תורת חיים חלק א סג

חשק שמי יחול עליו ידוע כי יש הפרש בין מלת אותי לבין מלת בי כי אותי היינו ית' עצמו אבל בי היינו במי שהוא דבוק בו ית' וכמו שנאמר ולדבקה בו ואמרו חז"ל דהיינו תלמידים חכמים הדבוקים בו ית' וקאמר בי לא חשק שאין לו חשק בתלמידי חכמי' המדובקי' בי שהוא שונא את החכמים וא"כ הילך יחול שמי עליו לצאת ממנו זרע כבר ת"ח על דרך שאמר יעקב והיה ה' לי לאלהים ופירש"י ז"ל שיחול שמו עלי שלא ימצא פסול בזרעי שנא' להיות לך לאלהי' ולזרעך ורשע זה כיון שהוא שונא חכמים לא יתכן שיחול שמי עליו לצאת ממנו בנין רבנן וזרע כשר וכמו שאמרו חז"ל דמאן דנחים רבנן הוה ליה בנין רבנן וכו' ומשום דברישא גבי צדק נקט והן אותך דהיינו בבנים יקרים כדפי' לכך נקט גבי רשע איפכא ועוד נראה שבכל מקום שחל עליו שמו ית' יש ברכה כמ"ש ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואמרו חז"ל תיכף לתלמידי חכמים ברכה שנ' ויברך ה' אותך לרגלי וכיון דרשע זה אינו חושק בי דהיינו בתלמידי חכמים היאך יחול שמי עליו להיות בכלל ברכה ומשום דגבי צדיק נקט וזן אותך דהיינו ברכת ה' נקט גבי רשע איפכא. ג"ר גופו טמא ארחם עליו לפי פשוטו נראה דקאי אפושעי ישראל בגופן דהיינו בעריות כדאיתא במסכת ר"ה פ"ק פושעי עובד כוכבים ומזל ת בגופן אמר רב בעבירה וכתבו התוס' שם דהיינו בעריות ואיסור עריות בכלל טומאה ה א דבסוף פרשת עריות כתיב אל תטמאו בכל אלה והן נדונין בלא רחמים כדאיתא התם שיורדין לגיהנם ונידונין שם שנים עשר חודש ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת וכו' לאפוקי שאר פושעי ישראל שיש להם תקנה כדאי' בריש עושין פסין דנחית אברהם ומסיק להו לכולהו חוץ מאותן שבאו על העריות דלא מבשק' להו לפי שנמשך ערלתן והיינו דקא' גופו טימא ארחם עליו דכיון שטימא גופו בעריות אינו ראוי לרחם עליו ולהוציאו מו הגיהנם דלא מבשק' ליה אברהם כיון דנמשך ערלתו. ומשום דבשעה שנימול אברהם ניתוסף לו ה"א על שמו ונעשה בגימטריא רחם חכה אז להיות יושב על פתחו של גיהנם לרחם על בניו להוציא משם כל מי שנימול שנאמר והוא יושב פתח האוהל כחום היום ודרשו חז"ל על פתחה של גיהנם לכך נקט הכא לישנא דארחם עליו. ולפי דרכי נראה שה א נגד מה שכופר בכל המצות שלא נצטוו לפי שהמצות בכלל הן נגד הגוף רמ"ח אברים נגד רמ"ח עשין שס"ה גידין נגד שס"ה לאוין וזהו שאמר הכתוב גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו שכל האברים נכתבין בספרו ית' דהיינו בספר התורה שכל המצות שבי הן נגד אבריו וגידיו של אדם וכו' שס"ה ימות השנ' הם נגד שס"ה גידין וזהו שאמר ימים יוצרו וגו' ולכך כל העוסק בתורה ובמצות מטהר ומזכך את גועו על ידיהן והכופר בהן ואינו מקיימן מטמא את גופו והיינו מה שאמרו חז"ל הבא לטה' מסייעין אותו והבא לטמ' פותחין לו ולכך קא' גופו סימ' ארחם עליו דכיון דרשע זה כופר ועובר על כל המצות ואומר שלא צויתים ובזה הוא מטמא כל גופו רמ"ח אבריו שס"ה גידיו וא"כ היאך ארחם עליו ונקט לישנא דארחם עליו על דרך שיסדו לומר בסליחות הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך לפי שדרך האומן לרחם ולחוס על כלי שעמל בו שלא לשברו כך האדם נעשה בעמלו ית' כביכול בידים ולא במאמר לכך אנו מבקשין שהוא ית' ירחם על גופינו ולזה קאמר גופו טימא ארחם עליו שאין הא מן מרחם על כלי כשהוא מקולקל כבר ולא יצלח לכל דבר דדוקא כל עוד שיש לו תרופה מתקנו אבל כשהוא מקולקל לגמרי אינו חס ומשברו כך רשע זה שטימא בל גופו ע"י כפירת המצות ואני ארחם עליו. וגם רמ"ח אותיות רחם לומר לך שכל המקיים רמ"ח מצות עשה הוא ית' מרחם על רמ"ח אבריו ורשע זה שטימא גופו דהיינו רמ"ח אבריו ואומר שלא צויתי רמ"ח מצות ואני ארחם עליו. ונגד מה שמונע גם אחרי' מעשות כאחז שאחז דלתות בית המדרש קאמר דלתותי נעל קרנוהי לא אגדע דלא דיו שאינו עושה בעצמו אלא שנועל דלתות בת כנסיות ובתי מדרשות לעכב גם על אחרים שלא יכנסו וא"כ קרניו לא אגדע פי' היכולת ושררה שיש לו על אותן האחרים. ויותר נראה לומר דקאי אדלעיל דקאמר מ"ט כרעיה דקוף תלויה דאי הדר ביה לעייל בהך ולעייל בהך וכו' וקאמר נמי מ"ט מהדר תגא דקוף לגבי ריש אמר ה' דאי הדר ביה באותן דלתות אני קושר לו כתר וכו' לזה קאמר דלתותי נעל דלא הדר בתשובה ולא עייל באותן דלתת שבקוף אלא נעל אותן ואם כן האיך אקשור לו כתר כמותי אדרבא קרניו אגדע. ד"א לפי שנאמר פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד פ' כיון שעסק בתורה וגמילות חסדים דפזרנת. לאביונים היינו ג"ח וצדקתו עומדת לעד שגורם לעסוק בתורה ומשאיל ספרים לאחרים כמו שדרשו חכמינו ז"ל הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זה המשאיל ספרים וכו' לכך קרנו תרום בכבוד כדאמרי' לעיל וקושר לו כתר וכו' וקאי ארישא דמלתא דאיירי במי שעוסק בתורה וג"ח וקאמר השתא דרשע זה שנועל דלתותיו לפני העניים ולפני הלומדים וא"כ אין ראוי להרים קרנו אלא קרנותיו אנדע והיינו דכתיב בסיפא דקרא רשע יראה וכעס שיניו יחרוק וגו' על גדיעת קרניו והרמת קרן צדק ע"כ מדת הרשע ם אבל מדת צדיקים וכו' לפי שהזכיר לעיל לצדיקים ורשעים דקאמר קוף קדוש ריש רבע לכך דריש לה אתרוייהו. את בש את ביש מלעשות עבירה לכך תזכה לגור בדוק פי' בשמים דהיינו בגן עדן שלמעלה כמו שאמרו חז"ל ובושת פנים לג"ע. ונראה דלהכי נקט גבי רשע לשון נסתר אותי תיעב ולא נקט תיעבת וכן בי לא חשק ולא קאמר לא חשק ז לפי שהוא יתברך ך אינו יכול להסתכל בפני רשע ולדבר עמו פה אל פה לכך נקט ל' נסתר כאלו מדבר שלא בפניו אבל גבי צדיק נקט ל' נכח את בוש לפי שהוא ית' רואה ומסתכל בו כאלו מדבר עמו פה א. פה. ה"ץ ו"ף אם אתה עושה כן חציצה. הוי בינך לאף משום דקודם לכן דריש ד"ק על הרש נים קרניו אגדע והיינו ע"י האף שנאמר גדע בחרי אף כל קרן ישראל לכ''ק על הצדיק שיהיה חציצה בינו לבין האף. ענין חציצה נראה ע"ד שפירש"י ז"ל בפרשת בשלח ובר ח אפך נערמו מים כביכול כמו אדם שיוצא וצא רוח מנחיריו בעת אפו וזהו ותהלתי אחטם לך כמו אנקה בחטם אשים חטם באפי שלא תצא הרוח וזהו ענין החציצה שאינו מניח את הא לצאת והיינו הא דכתיב ועתה הניחה לי ויחר אפי לפי שתפלתו של משה גרמה שלא יצא האף מן החוטם ובש"א כתב דלהכי אתרו על רבן גמליאל בעל החטם אני מבקש לפי שגרם להיות חטם וחציצה לפני האף שלא יצא. מיהו תימה מידי אף כמ"ש ו"ף כתיב בוי"ו ונר' לפי שהפ"א פשוטה לחודא רמז לאף כמ"ש מפרשי התפילות ריש תפילת י"ח דלהכי לא אמר' שום ו"ף בתפילת י"ח שכל המתפלל איתה ניצל מן זעף קצף שצף רשף נגף אף משמע שכף' לחודא רפז לאף ולהכי כל המחבלין משיימין בף' וכולן בכלל אף נינהו לפי שיוצאין מן החוטם שהיא האף כמ"ש בשערי אורה ולכך בכל מקום כתיב וחרה אף ה' ויחר אף ה' לפי שכל מיני משחיתין כלולין בו כיון שיוצאין מן האף והיינו הא דכתיב ארך אפים ואמרו חז"ל משל למלך שיש לו שני לגונות קשות וכו' כך אף וחמה וכו' הרי בהדיא דחמה בכלל אף הוא וטעמא כדפירשתי והיינו דנקט ו"ף כי ששה מיני אף נינהו הנה דקא חשיב להו התם זעף ק"ף שצף רשף נגף אף. ועוד דביחזקאל גבי חורבן כתיב והנה ששה אנשים יוצאים ואיתא בפרק במה בהמה מאן נינהו ששה אנשים אמר רב חסדא קצף אף וחמה משחית משבר מכלה לכך נקט ו"ף ו' מיני אף נינהו וכיון דהף לחודא היינו אף ושש פעמים אף עולה למספר שק"ף נר' דלכך ל' השקפה בכ"מ לרעה רמז הוא לאלו ו' מירי אף שהוא ית' מכה בהן ולשון השקפה כמו משקוף שהדל' מכה בו. ולהכי גבי מתנו' עניי' כתיב השקיפ' ממעון קדשך משו' דגדול מת ות עניים שכל ו' המשחיתין נהפכין לטובה בה כמו שנ' מתן בסתר יכפה אף דהיינו ו' אפין. ולכך גגי סדום כתיב וישקיפו על פני סדום רמז הוא לאלו ו' מיני אף במספר שקף כי סדום נהפך באף שנא' כמהפכת סדום ועמרה אשר הפך ה' באפו ולהכי אמר אברהם האף תספה צדיק ופירש"י האף ישיאך וכו' והי נו לפי שלא החזיקה יד עני ואביון לכך גברה עליהן האף. ועוד נראה דהה"ד ה' משמים השקיף לראות היש משכיל רמז למה שנאמר אשרי משכיל אל דל ולהכי נקט לשון השקפה שאם אין משכיל אל דל שש אפין באין דמתן בסתר יכפה אף ונראה דלהכי כתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים דגדול כח מתנת עניים שכל שש המבחיתים נהפכין לטובה וכמ"ש בסתר יכפה אף. זע חס טן ואי אתה מזדעזע מן השטן לכאור' יש לדקדק דהחית היא מיותרת לפי פשוטו נר' דה"א וחי"ת מתחלפין בלשון כמו הץ חץ והוי כאלו כתיב זע השטן ועוד נראה שהוא רמז להא דאיתא בפ"ק דעובד כוכבים ומזלות דמ"ה שהוא השטן כולו מלא עינים וחרבו שלופה בידו וכיון שהאדם רואה אותו מזדעזע כדאשכחן גבי דוד כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. ואיתא תו התם דמלאך המות בשעת מיתה שוחט את האדם בשחיטה ממש דקאמר התם דההיא טיפה מרה מחתכת את הסימנים וא"ת רמז לשחיטה ושבירה כדאיתא ר"פ השוחט דיליף שחיטה מן הצואר מדכתיב וזבחת ממקום שזב חטהו ופירש"י שברהו והיינו דאמר זע חש טן שאינך צריך להזדעזע מהי"ת דהיינו משחיטתו ושבירתו של שטן כי מיתתך תהיה בנשיקה על פי ה'. ונראה דה"ץ מושך עצמו ואח עמו כאלו כתיב הץ אף זע חש טן פי' תהיה לך חציצה מזעזעו של שחיטת השטן. ים כל אמר שר של גיהנם לפני הקב"ה לים כל כיון שרואה שר של גיהנם שהוא ית' מאשים ומוכיח את הרשעים כדאמר לעיל אותי תיעב וכו' התחיל לבקש ממנו יתברך את שלו. ולפי שיש שלשה ראשי עבירות החמורו' מכילן והן עובדי כוכבים ומזלות גילוי עריות ושפיכות דמים כידוע והן הן יורדי גיהנם בלי ספק כדאיתא במדרש רות רבה שרי עובדי כוכבים ומזלות עתידין לקטרג ולומר רבון העולמים אלו עבדין כוכבים ומזלות ואלו עובדין כוכבים ומזלות אלו מגלין עריות ואלו מגלין עריות אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים אלו יורדים לג"ע ואלו יורדין לגיהנם אותה שעה סניגרון של ישראל משתתק וכו' התחיל לקטרג על העריות תחילה לפי שנפשו של אדם חומדן יותר מכל העבירות כמ"ש לא עבדו ישראל כוכבים ומזלות אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא. אע"ג דעובד כוכבים ומזלות חמירא טפי וזהו שפתח ואמר לים כל נראה דלהכי כינה עתה את הגיהנם בכם ים רמז הוא לבור של גיהנם דהיינו חללה של גיהנם דשם ים נאמר על הבור לא על המים שבתוכו שנאמר כמים לים מכסים משמע דה ים מכסים את הבור דהיינו חילו שנקרא ים וכתיב נמי מי הים. ולמקוה המים קרא ימים תרגם אנקלוס ולבית כנישת מיא קרא כו' ולהכי גם חללה של גיהנם נקרא ים ונקט הכי לפי שנקרא י שוחה עמוקה זונה פירוש מי שהולך אחר הזנות נופל לשוחה עמוקה דהיינו בגיהנם שהיא שאול תחתית והיינו דאמר לים כל קטרג על הזנות ובקש שירדו שם כל העולם אפילו ישראל כי גם המה נכשלים בעריות. השיב הקב"ה אח"כ אחוס על ישראל בניאוף לפי שהם בועטים בניאוף נואף תרגומו גייפא. ולפי שהניאוף נחלק לג' חלקים אחר מיתת ב"ד כגון אשת איש זכור ובהמה וכיוצא בהן ב' כריתות כגון אחותי דודתו וכיוצא בהן ג' חייבי לא ין כגון פנויה ושפחה כותית וכיוצא בהן דלית בהו אלא לאו דלא יהיה קדש וישראל נקיים הם מכל ג' חלקים הנזכרים לכך נקט ג"פ דכים בם כנים הם צדיקים הם ונקט צדיקים ע"ד שכתב הזוהר דמאן דנטר האי ברית צדיק מיקרי וזהו יוסף הצדיק על דנטר בר ת דיליה וכמו שכתב צדיק יסוד עולם וכן דכים וכנים והיינו דאמר ליה הל"ק אין לך חלק בהן פירוש אפי' חלק אחד מג' חלקים הללו אין לך בהן כי נקיים הן משלשתן. אחר כך קטרג על עובדי כוכבים ומזלות וזהו שאמר ומ"ר זשנ"ת רבש"ע זנני מזרעו של שת כי בשעה שברא הקב"ה את עולמו לא היתה שום עבודת כוכבים ומזלות בעולם כי כולם עובדי השם היו עד שבא אנוש בן שת תפח רוחו הוא אשר התחיל בעבודת כוכבים ומזלות ופיתה כל בני דורו שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה' דהיינו שמות העצבים בשמו של ה' לעבוד כוכבים ומזלות כדפירש"י ז"ל שם וממנו נתפשט לכל העובדי כוכבים ומזלות וכמו שהאריך בזה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות עובדי כוכבים ומזלות והיינו מה שאמרו מלאכי השרת לפניו יתברך מה אנוש כי תזכרנו פירוש מאחר שכוונת בריאת עולמך לכבודך היה שיכירו וידעו הבריות גדולתך זכור באנוש שהתחיל לכפור בך וממנו נתפשט לכל העולם דמשום איהו לחוד לא היו מקטרג ם. ולהכי נקט זנני מזרעו של שת דהיינו אנוש אשר החל לעבוד כוכבים ומזלות ונתפשטה הימנו לכל העולם ונמצא גם ישראל בכלל חס ושלום ולכך