תורת חיים חלק א סד

כתיב נמי וקרקר כל בני שת דהיינו ע"י אנוש שהתחיל בה והטעה את הכל השיב הקב"ה להיכן אוליכם לגן הדס לפי שישראל כיון שאינם עובדים כוכבים ומזלות משולים בין העובדי כוכבים ומזלות כמין הדס שבזמן שיש עובדי כוכבים ומזלות בעולם אז מי שאינו עובדה נמשל להדם כדאיתא בפירקין בשעה שהשתחוו ישראל לעבודת כוכבים שהקים נבכדנצר כתיב והנה איש רוכב על סוס אדום בקש הקב"ה להפוך את העולם לדם ולחשך כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה והטעם נר' לפי שאין ההדס כשר אא"כ קיימי תלתא תלתא טרפא בחד קינא כדאיתא בסוכה והוא רמז לאצהותו ויחודו ית' ע"ד היה הוה ויהיה ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וזהו בחד קינא כי ג' הויות יסוד אחד להן ולכך אמר אוליכם לגן הדס כיון שישראל מקבלים עליהם עולו ית' ויחזרו שההדס נמשל בו ובמדרש רבה פ' אמר ענף עץ עבות זה הקב"ה והיינו ע"ד רמז כדפיר' מיהו על דרך הפשט נראה דלהכי נקט והוא עומד בין ההדסים לפי שתלת צדיקים היו שלא עבדו עבודת כוכבים ומזלות באותה שעה דהיינו חנניה מישאל ועזריה דומיא דתלת טרפי דהדס בחד קינא, אח"כ קטרג על שפיכות דמים והיינו דאמר העיוף רבש"ע עיף אנכי עיף לשון חולשות ועייפות פי' עיפה ותאבה נפשי להורגים וכמ"ש כי עיפה נפשי להורגים כדפירש"י ז"ל גבי עשו שאמר כי עיף אנכי מרציחות כמ"ש עיפה נפשי להורגים ורוצה שגם ישראל ירדו לגיהנם בשביל כך. מיהו קשה עף מבעי ליה ה"ו היתרים למה לי ונראה לפי שאין לך בכל העבירות מה שמקלקל את הבריאה ויישובה של ארץ כ ו רציחה קו הוא פוגם בה"ו של שם בן ארבע אותיות ע"ד שנאמר ישמחו השמים ותגל הארן ר"ת שם בן ד' ופי' כי בי"ה מנהיג הוא יתברך צבא השמים ובו"ה מנהיג צבא הארץ לכך הרוצח שמקלקל יישובה של ארץ פוגם ומפריד בו"ה. ולהכי אשכחן גבי אחאב שהיה שקול מחצה עונות ומחצה זכיות כדאמרינן בפירקין לא היה בכל עונותיו שום עון להכריע כף מאזנים זולת הרציחה שעשה בנבות שנאמר ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני אפתנו פירוש העון שעשה בי יכריע ויגרום לו שאפתנו ויפול ברמת גלעד כדפי' לקמן לפי שהרציחה מקלקל יישובי של עולם ופוגם באותיות ו"ה של שם והיינו דנקט העיוף פירוש עיף אנכי לרוצחים שמפרידין ופוגמין בו"ה של שם. השיב לו הוא יתברך וצוחק הללו זרעו של יצחק לכך נקט יצחק ולא אברהם דלא מבעיא קאמר לא מבעיא שלא נחשדו על שפיכות דמים אלא אפילו מוסרין נפשיהן להריגה ולשפוך דמיהן על קדושתי כיצחק אביהן שמסר נפשו להריגה ולשפוך דמו על קדושתי דברא כרעא דאבוה הוא והיינו מה שאמרו חכמים ז"ל אם להריגה זכור ביצחק שמסר נפשו להריגה מיהו קשה מדקאמר שאני נותן לך משמע מיד מדלא נקט שאני אתן לך ואם כן אמאי קאמר טר למה ימתין ויש לומר דאותן מקצת רשעים שבישראל העוברים על ג' עבירות החמורות ודאי בני גיהנם נינהו וסופן לירד לגיהנם אלא שהוא ית' מלא רחמים ואינו חפץ באבודן של רשעים לכך רוצה שימתין שר של גיהנם עדיין אולי ישובו תשובה שלימה ויפטרו מעונשו של גיהנם וכי ההיא דאיתא בפ"ה דמנחות שאמר לו אברהם להקב"ה שמא אם המחנת להם היו חוזרין בתשובה וכו' כי הוא יתברך חפץ להצדיק את בריותיו ולא נבראו אלא א שיכירו את גדולתו ויעבדוהו למען יקבלו שכר טוב בעה"ז ויתן להם חלק לעולם הבא כדתנן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ומעתה נבוא לפרש פירקין:

דף צ כל ישראל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא והא דקאמר בפרק הנושא נפק בת קול ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי העולם הבא אע"ג דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כתבו התוספות שם דכל היכא דאמר מזומן לחיי העולם הבא היינו בלא דין ובלא יסורין. ובפרק סדר תעניות אלו דקאמר רב ברוקא הוה קאי בשוקא דבי לפט אתי אליהו איתחזי ליה א"ל מי איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי אמר ליה ליכא אע"ג דכל ישראל יש להם חלה"ב יש לפרש נמי ששאלו מי איכא בהאי שוקא. בר עלמא דאתי כמות שהוא חי עתה בלא דין ובלא יסורין אבל לאחר מיתה המיתה וחיבוט הקבר ועונשו של גיהנם מכפרין ויש לו חלה"ב:

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה בגמרא מפרש טעמא לפי שהוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים מכאן משמע בהדיא דחלק לעולם הבא דנקט ש"ס בכולה דוכתא היינו תחיית המתים ולאו היינו עולם הנשמות הבא לאדם אחר מיתתו וכן משמע בפרק שני דייני גזירות דקאמר ודם ענב תשתה חמר אמרו לא כעולם הזה העולם הבא העה"ז יש בו צער לבצור ולדרוך העולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזויות ביתו ו ספק הימנו בפטם גדול ועציה מסיקים תחת התבשיל משמע דעולם הבא היינו תחיית המתים דבעולם הנשמות לא שייך למימר ענבה אחת בקרון וכו' וכן משמע ממ"ש התוספות בפ"ק דר"ה גבי הא דקאמר שעשה כיתות ליום הדין דהיינו כשיחיו המתים שכתבו ואף ע"פ שכבר נידונו לאחר מיתתם לגן עדן או לגיהנם מפני הנשמה עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי עולם הבא שהוא קיים לעולם והיינו דבפ"ק דעובד כוכבים גבי קטיעא בר שלום וגבי ר' חנניא בן תרדיון וקלסטנירו וגבי רבי אלעזר בן דורדיא נקט ש"ס יצתה בת קול ואמרה פלוני מזומן לחיי עולם הבא מדנקט לשון מזומן משמע דעדיין אין להן חלק לעולם הבא עד לאחר שיהיו בתחיית המתים. מיהו קשה ממה שיסדו ביוצר תפילת שבת אין כערכך ה' אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העה"ג אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתח"ה משמע דעה"ב לאו היינו תחיית המתים:

וכי אהרן לעולם קיים פירש"י ז"ל כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל וכו' ופירושו תמוה דאם כן מה הוצרך למימר וכי אהרן לעולם קיים הוה ליה למימר והלא לא נכנס אהרן לארץ ישראל שנותנין לו תרומה ותו לא לכך נראה דכיון דקרא סתמא כתיב ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן משמע דלעולמי עד יתנו לו תרומה כשאר מצות שנוהגים לעולם לכך קא מתמה וכי אפשר לומר כן שיתנו לו תרומה לעולמי עד וכי אהרן קיים לעולם והלא לא נכנס לארץ ישראל שיתנו לו תרומ' כלל כל שכן דלא שייך למימר שיתנו לו תרומה לעולם אלא ודאי לתחיית המתים קאמר קרא דאז יהיה אהרן קיים לעולם ויתנו לו אז תרומה לעולם דבי רבי ישמעאל תנא הא דכתיב לאהרן הכהן סתמא דמשמע דנותנין תרומה לאהרן הכהן לעולם אתי לאשמעי' דלעולם אין נותנין תרומה אלא לכהן חבר דומיא דאהרן הכהן שהיה חבר:

דכתיב ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם ואם תאמר והא פשטא דקרא משמע דוקם אלקמיה קאי ומנא ליה למילף מיניה תחיית המתי' וי"ל דודאי אלקמיה קאי אלא דקרא יתירא הוא דהוה מצי למיכתב הנך שוכב עם אבותיך וזנה העם הזה לכך דרשי' ליה נמי אדלעיל והוי כאלו כתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם וקם העם הזה וזנה. ולפי זה דוקם קאי אדלעיל ואדלקמיה נרא' דקרא רמז נמי להא דאיתא באיכה רבה שאמר הקב"ה לירמיה בשעת החורבן שילך ויעמוד על שפת הירדן ויקרא בן עמרם עמוד הגיע השעה שאתה מבוקש לפני הקב"ה וכן עשה העמידו למשה והיה צועק ובוכה וכו' לכך קאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וקם העם הזה וזנה בישרו הכתוב שיעמוד ויקום מקברו בשעת החורבן וזה שאמר וקם העם הזה וזנה וגומר ועזבתים והסתרתי פני והיה לאכול הודיעו שיקום מקברו בשעה שיהיה העם לאכול דהיינו שעת החורבן דכולי קרא בחורבן אייר:

שפתותיו דובבות בקבר לפי ששכר תורה ומצות בהאי עלמא ליכא אלא בעולם הנשמות מקבלת הנשמה שכרן אבל הגוף שהוא קבור בעולם הזה אינו מקבל שכר עד זמן תחיית המתים כשאומרים הלכה בשמו בעולם הזה אז אפילו הגוף הנקבר בעולם הזה מקבל שכר ששפתותיו דובבות ויש לו הנאה בזה שדומה כאלו הוא חי והיינו דאמר דוד המלך אגורה באהלך עולמים ואמרו חז"ל שבקש שיאמרו הלכה משמו בעולם הזה דכשנשמתו בישיבה של מעלה ושפתותיו דובבות בקבר כאלו הוא חי נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמות ולכך כתיב אגורה באהלך דהיינו בישיבה של מעלה ובישיבה של משה שאין לג להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה עד שאמר להם מקרא זה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם קצת תימה דמייתי האי קרא דפרשת עקב ולא מייתי קרא דלעיל וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען דפרשת וארא:

וכי שלשה עולמים יש וא"ת פשיטא דשלש עולמות נינהו העולם הזה ועולם הנשמות ותחיית המתים וי"ל דעולם הנשמות ועולם התחייה תלוין זה בזה שכל הזוכה לעולם הנשמות יזכה לתחיית המתים וכל הנכרת מעולם נשמות נכרת מעולם התחייה ואם כן בשתי כריתות סגי מיהו קשה מהא דתניא בפ"ק דר"ה שלש כתות ליום הדין פירוש כשיחיו המתים משמע דאע"ג שכבר נידונו אחר מיתתם לגן עדן או לגיהנם עדיין יהיה דין אחר אם יזכה לתחיית המתים כמ"ש התוספות שם:

לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה שכל אדם שלא עשה תשובה עונותיו קשורין בנשמתו לכך כתיב עונה בה:

הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי וא"ת מה עלה על דעתו והרי כל העולם כולו ברא כ"ש שבידו להחיות מתים ועוד דהל"ל אמריתו דשכבי חיי וכי אפשר הוא ותו לא ומה הוצרך למימר הא הוו עפרא וכו' וי"ל שהשואל לא היה מאמין בחדוש העול' היה סבר שהעול' קדמון חלילה כדעת הכופרי' האומרי' שאין כח בידו לבראת יש מאין אלא יש מיש לכך אמר כיון דהוו עפרא כאין דמי ומי קא חיי והשיבה לו בתו דלאו יש מאין הוא אלא יש מיש ק"ו מן המים או ק"ו מכלי זכוכית ולפי זה בעובדא דבסמוך דקאמר עכשיו שיש מים ועפר עאכ"ו צ"ל כלשון ראשון שפירש"י ז"ל דאי כל' שני שכל העולם כולו ברא בתוהו הא ההוא שואל לא היה מאמין בחדוש העולם:

דף צא ארץ כנען שלנו היא דכתיב ארץ כנען לגבולותיה וא"ת והא יהושע כבש את הארץ במלחמה וכן קשה בסמוך גבי עובדא דבני ישמעאל ובני קטורה וי"ל דמ"מ כיון דבכמה מקומות בתורה קרי לה ירושה ונתתי אותה לכם מורשה והתנחלתם את הארץ לכך היה להם פתחון פה לומר דשלא כדין ירשתם אותה:

מלמד שמסר להם שם טומאה מסיפא דקרא נפקא ליה דכתיב וישלחם מעל יצחק בנו קדמה אל ארץ קדם לפי שמקור הכישופים ומעשה שדים בארץ קדם הוא גבי עז"א ועזא"ל דיתבי התם דמנייהו אתיין כל חרשין בעלמא כמ"ש הזוהר פ' בראשית ופ' בלק דכיון דעזא ועזאל א לידו בנין נטיל לון הקב"ה אעיל לון בטורי דחשוכא דאקרון הררי קדם וקטיר לון בשלשלאות דפרזלא ותמן אולפין חרשין לבני נשא בלעם מתמן נטיל חרשוי ואוליף מנייהו דאינון טורין הה"ד מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם:

והושיב בו שני שומרים אחד חגר ואחד סומא המשיל את הנשמה לחיגר ואת הגוף לסומא ונראה דהיינו הא דכתיב כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי נתן הודאה לשם על שהציל נשמתו וגופו מעונשן של גיהנם וזהו שאמר את ע ני מן דמעה רמז לנשמה שיש לה עינים ואין לה רגלים את רגלי מדחי רמז לגוף שיש לו רגלים ואין לו עינים:

מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותן כאחד נראה דהיינו הא דכתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו אמשפט גוף ונשמה קאי שאלו היה א כל אחד