמוך דפריך אימא חדא הוה מני למיפרך אימא כולו וכשפי' אלא דעדיפא פריך

אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה נראה דרבה גרסינן מדקאמר טעמא משום דהוה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ואלי רבא אית ליה לעיל ולקמן בסמוך דלחי משום היכר הוא אבל רבה אית ליה לעיל דלחי משום מחיצה הוא

דף ט' דכא ראי קמ"ל לכאורה משמע דהכי פי' אי אמרת בשלמא שעמדו מאליהן ואחי לאשמעי' דמחיצה העומדת מזליה הוי מחיצה ניחא דהא דנקט אילן וגדר מחיצת הקנים יש לומר דחלת גווני מחיצות העומדות מאליהן נקט אלא אי אמרת שעשאן מתחילה לכר ולא אחי לאשמעי' אלא הא דלא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי באילן א"כ גדר וחיצת הקנים למה לי דלא הוה נקט חדא אטו תרתי אבל תימה דבריש פרק עושין פסין משמע דאתי לאשמעי' דאמרי' רואין כל שאלו יחלק ויחקק האילן ויש בו אמה לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד וכן בגדר של אבנים נמי אמרי' רואין כל שאלו יחקק וכו' וכן פירש"י ז"ל בפ"ב דסוכה וכן בחיצת הקנים אתי לאשמעינן הכי למאי דקאמר התם דהיינו גודריתא דקני וא"כ מאי פריך מאי קמ"ל דלמא רואין אתי לאשמעינן ותלת גווני רואין נקט ותדע דרואין אתי לאשמעינן דאי לאו הכי מאי משני חיצת הקנים קני קנה פחות משלשה וכו' אכתי תיקשי גדר למה לי דלא שייך למימר דנקט גדר איידי דנקט אינה תרתי כיון דלא אשמעינן מיניה מידי ובפ"ב דסוכה איתא נמי להך סוגיא ולא פריך התם מאי קמ"ל. ויש לפרש דה"פ א"ה מאי קמ"ל דמאילן לחודא שמעינן הא דאמרי' רואין והא דלא גזרינן דלמא אתי לאשתחושי וא"כ לא ליתני אלא אילן בלבד גדר וחיצת הקנים למה לי דלא שייך למימר דנקט תרתי אטו חדא אא"כ שעמדו מאליהן ניחא דאי לא תני אלא אילן הוה אמינא דאיירי שנטעו מתחילה לכך ולא אתי לאשמעינן אלא הא דאמרינן רואין לכך נקט נמי גדר לאשמעינן נמי דמחיצה העשויה מאליה הוי מחיצה ואיידי דנקט הנך תרתי נקט נמי חיצת הקנים דאמרינן ביה רואין אע"ג דלא איצטריך אלא אי אמרת שעשאו מתחילה לכך לא ליתני אלא אילן לחוד דהוה שמעינן מיניה שפיר דאמרינן רואין ולא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי באילן ונראה דלהכי נקט לישנא דמאי קמ"ל ולא קאמר אי הכי פשיטא כדאמר לעיל משום דלאו מלתא דפשיטא היא דאמרינן רואין לכך קאמר מאי קמ"ל כיון דמאילן לחוד שמעינן הא דאמרינן רואין

אי הכי מאי קמ"ל וא"ת למאי דבעי למימר דבעומדין מאליהן איירי וטעמא דנידן משום לחי דלחי משום מחיצה הוא תיקשה מאי בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים וכו' דקתני דכיון דלחי משום מחיצה הוא ולא משום היכר מה לי שנראה מבחוץ מה לי נראה מבפנים. וי"ל דכשנראה מבפנים דומה טפי למחיצה כיון דסותם קצת חלל המבוי

מספר כריתות מדסמך כריתות לספר כדפירש רש"י ז"ל ועוד נראה דמייתורא דכריתות דריש דהוה מצי למיכתב וכתב לה ספר ונתן בידה כריתות למה לי אלא למידריש מיניה ספר כורתה ואין ד"א כורתה והשתא ניחא טפי הא דקאמר ורבנן האי ספר כריתו' מיבעי ליה דבר הכורת כו' וכן משמע קצת בספרי פ' כי תצא דרבנן מכריתות לחודא דרשי הכי דאיתא התם ספר אין לי אלא ספר מניין לרבות עלי קנים וכו' כריתות שיהא כריתות מכאן אתה אומר האומר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם וכו'

מנת שלא תלכי לבית אביך כתבו התוספות תימה דהא אם מת אביה לא חשיבתו בית אביה כו' וי"ל דבית אביה קרואים כל יוצאי חלציו ועוד נראה דאע"ג דכשמת אביה מותרת ליכנס שם מכל מקום לא הוי כריתות כיון דלעולם היתה אסורה ליכנס לבית אביה ומה שהיא מותרת לאחר מותו משום דאז לאו בית אביה הוא

דף טו בעי רב המנונא בערב מאי נראה דלהכי קמיבעי ליה בערב מאי משום דאיכא למימר דדוקא בשתי הוי עומד דאז מקום שנפרץ נראה כמו עתה אבל כשנפרץ בערב לא שייך למימר דהוה כמו פתח דפתח בכי האי גוונא לא עבדי אינשי ובהכי ניחא הא דקאמר בסמוך אי מוקי ליה תתאי הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה אע"ג דמברייתא דלעיל דשלש מדות משמע דבעומד מריבה כל הפרוץ אע"ג שהגדיים בוקעין בה מותר אלא צ"ל דלעיל שאני משום דבעומד מרובה הוה להו הפרצות כפתחים אבל הכא גבי חבלים כיון שנפרץ בערב לא הוי כמו פתח

שנים נותנין לו בית סאתים פירש לשניהן ביחד נותנין רק בית סאתים דאי בית סאתים לכל אחד א"כ מאי קאמר שלשה נעשו להן שיירא ונותנין להן בית שש למאי נפקא מינה קאמר דנעשו להן שיירא כיון דלפי ערך אין נותנין להם ממה שנותנין לאחד ולשנים. ולפי זה בסמוך דדרש רב נחמן שנים נותנין להם בית סאתים צ"ל נמי דביחד נותנין להן בית סאתים דומיא דהא דרבי יוסי בר יהודה שהרי פריך עליה רישא רבי יוסי בר יהודה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכות שבת ורב"י בסימן ש"ס כתב דמספקא ליה אי בית סאתים לשניהן ביחד קאמר אי בית סאתים לכל א' משניהן קאמר ולפי מה שכתבתי נראה דליכא ספיקא דודאי לשניהן ביחד קאמר

מאי לאו פנוי מאדם אע"ג דנותנין להן כל צרכן קתני קא סלקא דעתך דרבנן נמי אית להו הא דרבי יוסי בר יהודה דיחיד נותנין לו בית סאתים וכן שנים שלשה נותנין להן בית שש אע"ג דלא איצטריך להו אלא דאתו לאסופי עליה דאז צריך להו טפי מהאי שיעורא יהבינן להו כל צורכן וקס"ד הכי משום דמשמע דרבנו מקילו מפי מדרבי יוסי מדקאמרי אחד יחיד ואחד שיירא וכו' ואי לעולם לא יהבינן להו אלא כדי צרכן זימנין דר' יוסי מקיל טפי שאם הם שלשה ולא איצטריך להו אלא כדי בית סאה או סאתים דלר' יוסי יהבינן להו בית שש ולרבנן לא יהבינן להו אלא כדי צרכן ולכך פריך מאי לאו פנוי מאדם כגון שלשה שהקיפו שמנה סאין כו' כדפירש"י ז"ל ומשני לא פנוי מכלים ורבנן לא אתו להקל אלא בהא דנותנין להן כל שכן אבל מפי מצרפן כי איכא בית סאתים פנוי מכלים אסורים אע"ג דלאו פנוי מאדם כגון דהוו שלשה ואין צריכין אלא לבית סאתים והקיפו ארבע סאין בטלי מחיצות כדפירש"י ז"ל אבל בב"י סימן ש"ס כתב בשם המרדכי דלמסקנא נמי הא דבעינן שלא יהיו בית סאתים פנוי בלא כלים היינו כשהקיפו יותר על שש אבל אם לא הקיפו יותר על שש אע"פ שיש סאתים פנוי כיון שהן שלשה שרי וכן משמע מדקאמר רב גידל שלשה בחמשה אסורין ומוקי לה כגון שהקיפו שבעה ולא הוצרכו אלא לחמש ואי איתא לאשמעינן דאם לא הוצרכו אלא לארבעה והקיפו ששה דאפילו בארבעה אסורי ולפי זה ניחא טפי הא דמשמע דרבנן להקל אדרבי יוסי קאתי וכ"כ בש"ע

דף יז ארבעה דברים פטרו במחנה כתב הרמב"ם ז"ל בפ''ו מהלכות