תורת חיים חלק א סז

סוטה דבטהרה תליא מילתא דאיתא התם רב הונא אשכח תמרתא דהנוניתא אתא רבה בריה אמר ליה קא מורחנא מינך ריחא דהנוניתא אמר ליה בני טהרה יש לך וכו' כל שכן ריח מצוה הוא דבר רוחני שאין שום אדם מכיר בו בהאי עלמא אלא מי שנשמתו זכה וטהורה כנשמת יצחק אבינו ובן דוד מהרה יגלה ונרא' דהא דגבי קרבנות כתיב אשה ריח ניחח לה' רמז נמי לאותו ריח הבא ממצות הקרבנות שהוא נחת רוח לפניו יתברך:

היינו דכתיב בביתי ובחומותי יד ובם טוב מבנים ומבנות לפי שמן הבנים נמשך למבות שני תועליות יד ושם יד בחייו להשען עליו כדאיתא בסוף פרק הבא על יבמתו לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ושם לאחר מיתה שלא ימחה שמו מישראל שנאמר והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו ולא ימחה שמו מישראל לכך הבטיח הכתוב לסריסי' שיתן להם יד ושם טוב מבנים מבנות:

דף צד לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי נראה דמהאי טעמא ברחו חגי זכריה ומלאכי כשנפלה עליהם חרדה דאי לאו הכי בריחה מאי הוה מהניא להו:

אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה תימה וכי יכול אדם לומר לחבירו אל תקרא את שמע ואל תתפלל אני אקרא ואתפלל תחתיך אם כן ה"נ כיון שעל חזקיה היה מוטל לומר שירה כי פתחה הארץ ואמרה שירה תחתיו מאי מהניא ליה ועוד קשה בסמוך דקאמר גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה' האי ברוך מאי עבידתיה ואמאי לא הוי סגי להו בשירת אז ישיר. ועוד דהל"ל גנאי הוא למשה וס' ריבוא שלא אמרו ברוך ובא יתרו ואמר ברוך מאי עד שבא יתרו דמשמע עד שבא יתרו לא אמרו וכשבא יתרו אמרו וכן קשה לעיל דקאמר נמי שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ. ונראה לפי שכל מי שנעשה לו נס צריך להודות ולומר ברוך כדאיתא בפרק הרואה ארבעה צריכין להודות וכו' מאי מברך אמר רב יהודה ברוך הגומל חסדים טובים ואם הוא נס של רבים צריכין נמי לומר שירה כדאיתא בערבי פסחים תנו רבנן הלל זה מי אמרו חכמים אומרים נביאים שביניהם תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל צרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן והיינו מה שנאמר בשירת דבורה וברק בהתנדב עם ברכו ה' וכתיב נמי המתנדבים בעם ברכו ה' הוצרכו להזכיר בשירתן לשון ברוך ה' דשירה לחודא לא סגי בלא הודאה דהיינו ברוך ולהכי משה וישראל לא יצאו ידי חובתן בשירתן כל כמה דלא אמרו ברוך ובפרק הרואה משמע דאם בירך אחר ואמר ברוך ה' אשר גמלך טוב וכו' וענה אמן יצא ואפילו לכתחילה משמע דשפיר למיעבד הכי דקאמר התם רב יהודה חלש ואיתפח על לגביה רב חנן בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתן תו מלאודויי ואם כן בשעה שאמר יתרו לפני משה וכל ישראל ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' מסתמא כולם ענו ואמרו אמן על ברכתו דקיי"ל השומע איזה שבח או ברכה מפי מברך חייב לענות אחריו אמן וילפינן לה מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו דאפי' כשמזכירין צדיק ב"ו צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה כמ"ש בטור א"ח סי' קכ"ד נמצא שע"י ברכתו של יתרו יצא משה ובני ישראל ידי חובת הודאתן לכ"ק גנאי הוא למשה וס' ריבוא שלא אמרו ברוך עד שאמר יתרו וכן בשעה ששמעו חזקיה וסיעתו שפתחה הארץ ואמרה שירה כמו שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו מסתמא ענו כולם ואמרו אמן כדפירשתי ובזה יצאו ידי חובת הודאתן לכך קאמר נמי שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואתי נמי שפיר מה שפתחה הארץ ואמרה אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה דברכת הודאה ושירה אם בירך אתר וזה עונה אמן נמי שפיר דמי. ומהאי טעמא נמי נראה מה שנוהגין מי שילדה לו אשתו כשעומדת אחר לידתה והולכת לבית הכנסת אז בעלה קורא בתורה וביש מקומות מחוייב הסגן לקרותו לפי שהאשה צריכה להודות על נסה מה שילדה בשלום והמנהג להודות בשעה שקורא בתורה לפרסומי מלתא וגם כשאומר ברכו את ה' המבורך וכו' ה"ל נמי כהודאה דברכה והודאה כי חדא נינהו ויש לזה המנהג סמך במזמור לתודה דכתיב הודו לו ברכו שמו ולפי שאין אשה קוראה בתורה לכך בעלה מודה תחתיה ולפי זה צריך הבעל להתכוין לכך כשאומר ברכו את ה' המבורך שנותן ברכה והודאה לה' בשביל אשתו דברכת הודאה אם בירך אחר בשביל חברו יצא וכ"ש בבעל ואשה דכחד גופא דמו וכ"ש כשהאשה אומרת אמן על ברכתו דפטורה האשה מלאודויי עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי שוללים אחר שוללים כך פירש"י ז"ל בסוף מסכת כתובות:

שומר מה מלילה שומר מה מליל הלשון כפול ועוד דמעיקרא נקט לילה והדר נקט ליל ונראה דשאלה ראשונה היתה מה אמר מן הגלות שהוא בלילה כדפירש רש"י ז"ל ושאלה שנייה היא למה נמשך גלות חורבן בית שני יותר מגלות חורבן בית ראשון שלא היה רק שבעים שנה כמנין לי"ל והשיב אמר שומר אתא בקר וגם לילה פי' דלא דמי גאולה ראשונה לאחרונה דגאולה ראשונה לאו גאולה גמורה היתה דנהי דחזרו ישראל על אדמתן:

דכתיב וינער ה' את מצרים בתוך הים הך קרא בעיקר הפרעון כתיב שטבעו כולם בתוך הים ולא נשאר עד אחד לכך מייתי ליה ולא מייתי קרא דכחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים דכתיב לעיל מיניה משום דאז לא מתו רק הבכורים בלבד ועי"ל דמכת בכורות טעמא אחריתי אית בה לפי שהיתה דבר והיפוכו שהכה בכורי מצרים והציל ביניהם בכורי ישראל ואין מלאך אחד עושה שתי שליחות ועוד שהוצרך להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור כדאמר בפרק איזהו נשך לכך נעשה על ידי הקב"ה בעצמו אבל גבי סנחריב כתיב והנה כולם פגרים מתים:

חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו לפי שהיו עוסקין בתורה תמיד הוצרכו לשמן הרבה כדאיתא בפ"ק דשבת ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרים ד"ת מה עשו העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן:

בת גלים בתו של אברהם יצחק ויעקב וכו' בפ"ק דבתרא גבי בנין הורדוס קאמר סבר למשעייה בדהבא אמרו לו רבנן הכי שפיר טפי דמיחזי כי אדוותא דימא ונראה דלהכי ניחא טפי דגבי ב"ה כתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים וכיון דמיחזי כי גלא דימא כשהקב"ה מסתכל בו הוא זוכר תמיד בזכותן של אבות שנמשלו לגלים שבים. ועוד דהוא המקום שהתפללו בו הרבות כדאמר לקמן ושם הקריבו קרבנותיהם לכך שפיר ספי כי מתחזי כגלי הים שנמשלו בהן האבות:

דף צה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדש' דבציון ועל עזרתה דבירושלים מסיפא דקרא דעוד היום בנוב לעמוד נפקא ליה דכתיב ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים:

ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' במדרש קאמר דליל פסח הוה וכן יסד הפייט ונראה דנפקא להו מדכתיב בלילה ההוא ולא כתיב בלילה סתם או בלילה הזה כמו ואכלו את הבשר בלילה הזה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מדכתיב ההוא רמז לאותו לילה שכבר נעשו בו נסים וכן גבי מרגלים כתיב ויבכו העם בלילה ההוא דרשו חכמים אמר הקב"ה הם בכו בכייה של חנם ואני אקבע להם בכייה לדורות נפקא להו נמי מדכתיב בלילה ההוא רמז לאותו לילה המיוחד לבכייה והוא ליל תשעה באב ולהכי במגילת אסתר גבי בלילה ההוא נדדה שנת המלך תרגם יונתן ביה בליליא נפק פורקנא ליהודאי ביה בליליא אידברת שרה לאבימלך ביה בליליא איתקטלו בוכרי דמצראי וכו' מדכתיב בלילה ההוא נדדה תרגם כן:

א אמר אבישי שם ואוקמיה לדוד וכו' נראה דהיינו דכתיב משוה רגלי כאילות ועל במתי יעמידני משוה רגלו כתיב בספר שמואל רמז לרגליו של אבישי שנעשו כרגלי אילה שלוחה שמיהר לבא אצלו וקפצה לו הארץ ועל מה שהעמיד באוירו בשעה שזרקו ישבי כלפי מעלה קאמר ועל במותי יעמידני:

אין פגיעה אלא תפלה אמרו רבותינו שתיקן תפילת ערבית וצריך ליתן טעם למה תיקן תפילת ערבית בפעם ההוא ואפשר לומר כי אז נאנס יעקב ולא התפלל מנחה כי עוד היום גדול להתפלל והחמה שקעה עליו פתאום שלא בעונתה כדאמר בסמוך ועבר זמן תפילת מנחה וקיימא לן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה ערבית והשנייה לתשלומין כדאיתא בריש פרק תפלת השחר ולכך תיקן אז תפילת ערבית והתפלל אותה שתים אחת לשם ערבית ואחת לתשלומי תפלת מנחה:

וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג נראה דהיינו הא דקאמר לעיל שבקש הקב"ה לעשות חזקיה בן דוד וסנחריב גוג ומגוג לפי שחזקיהו הוה דמיא לבן דוד כדאמר לקמן הין להם בן דוד לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו וסנחריב הוה דומה לגוג ומגוג כדאמר שמספר מחנהו כמחנה גוג ומגוג:

הללו ראשי גייסות הן מקראי דייק לה כדאמר בסמוך וגבי עשו כשהלך לקראת יעקב דכתיב וארבע מאות איש עמו וקאמר נמי במדרש רבה דכולן ראשי גייסות הוו י"ל דדייק לה מדכתיב וד' מאות איש ולא כתיב וד' מאות אנשים איש משמע שכל אחד מיוחד וחשוב בפני עצמו הוה והיינו ראשי גייסות וכן במגילת אסתר גבי ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש תרגם יונתן חמש מאות גוברין כולהון רופלין נראה דדייק לה נמי מדלא כתיב ואבד חמש מאות אנשים איש משמע דכולן רופלין הוו שכל אחד חשוב בפני עצמו:

מפני חרבות נדדו סיפא דקרא מפני חרב נטושה פירוש שחוזה ושנונה קסבר בחרב הרגן והא דקאמר רבש"ע נטושה ועומדת מששת ימי בראשית נראה שהוא רמז ללהט החרב המתהפכת דפ' בראשית דלהט החרב תרגם אנקלום שנן חרבא שהיא שנונה ושחוזה ונראה שהיא מסורה ביד גבריאל שהוא שר של אש כדאיתא בפרק ערבי פסחים וזהו שאמר במדרש רבה ואת להט החרב על שם משרתיו אש לוהט והריגתן של אלו באש היתה כדיליף לעיל מקרא דותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש כשריפת בני אהרן ולכך קאמר שהיא נטושה מששת ימי בראשית ועוד להט החרב היינו חרב שלופה וזהו גבריאל דגבי יהושע כתיב והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו ואמרו חכמים ז"ל גבריאל היה ולכך אמר לו כי אני שר צבא ה' וגבריאל נקרא שר צבא כמ"ש בספר הרקנט"י פרשת בראשית וניחא השתא מה שנענשו בחרב משום דבמדרש רבה פרשת בחקותי קאמר תני בשם רבי אליעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים דכתיב ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים זו תורה אמר הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולין מן הסייף ואם לאו הוא הורג אתכם ולהכי במגילת אסתר גבי ותאמר לו זרש אשתו תרגם יונתן אין בחרבא נקט וליתיה כבר תהפוך חרבא ותתרמי עלנא פירוש דכתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב נקט כבר תהפוך חרבא רמז לחרב המתהפכת כדפרישית וכיון שדורו של חזקיהו עסקו בתורה הרבה כדאמר לעיל בדקו מדן ועד באר שבע וכו' לכך נהפך החרב כלפי מחנה סנחריב ונהרגו בו ומהאי טעמא נראה מה שנעץ חזקיהו חרב על תח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה וכו' רמז להם על חרב המתהפכת אשר על פתח הגן לשמור את דרך עץ החיים שאם אין עוסקין בתורה החרב הורג אותן:

ויש אומרים בחושמן נשף בהן נראה דסבירא להו כר' אלעזר דאמר לעיל כשריפת בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים ולכך אמרו בחוטמן נשף דבפרק ארבע מיתות גבי מיתת בני אהרן קאמר נמי שני חופין של אש יצאו מבית קדשי קדשים ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום:

כשאתה יוצא לבשל פירות הזקק להם נראה דלכך כתיב ויהי בלילה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ולא כתיב ויך מלאך ה' במחנה אשור ויצא למה לי אלא מלמד שיצא לבשל פירות ואגב אורחו הכה בהם:

אתא קודשא בריך הוא ואדמי ליה כגברא סבא וכו' לפי שעלה על דעת המקום לעשות מסנחריב גוג ומגוג כדאמר לעיל גבי סך מחנהו כמחנה גוג ומגוג וגם הוא חירף וגידף כלפי מעלה שנאמר ביד מלאכיך חרפת ה' כמו שעתיד לעשות גוג שנאמר ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו לכך נענש גם הוא באחוכא וטלולא ושי ק עליו הקב"ה ועשה בו דרך לעג וקלס כדרך שעושין עם השוטים כמו שעתיד לעשות עם גוג ילעג וישחק עליו שנאמר יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו ואמרו בפ' קמא דעכו"ם אין שחוק לפני הקב"ה על בריותיו אלא אותו היום בלבד משל למלך ב"ו שסרח עליו אחד מן הפחותים ואמר שרוצה לעשות עמו מלחמה המלך משחק לו ומלעיג בו תחילה ואח"כ הוא דן אותו כך עשה הקב"ה עם סנחריב וכך עתיד