תורת חיים חלק א סב

ה' צבאות כי הוא ית' מופרש ונעלם מכל ג' עולמות עליון ותחתון ותיכון. ולפי שהוא ית' נמי ברא עולמו כדי ליתן תורה לישראל ולעשות עמהם חסד בעה"ז ובעה"ב כמ"ש עולם חסד יבנה לכך ההולך בדרכיו ומקיים כוונת האותיות דא"ב ג"ד שעוסק בתורה וג"ח הרי הוא קדוש כמוהו יתברך כביכול ונעשה לו מרכבה וכמ"ש והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מה הוא קדוש אף אתה וכו' ולכך מתדבק בו לבסוף שנאמר חמים תהיה עם ה' אלהיך. ריש רשע פי' וכל הרוצה ללכת בשרירות לבו אחר תאות העה"ז ואינו מקיים כוונת האותיות דא"ב ג"ד וכו' הרשות בידו ואין מוחה בו והרי הוא רשע ומתדבק בסטרא דסמאל הרשע שהוא השטן הוא היצה"ר שנקרא רשע כמ"ש צופה רשע לצדיק ודרשו חז"ל על היצה"ר. מ"ט מהדר אפיה דקוף מריש אמר הקדוש ב"ה אין אני יכול להסתכל בפני רשע לפי שכשהוא יתברך מסתכל בפניו מתמלא חמה וכעס כמ"ש וירא ד' וינאץ וגו' ופירש"י ז"ל לישנא מעליא נקט שאחוריו של ריש לגבי קוף שאין הקדוש ברוך הוא רוצה להסתכל בפני רשע משמע דאחוריו מסתכל וטעמא נראה משום דדוקא על פניו שריא רוח מסאבא ע"י שרטוטי העונות הנרשמין על פניו על כן אינו רוצה להסתכל בפניו דוקא וזה טעם מה שאמרו אסור להסתכל בפני רשע כי גורם לעצמו מדת השכחה ע"י רוח הטומאה שהוא מושך ממנו אבל המסתכל בת"ח וצדיק כיון שמעשיו הטובים חקוקין על פניו כמ"ש הזוהר בפרשת ואתה תחזה לכך המסתכל בו זוכר נשכחות טוב לו כי מושך ממנו עליו רוח קדושה וכמ"ש גבי דוד המלך שכל המסתכל בו היה זוכר נשכחות מדכתיב וטוב ראי. ועוד דרשעים אפילו בחייהן קרוין מתים והמסתכל בפני מת קשה לשכחה משום רוח מסאבא שעליו אבל דוד המלך חי הוא וכמ"ש דוד מלך ישראל חי וקים לכך ראיית פניו טוב היה לזכרון וכדי שלא יאמר הרשע בלבו אבדה תקותו ואין לו תקנה עוד לכך קאמר ומאי טעמא מהדרא תגיה דקוף לגבי ריש אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי לישנא דכמותי קשה ולא שייך למימר הכי אולי רמז הוא שלא יחשוב הרשע שגם אם יעשה תשובה לית ליה תקנה גמורה ויהיה כפוף ושפול בעה"ב מפני עונותיו הראשונים ויתבייש שם לפני הצדיקים לכך קאמר כמותי רמז לכתר עליון למעט מכל וכמ"ש במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד. וטפי נראה לפי שאמר קוף קדוש ריש רשע. וכיון שהוא יתברך קדוש בכל מיני קדושות ונעלם ומופרש מכל שלשה העולמות לכך מלאכי השרת מכתירין אותו בשלש קדושות כתר בכל יום ואומרים קדוש קדוש ק' דענין קדושה היינו פרישה והוא ית' נותן מהן שתים בראש בניו כדאית' ריש קדושי' רבה והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' משל לבני מדינה שעשו שלשה כתרים למלך וכו' כך בכל יום העליונים מכתירין אותו ג' עטרות וכו' וטעם שני כתרים שהוא ית' נותן להם לישראל נראה לפי שישראל מצווין להיות מופרשין ומובדלין בעה"ז שתי פרישות כחו שנאמר קדושים תהיו ופירש"י ז"ל מן העריות ומן העבירות והרמב"ן ז"ל פי' מן המותרות ימעט במשגל ויקדש עצמו מן היין וכיוצא בהן ונראה שהתורה בא להזהיר בקדושים תהיו על שניהן דתרוייהו בכלל קדשה נינהו שהפורש עצמו מדברים האסורים ומיותרות ההיתר קדוש יאמר לו שהמלאכים מכתירין אותו יתברך בג' כתרים נגד ג' פרישות נראה דהנזיר כיון שמפריש עצמו מן היין המותר לו לכך כתיב לגביה לאביו ולאמו לא יטמא כי נזר אלהיו על ראשו כל ימי נזרו קדוש הוא לה' לכאורה קשה היאך יתכן לומר שיש לו על ראשו נזרו ית' אלא לפי שהמלאכים מחמת קדושתו ופרישתו יתברך מכתירין איתו בג' כתרים כדפי' לכך גם הנזיר כיון שמפריש עצמו מדבר המותר לו הוא יתברך חוזר ומכתירו מאותן הכתרים שהמלאכים מכתירין אותו מחמת פרישתו נמצא כי נזר אלהיו על ראשו הוא והיינו דמסיים הכתוב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' פירוש כיון דגם הנזיר קדוש הוא ופרוש לכן ראוי להשתמש בכתרו ית' ושמא היינו דנקט קרא נזר אלהיו ולא נזר אלהים לפי שהוא ית' מיחד שמו עליו והיינו דקאמר מ"ט מהדרא תגיה דקוף לגבי ריש אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי דכיון שהקוף רמז לקדושתו ית' וע"י קדושתו נותנין לו המלאכים כתר בראשו לכך יש תג על הקוף לצד הריש לומר לו שאם יחזור בו ויהיה פרוש מן העבירות ויעשה תשובה ותענית ויפרוש עצמו אפי' מן המותר לו אז יקשור לו כתר כמותו כי מאותן הכתרים שמכתירין אותו המלאכים מחמת פרישתו יכתירנו שכן דרכו ית' ליתי שתים מהן בראש בניו כשמפרישין עצמן ולכך נקט כמותו כמו שהוא מוכתר מחמת פרישתו ומכתריו יכתירנו ומ"ש כרעיה דקוף תלויה דאי הדר ביה ליעול וליזול בהך מסייע ליה לר"ל וכו' דאמר הבא לטהר מסייעין אותו כו' וכה"ג איתא במנחות דלהכי נברא העה"ז בה"א וכו' וענין הסיוע דהנך פיתחי נראה לפי שאמרו חז"ל במס' יומא היכי דמי בעל תשוב' כגון שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה ופירש הימנה מ וי ר' יהודה ובאותו מקום ובאותה אשה ובאותו פרק משמע דבכה"ג הוי חשובה גמורה לפי שחוזר ונכנס באותו פתח שינא ממנו דהיינו באותו מקום ובאותה אשה שנכשל בה כבר דאז יצרו מתגבר עליו והוא חוזר וכובש יצרו ואשמעי' הכא שהוא ית' מסייע ליה לבעל תשובה ופתח לו פיתחא אחריתי ליכנס בה אפילו שלא במקום שיצא ממנו לאשמעי' שכל החוזר בו ועושה תשובה אע"ג דלא הוי באותו מקום ובאותה אשה מקבלין אותו. שין שקר תי"ו אמת פי' ע"י אות השין נגמר תיבת שקר דלא משכחת לה מריש הא"ב עד השין אותיות שקר נמצא דהשין גומר מלת שקר וכן תיו אמת דלא משכחת לה אותיות אמת עד שבא אות תיו וגומרו והיינו דאיתא בב"ר ויסגור בשר תחתנה מתחילת הספר עד כאן לא כתיב סמ"ך דכיון שנבראת חוה נברא שטן עמה דאות סמ"ך לחוד רמז לשטן דלא משכחת לה אותיות שטן בא"ב עד שבא אות סמך וגומרו והענין קאי לעיל דקאמר קוף קדוש ריש רשע דהיינו שהרשות נתונה לכל להיות קדוש או רשע א"כ שמא יעלה על לב אדם לקנא בעושי עולה שהולכין ומצליחין בהאי עלמא וכמו שכתוב מדוע דרך רשעים צלחה ויאמר בלבו מה לי לצרה זאת להמית עצמי על דברי תורה כך נותן להן לישראל שתי כתרים נגד שני פרישות שהן מפרישין עצמן כשם, ומע"ט מוטב ללכת בדרך רשעים ומצליח גם אני לכ"ק שין שקר תיו אמת פירוש הקב"ה ברא שתי עולמות העה"ז והעה"ב העה"ז נקרא עולם שקר והעה"ב עולם של אמת כדאי' בויקרא רבה פכ"ו כשהעלה שאול את שמואל וא"ל ויתנה לרעך לדוד א"ל ולית הלין מלייה קדמייתא דהוית אמרת לי כד הוית גבי ונתנה לרעך הטוב ממך א"ל כד הוינא גבך הוינא בעולם דשקר והוית שמיע מיני מילין שקרין דהוינא דחיל מינך וכדון אנא בעולם דקושטא ולית את שמיע מיני אלא קושטא וכו'. ונראה דהה"ד על מה שוא בראת בני אדם דכל טובות שיש לו לאדם בעה"ז שוא ושקט נינהו דהיום בכאן ומחר בקבר אבל טובות העולם הבא אמת הן שאין להן קץ ותכלית וקאמר הקב"ה לצדיק אל תקנא ברשע כי טוב לו בעה"ז כי כחציר מהרה יבלה דעה"ז עולם שקר הוא דלא קאי אבל העה"ב עולם של אמת הוא קאי לעולמי עד ואין לו הפסק והיינו דקאמר ומ"ט שקרא אחדא כרעא קרי ואמת מלבן לבוני שקרא לא קאי קושטא קאי. ונראה דלהכי נקט לישנא דמלבן לבוני כמ"ש בפרק המוציא יין לבנים לבני בנים כך האמת דהיינו שכר רוחני קאי לבני בנים עד סוף כל הדורות כמ"ש נוצר חסד לאלפים וזכות אבות עדיין קיימה וזהו שנאמר ורב חסד ואמת וסמיך ליה נוצר חסד לאלפי'. וכיון דאותיות שקר רמז לעה"ז ואמת לעה"ב לכך אותיות שקר קודמין לאותיות אמת בא"ב כמו שעה"ז קודם לעה"ב. ונראה דלהכי אותיות שקר אין עומדין כסדרן בא"ב שין באחרונה כי בזה העולם אין סדר דעליונים למטה ותחתונים למעלה כההיא דבריה דריב"ל שראה עולם הפוך אבל אותיות אמה עומדין על הסדר כי בעה"ב הכל יושבין על הסדר קטן וגדול שם הוא קושטא קאי שיקרא לא קאי נראה דהיינו הא דאיתא בפירקין א"ר טבות זימנא חדא איקלע לאתרא דשמה קושטא ולא הוי משני בדבורייהו ולא הוה מיית אינש מהת' בלא זימני' כו' טעם הענין נראה לפי שהאמת יש לו קיום ולכך הוא מקור חיים כמ"ש ירמיה וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ובברכת התורה יסדו אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע וכו' חזקיה בחליו כשהתפלל על חייו התחיל ואמר זכור אשר התהלכתי לפניך באמת כי ממנו תוצאות חיים ולכך דבר שאינו מתקיים קרוי שוא ושקר כמ"ש על מה שוא בראת בני אדם סיפא דקרא מי גבר יחיה ולא יראה מות. וזהו שנאמר וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו הוא מעין המתקיים ומוציא מים בלי הפסק אבל מעין הפוסק מיקרי מים כזבים כיון שאין לו קיום ומהאי טעמא נמי מיקרי האי עלמא עלמא דשקרא לפי שלעתיד יתבטל. ומ"ט שקר מרחקא מיליה אמת מקרבא מיליה שקרא שכיח קושטא לא שכיח לפי דרכינו נראה לפי ששכיח הוא ללכת אחר תאות העה"ז דהיינו שקרא כי זה כמעט רוב כל האדם אבל ההולכין לקנות האמת דהיינו העה"ב לא שכיחי כי אם יחידי הסגולה כידוע ועוד נראה שקרא שכיח שבקל יכול אדם לקנו' תאות העה"ז כשרוצ' לרדוף אחר הממון והולך ונושא ונותן תמיד כמו שכתוב ויד חרוצים תעשיר אבל העה"ב קשה לקנותו שאין אדם קונה העה"ב אלא בטורח גדול שאין פעולת האדם ומעשיו חשובין למתן שכר גדולה כזה אלא אם כן ממית עצמו על דברי תורה ומדקדק הרבה במעשיו ועוד שהטרדות שבעולם הזה מונעות את האדם מלקיים המצות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. ולפי שאמרו חז"ל דברי תורה כפטיש יפוצץ ס"ע הן לכ"נ לפרש טעם אחר דלהכי שיקרא מקרבין מיליה לפי שכל תאות זה העולם קרובים הם וסמוכין זו לזו בבת אחת דהיינו בני חיי ומזוני עושר וכבוד וכל שאר קנינים המדומים כולם בחד זימנא נינהו אבל שכר העה"ב מרחקין מיליה לפי ששכר העה"ב יש בו ג' חלקים רחוקים זו מזו ואינם בזמן אחד כמ"ש בתפלה אין כערכך ה' אלהינו בעה"ז ואין זולתך מלכנו לחיי העה"ב אפס בלתך לימות המשיח ואין דומה לך לתחיית המתים הרי שאין לטובת העולם הזה אלא זמן אחד ולשכר העה"ב שלשה זימניה ימות בן דוד תחיית המתים ועולם הבא וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות תשובה דעה"ב לאו שאינו מצוי עתה וכו' אלא מצוי הוא שנאמר אשר צפנת ליראיך ולא קראו עה"ב אלא לפי שאותן החיים באין לאדם אחר המיתה וכו' נמצא דרחוקין הן זו מזו אחר מיתה ובן דוד ותחיית המתים לכך אמת שהוא רמז לעה"ב אותיותיו רחוקין זו מזו רמז לדבר זה אמת נוטריקון אחר מיתת משיח תחיית המתים. את בש אותי תיעב וכו' עד קרנוהי לא אגדע עתה בא הוא ית' להוכיח את הרשע הנזכר ההולך בשרירות לבו ואינו עושה לא תורה ולא ג"ח הכתובים ברישא ואדרבא מונע מלעשות לכך קאמר אותי תיעב אתאוה לו על דרך דאיתא במדרש וכן פירש"י ז"ל בפרשת בחקותי ואם לא תשמעו לי ולא תעשו ואם בחקותי תמאסו לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי קא חשיב קרא שבעה עבירות שעושין אחת גוררת חברתה עד כולן ואלו הן לא למד ולא עשה מואס באחרים העושין שונא את החכמים מונע את אחרים כופר במצות כופר בעיקר והכא לא קחשיב אלא ארבע מנייהו דהיינו ד' אחרונות אבל שלש ראשונות דהיינו לא למד לא עשה מואס באחרים העושין לא קחשיב משום דבכלל ארבע אחרונות נינהו ועוד דשלש ראשונות אינן חמורים כ"כ אבל ד' אחרונות ראשי העבירו נינהו דאין לך רשע גדול ככופר בעיקר ושונא את החכמים דהוה ליה אפיקורס כדאמרי' בפירקין איזהו אפיקורס וכו' וכופר במצות דהוה ליה כופר לכל התורה ומונע את האחרים כאחז שאחז דלתות בית המדרש ולא קחשיב להו הכא על הסדר דהתם אלא כסדר חומרתן דחמירה טפי חשיב ברישא ולכ"ק א"ת אותי תיעב כו' נגד כופר בעיקר אמר אותי תיעב שכל כך הרבה לפשוע עד שתיעב אותי וכפר בי אתאוה לו בתמיה לפי שנ' את ה' האמרת וה' האמירך ותרגומו חטבת לכו אהבה ותאוה וכמ"ש כמים הפנים לפנים כן לב האדם וכו' דהא בהא תליא וכיון דרשע זה מרוב שנאתו הוא כופר בי א"כ היאך אתאוה לו. ועוד נראה לפי שהוא יתברך מתאוה תמיד להצדיק את הרשע כל שלא הרשיע כל כך מבקש לו זכות ומסייע לשוב וכמ"ש הצופה לרשע וחפץ להצדיקו שנאמר ה' חפץ למען צדקו אבל רשע זה שתיעב אותי עד שכפר בי היאך אתאוה לו להצדיקו והיינו הא דכתיב לא יאבה ה' סלוח לו אבה הוא לשון תאוה אביון שתאב לכל ואמר שהוא יתברך לא יתאוה לסלוח לרשע זה נגד מה שהו) שונא חכמים דהיינו אפיקורס אמר בי לא