תורת חיים חלק א סא

אתה חונן אותם מתנת חנם בימינך לכך ביקש שיתן לו גם כן מתנת חנם ונקט אתה החלות להראות וגו' רמז הוא להא דאיתא במדרש שהראה לו הקב"ה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא כשאמר לו הראני נא את כבודך ואז הראה לו האוצר הגדול ההוא שהוא יתברך נותן ממנו מתנת חנם בימינו ואין להקשות אם כן מאי רבותייהו דצדיקים גמורים כיון דצדיקים שאינם גמורים נמי זוכים לכתרי הוד במתנת חנם הא ודאי לאו קושיא היא שאין ענין שכר זה לזה משל למלך ב"ו ששלח עבדיו למלחמה וקמו קצתם ומסרו נפשם וכבשו את המדינה כשחוזרין לקבל פרס מאת המלך בלי ספק המלך מככד ונותן פרס לאותן שכבשו במדינה על חד אלף פעמים ואינו דומה מי שנהנה ואוכל מיגיע כפו למי שנהנה ואוכל במתנת חנם וזהו שנאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך כפיך דייקא רמז לכף שלו שנותנין לו לפי מעשיו וכיון דשני כפין דא"ב תרוייהו חד ענינא נינהו רומזים לאותן כתרי הוד שמקבלים צדיקים גמורים ושאינן גמורים לכך נקט סתמא וקושר לך כתר לעה"ב פי' כל חד לפי מעשיו צדיקים גמורים בכף כפופה ושאינם גמורים בכף פשוטה ולהכי לא איצטריכו להזכיר כף פשוטה באפה נפשי ששניהם בכלל כתר נינהו ואמר לעה"ב לכאורה נראה דדרשא דחוקה היא כיון דהלמ"ד אינה אלא שמוש לתיבה לכך נראה דהלמ"ד גופא צורתה רמז לעה"ב כי הלמ"ד כותבין כו' כמ"ש בקונטרס שהביא ן בב"י בהלכות תפילין והסופרים טועין כי צריך דלמשוך רגל הלמ"ד כזה ב והוא רמז לשמו הגדול ית' שם בן ארבע שעולה בגימטריא כ"ו ובפירקין איתא כי הלמ"ד היינו מגדל הפורח באויר דהוה קמיבעיא להו לדואג ואחיתופל פ' בעיי במגדל הפורח באויר ונראה דהיינו הא דכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב רמז כי הלמ"ד שהוא מגדל עוז שם ה' הוא כדפיר' כי ממנו נעשה מגדל זה בו ירוץ צדיק ונשגב פירוש ונתגדל ולפי שצורת הלמ"ד למטה כדמות כף רמז הוא לכתרו של צדיק והוי"ו שלמעלה יש בראשה צורת יו"ד רמז לשמו ית' עשר ספירות או לי' שבשם הגדול ולהכי נקרא מגדל הפורח באויר כמ"ש ורוח אלהים מרחפת וגו' ופירש"י ז"ל כסא הכבוד עומד באויר השמים ורגל הוי"ו בדמות חוט הוא עולה מן הכף ליו"ד והוא רמז שעל ידי הכתר שמכתירין לצדיק בעה"ב שהוא אור בהיר זוכה לידיעה יתירה להתבונן מה כביכול במהותו ית' היושב ברומו של עולם. והיינו חוט של חסד שאמרו חז"ל בפ"ק דעובדי כוכבים שכל העוסק בתורה בלילה בעה"ז הדומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום לעה"ב שנא' יומם יצוה ה' חסדו וגו' וה"נ קאמר שבשביל שעסק בתורה זוכה לכך דארישא קאי דקאמר א"ב אלף בינה. ושמ' להכי קרינן ליה למ"ד דזהו דוקא ללומדי תורה. והיינו דאמר קרא בו ירוץ צדיק ונשגב שע"י מגדל זה זוכה לגדולה ומעלה יתירה. והיינו מה שאמרו ראיתי בני עלייה והנה המה מועטין בני עלייה היינו אותן שעולין במגדל זה כדפי' ועו"נ לפ' דונתן לך ירושה דקאמר היינו שירש גם חלק חבירו בג"ע וכמו שאמרו חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע ושמא להכי כתיב להנחיל אהבי יש פירוש ש"י עלמות יטלו בירושה מחבריהן וגם אוצרותיהן דהיינו ש"י עולמות שלהן אמלא נמצא שיהיה לו לצדיק תר"ך עולמות וזה רמז כמ"ש וקושר לך כת"ר לעה"ב. מס עם מאמר פתוח ומאמר סתום לפי שאמר ברישא אלף בינה בא לפרש עתה כיצד יהיה סדר הלמוד ואמר כי יש מאמר פתוח בתורה יכול האדם בו דהיינו להתבונן ולדקדק בו ויש מאמר סתום שאין לו רשות להתבונן במעשה מרכבה שאין הרשות נתנוה לכל אדם להתבונן במעשה מרכבה וללמוד קבלה אע"ג שמכין מדעתו אא"כ הוא חסיד גדול וזקן כר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום כדאיתא בפרק אין דורשין מעשה בתינוק אחד שהיה מבין בחשמל ויצתה אש מחשמל ושרפתו ואפי' בן זומא הציץ ונפגע ובן עזאי מת כדאיתא התם ולא כמו שעושין בדור הזה שאפילו תלמידים קטנים שעדיין לא מלאו כריסם לא בש"ם ולא בפוסקים קופצים ללמוד מעשה מרכבה ודברי קבלה כדי להתגאות לפני ההמון. ויש דברים סתומים לגמרי ואסור לשום אדם בעולם להתבונן בהם כגון מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור כדאי' בפ' אין דורשין. וסמיך ליה נו"ן נו"ן נאמן כפוף נאמן פשוט לומר שכל הרוצ' ללמוד וכ"ש סתרי תורה בדבר שיש לו רשות להתבונן צריך להיות בו שתי מדות הללו שיהא נאמן רוח מכסה דבר ויהיה כפוף ועניו גדול שאין התורה מתקיימת אלא במי שמשפיל עצמו עליה לכך נמשלה למים שמניחין מקום גבוה וכו' ולא נתנה תורה ע"י משה רבינו אלא מפני שהיו בו שתי מדות יותר מכל אדם נאמן כמי שנאמר לא כן עבדי מ:

ה בכל ביתי נאמן הוא שאפי' לאהרן ומרים לא גילה גודל השגת נבואתו שהיתה באספקלריא המאירה מדקאמרה לו הלא גם בנו דבר ה' שכל כך היה נאמן רוח מכסה דבר וחס על כבודו ית' עניו מכל כמ"ש והאיש משה עניו מאוד מכל האדם. ולכ"ק נון נו"ן נאמן כפוף שכל העוסק בתורה ובנסתרות צריך להיות בו שתי מדות הללו ואז יזכה לעה"ב להיות נאמן פשוט בקומה זקופה כי בעה"ב מגלין להן לצדיקים רזי התורה וסתרי המרכבה. ס"ע סמוך עניים ארישא קאי דקאמר ג' ד' גמול דלים בא לפרש השתא דהיינו שצריך לסומכם טרם יתמוטטו כמו שנאמר ומטה ידו והחזקת בו כדי שלא יפול שאחר שכבר נפל קשה להקימו ואין צדקה מועטת מהניא ליה אז לעני כלום ומשום דעד השתא נחית לפרושי אלף בית שהזכיר ברישא דהיינו סדר הלימוד לכ"ק ד"א סימנין עשה לתורה וקנה אותה שלא ישכח דבר ממשנתו שכל השוכח דבר ממשנתו מתחייב בנפשו ואין תועלת בלמודו וסימנין דנקט היינו כגון ט"ו נשים פוטרות ד' אבות נזיקין ל"ט אבות מלאכות י"ח טרפות וכיוצא בהן שע"י כן יזכור ולא ישכח. מיהו סמוך עניים טפי במשמע דסמך עין הן אותיות סמוך עני לכך דריש ליה מעיקרא לפרושי ג"ד שהזכיר ברישא. פ' ף' פה פתוח פה סתום פירש"י ז"ל בשעה דמכנסין פזר בשעה דמפזרין כנס אם יש גדול ממך. וקצת קשה דאמאי נקט פה סתום והאי לאו סתימה היא ונהי שאינה פתוחה הרבה מ"מ שתומה לא הוי לכ"נ שהוא נמי רמז למעשה מרכבה ולמעשה בראשית דאיירי ביה לעיל אלא דמעיקרא קאמר שיש מאמר פתוח ומאמר סתום דהיינו מעשה מרכבה שהמאמר עצמו סתום הוא ואין רשות לכל אדם להתבונן בו אפי' אם הוא מבין מדעתו אא"כ הוא חסיד גדול ולבו דואג בקרבו וזקן והשתא קאמר שאפי' יש בו כל המדות הללו ומותר לו להתבונן בו מלבו צריך להיות לו פה סתום שלא ידרוש בו ולא יגלה בפיו סתרי תורה ומעשה מרכבה לאחרים דאפי' ליחיד אסור לגלות כדאיתא בפ' אין דורשין ולא במרכבה ביחיד ומפ' גמ' דליחיד קאמר ואפי' שמותיו של הקב"ה וצירופיהן אסור לדרוש ברבי' דהיינו מעשה בראשי' דקתני בר"פ אין דורשין כמ"ש התוס' שם. לא כמו שעושין בדור הזה דורשין ברבים שמות וקבלה אע"ג דלא ידעי מאי קאמרי ואין חסין על כבודו ית'. ומשום דקאמר התם תני ר' חייא אבל מוסרין לו ראשי פרקים ואח"כ יבין מדעתו לכך פה סתומה לאו סתומה היא לגמרי אלא פתוחה קצת רמז שהרשות נתונה ליפתח פיו קצת דהיינו לגלות לו רק ראשי פרקים א"נ לכך היא פתוחה קצת רמז הוא שבזמן שאדם שואל דבר במרכבה לא יפתח פיו הרבה אלא ישיב לו בלחישה ולא ירחיב פיו משום כבודו ית' כדאית' התם מהיכן נברא האור אמר לו מאור לבושו של הקב"ה א"ל בלחישה א"ל קרא כתיב וכו'. והיינו דתנן בספר יצירה עשר ספירות בלי מה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר נגד מאמר סתום דהיינו מעשה מרכבה למי שאינו ראוי ומה למעלה ומה למטה וכו' אמר בלום לבך מלהרהר שאסור להרהר ולהתבונן בהן ונגד פה סתום שלא יגלה סתרי תורה ודברי קבלה לאחרים אפילו במקום שרשאי להתבונן אמר בלום פיך מלדבר שאסור להוציאן מפיו לדבר בם לאחרים ומהאי טעמא נענש רבי חנניא בן תרדיון על שגילה ודרש שמותיו יח' ברבים כדאיתא בפ"ק דעובד כוכבים. והיינו דסמיך ליה נמי צ' ץ' צדיק כפוף צדיק פשוט לומר לד שכל הרוצה ללמוד תורה וכ"ש מעשה מרכבה צריך להיות בו שתי מדות הללו צדיק וכפוף דהיינו עניו שלא נתנה תורה על ידי משה אלא מפני שהיה בו מדות הללו יותר מכל ישראל צדיק שנאמר ויתא ראשי עם צדקות ה' עשה וקאי על משה וכן איתא במדרש רבה פ' בראשית שהיה ראש לצדיקי עמו ולהכי היה נקרא שת ל' יסוד כמו השתות יהרסון לפי שהיה צדיק יסוד עולם. כפוף דכתיב ואיש משה עניו מאוד מכל האדם כדפי' לעיל גבי נאמן כפוף ואז יהיה צדיק פשוט לעה"ב ישב שם בקומה זקופה ויתגלו לו שם רזי המרכבה ולהכי פריך היינו נאמן כפוף נאמן פשוט דצדיק ונאמן כי חדא נינהו והא בהא תליא שנאמר וצדיק באמונתו יחיה וכתיב והאמין בה' ויחשביה לו צדקה פירוש לאברהם אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא הוסיף לך כפופה מלמד שהתורה נתנה במנוד ראש לכאורה קשה מאי ענין נתינת התורה להכי כיון דלא איירי בה ולפי דרכי ניחא דאתי לאשמעינן הכתוב דלהכי נתנה התורה ע"י משה לפי שהיה כפוף ועניו מאוד מאוד וזה שאמר הוסיף לך כפופה על כפופה וכו' נרא' דלהכי אות הצדיק כדמות נו"ן היא כמ"ש בקונטרוס שהביא ב"י אלא שהנו"ן דצדיק כפופה טפי מנו"ן כפופה קמייתא וגם יש עליה יו"ד מאחוריה רמז הוא שהבא ללמוד צריך להיות כפוף מאוד כפופה יתירה שלא נתנה תורה ע"י משה אלא לפי שהיה מנוד ראש פירוש כפוף הרבה מכל אדם ולכך כפלו חכמים דבריהם ואמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח וכו' ואז יזכה שתשרה עליו שכינה וזה רמז היו"ד שמאחוריה כי היו"ד רמז לי' ספירות וליו"ד שבשם בן ד' ולכך כתיב אשכון ואת דכא ושפל רוח נקם תרתי לשפלות דכא ושפל רוח שאין השכינה שורה אא"כ הוא שפל רוח וכפוף מאוד מאוד כדמות הנו"ן דצדיק אבל אות נו"ן כפופה קמייתא כיון שאינה כפופה כ"כ לכך ליכא יו"ד מאחוריה על גבה דלא שריא אכתי עליה שכינתא ונראה דהיינו מה שאמרו חז"ל שההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה משום דלא שריא אלא את דכא ושפל רוח היינו על אדם כפוף הרבה כדמות נו"ן דצדיק וזה רמז אות יו"ד המחוברת על גבה כדפירש' וכיון דרגל היו"ד מחוברת על גבה נמצא כשזוקף עצמו ללכת בקומה זקופה כביכול הוי כאלו דוחק רגלי השכינה השרויה על גבו. זכר לדבר שלכך נתנוהו תורה ע"י משה לפי שהיה נאמן כפוף וצדיק כפוף שהרי נאמן צדיק בגימטריא מש"ה ולכך נקט שלא נתנה תורה כו' רמז למשה שקבל את התורה וכתיב והאיש משה ענו מאוד מכל האדם מכל בגימטריא צ' האדם בגימטריא נ' דהיינו צדיק נאמן רמז שהיה משה ענו וכפוף מכל צדיק ונאמן אשר על פני האדמה וא"ת כיון דמ"ם מ"ם נו"ן נו"ן ופ"ף צ"ץ שייכים להדדי כדפירש' א"כ אמאי הפסיק ביניהן בסמך עין י"ל דכמה סודות ורמזים יש בסדרן של אותיות דמסכת נדרים פריך ש"ס שמואל נ' ס' ע' נונא סמא דעינא הרי שרמז לן בזה הסדר רפואות הגוף. ובפרק אלו מציאות אמרו איזהו תלמיד חכם דמהדרינן ליה אבידה בטביעת עין כל שאינו משנה בדבורו וכתבתי שם כי יש ראיה לדין זה מסדרן של אותיות סמך עין פה צדיק זה אחר זה לומר שיש לסמוך על טביעת עין במי שיש לו פה צדיק שאינו משנה בדבורו. נו"ן צדי"ק במלואן בגימטריא ש"י רמז כי צדיק באמונתו זוכה לש"י עולמות כמ"ש עתיד להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות והיינו ע"י הענו' כמ"ש וענוים ירשו ארץ ארץ העליונה. קוף קדוש ריש רשע. שין שקר תי"ו אמת לכאורה תימה דמה ענין זה אל זה גם אין להן ענין לדרשא קמייתא. ונרא' לפ' לפי שהוא ית' קודם שברא העולם ברא תחילה אותיות התורה דהיינו האלף בית כידוע ובהן ובשבילן ברא את העולם וכיון דמריש הא"ב עד כאן ורין האותיות על שהוא ית' חפץ לזכות את בריותיו שיעסקו בתורה ובג"ח ויתן להם שכר טוב בעה"ז ובעה"ב משמע לכאורה שעל דרך זה היתה הבריאה בהכרח ואנחנו רואים בעינינו שאין הדבר כן שהרי רוב העולם הולכין בשרירות לבם אחרי ההבל והתוהו לכ"ק קוף קדוש ריש רשע פירוש אל יעלה על דעתך שברא העולם באותיות הללו להיות כן דוקא בהכרח שלא הכריח הוא ית' את ברואיו כלל והרשות נתונה לכל אדם לעשות טוב או רע כדאי' בפ"ק דבתרא שהוא ית' ברא צדיקים וברא רשעים ברא העה"ז וברא העה"ב אלא קוף קדוש פי' אתי לאשמעי' שכל המקיים פי' האותיות דא"ב ג"ד וכו' כמות שהן סדורין עד כאן דהיינו שכל עסקיו בתורה ובגמילות חסדים ופורש עצמו משיבושי העה"ז קדוש יאמרו לו לשון קדושה בכ"מ היינו פרישה כמו קדושים תהיו הוו פרושין מן העריות הרי את מקודשת לי פי' מופרשת מכל אדם ומיוחדת לי וזה טעם ק' ק' ק'